פרדריק קרנס גילברט

תקציר

פרדריק קרנס גילברט (נולד כהן) היה המיסיונר האדוונטיסטי החלוצי לעם היהודי, יהודי אורתודוקסי רוסי-פולני שהתנצר בבוסטון ב-1889, אשר ייסד את המשימה היהודית האדוונטיסטית, ארגן את המחלקה היהודית של המחלקה הזרה של צפון אמריקה ב-1911, שימש כמפקח על העבודה היהודית עבור הכנסייה האדוונטיסטית של יום השביעי במשך ארבעים שנה, ונבחר לאחד ממזכ"לי השטח הראשונים של הועידה הכללית בשנת 1922. נולד לפאלק ומרים כהן בלונדון, אנגליה, ב-30 בספטמבר 1867 — לפליטים שנמלטו מהאנטישמיות בסוואלקי, פולין וגרמניה — הוא היגר לאמריקה במאי 1886, הוטבל לכנסייה האדוונטיסטית ב-16 באפריל 1889, ועבד חמישים וחמש שנים כאחד המטיפים, הסופרים והמדינאים הוותיקים והאהובים ביותר של הכנסייה. אלן ווייט העריכה את עבודתו באופן יוצא דופן, וכתבה בשנת 1904 כי "אנו זקוקים למאה אנשים כאלה במקום אחד שיש לנו כעת" (19LtMs, Lt 391, 1904, par. 10). הוא נפטר בטקומה פארק, מרילנד, ב-31 באוגוסט 1946.

מסוואלקי לדרום לנקסטר (1867–1894)

על פי מאמרו של בנג'מין בייקר באנציקלופדיה של האדוונטיסטים של יום השביעי, פרדריק קרנס כהן נולד בלונדון, אנגליה, ב-30 בספטמבר 1867, לפאלק ומרים כהן — פליטים יהודים מסוולקי, פולין (אז שטח של האימפריה הרוסית), שברחו לגרמניה ואחר כך לאנגליה בחיפוש אחר סובלנות. הוא גדל באורתודוקסיה קפדנית, הוכשר על ידי רב בתלמוד תורה, חגג בר מצווה ושקל קריירה כרב. אביו נפטר כשהיה בן חמש עשרה. במאי 1886 הפליג לבדו לאמריקה, שם שינה את שם משפחתו לגילברט. לאחר שנה של עבודה במפעל בגדים בניו יורק ותקופה של אבטלה, רעב וחוסר חברים, עבר לבוסטון, מצא מגורים בביתו של ג'. פ. פיסק, אדוונטיסט, ובאמצעות העדות השקטה של משפחת פיסק הגיע לאמונה במשיח. הוא הוטבל לכנסיית האדוונטיסטים של יום השביעי ב-16 באפריל 1889 על ידי אורוויל אורלנדו פרנסוורת' — נשלל על ידי משפחתו היהודית, הותקף על ידי עמיתיו לעבודה במפעל, אך נותר איתן באמונתו. הוא נרשם לאקדמיה של דרום לנקסטר ב-1890 וסיים את לימודיו ב-1894. ב-16 במרץ 1896 הוא נשא לאישה את אלה מיי גרהם — ילידת 11 ביולי 1865 במנספילד, קונטיקט, בתם של שני אדוונטיסטים שבתאיים מהדור הראשון, שהוטבלה על ידי ס. נ. האסקל ב-1877, ותלמידה מהמחזור הראשון של האקדמיה של דרום לנקסטר.

המיסיון היהודי בבוסטון והמשרד הציבורי של גילברט (1894–1907)

ביוני 1894 פתח גילברט בעבודת הפצת הבשורה בקרב עשרים אלף היהודים בבוסטון, הטיף ביידיש באסיפות תחת כיפת השמיים, השתתף בדיונים בבתי כנסת ופרסם את החוברת הראשונה שלו, "העברים וזכויות המצפון". הוא הוסמך בכנס המחנה של ועידת ניו אינגלנד בווסט ניוטון, מסצ'וסטס, ביוני 1898. בסוף 1905 הוא ו-A. E. Place שכרו בניין בקצה הדרומי של בוסטון עבור "המשלחת היהודית", שנחנכה ב-17 באפריל 1906 — היוזמה הגדולה ביותר שהזרם דתי זה יזם עד אז בקרב העם היהודי. לפי ESDA, המשימה קיימה מפגשים דתיים, בית ספר לשבת ותפילות בכנסייה, סיפקה טיפול רפואי, קיבלה יתומים, האכילה עניים, הציעה שיעורי תפירה, פרסמה את החוברות של גילברט ואת המגזין החודשי "The Good Tidings of the Messiah" (הבשורות הטובות של המשיח), והפיצה ספרות; מפגשים בחוץ משכו אבנים ובקבוקים, ולפעמים הייתה נוכחות משטרתית.

הערכתה האישית של אלן ווייט את עבודתו

מכתבה של אלן ווייט משנת 1904, לאחר שיחתה עם גילברט: "שוחחתי עם האח גילברט. איני יכולה לאסור עליו או להרתיע אותו מעבודתו. אנו זקוקים למאה אנשים כאלה במקום אחד שיש לנו כעת. המסר חייב להגיע לכנסיות; ואם זו אחת הדרכים, נאמר: 'יהי שם אלוהים מבורך', ולא נרתיע אף אחד שיכול להטיף את דבר האלוהים" (Letters and Manuscripts, vol. 19, Letter 391, 1904, par. 10).

