אני רבקה סמית

תקציר

אנני רבקה סמית הייתה סופרת, עורכת ואמנית מוכשרת, והאחות הבכורה של אוריאה סמית. היא נולדה בווסט וילטון, ניו המפשייר, ב-16 במרץ 1828, והפכה לאחת העוזרות העריכתיות העיקריות של ג'יימס ואלן ווייט במשרדי ה-Saratoga Springs and Rochester Review and Herald בשנים 1851–1854. היא כתבה שירים שהולחנו ונשארו בספרי המזמורים האדוונטיסטיים עד היום. היא נפטרה משחפת ב-26 ביולי 1855, בגיל עשרים ושבע.

ילדותה ומשרדי העיתון (1828–1851)

על פי האנציקלופדיה של האדוונטיסטים של יום השביעי (דן שולץ), אנני נולדה ב-16 במרץ 1828 בווסט וילטון, ניו המפשייר, בתם היחידה של סמואל קיז ורבקה ספולדינג סמית. היא הצטרפה לכנסייה הבפטיסטית בגיל עשר, אך פרשה ממנה ב-1844 כדי להצטרף לתנועת "הביאה השנייה" יחד עם אמה ואחיה הצעיר, אוריאה סמית. היא למדה בסמינר לנערות צ'רלסטאון במסצ'וסטס. בעיה בעיניה בשנת 1850 מנעה ממנה לקבל משרת הוראה.

בסוף 1851, בעידוד אמה, היא השתתפה במפגשים של ג'וזף בייטס בבוסטון וקיבלה את השבת ביום השביעי. שירה "אל תיראו, עדר קטן" הגיע ל"Review and Herald", מה שהביא להזמנה מיידית מג'יימס ווייט לסייע לו כעורכת משנה בסראטוגה ספרינגס, ניו יורק. היא הגיעה, התפללו למענה, וראתה את בעיית הראייה שלה נעלמת — ומאותו רגע שימשה כיד ימינו העריכתית של סמית.

אלן ווייט על עזרתה של אנני סמית (נובמבר 1851)

תיעוד בגוף ראשון של אלן ווייט על עזרתה של אנני נשמר בספר "Christian Experience and Teachings", עמ' 141, פסקה 4: "האחות אנני סמית, שכיום נחה בישוע, באה לגור איתנו ולסייע בעבודה. עזרתה הייתה נחוצה." (Christian Experience and Teachings, עמ' 141, פסקה 4).

באותו פסקה מצוטט מכתבו של ג'יימס ווייט מ-20 בפברואר 1852 לסטוקברידג' האוולנד על העבודה באותם ימים, ובו נכתב: "כולנו מרגישים טוב במיוחד, מלבדי. איני יכול לשאת עוד זמן רב את עמל הנסיעות ואת הטיפול בהוצאה לאור. בליל רביעי עבדנו עד השעה שתיים לפנות בוקר, מקפלים ועוטפים את הגיליון ה-12 של ה-Review and Herald; לאחר מכן פרשתי למיטה ושיעולתי עד עלות השחר" (Christian Experience and Teachings, עמ' 141, פסקה 4).

מכתבה של אלן ווייט מדצמבר 1851 מכתב 9, 1851 — שנכתב מסראטוגה ספרינגס — משמר תמונת מצב של החיים במשרד: "ג'יימס עסוק מאוד בתיקון גליון הגהה. האחות אנני סמית מסייעת לו, וזה נותן לי קצת זמן לכתוב. כתבתי הערב לאחר השבת לאור נרות, עם עיניים כואבות, ולכן עליכם לסלוח על הכתיבה הלקויה." (Manuscript Releases, Letter 9, 1851, par. 12).

הפרשנות של קרן אלן ג'י ווייט ב-Letters and Manuscripts משמרת הערה נוספת מחודש קודם לכן (מכתב 8, 1851), המציגה את הערכתה של אלן ווייט לגבי העוזרת הצעירה שלה: "היא בדיוק העזרה שאנו זקוקים לה. היא מסתדרת מצוין עם ג'יימס ועוזרת לו רבות. עכשיו נוכל להשאיר אותה לטפל בניירת ולצאת יותר אל הצאן" (The Ellen G. White Letters and Manuscripts: Volume 1, p. 321, par. 3).

שלוש שנות עבודה מסורה — ושחפת

לוגבורו מתעד את קיצורו ואת מחירו של עבודתה של אנני סמית: "עזרתה של האחות אנני במשרד כקוראת הגהות וכו' הייתה מתוזמנת היטב. במשך שלוש שנים היא עבדה בנאמנות וביעילות, וקיבלה רק לינה ומזון. בתום תקופה זו, השחפת סימנה אותה כקורבנה." (תנועת הביאה השנייה הגדולה, עמ' 315, פסקה 4). לוגבורו מוסיף, באותה פסקה, שבמהלך מחלתה הממושכת היא כתבה את שירה המוכר ביותר, "בית כאן ובית בשמים", שאת ההקדמה לו סיימה יום לפני מותה.

מותה (26 ביולי 1855)

אני סמית נפטרה משחפת ב-26 ביולי 1855, בגיל עשרים ושבע — שבועות ספורים לאחר שכתבה את ההקדמה ל"בית כאן ובית בשמים". אחיה, אוריאה סמית', שעמד להפוך בקרוב לעורך ה-Review and Herald, ערך את קובץ שיריה, " ", לפרסום לאחר מותה. כמה משיריה הפכו להמנונים אדוונטיסטיים; "I Saw One Weary", "How Far From Home?" ו-"Long Upon the Mountains" נותרו בספרי התפילה האדוונטיסטיים עד לתוך המאה העשרים.