לואיס סי. שייף

תקציר

לואיס צ'ארלס שייף היה, במילותיו של "אנציקלופדיית האדוונטיסטים של יום השביעי" (דאגלס מורגן), "המטיף השחור הבולט ביותר באדוונטיזם בשנותיה הראשונות של פעילות הכנסייה בקרב האפרו-אמריקאים בסביבות תחילת המאה ה-20". הוא נולד להורים לשעבר עבדים בבולטימור, מרילנד, ב-16 בנובמבר 1859, גדל במסצ'וסטס, היה כומר בפטיסטי לפני ששמע את בשורת המלאך השלישי, וקיבל את השבת בעקבות עדות על עקרונות הרפורמה הבריאותית האדוונטיסטית שלמד בסנטוריום. מהופעתו הראשונה בוועידה הכללית ב-1899 — כאשר היה "באמת רק כשלוש שנים" — ועד לעשור האחרון לחייו, היה אחד המטיפים הנשמעים ביותר בכנסייה האדוונטיסטית. הוא נפטר ב-1938.

ילדותו והתנצרותו (1859–1896)

על פי האנציקלופדיה של האדוונטיסטים של יום השביעי, שייף נולד ב-16 בנובמבר 1859 בבולטימור, מרילנד, ליוסף ולואיז בולט שייף — שניהם נולדו לעבדות אך שוחררו לפני לידתו. אביו לחם למען האיחוד במלחמת האזרחים אך לא חזר למשפחה. בשנת 1865 עברה אמו עם לואיס ואחיו הצעיר ג'וזף לבוסטון, מסצ'וסטס. פציעה בעין בשנת 1869 הגבילה את השכלתו של לואיס בכיתה, ורוב לימודיו המוקדמים הגיעו מאמו. כצעיר הוא החל לעסוק בחקלאות בווסט דדהם, מסצ'וסטס.

לפי ESDA, לפני שהפך לאדוויסטי יום השביעי, שימש שייף ככומר בפטיסטי. הוא התקרב לאמונה האדוויסטית בהשפעת בית הבראה שבו טופל.

"אני נמצא באמת רק כשלוש שנים" (16 בפברואר 1899)

כאשר התכנסה הוועידה הכללית של 1899 בדרום לנקסטר, מסצ'וסטס, שייף — שרק זה עתה התקבל לכהונה האדוונטיסטית — נשא דברים בפני האחים. ה-General Conference Daily Bulletin מ-16 בפברואר 1899 משמר את דבריו. הוא פתח בהודיה: "אני יכול לומר בכנות שאני שמח להיות איתכם. כשהקשבתי לעדויות של האחים האלה, שנמצאים כבר זמן רב במסר המלאך השלישי, לבי התמלא בשמחה" (העלון היומי של הכנס הכללי, 16 בפברואר 1899, עמוד 5.3).

הוא המשיך, באותה נאום: "אני נמצא באמת רק כשלוש שנים; ולמרות שנדמה כי כל יום מואר יותר מקודמו, לעתים קרובות תהיתי אם כך הדבר גם בחוויה של אלה שנמצאים באמת כבר שנים רבות" (העלון היומי של הכנס הכללי, 16 בפברואר 1899, עמוד 5.3).

תפילתו למען עמו באה באותו הפסקה: "אני שמח שהוא התיר לאור הזה להגיע אליי, ושהוא נתן לי את החסד לקבל אותו; והיום משאלת ליבי ותפילתי היא שהמסר הזה יגיע לעמי בכל רחבי ארצות הברית" (General Conference Daily Bulletin, 16 בפברואר 1899, עמוד 5.3).

