צ'ארלס מ. קיני

תקציר

צ'ארלס מרשל קיני היה האפרו-אמריקאי הראשון שהוסמך ככומר אדוונטיסטי של יום השביעי לאחר הקמת הועידה הכללית בשנת 1863. נולד בריצ'מונד, וירג'יניה, ב-1 באפריל 1855, התנצר ברינו, נבדה, בשנת 1878 תחת דרשותיו של ג'יי. נ. לופבורו — ובאותה סדרת דרשות שמע את דרשתה של אלן ווייט מ-30 ביוני 1878 בנושא "אהבת האל". לאחר שנתיים במכללת הילסבורג (1883–1885) הפך למטיף הראשון של הכנסייה שהוקדש לאפרו-אמריקאים בדרום, והקים קהילות בטופיקה ובאמפוריה, קנזס; בלואיסוויל, קנטקי (1890 — הכנסייה השחורה השנייה של האדוונטיסטים של יום השביעי שאורגנה באופן רשמי); בבולינג גרין, קנטקי (1891); בניו אורלינס (1892); בנאשוויל (1894); ובברמינגהם (1896). פנייתו במרץ 1891 אל הועידה הכללית, בה ביקש מכמרים-מטיפים לבנים לתמוך בעבודה בקרב האמריקאים השחורים, הובילה לעדותה ההיסטורית של אלן ווייט מ-21 במרץ 1891, "חובתנו כלפי האנשים הצבעוניים". ההיסטוריון רונלד גרייביל כינה אותו "מייסד האדוונטיזם השחור". הוא נפטר בבית החולים "ריברסייד סניטריום" בנאשוויל ב-2 באוגוסט 1951, בגיל תשעים ושש.

ילדותו והתנצרותו (1855–1878)

על פי האנציקלופדיה של האדוונטיסטים של יום השביעי (טרבור אורג'יו), קיני נולד ב-1 באפריל 1855 בריצ'מונד, וירג'יניה, לאנדרו ולוסי אן קיני. הוא בילה את עשר שנותיו הראשונות במה שהפך לימים לבירת הקונפדרציה, ולאחר מכן נסע מערבה עם אביו ושני אחיו, עד שהגיע לרינו, נבדה. הוא התפרנס ממקצוע הספרות.

בקיץ 1878, כאשר ג'יי. נ. לופבורו ערך סדרת הרצאות מיסיונריות ברינו, קיני בן העשרים ושלוש השתתף בהן. אלן ווייט ביקרה במפגשים במהלך הסדרה, ובליל יום שלישי, 30 ביוני 1878, דיברה בפני כ-400 מאזינים על "אהבת האל" — וקיני לעולם לא ישכח את הדרשה ההיא. הוא שמר את השבת הראשונה שלו בשבת האחרונה של ספטמבר 1878.

עבודה בחברה להפצת חוברות ולמיסיונריות (1878–1885)

קיני היה אחד משבעת החברים המייסדים והחבר השחור היחיד בכנסיית האדוונטיסטים של יום השביעי ברינו. בשנת 1882 הוא היה מזכיר המדינה של האגודה להפצת עלונים ולמיסיונריות בנבדה. הדיווחים שלו ב-Review and Herald מאותן שנים מתעדים את התכתבותו עם מחפשי דרך ברחבי המדינה — הוא הקדיש תשומת לב מיוחדת לחברים ומכרים במולדתו, וירג'יניה.

כנסיית רינו והוועידה הקליפורנית (שכללה אז גם את נבדה) תמכו בו במשך שנתיים של לימודים במכללת הילסבורג בין השנים 1883 ל-1885.

