אלונזו ט. ג'ונס

תקציר

אלונזו טרווייר ג'ונס היה, יחד עם אלט ג'יי ווגונר, אחד משני השליחים שאלוהים העמיד כדי להביא את בשורת הצדק על ידי אמונה לכנסיית האדוונטיסטים של יום השביעי בוועידה הכללית במיניאפוליס בשנת 1888. סמל בצבא ארצות הברית שהמירו את דתו והוטבל בוואלה וואלה, וושינגטון, בשנת 1874, ג'ונס הפך למטיף, עורך ה-American Sentinel, עורך ה-Review and Herald (1897–1901), חלוץ בהגנה על חופש הדת של האדוונטיסטים, ואחד המטיפים המשפיעים ביותר בכנסייה האדוונטיסטית בסוף המאה התשע-עשרה. אלן ווייט הגנה עליו שוב ושוב בטענה שהוא נושא "מסר משמים" ו"מסר יקר ערך" של המלאך השלישי. הוא נפטר בשנת 1923 בגיל 73.

מהצבא לשבת (1850–1875)

בספרו של שטיינווג, Lest We Forget, מתועדים לידתו ושנותיו הצבאיות של ג'ונס: "ג'ונס נולד באוהיו ב-21 באפריל 1850 (יש מחברים הטוענים ש-26 באפריל)" (Lest We Forget, פרק 159, עמ' 326, פסקה 3). באותו פסקה מוסיף: "ילדותו המוקדמת ונעוריו אינם ידועים כמעט. ביוגרפיה זו מתחילה באנקדוטה שהתרחשה כאשר ג'ונס שירת בצבא ארצות הברית, והוצב בפורט וואלה וואלה, וושינגטון" (Lest We Forget, פרק 159, עמ' 326, פסקה 3). שטיינווג מוסיף: "אלונזו ט. ג'ונס שירת חמש שנים בצבא ארצות הברית. הוא בילה את רוב זמנו הפנוי בלימוד ספרי דת והתנ"ך. הוא השיג פרסומים של האדוונטיסטים של יום השביעי ויצא מהפורט כדי להשתתף במפגשי הבשורה שערך הזקן אייזק ואן הורן, שהחל לעבוד באורגון זה עתה" (Lest We Forget, פרק 159, עמ' 326, פסקה 5).

שטיינווג מתעד את טבילתו של ג'ונס: "ב-8 באוגוסט 1874, בוואלה וואלה, וושינגטון, העיר הגדולה ביותר בשטח, הוא נכנע לאדוניו בטבילה" (Lest We Forget, פרק 159, עמ' 326, פסקה 6). תיאוריה של הגברת אדליה ואן הורן, המופיע באותו פסקה, מתעד את קריאתו של המומר הטרי: "מת לעולם, וחי לך, אלוהי!" (Lest We Forget, פרק 159, עמ' 326, פסקה 6).

נישואים, כהונה ועריכה (1877–1887)

שטיינווג מתאר את השלב הבא: "ג'ונס פגש את גיסתו של הזקן ואן הורן, העלמה פרנסס א' פאטון, ובין השניים נוצרה ידידות מיוחדת. ב-15 באפריל 1877 הוא ופרנסס נישאו." (Lest We Forget, פרק 159, עמ' 327, פסקה 8).

באוקטובר 1877 הוקמה ועידת צפון האוקיינוס השקט. ג'ונס שימש כגזבר; הוא הוסמך לכהונה באורגון בשנה שלאחר מכן. בשנת 1880 היה מזכיר ועידת קולומביה העילית שהוקמה זה עתה. בשנת 1885 הביא אותו ג'יי. אייץ' ווגונר ל"פסיפיק פרס" באוקלנד, קליפורניה, כעורך משנה של "סימני הזמנים".