רפורמת הבריאות כ"טריז כניסה" (1899)

פחות משבוע לאחר מכן, ב-22 בפברואר 1899, נשא שייף דברים באותה ועידה על תפקידם של הסנטוריום ורפורמת הבריאות בפעילותו האוונגליסטית. הוא העיד: "עבודה זו קוסמת לי במיוחד, משום שבעיקרו של דבר, הודות ליתרונות ששאבתי מהטיפול בסנטוריום, ומה שלמדתי ממזונות הבריאות ומהעקרונות שלו, נפקחו עיניי במלואן לאמת הנוכחית" (General Conference Daily Bulletin, 22 בפברואר 1899, עמוד 50.4).

הוא המשיך, באותו הפסקה: "בניסיוני הקצר מאז שהגעתי לאמת, ובמעט הידע שרכשתי בזמן שהותי בסנטוריום בנוגע לטיפול ולעזרה לאנשים, גיליתי שזה מועיל מאוד כנקודת פתיחה לפתיחת הדרך להצגת האמת" (General Conference Daily Bulletin, 22 בפברואר 1899, עמוד 50.4).

הוא סיפר לנציגים על שיחה עם רופא לבן בקנטקי, ששאל באיזו בית ספר לרפואה סיים שייף את לימודיו, וכששמע שהתשובה היא "באף אחד", אמר: "הם האנשים הנפלאים ביותר עלי אדמות. אם הם יראו לאנשים איך לחיות נכון, הם בוודאי ימותו נכון" (General Conference Daily Bulletin, 22 בפברואר 1899, עמוד 50.4).

כמה ימים לאחר מכן, ב-28 בפברואר, אותה ועידה תיעדה כי הישיבה נפתחה ב"תפילה מאת הזקן ל. סי. שייף" (General Conference Daily Bulletin, 28 בפברואר 1899, עמוד 104.9).

עדותה של אלן ווייט (1902)

במכתב משנת 1902, אלן ווייט מתעדת את שמחתה לשמוע את שייף מטיף במהלך מסע דתי בדרום: "אמש אח שייף נשא דרשה מצוינת בכנסייה שלהם — כנסייה טובה ונעימה שהוקצתה לאנשים צבעוניים" (Manuscript Releases, Letter 3, 1902, par. 9).

לפי ESDA, עד שנת 1902 זכה שייף להכרה רחבה על פני כל הזרמים הדתיים בזכות עוצמת דרשותיו, כולל מסע שנערך בשנת 1902 במחוז קולומביה, אשר פתח את הדלתות לפעילות האדוונטיסטית בבירה הפדרלית והוביל להקמת כנסיית העם (People’s Church) במקום.

עצה מאוחרת יותר (1907)

בשנת 1907, כאשר שייף החל לסטות לכיוון של ממשל קהילתי עצמאי, כתבה לו אלן ווייט עדות ארוכה — שנשמרה ב-Manuscript Releases, מכתב 44, 1907. היא אישרה את ברכת האל על חייו ועל משרתו, תוך שהיא מפצירה בו לשוב לדרך המשיח: "האדון בירך אותך מאוד, אח שייף, והוא מבקש שלא תמשיך ללכת בדרך שבה הלכת עד כה, אלא שתחזור לדרך ה- , שאותה יצר המשיח בדוגמתו שלו" (Manuscript Releases, Letter 44, 1907, par. 7).

באותו מכתב, בפסקה 18, היא חזרה על האזהרה: "אחי, האדון מבקש ממך להיזהר מכל דוקטרינה העלולה להוביל למחלוקת ולמחלוקת. מוטלת עליך החובה לשמור על אמונתך מההתחלה ועד הסוף. יש צורך בתפילה רבה" (Manuscript Releases, Letter 44, 1907, par. 18).

שנותיו המאוחרות ומותו (1908–1938)

על פי האנציקלופדיה של האדוונטיסטים של יום השביעי, שנותיו המאוחרות של שייף כללו פרידה מהעדה האדוונטיסטית — אף שהמשיך להטיף — וחזרה לחברויות ישנות בשנותיו האחרונות. הוא נפטר בשנת 1938.