ג'ון אור קורליס

תקציר

ג'ון אור קורליס היה מטיף, עורך ופעיל למען חופש דת חלוצי בקהילת האדוונטיסטים של יום השביעי, שפעילותו התפרשה על פני ארצות הברית, אוסטרליה ובריטניה. נולד בטופשם, מיין, ב-26 בדצמבר 1845, ממוצא סקוטי ואנגלי, שירת כחייל חי"ר בצבא הצפון במהלך מלחמת האזרחים, הוטבל לאמונה האדוונטיסטית על ידי ג'יימס ווייט בשנת 1868, ובגיל עשרים ושלוש הפך לכומר ולמנהל מכון הרפורמה הבריאותית בבאטל קריק. משנת 1871 פעל כמטיף במישיגן, מיין, וירג'יניה וקליפורניה; הפליג עם קבוצת החלוצים של ס. נ. האסקל לאוסטרליה ב-10 במאי 1885; סייע בהקמת הוצאת הספרים "אקו" במלבורן; ארגן את הכנסייה האדוונטיסטית הראשונה בוושינגטון הבירה בשנת 1889; ותרם תרומה משמעותית לפרסום "קריאות התנ"ך הסטנדרטיות למעגל הביתי" (1889). לאחר תקופה שנייה באוסטרליה (1893–1896) ועשרות שנים של פעילות מיסיונרית, למען חופש דת ועריכה בקליפורניה, הוא נפטר בסנטוריום גלנדייל ב-17 בספטמבר 1923, בשנתו ה-78.

מחוף מיין לבאטל קריק (1845–1868)

על פי מאמרו של מילטון הוק באנציקלופדיה של האדוונטיסטים של יום השביעי, ג'ון אור קורליס נולד ליוסף וג'יין (מורנג) קורליס ב-26 בדצמבר 1845 בטופשם, מיין. אביו נפטר כשג'ון היה בן חמש בלבד, והנער סבל מיחס קשה מצד אביו המאמץ; בגיל שש עשרה הוא החל את דרכו כמתלמד כמלח והפך לנוצרי בסביבות 1862. בגיל תשע-עשרה עזב את הים, התחתן ב-1864 עם סוזן גוול בת העשרים, התגייס לגדוד השלושים של חיל הרגלים של מיין, שירת בשנה האחרונה של מלחמת האזרחים, וחזר למיין ב-1865, שם הוטבל ב-1866 על ידי כומר מבפטיסטי החופש. סוזן נפטרה ב-16 בנובמבר 1867 ונקברה בבית הקברות אוק גרוב בבאת'. בעודו מתאבל, הוא בא במגע עם ג'יימס ו- , אלן ווייט, שפעלו אז כמיסיונרים בניו אינגלנד יחד עם ג'ון אנדרוס; הוא קיבל את הזמנתם למישיגן, הוטבל על ידי ג'יימס ווייט בשנת 1868, ובאותה שנה הפך למנהל ולכומר של המכון לרפורמה בריאותית בבאטל קריק. הוא גם התחתן עם ג'וליה אן ברג'ס, מורה לבית ספר ילידת אוהיו.

בספר "ביוגרפיה של אלן ג'י ווייט" מאת ארתור ל. ווייט, כרך 3, מתועדת הקשר שלו עם בני הזוג ווייט ועם ג'וזף בייטס: "ג'ון או. קורליס, בן 39. הוא הצטרף לכנסיית האדוונטיסטים של יום השביעי בשנת 1868; הוא היה מקורב לג'יימס ווייט במשך תקופה מסוימת, וקיבל הדרכה מיוסף בייטס" (אלן ג'י ווייט: השנים הבודדות, עמ' 256, פסקה 2).

בעדותו של קורליס עצמו, שנשתמרה בספרו של הרברט א. דאגלס, "שליח האל", תועד אופי החיים הבלתי נשכח בבית משפחת ווייט: "היא הקפידה ביותר ליישם בחייה את הדברים שלימדה לאחרים. למשל, היא הרחיבה לעתים קרובות בנאומיה הציבוריים על החובה לדאוג לאלמנות ויתומים, והפנתה את מאזיניה לישעיהו 58:7-10, והיא הדגימה את דבריה על ידי כך שהביאה את הנזקקים לביתה שלה כדי להעניק להם מחסה, מזון ובגדים. אני זוכר היטב שפעם אחת התגוררו אצלה, כבני משפחתה, נער ונערה, אלמנה ושתי בנותיה" (שליח האל, עמ' 82, פסקה 1).