ועידת מיניאפוליס 1888 והמסר של צדק על ידי אמונה

באוקטובר 1888 התכנסה ועידת מיניאפוליס הכללית. שם הציג ג'ונס — יחד עם א. ג'. ווגונר — את המסר של צדק על ידי אמונה. עדותה של אלן ווייט על משמעותו ומקורו של מסר זה נשמרה ב"חומרים משנת 1888" וב"פרסומי כתבי היד" המאוחרים יותר שלה. מתוך "חומרים משנת 1888" (כפי שבחר אותם שטיינווג בספר "לבל נשכח"): "הזקנים ג'ונס וווגונר הציגו אור יקר ערך בפני האנשים, אך דעות קדומות וחוסר אמונה, קנאה והשערות רעות סגרו את דלתות ליבם, כך ששום דבר ממקור זה לא ימצא את דרכו אל ליבם" (Lest We Forget, פרק 168, עמ' 376, פסקה 5).

היא ממשיכה, בעדותה בגוף ראשון על מקור המסר: "כשהאח ווגונר הציג את הרעיונות הללו במיניאפוליס, זו הייתה ההוראה הברורה הראשונה בנושא זה ששמעתי מפי אדם, למעט השיחות ביני לבין בעלי. אמרתי לעצמי: 'הסיבה שאני רואה זאת בבהירות כזאת היא כי אלוהים הציג זאת בפני בחזון, והם אינם יכולים לראות זאת משום שמעולם לא הוצג להם הדבר כפי שהוצג לי. וכאשר אדם אחר הציג זאת, כל נימי ליבי אמרו: אמן'" (Lest We Forget, פרק 168, עמ' 376, פסקה 6).

שטיינווג מתעד את פעילותו של ג'ונס עצמו מיד לאחר מיניאפוליס. מתוך אותה בחירה של חומרים מאת אלן ווייט: "הזקן ג'ונס הגיע מבוסטון, ועבד במרץ רב למען האנשים, נואם פעמיים ולפעמים שלוש פעמים ביום. צאן האלוהים הוזן במזון המזין את הנפש. המסר המדויק שה' שלח לעם של תקופה זו הוצג בנאומים" (Lest We Forget, פרק 168, עמ' 376, פסקה 3).

להלן קריאתה הספציפית של אלן ווייט לג'ונס להרחיב את עבודתו: "הזקן א. ט. ג'ונס צריך להשתתף במפגשי המחנה הגדולים שלנו, ולהעביר לעמנו וגם לזרים את הנושא היקר של האמונה וצדקת המשיח. יש שטף של אור בנושא זה" (Lest We Forget, פרק 168, עמ' 376, פסקה 4).

הגנתה של אלן ווייט על ג'ונס וווגונר (1892–1895)

במכתב מ-19 בספטמבר 1892 לאוריה סמית, הצהירה אלן ווייט במפורש: "הם לא ידעו שאלוהים שלח את הצעירים הללו, הזקנים ג'ונס וווגונר, כדי לשאת אליהם מסר מיוחד" (Lest We Forget, פרק 168, עמ' 377, פסקה 9).

באותו מכתב היא צפתה וגינתה את הטעות העתידית של דחיית המסר בגלל כל כישלון של השליחים: "יתכן בהחלט שהזקן ג'ונס או ווגונר ייפלו בפיתויי האויב; אך אם כך יקרה, הדבר לא יוכיח שלא הייתה להם בשורה מאלוהים, או שהעבודה שעשו הייתה כולה טעות" (Lest We Forget, פרק 168, עמ' 377, פסקה 10).

שיפוטה על המסר עצמו אינו משתמע לשתי פנים: "המסר שנמסר לנו על ידי א. ט. ג'ונס וא. ג'י. ווגונר הוא המסר של אלוהים לכנסיית לאודיקאה, ואוי לכל מי שמצהיר שהוא מאמין באמת, אך אינו משקף לאחרים את קרני האור שניתנו מאלוהים" (Lest We Forget, פרק 168, עמ' 377, פסקה 11).

במכתב משנת 1893 לערך למשרדי ה-Review and Herald, היא אמרה: "האדון העלה את האח ג'ונס והאח ווגונר כדי להכריז על מסר לעולם כדי להכין עם שיעמוד ביום האלוהים." (Lest We Forget, פרק 168, עמ' 378, פסקה 13).