מכתבה של אלן ווייט משנת 1906 המברך על העבודה בבוסטון: "אנו שומעים כי כעת נעשה משהו בבוסטון. אנו שמחים לשמוע, באמצעות דיווח ב'ריוויו' האחרון, על עבודתו של הזקן ל. ס. ווילר ככומר בכנסיית בוסטון, ועל עבודתם של עמיתיו הנאמנים. אנו שמחים גם לשמוע כי הזקן פ. סי. גילברט עמל באוורט, פרבר. אנו מקווים כי האחראים על העבודה בניו אינגלנד ישתפו פעולה עם מנהלי בית ההבראה במלרוז בנקיטת צעדים נמרצים לביצוע העבודה שיש לעשות בבוסטון" (מכתבים וכתבי יד, כרך 21, מכתב 148, 1906, פסקה 10).

מכתבה של אלן ווייט משנת 1903 אל גילברט עצמו, השמור בספר "היום הזה עם אלוהים": "הלוואי שעמנו היה מבין אילו יתרונות היו נובעים לו אילו היה מביט ללא הרף אל ישוע!" ("היום הזה עם אלוהים", עמ' 96, פסקה 6).

המחלקה היהודית (1907–1922)

לפי ESDA, גילברט מונה למזכיר המחלקה היהודית של ועידת מרכז ניו אינגלנד בשנת 1907; ב-25 במרץ 1911, המחלקה עברה ארגון מחדש תחת המחלקה הזרה של צפון אמריקה של הוועידה הכללית, עם גילברט כמנהל הראשון שלה. ב-1911 הוא גם הוציא לאור את האוטוביוגרפיה שלו, "מהיהדות לנצרות ועבודת הבשורה בקרב העברים" (סאות' לנקסטר, מסצ'וסטס: הוצאת Good Tidings Press), ואת ספרו האפולוגטי המכריע "שיעורים מעשיים מניסיון ישראל לכנסייה של ימינו" (1902, מהדורה שנייה מורחבת בת 826 עמודים, 1914).

ב"עלון הכנס הכללי" משנת 1913 מתועדת הקדמתו של ל. ר. קונרדי לדוח שלו: "ל. ר. קונרדי: נמשיך בדיווחים של המחלקה לענייני חוץ של הכנס הכללי שהחלו הבוקר. הדו"ח הבא עוסק בעבודה היהודית. את הדיון ינחה האח פ. סי. גילברט. לכל דובר יוקצו עשר דקות" (General Conference Bulletin, 20 במאי 1913, עמ' 58, פסקה 17).

הדו"ח הכללי באותו עלון על פעילות הכנסייה בחו"ל לאותה ועידה כללית תיעד את הפירות שהחלו להניב מאמציו של גילברט: "מאפיין מעודד נוסף של ' ' הוא העניין הגובר בקרב היהודים. העבודה המסורה של הזקן פ. סי. גילברט, והספרות שהופצה" (עלון הועידה הכללית, 20 במאי 1913, עמ' 53, פסקה 6).

מזכיר שטח כללי (1922–1944) ומותו (1946)

במושב הכנס הכללי של 1922 נוצר תפקיד המזכיר הכללי לשטח; גילברט נבחר כאחד מחמשת הראשונים ועבר עם אלה ממסצ'וסטס לטקומה פארק, מרילנד. לפי נתוני ESDA, מסלול נסיעותיו הבינלאומי כלל ביקורים ממושכים במחוז המזרח הרחוק (1923, כולל רעידת האדמה הגדולה בקנטו, אותה הוא שרד על סיפון ספינה מסין ליפן ב-1 בספטמבר 1923), במחוז הבין-אמריקאי (1934–1935), בהודו (1939) ובמחוז דרום אמריקה (1943). במהלך עשרים ושתיים שנות כהונתו כתב עשרות מאמרים, מספר ספרים — בהם "נבואותיה האלוהיות של הגברת אלן ג'י. ווייט שהתגשמו" (1922) ו"המשיח במקדשו" (1937) — והיה מטיף, מגייס תרומות ומנהיג ותיק בלתי נלאה. בשנת 1933 העניקה לו הועידה הכללית חופשה בת שבועיים, הראשונה שלקח מזה עשרים וחמש שנים.

שבץ מוחי חמור בשנת 1943 סימן את תחילת הסוף. אלה נפטרה בתחילת 1944 לאחר כמעט חמישים שנות נישואים. גילברט התפטר מתפקידו כמנהל המחלקה היהודית ב-21 בדצמבר 1944. הוא נפטר בטקומה פארק בבוקר השבת של ה-31 באוגוסט 1946, בשנתו ה-79. בפרוטוקול ועדת הכנס הכללי הוא מתואר כמי ש"היה עובד מסור ונלהב, שלא חשב שאף משימה קשה מדי לביצוע".

ארבעת ילדיהם של גילברט היו רות מרג'ורי מילר (1897–1979), מרים ג'י טימסון (1902–1984, מייסדת בית הספר ג'ון נבינס אנדרוס בטקומה פארק), ויליאם פול (1903–1958) ולואיס ב' (1910–?).