המשימה בקנזס וקו הצבע (1885–1889)

בקיץ 1885 שלחה ועידת קליפורניה את קיני לקנזס. הוא החל את עבודתו בטופיקה ביוני, ובאמצע אוקטובר כבר סקר שליש מהעיר וקיים מפגשי לימוד תנ"ך שהובילו לשלושה מתנצרים. הוא המשיך בטופיקה עד 1887, ואז עבר לאמפוריה, והותיר אחריו קבוצה של 12 שומרי שבת שחורים כאשר סיים את עבודתו באמפוריה בנובמבר 1887. משם עבר לגייס מאמינים במיזורי, ועבד בסנט לואיס במחצית הראשונה של 1889.

בסנט לואיס נתקל קיני לראשונה בסכסוך חמור על רקע דעות קדומות גזעניות בתוך הכנסייה. פחות משנה לאחר שעזב, נתקלה אלן ווייט עצמה באותן קשיים בסנט לואיס — והחוויה הניעה אותה להעיד ב-21 במרץ 1891 בפני הועידה הכללית.

הסמכה בנאשוויל (אוקטובר 1889)

בהתאם למשימה שהוטלה עליו על ידי ועדת הכנס הכללי, הגיע קיני לואיזוויל, קנטקי, ביוני 1889 כדי להנהיג את הקבוצה הקטנה של מאמינים שחורים במקום. בזמן ששירת בלואיוויל, קיני השתתף במפגש המחנה של טנסי ובמכון נאשוויל בסוף ספטמבר 1889. במועצה שהתקיימה לאחר מכן, בהנחייתם של ר. מ. קילגור וג'יי. או. קורליס, הפך קיני לאפרו-אמריקאי הראשון מאז הקמת הוועידה הכללית שהוסמך ככומר של הבשורה האדוונטיסטית של יום השביעי.

ב-2 באוקטובר 1889 נשא קיני דברים בפני המועצה והציג 12 הצעות לארגון פעילות הכנסייה בקרב האמריקאים השחורים בתוך המציאות החברתית הקשה של דרום ארצות הברית לאחר תקופת השיקום. על פי האנציקלופדיה של האדוונטיסטים של יום השביעי, הצהרתו המקדימה אישרה כי "בבשורת המלאך השלישי טמון הכוח לבטל או להסיר את דעות הקדומות הגזעיות מצד אלה שתופסים את האמת". הוא הציע מבנה עתידי של ועידות שחורות בתוך הגוף האדוונטיסטי המאוחד, ודחק בוועידה הכללית להשקיע ב"חינוך פועלים צבעוניים ראויים".

בניית העבודה האדוונטיסטית השחורה (1890–1896)

כשחזר לואיסוויל מנאשוויל, ראה קיני את הצעתו להקמת קהילה נפרדת לשחורים מתממשת: קבוצה של עשרה מאמינים התארגנה ב-16 בפברואר 1890 — הכנסייה השחורה השנייה של האדוונטיסטים של יום השביעי שהתארגנה באופן רשמי.

במרץ 1891 נסע קיני לבאטל קריק, מישיגן, כנציג למושב הכנס הכללי. ה-General Conference Daily Bulletin מ-11 במרץ 1891 מתעד את נאומו: "הדרישות המיוחדות של העבודה בקרב האנשים הצבעוניים הוצגו על ידי האח קיני, שאמר כי ישנם בין שמונה לתשעה מיליון מבני עמו בארצות הברית, הממתינים לשמוע את בשורת המלאך השלישי. בשל הדעות הקדומות ששררו, היה ברור כי העבודה בקרב האנשים הצבעוניים תצטרך להתנהל בנפרד מזו של האוכלוסייה הלבנה בדרום" (העלון היומי של הכנס הכללי, 11 במרץ 1891, עמוד 71.14).

