ג'ורג'יה בורוס ברג'ס

תקציר

ג'ורג'יה בורוס ברג'ס הייתה המיסיונרית האדוונטיסטית הראשונה בתת-היבשת ההודית והאישה האדוונטיסטית הרווקה הראשונה שנשלחה למדינה לא-נוצרית. נולדה בקליפורניה ב-19 ביולי 1866, הפכה לאדוויסטית בגיל שש עשרה למרות התנגדות המשפחה, למדה במכללת הילסבורג ובבית הספר ללימודי תנ"ך באוקלנד, ובגיל עשרים ושמונה הפליגה לבדה להודו על סיפון ה-SS Bengal בדצמבר 1894, והגיעה לקלקוטה ב-23 בינואר 1895. במהלך שלושים ותשע השנים הבאות למדה בנגלית, הינדוסטנית וקאסי; עדותה הובילה לשני הטבילות הראשונות בהודו (קרודה בוס ונניבלה); היא נישאה ללותר ג'יי ברג'ס בשנת 1902; ועמו הייתה חלוצה בעבודת האדוונטיסטים בבנגל, במורדות ההימלאיה, בפונג'אב ובגבעות קאסי של מגהלאיה. בריאות לקויה אילצה אותם לשוב לקליפורניה באופן קבוע בשנת 1934, והיא נפטרה בנשיונל סיטי ב-25 בספטמבר 1948.

מקליפורניה לקלקוטה (1866–1895)

על פי מאמרו של גורדון א. כריסטו באנציקלופדיה של האדוונטיסטים של יום השביעי, ג'ורג'יה אנה בורוס נולדה ב-19 ביולי 1866. למרות התנגדות משפחתה, היא הצטרפה לכנסיית האדוונטיסטים של יום השביעי בגיל שש עשרה, למדה במכללת הילסבורג, לימדה בבית הספר להכשרת תנ"ך באוקלנד, וב-1893 נבחרה על ידי הוועידה הכללית להישלח להודו עם מירטל גריפיס. מצבה הבריאותי הירוד של בת זוגה מנע מגריפיס להפליג, אך ג'ורג'יה עצמה התאוששה מבעיה רפואית וראתה בהחלמה סימן לקריאתו של האל. היא נרשמה לקורס סיעוד בסנט הלנה ולכיתה מיוחדת בבאטל קריק לשירות מיסיונרי בחו"ל, ואז, בדצמבר 1894, הפליגה לבדה על ה-SS Bengal והגיעה לקלקוטה ב-23 בינואר 1895.

בספרה "Over My Shoulder" מתעדת אלה מיי ווייט רובינסון את המינוי המקורי משנת 1894: "באביב 1894 מונו שתי נשים צעירות, ג'ורג'יה בורוס, מורה לתנ"ך מבית לבית בכנס קליפורניה, ומירטל גריפיס, מהמיסיון העירוני באוקלנד, לנסוע להודו ולהתחיל בעבודת חלוץ בקרב הנשים" (Over My Shoulder, עמ' 43, פסקה 4).

בספר "תנועת הביאה השנייה הגדולה" של לופבורו מתועדת הגעתה ועבודתה המיידית בלימוד השפה: "בשנת 1895 עזבה הגברת ג'ורג'יה בורוס את קליפורניה והגיעה להודו. עם הגעתה לשם החלה מיד בלימוד השפה הבנגלית, ובתוך זמן קצר החלה בעבודת המיסיון" (The Great Second Advent Movement, עמ' 439, פסקה 1). באותו פסקה מתועדים הפירות הראשונים: "עד שנת 1896 החלו מספר אנשים לקיים את שבת האדון בזכות הקשר עם עובדינו" (The Great Second Advent Movement, עמ' 439, פסקה 1).

עבודת החלוץ בבנגל (1895–1902)

בספר "תנועת הביאה השנייה הגדולה" של לוגבורו מתועדת הגעתם של תגבורות בשנת 1896: "העובדים בשטח בשנת 1896 היו הזקן ד. א. רובינסון ואשתו. הגברת מיי טיילור והגברת ג'ורג'יה בורוס היו עובדות תנ"ך" (תנועת הביאה השנייה הגדולה, עמ' 439, פסקה 2). באותו פסקה מתועדת האבל שפקד את הקהילה בעקבות זאת: "הוא והזקן ד. א. רובינסון נפטרו בקרמטר, בנגל, הודו, בסוף דצמבר 1899" (תנועת הביאה השנייה הגדולה, עמ' 439, פסקה 2).

