קייט לינדזי

תקציר

קתרין "קייט" לינדזי הייתה הרופאה החלוצה המשפיעה ביותר בעבודת הרפואה של האדוונטיסטים של יום השביעי. לאחר שסיימה את לימודיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מישיגן בשנת 1875 — בתקופה שבה רק קומץ בתי ספר לרפואה קיבלו נשים — היא חזרה לסנטוריום בבאטל קריק כראש מחלקת מיילדות, בריאות האישה ורפואת ילדים, ובשנת 1883 ייסדה את בית הספר הרפואי-מיסיונרי וההכשרה של הסנטוריום, בית הספר הראשון לסיעוד של האדוונטיסטים של יום השביעי. היא שירתה בסנטוריומים בבאטל קריק (1875–1896), בקלרמונט, דרום אפריקה (1897–1899), ובבולדר, קולורדו (1901–1923, כולל שנה כמנהלת רפואית ב-1902). היא חיברה את "שבועת קייט לינדזי", שהפכה במשך עשרות שנים לסטנדרט בטקסי סיום הלימודים של אחיות אדוונטיסטיות של יום השביעי. היא הייתה הראשונה שהגתה את הרעיון של טיפול באור חשמלי כטיפול רפואי — הרעיון שהיווה השראה לארון האמבטיה באור חשמלי של ג'יי. אייץ' קלוג משנת 1891. היא נפטרה בבולדר, קולורדו, ב-31 במרץ 1923, בגיל שמונים.

ילדותה והתנצרותה (1842–1867)

על פי האנציקלופדיה של האדוונטיסטים של יום השביעי (לורנה מ' ג'סק), קתרין לינדזי נולדה ב-11 בספטמבר 1842 במחוז דיין, ויסקונסין, לתומאס וקתרין מקינטייר לינדזי — שניהם ילידי גלאזגו, סקוטלנד, שהתחתנו ב-28 ביוני 1841 והפליגו לארצות הברית למחרת. לאחר שנתיים בבקתת עץ ליד מדיסון, ויסקונסין, המשפחה התיישבה בחווה במחוז דיין, שהייתה ביתם מאז ואילך.

לינדזי הייתה אדוונטיסטית שומרת שבת כבר בשנת 1865 — ב-Advent Review and Sabbath Herald מיום 17 בינואר 1865, מתועדת תרומה בסך 5.00 דולר ממנה ברשימת התורמים (Advent Review and Sabbath Herald, 17 בינואר 1865, עמוד 64.37).

לימודי רפואה (1870–1875)

לפי ESDA, לינדזי הייתה בת עשרים ושמונה כשנכנסה לבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מישיגן באן ארבור ב-1870, לאחר שמימנה את לימודיה בעצמה באמצעות שנים של הוראה. היא סיימה את לימודיה ב-1875 במחזור השני של נשים שהתקבלו לתוכנית הרפואה של האוניברסיטה. הרישומים של אוניברסיטת מישיגן מראים שבאוקטובר 1875 היא הייתה בת שלושים ושלוש וסטודנטית בשנה האחרונה.

בית המרפא באטל קריק (1875–1896): ראש מחלקת מיילדות, מייסדת בית הספר לסיעוד

לינדזי חזרה למכון הרפורמה הבריאותית המערבי (ששמו שונה ב-1877 לסנטוריום הרפואי והכירורגי של באטל קריק) בסוף שנת 1876. היא מונתה לראש מחלקת מיילדות, בריאות האישה ורפואת ילדים, ונשארה בבאטל קריק במשך עשרים שנה.

התכתבותה של אלן ווייט משמרת עדות חיצונית למוניטין של לינדזי בתקופה זו. במכתב לאלן ווייט, ד"ר מקסון אמר על אשתו: "בכל המוסדות שביקרתי בהם יש רופאות מובילות, ואני יכול להבטיח לך שאף אחת מהן אינה מוכנה לעבודה כמו אשתי, למעט ד"ר [קייט] לינדזי, שכן היא ללא ספק אישה יוצאת דופן, וד"ר קלוג לא היה יכול להסתדר בלעדיה" (Manuscript Releases, Letter 55, 1888, par. 42).