שנותיה באמריקה (1868–1885)

לפי ESDA, קורליס החל את הקריירה האוונגליסטית שלו ב-1871 בכפרים נידחים במישיגן — ורנון, מאונט פלזנט, לה רוי — בתחילה תוך שהוא מפרנס את עצמו (אשתו ג'וליה בישלה לצוות מנסרה תמורת שני דולרים בשבוע). בני הזוג קורליס איבדו שלושה מחמשת ילדיהם הראשונים באותן שנים ראשונות; לולו (נולדה ב-1877) וויליאם בר (נולד ב-1882) שרדו. הוא הוסמך באוקטובר 1874 בכנס המחנה בלפייר, מישיגן, על ידי ג'יימס ווייט, ג'יי. אייץ' ווגונר וסטיבן האסקל. בין השנים 1878 ל-1883 הוא פעל להפצת הבשורה בווירג'יניה, ג'ורג'יה, מינסוטה ומישיגן; במושב הכנס הכללי של 1883 הוא יזם את ההצבעה שהכניסה את הכנס החדש של ווירג'יניה לזרם, וזכה בזכות יוצאת דופן לבחור את שדה פעילותו לשנת 1884 — הוא בחר בקליפורניה, שם עבד בהילסבורג, וודלנד, אוקלנד ובאורגון.

אוסטרליה: קבוצת החלוצים של 1885

בספר "תנועת הביאה השנייה הגדולה של לוגבורו" מתועד רגע היציאה: "ב-10 במאי 1885 הפליגו הזקנים ס. נ. האסקל, ג'. או. קורליס ומשפחתו, מ. סי. ישראל ומשפחתו, וו. א. ארנולד והנרי סקוט מסן פרנסיסקו כדי לפתוח מיסיון בשטח האוסטרלי" (תנועת הביאה השנייה הגדולה, עמ' 421, פסקה 1). באותו פסקה מובאת עדותה הקודמת של אלן ווייט, המרמזת על העבודה: "11 שנים לפני כן, בשנת 1874, באסיפה שנערכה בבאטל קריק, אמרה הגברת ווייט כי אומות רבות עוד יקבלו את האמת, וכי ראתה מכונות דפוס פועלות, וספרים ועיתונים מודפסים במדינות שונות. כשהתבקשה לציין לאילו מדינות היא מתייחסת, התשובה הייתה שאוסטרליה היא השם היחיד שהיא זוכרת" (תנועת הביאה השנייה הגדולה, עמ' 421, פסקה 1).

הרהוריה של אלן ווייט עצמה משנת 1885, שנשלחו לכלל הכנסייה: "כעת, בשנת 1885, נשלחו הזקנים ס.נ. האסקל וג'.א. קורליס, עם קבוצת עובדים, לאוסטרליה כדי לפתוח בעבודה ביבשת הדרומית הזאת" (Testimonies for the Church, כרך 5, עמ' 5, פסקה 2).

זיכרונותיו המאוחרים של א. ג. דניאלס, המובאים בספרו של ג'יימס ר. ניקס, *Passion, Purpose & Power*: "עבודתנו החלה באוסטרליה בשנת 1885, כאשר הכמרים [סטיבן נ.] האסקל, [ג'ון או.] קורליס ו[מ. סי.] ישראל, וכן האחים הנרי סקוט וויליאם ארנולד, הגיעו לשדה זה" (Passion, Purpose & Power, עמ' 186, פסקה 1).

לפי ESDA, עם הגעתו לאוסטרליה (סידני, 6 ביוני 1885) קורליס הפך לעורך הראשי של הוצאת "אקו" במלבורן (אותה מימן ברובו מכספו האישי), סייע ל-M. C. ישראל בחמש סדרות של אסיפות באוהלים בפרברי מלבורן במהלך קיץ 1885–1886, עבר לאדלייד באוקטובר 1886 (שם ארגן את קהילת אדלייד המונה 34 חברים בדצמבר), וניהל סדרות נוספות בג'ילונג, מזרח סנט קילדה ובמקומות אחרים עד שמצבו הבריאותי התדרדר במרץ 1887 והוא חזר לקליפורניה.

וושינגטון, קריאות התנ"ך וחופש הדת (1887–1893)

לפי ESDA, לאחר שהחלים התיישב קורליס בבאטל קריק ועסק בעריכה ובפעילות למען חופש דת. ב-1889 הוא הקים את הכנסייה האדוונטיסטית של יום השביעי הראשונה בוושינגטון הבירה, והצטרף ל-A. T. ג'ונס בהופעות בפני ועדת סנאט שהתנגדה לתיקון חוקתי שנועד "לנצר" את בתי הספר הציבוריים. הוא היה התורם העיקרי והעורך של "קריאות בתנ"ך למעגל הביתי" (1889), שהפך לסטנדרט העדתי של שיטת לימוד התנ"ך המבוססת על טקסטים מוכחים.