במכתב מ-9 בינואר 1893 ל-W. אינגס, היא סיכמה את השפעת פועלו של ג'ונס: "אנו יודעים שאח ג'ונס מביא את המסר של תקופה זו — מזון בעיתו לעדר הרעב של אלוהים. מי שלא נותן לדעות קדומות לחסום את ליבו בפני המסר שנשלח משמים, לא יכול אלא לחוש את רוח האמת וכוחה. האח ג'ונס נשא את המסר מכנסייה לכנסייה וממדינה למדינה; ואור וחופש ושפע של רוח אלוהים ליוו את הדבר" (Lest We Forget, פרק 168, עמ' 378, פסקה 14).

במכתב מ-1 במאי 1895 לאו. א. אולסן, היא סיכמה שוב: "האדון, בחסדו הגדול, שלח מסר יקר ערך ביותר לעמו באמצעות הזקנים ווגונר וג'ונס." (Lest We Forget, פרק 168, עמ' 378, פסקה 15). באותו פסקה הוסיפה: "זהו המסר שאלוהים ציווה למסור לעולם. זהו מסר המלאך השלישי, שיש להכריז עליו בקול רם, ושהוא מלווה בשפע של רוח הקודש" (Lest We Forget, פרק 168, עמ' 378, פסקה 15).

חופש דת וה-American Sentinel

בשנת 1887 החלו ג'ונס וווגונר לערוך את ה-American Sentinel, כתב העת המוביל של הכנסייה בנושא חופש דת. שטיינווג מתעד: "בשנת 1889 נסע ג'ונס עם אלן ווייט, ונשא דברים בכנסי מחנה ובמכונים לכהונה. הוא היה האדוונטיסט של יום השביעי הראשון אשר, יחד עם ג'יי. או. קורליס, נאם בפני מחוקקים בוושינגטון הבירה למען הפרדת הדת מהמדינה" (Lest We Forget, פרק 159, עמ' 328, פסקה 16).

הפרק בספר Lest We Forget העוסק בהטפתו של ג'ונס על "אמונתו של ישוע" משמר את טיעונו האופייני מתוך החוברת שלו משנת 1888, The Abiding Sabbath and the "Lord’s Day": "אלוהים קורא כעת לעם שישמור את מצוותיו ואת אמונתו של ישוע. רק זה יענה על הדרישה." (Lest We Forget, פרק 161, עמ' 335, פסקה 3). וכן דחיפתו האופיינית לקשר שבין אמונה לציות: "האם תצייתו לאלוהים? האם תקיימו את מצוות האלוהים ואת אמונת ישוע?" (Lest We Forget, פרק 161, עמ' 335, פסקה 3).

בספרו Two Republics משנת 1891 מובא הרהור ארוך על מוסריותו של אלוהים: "רק באמצעות מוסריותו של ישוע יכולים בני האדם להיות מוסריים. והמוסריות הזו של ישו היא מוסריותו של אלוהים, המיוחסת לנו למען ישו; ואנו מקבלים אותה באמצעות אמונה בו, שהוא גם מחבר האמונה וגם משלימה" (Lest We Forget, פרק 161, עמ' 335, פסקה 6).

עורך ה-Review and Herald (1897–1901)

שטיינווג כותב: "ב-1897 נבחר ג'ונס כחבר בוועדת הכנס הכללי. הוא מונה גם לעורך ה-Review and Herald" (Lest We Forget, פרק 159, עמ' 329, פסקה 19). הוא החזיק בתפקיד זה עד 1901, אז, מבחירתו ובאישור הכנסייה, חזר לעבודת האוונגליזם בשטח.

שנותיו המאוחרות ומותו (1901–1923)

ג'ונס תמך בשינויים הארגוניים של הוועידה הכללית משנת 1901, קיבל על עצמו את נשיאות הוועידה בקליפורניה והמשיך בעבודתו למען חופש הדת. המסר שאלן ווייט שימרה כדבר אלוהים דרכו — הבשורה של צדקה על ידי אמונה — נותר נטל הדרשה שלו עד סוף חייו.

על פי האנציקלופדיה של האדוונטיסטים של יום השביעי (ג'פרי רוזריו), ג'ונס נפטר בשנת 1923 בגיל שבעים ושלוש.