באביב 1883 התממשה התוכנית שלינדזי טיפחה זמן רב: נפתחה בית הספר הרפואי-מיסיונרי וההכשרה של הסניטריום — בית הספר הראשון לסיעוד של האדוונטיסטים של יום השביעי. הערות ההרצאה בכתב ידה, שנאספו לחוברות, שימשו כספרי הלימוד הראשונים של בית הספר; ספרה שלה, Lectures: The Sanitarium Medical Missionary School for Nursing Students, שפורסם בסביבות 1894, הפך לבסיס להכשרה בעשור הבא.

בשנת 1890 כתבה אלן ווייט על האינטראקציה שלה עם לינדזי בארגון הכשרה עבור אישה צעירה: "שלחתי מכתב לד"ר לינדזי בנוגע למתן יתרונות מיוחדים למאי, ואני מקווה שמאי תבלה את כל זמנה במוסד, שכן זו הדרך היחידה שבה תוכל לרכוש את הידע" (Manuscript Releases, Letter 105, 1890, par. 2).

דרום אפריקה (1897–1899)

בדצמבר 1895 קיבלה לינדזי שיחה מהוועדה הרפואית-מיסיונרית של הכנסייה האדוונטיסטית של יום השביעי, בה התבקשה לסייע לצוות הרפואי והסיעודי בדרום אפריקה. היא הגיעה לקייפטאון בתחילת 1897 ועבדה בסנטוריום קלרמונט תחת הדרכתו של ד"ר ר. ס. אנתוני. בדצמבר 1897 קיבלה על עצמה משימה קשה יותר — נסיעה של כ-1,460 מייל ברכבת ובעגלת חמורים אל המשימה במטאבלה ליד בולאוויו ברודזיה הדרומית (כיום זימבבואה). כאשר עגלתה התקלקלה בעונת הגשמים, היא סיימה את המסע על גבי חמור.

תוך חודש מרגע הגעתה למשימה במטאבלה, שישה מתושבי המקום מתו מדלקת ריאות או ממלריה, לאחר שמערכת החיסון שלהם נחלשה עקב הרעב ששרר בעקבות מלחמת מטאבלה האחרונה. במכתבים ששלחה לינדזי מהשטח למועצת המיסיונרים הרפואיים, היא דרשה הכנה טובה יותר של המיסיונרים הזרים, אמצעי זהירות נגד מלריה והתייעצות עם רופאים מקומיים של " " ועם רופאים צבאיים. מכספה האישי היא סיפקה למשימה באר וטחנת רוח.

ה-General Conference Daily Bulletin משנת 1899 מתעד רגע שבו אחד ממכתביה מדרום אפריקה הוקרא בקול רם בישיבה: "קיבלתי זה עתה מכתב מד"ר לינדזי, מהסנטוריום בדרום אפריקה, שבו מצאתי משהו הנוגע ישירות לנקודה זו. באישורכם, אקרא כמה שורות" (General Conference Daily Bulletin, 1 במרץ 1899, עמוד 116.23).

בעוד לינדזי עדיין הייתה בדרום אפריקה, אלן ווייט — שהייתה אז באוסטרליה — הפצירה בה לבוא ברגע שעבודתה בקייפטאון תאפשר זאת. הפנייה הראשונה נשלחה באמצע שנת 1899: "אנו מאוד רוצים שתבואי לאוסטרליה לפני שתחזרי לאמריקה, שכן יש כאן צורך גדול בעזרה. אינני מכירה איש אחר שהייתי שמחה יותר לארח אצלנו לזמן מה מאשר אותך. לכן, מתוך הבנה לצורכי השדה, אני, כמנהלת ענייני אלוהים, מבקשת ממך לבוא" (Manuscript Releases, כרך 19, עמ' 144, פסקה 1).