פנייתו באותה ישיבה הניעה את אלן ווייט למסור, עשרה ימים לאחר מכן, ב-21 במרץ 1891, את העדות לשלושים ממנהיגי הכנסייה המוכרת כיום בשם "חובתנו כלפי האנשים הצבעוניים". היא פתחה בתיאור הרגע בסנט לואיס שנה קודם לכן, כאשר, כשהיא כורעת בתפילה, המילים "כולכם אחים" עלו במוחה בעוצמה שלא יכלה לשכוח. היא המשיכה, באותו הפסקה: "בין המאמינים באמת בסנט לואיס ישנם אנשים צבעוניים שהם אמיתיים ונאמנים, יקרים בעיני אלוהי השמים, והם ראויים לכבוד לא פחות מכל אחד מילדי אלוהים" (The Southern Work, עמ' 11, פסקה 1). ובאותו פסקה: "צבע העור אינו קובע את האופי בבתי המשפט השמימיים" (The Southern Work, עמ' 11, פסקה 1).

בפסקה מוקדמת יותר באותה נאום, אלן ווייט דיברה על נחישותה שלה בהעברת עצה זו: "אני יודעת שמה שאני אומרת כעת יביא אותי לעימות. איני חפצה בכך, שכן נראה שהעימות נמשך ללא הפסקה בשנים האחרונות; אך איני מתכוונת לחיות כפחדנית או למות כפחדנית, ולהשאיר את מלאכתי בלתי גמורה. עלי ללכת בעקבות אדוני. הפך למקובל להביט בזלזול על העניים, ובפרט על בני הגזע הצבעוני. אך ישוע, האדון, היה עני, והוא מזדהה עם העניים, המנודים והמדוכאים, ומצהיר כי כל עלבון המופנה כלפיהם הוא כאילו הופנה כלפיו" (The Southern Work, עמ' 10, פסקה 4).

עד שנת 1896 ארגן קיני שש קהילות אדוונטיסטיות של שחורים: אדג'פילד ג'נקשן, טנסי (שהתקיימה כבר משנת 1883); לואיוויל, קנטקי (1890); בולינג גרין, קנטקי (13 ביוני 1891); ניו אורלינס, לואיזיאנה (4 ביוני 1892); נאשוויל, טנסי (15–16 בספטמבר 1894); וברמינגהם, אלבמה (19 ביוני 1896).

שנות כהונתו המאוחרות ומותו (1898–1951)

במרץ 1898, לאחר ששילמה את משכורתו של קיני במשך כמעט תשע שנים, החליטה ועדת הכנס הכללי כי יעסוק בעבודת מיסיונרית עצמאית. במשך תשע השנים הבאות הוא פעל בנברסקה, מיזורי, טקסס, טנסי ואלבמה. הוא חזר לשירות הדתי ב-1907 ככומר בכנס נהר טנסי.

ב-19 באוקטובר 1902 התחתן קיני עם ויולה א' קיני בנאשוויל. ויולה לימדה שם בבית הספר של הכנסייה במשך תקופה מסוימת. ב-1911 מצבה הבריאותי של ויולה אילץ את צ'ארלס לצמצם את פעילותו לכהונה במשרה חלקית. הוא המשיך בעבודה במשרה חלקית עד מותה ב-1939 — בנאשוויל, למעט שלוש שנים בווירג'יניה (1912–1915). זמן קצר לאחר מותה של ויולה, קיני עבר להתגורר בסנטוריום ובית החולים ריברסייד בנאשוויל, שם טופל עד מותו ב-2 באוגוסט 1951, בגיל תשעים ושש.

מורשת

על פי האנציקלופדיה של האדוונטיסטים של יום השביעי, ההיסטוריון רונלד גרייביל כינה בשנת 1977 את קיני "מייסד האדוונטיזם השחור". לואיס ב' ריינולדס, בספרו על תולדות האדוונטיזם האפרו-אמריקאי, תיאר את מורשתו של קיני כבסיס שעליו יבנו אחרים. עד מותו בשנת 1951 הגיע מספר החברים האדוונטיסטים השחורים באמריקה ל-26,500 — והכנסים השחורים שראה לנגד עיניו בשנת 1889 הוקמו זה עתה.