לפי ESDA, ג'ורג'יה ומרתה מיי טיילור ייסדו את בית הספר האדוונטיסטי הראשון בהודו. ח'רודה בוס, שהצטרפה לג'ורג'יה בהוראה בבית הספר, הפכה למומרת ההודית הראשונה שהוטבלה בכנסייה האדוונטיסטית; נניבלה — אישה בנגלית צעירה שג'ורג'יה ביקרה בביתה בקביעות — הפכה למומרת הלא-נוצרית הראשונה שהוטבלה בהודו. שתי הטבילות נבעו ישירות מעבודתה האישית של ג'ורג'יה מבית לבית.

עלון הכנס הכללי משנת 1901 מתעד את הבידוד הממושך של עבודתה בזננה: "הביטו במיליוני הבתים בהודו שאליהם ניתן להגיע רק באמצעות העבודה בזננה. רוב הזמן יש לנו לעבודה זו רק את האחות בורוס, שנכנסה ויצאה בין האנשים. עבודתה אינה בולטת במיוחד בסטטיסטיקה, אך היא מכירה בתים רבים שבהם הדיירים הם כמעט מאמינים, אף שהם כבולים בחוקי החברה ובמעמדות, ובסוג מיוחד של חיי משפחה" (עלון הכנס הכללי, 16 באפריל 1901, עמ' 258, פסקה 2).

שבוע לאחר מכן, אותו עלון תיעד את היקף השדה ואת העברתה לצ'נדרנגור: "בקרב נשות הודו, בבתיהן, או בזננות, יש לנו שדה עצום" (עלון הכנס הכללי, 23 באפריל 1901, עמ' 435, פסקה 4).

נישואים וחזרה לשטח (1902–1906)

לפי ESDA, בשנת 1902 נישאה ג'ורג'יה ללותר ג'יי ברג'ס, שנשלח בשנה הקודמת כמזכיר וגזבר של המשימה בהודו, בטקס צנוע בכנסייה האדוונטיסטית ברחוב פרי סקול, כלכותה, שנערך על ידי ג'יי. אל. שו. בשנה שלאחר מכן התפטר לותר מתפקידו הניהולי והזוג עבר לקרמטר כדי לנהל את בית הספר והיתומים שם. מצב בריאותי ירוד אילץ אותם לשוב לאמריקה באמצע שנת 1904; מכיוון שלמועצת המשימה לא היו כספים למימון נסיעתם חזרה, הם התחייבו למכור עשרים אלף עותקים של מגזין "בית הספר להכשרת תנ"ך" בעשרה סנט כל אחד כדי לממן את חזרתם בעצמם, ולבסוף הפליגו חזרה בשנת 1906.

חלוצי שדה הפעילות בצפון הודו (1906–1934)

עלון הכנס הכללי משנת 1909 מתעד את תחילת פעילותם בקרב ההינדוסטנים: "פעילותנו בקרב העם ההינדוסטני, המונה יותר משמונים מיליון נפש, החלה לפני קצת פחות מארבע שנים, כאשר האח ל. ג'י. ברג'ס ואשתו חזרו להודו" (עלון הכנס הכללי, 2 ביוני 1909, עמ' 273, פסקה 3).

המחווה של אותו עלון לרכישת השפה שלהם נמשכת באותה פסקה: "בזכות מאמציהם של הזקן האסקל ורעייתו, וכן של ידידים טובים אחרים באמריקה, יכלו האח והאחות ברג'ס להקדיש את כל זמנם ללימוד ההינדית, ולאחר מכן האורדו, שהן שתי ענפי השפה ההינדוסטנית. ברכת האל שרתה על פועלים אלה באופן מובהק ביותר, בעודם עמלו בשקט בקרב העם" (עלון הכנס הכללי, 2 ביוני 1909, עמ' 273, פסקה 3).