הפניה השנייה באה בעקבות זאת: "מתי אתה מגיע לאוסטרליה? אנו זקוקים לעזרתך. אנו מבקשים ממך לבוא בהקדם האפשרי. אתה יכול לעזור לנו רבות בזכות ניסיונך" (Manuscript Releases, כרך 19, עמ' 145, פסקה 1). ובאותו מכתב, בנוגע להכשרת נערות: "אני רוצה שתכתבי מיד ותספרי לנו מה את יכולה לעשות כדי לעזור לנערות שלנו כאן. את יכולה לחנך אותן כפי שאף גבר לא יכול" (Manuscript Releases, כרך 19, עמ' 145, פסקה 3).

מלחמת הבורים אילצה את לינדזי לעזוב את דרום אפריקה מוקדם מהמתוכנן. היא חזרה הביתה דרך אנגליה, והגיעה ללונדון ב-22 בנובמבר 1899.

צפון קרוליינה ובולדר, קולורדו (1900–1923)

לינדזי חזרה לארצות הברית בשנת 1900 ובחרה להתיישב בצפון קרוליינה, שם האקלים היה נוח יותר לאסתמה ממנה סבלה מאז ילדותה. בתוך כשנה היא תרמה נכס ליד הילדרברן, צפון קרוליינה, ל"ועידת צפון קרוליינה" (North Carolina Conference) עבור מה שהפך ל"סנטוריום פיידמונט" (Piedmont Sanitarium).

באמצע שנת 1901 — בעידודו של קלוג — עברה לבולדר, קולורדו, והצטרפה לצוות הרפואי בסנטוריום בולדר קולורדו. היא שימשה כמנהלת רפואית בשנת 1902, והמשיכה לעבוד שם במיילדות, גינקולוגיה ורפואת ילדים במשך יותר משני עשורים. היא הייתה המורה הראשית בבית הספר לסיעוד בבולדר, והרצתה עד שנות השבעים לחייה. פ. מ. וילקוקס, שכתב בשנת 1912, תיאר אותה כמי "שב-12 השנים האחרונות עשתה שירות קשה, נאמן ומיומן בסנטוריום זה" (לפי ESDA).

שבועת קייט לינדזי

בסביבות 1905 כתבה לינדזי שבועת אחיות, שהייתה מוכרת במשך עשרות שנים לכל האחיות שסיימו את לימודיהן בבתי הספר לסיעוד של האדוונטיסטים של יום השביעי. על פי האנציקלופדיה של האדוונטיסטים של יום השביעי, השבועה כללה בין השאר: "בהכירתי בחומרת החובות ובאופי הרציני של האחריות המוטלת על אחות מקצועית, ובמיוחד בהערכתי את החובות החגיגיות של האחות המיסיונרית, אני מתחייבת בזאת, בעזרת האל, למלא בנאמנות את חובותיי המקצועיות." השבועה הוקראה בטקסי הסיום של בית הספר לסיעוד שלה עד אמצע המאה העשרים.

מותה (1923)

בשנות השבעים לחייה החלה לינדזי ללמד שיעורים לאחיות מכיסא גלגלים בשל דלקת פרקים; התלמידות נפגשו בביתה. על פי האנציקלופדיה של האדוונטיסטים של יום השביעי, היא נפטרה בסנטוריום בולדר בקולורדו ב-31 במרץ 1923, בגיל שמונים, ונקברה במחוז דיין, ויסקונסין, לצד בני משפחתה.

מכללת האוונגליסטים הרפואיים (כיום אוניברסיטת לומה לינדה) קראה את המעונות המקוריים לבנות בלומה לינדה "קית לינדזי הול" בשנת 1936 לכבודה.