הקדנציה האוסטרלית השנייה (1893–1896) ושותפתה של אלן ווייט לעבודה

משפחת קורליס חזרה לאוסטרליה בסוף שנת 1893. בתיעודו של לופבורו על שהותה של אלן ווייט באוסטרליה מוזכר קורליס בין אלה שהצטרפו לעבודה, בפתיחת אותו הפסקה: "בסתיו 1891, הגברת א. ג. ווייט, בנה ו. סי. ווייט, הזקן ג'ורג' ב. סטאר ואחרים עזבו את קליפורניה לאוסטרליה, והגיעו לשם בדצמבר" (The Great Second Advent Movement, עמ' 422, פסקה 6). ובאותו הפסקה, לאחר שהלוגבורו שיבח את עדותה של אלן ווייט בשדה זה: "במהלך שהותם באוסטרליה, הזקן ג'יי. או. קורליס שב והתחבר לעבודה כאן, ו-ו. א. קולקורד ואחרים הצטרפו לשדה ככמרים, מורים וכדומה" (The Great Second Advent Movement, עמ' 422, פסקה 6).

ביומנה של אלן ווייט משנת 1895 מתועדת חברותה עם קורליס בעבודת השטח באוסטרליה: "בשבת, 28 ביולי, האח קורליס נשלח לסבן הילס כדי לפגוש את הקהילה הקטנה במקום ההוא. האח היקוקס עזב את המקום הזה כדי להצטרף לאח סטאר בקווינסלנד בתחילת העבודה שם. במשך שבוע הרגשתי חולה למדי מעייפות ומבעיות לב, וכיוון שהייתי בטוחה שככל שאשהה יותר באוויר הפתוח כך יהיה לי טוב יותר, החלטתי לצאת למסע עם האח קורליס" (Ellen G. White in Australia, עמ' 178, פסקה 1).

באותו יומן נכתב בפסקה הבאה: "המפגשים התקיימו בבית פרטי, ומכיוון שהחדר היה מלא עד אפס מקום, לא העזתי להישאר בפנים, אלא ישבתי בכרכרה שלי עד שאח קורליס סיים את עבודתו. הוא קרא מהכתובים, דבר שעניין את העדר הקטן" (אלן ג'י ווייט באוסטרליה, עמ' 178, פסקה 2). ובאותו יומן, בפסקה הבאה: "כאשר סיים האח קורליס את קריאתו, נכנסתי לבית ודיברתי זמן קצר. האדון חיזק אותי וברך אותי כאשר הצגתי את מספיקותו המוחלטת של מושיענו" (אלן ג'י ווייט באוסטרליה, עמ' 178, פסקה 3).

לפי ESDA, מחלה קיצרה שוב את עבודתו; בני הזוג קורליס עזבו את אוסטרליה מאלבני ב-18 באפריל 1896.

העשורים האחרונים והמוות (1896–1923)

לפי ESDA, קורליס לימד שיעורי תנ"ך בסנטוריום באטל קריק למתמחים ברפואה ובסיעוד בשנים 1897 ו-1898, שירת תקופה קצרה בקנדה, חזר לקליפורניה ב-1899, שירת 12 חודשים כסגן נשיא ועידת האיחוד הבריטי (1902–1903), ובמהלך עשרים שנותיו האחרונות עבד בוועד המנהל של ועידת האיחוד הפסיפי וכמנהל שטח ומזכיר התכתבות במחלקה לחופש דת. ג'וליה קורליס נפטרה מדלקת ריאות במפגש המחנה בגלנדייל ב-16 באוגוסט 1912; ב-1913 התחתן ג'ון עם אחותה הצעירה, פלורנס בטסי ברג'ס.

הדרשה האחרונה שלו בשבת הושמעה בכנסייה בפסדינה ב-8 בספטמבר 1923. באותו ערב הוא חלה, הועבר לסנטוריום בגלנדייל, ונפטר שם ב-17 בספטמבר 1923, בשנתו ה-78. הוא קבור בפארק הזיכרון פורסט לאון, בגלנדייל; על מצבתו מוטבע סמל ותיקי צבא האיחוד. בתו לולו גרגורי עסקה באותה עת בעבודת מיסיונרית עצמאית בברזיל; בנו בור היה רופא בקליפורניה.