עלון הכנס הכללי משנת 1913 מתעד את בית הספר התעשייתי בגרוואל שהקימו בשנת 1910: "לפני כמעט שלוש שנים הקימו האח והאחות ברג'ס בית ספר תעשייתי בהרי גרוואל. נמצא מיקום יפהפה בין הרי ההימלאיה הנישאים. הוקמו בית ספר, בית מיסיון, שני מעונות ומבנים קטנים נוספים" (עלון הכנס הכללי, 28 במאי 1913, עמ' 170, פסקה 15).

באותה ישיבה בירכו אותם רשמית כוותיקים בשטח: "האח והאחות ל. ג'י. בורגס, שפרצו דרך בקרב העם ההינדוסטאני בצפון הודו במשך שבע וחצי השנים האחרונות, נמצאים בכנס זה" (עלון הכנס הכללי, 28 במאי 1913, עמ' 170, פסקה 13).

באותה ועידה קראה הגברת ברג'ס לבמה את העלמה נוניבלה בורוס — המומרת הבנגלית שאימצה את שם המשפחה של מורתה — והציגה אותה בפני האסיפה: "היא המומרת הראשונה בהודו מהאלילות לאמונתנו. היא עוסקת בעבודה רפואית במדינה זו, ומתכוננת לשוב לעבוד בקרב עמה. היא אימצה את האמת בשנת 1897" (עלון הכנס הכללי, 29 במאי 1913, עמ' 187, פסקה 7).

העידוד האישי של אלן ווייט (1906)

מכתבה של אלן ווייט מאוקטובר 1906 ל-W. C. ווייט מתעד את העידוד שקיבלה מהדיווחים של בני הזוג ברג'ס: "קיבלנו וקראנו את מכתבך המעניין, וכן את המכתבים המצורפים מאחות ברג'ס. תודה על שליחת התכתובות הללו. החוויות שהן מתארות מעודדות מאוד" (Letters and Manuscripts, כרך 21, מכתב 192, 1906, פסקה 1).

שנה לאחר מכן, במכתבה של אלן ווייט מאוקטובר 1907 נכתב אותו הדבר: "אני שולחת לך עותק של מכתב שקיבלתי זה עתה מהאח האסקל, המספר על עבודתם של האח והאחות ברג'ס בהודו" (מכתבים וכתבי יד, כרך 22, מכתב 282, 1907, פסקה 7).

שנותיה האחרונות ומותה (1914–1948)

לפי ESDA, מצבה הבריאותי של ג'ורג'יה אילץ אותה לשוב לזמן קצר לקליפורניה ב-1914; עם חזרתה להודו, היא ולותר הועברו לקלקוטה, שם לותר מונה למנהל המשימה בבנגל וג'ורג'יה הקימה בית ספר לבנות בבנגלית. ב-1919 הם ערכו מפגשי הפצת הבשורה בשילונג בהרי קאשי (בגובה של כ-1,500 מטר), לאחר שהוזמנו לשם על ידי משפחת הרדינג, שג'ורג'יה זכתה בה קודם לכן בקלקוטה. במהלך שנות ה-20 הם סייעו בפתיחת סניפים ברנצ'י ובהזריבאג, ולאחר מכן התיישבו בשילונג כדי להוביל את העבודה האדוונטיסטית בקרב תושבי מגהלאיה דוברי השפה הקאשית. בריאות לקויה אילצה אותם לבסוף לשוב באופן קבוע לארצות הברית בשנת 1934, שם התיישבו ליד סנטוריום פרדייז ואלי בנשיונל סיטי, קליפורניה. ג'ורג'יה ברג'ס נפטרה בנשיונל סיטי ב-25 בספטמבר 1948, בשנתה ה-82.

ההתנצרויות הראשונות במה שהיום הוא בנגלדש ניתן לייחס לחוברת שג'ורג'יה חילקה בתחנת הרכבת בקלקוטה; התנצרותה של משפחת הרדינג נבעה מספר המתכונים הצמחוניים שלה; ועשרות שנות ביקוריה הסבלניים בזננה, לימוד השפה וההוראה בבתי הספר הניחו את היסודות שעליהם נבנתה הכנסייה האדוונטיסטית בהודו, פקיסטן, בנגלדש ומגהלאיה.