אדוארד א. סאת'רלנד

תקציר

אדוארד אלכסנדר סאת'רלנד היה מורה, נשיא מכללה ומייסד מודל "בית הספר-סנטוריום-חווה", שעיצב במשך שני דורות את החינוך המוסדי העצמאי של האדוונטיסטים. הוא כיהן כנשיא מכללת וואלה וואלה, כנשיא מכללת באטל קריק (במהלך מעבר המכללה לבררין ספרינגס, שם הפכה למכללת עמנואל המיסיונרית — לימים אוניברסיטת אנדרוס), וכמייסד ומנחה ותיק של בית הספר מדיסון ליד נאשוויל, טנסי. על פי האנציקלופדיה של האדוונטיסטים של יום השביעי (אלברט דיטס), הוא היה "מזכיר הוועדה הכללית לחיים כפריים" ומנחה מרכזי של שירותי התעשייה של האדוונטיסטים (ASI). הוא נפטר בשנת 1955 בגיל תשעים.

ילדותו וחינוכו (1865–1890)

על פי האנציקלופדיה של האדוונטיסטים של יום השביעי, סאת'רלנד נולד ב-3 במרץ 1865 בפריירי דו שיין, ויסקונסין, להורים אדוונטיסטים מהדור הראשון. משפחתה המורחבת של אמו התקרבה לאמונה האדוונטיסטית באמצעות מפגשי הפצה, ואביו הצטרף לכנסייה מספר שנים מאוחר יותר. הוא למד במכללת באטל קריק והוכשר כמחנך.

וואלה וואלה, באטל קריק ובריאן ספרינגס (1891–1904)

לפי ESDA, סאת'רלנד היה נשיא מכללת וואלה וואלה בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-19, ולאחר מכן נשיא מכללת באטל קריק בסוף שנות ה-90 של המאה ה-19. בשנת 1898 כתבה לו אלן ווייט (בעדות ארוכה שנשמרה ב-Manuscript Releases, Letter 75, 1898) על הסכנה שבריכוז פעילותה החינוכית של הכנסייה בבאטל קריק ( ). תמצית עצתה: "אחי סאת'רלנד, עליי לומר כי האדון אינו מרוצה מהתוכנית למרכז את הפעילות בבאטל קריק, ולהפוך אותה לירושלים. אילו האנשים שהתיישבו בבאטל קריק היו נדיבים, אילו היו עוזבים את באטל קריק ועוברים לשדות חדשים, הייתה להם הזדמנות טובה בהרבה ללמוד ולנהוג על פי האמת" (Manuscript Releases, Letter 75, 1898, par. 33).

סאת'רלנד ועמיתו פרסי ט. מגאן הובילו את העברתו של מכללת באטל קריק לבררין ספרינגס, מישיגן, בשנת 1901, שם הפכה למכללת עמנואל המיסיונרית (המוסד המכונה כיום אוניברסיטת אנדרוס). בספרה המאוחר יותר, The Retirement Years, תיעדה אלן ווייט את הערכתה לעבודתו בתקופה זו: "צפיתי בעניין רב בעבודתו של האח סאת'רלנד מאז שזכיתי לשהות עמו זמן קצר לפני שנים, כשהיה במכללת באטל קריק, שם נשאתי כמה הרצאות. אז שמחתי לראות אותו יוצא לדרך בתוכנית עליה נאמר לנו, כי על מרכזי החינוך שלנו להיות קשורים לאדמות לגידול תבואה וכדומה. צפיתי בעניין ובתפילה בעבודתו בהקמת המכללה בבררין ספרינגס, מישיגן" (שנות הפרישה, עמ' 224, פסקה 1).

בגיליון ה-Review and Herald מ-25 באוגוסט 1903 מתועד תפקידו של סאת'רלנד בכנס מדיניות חשוב: "נערך כנס של נציגי הגורמים המובילים המעורבים, והנושא נדון בזהירות. בכנס זה נכחו א. א. סאת'רלנד, נשיא המכללה המיסיונרית עמנואל; פ. ט. מגאן, דיקן המכללה המיסיונרית עמנואל; הזקן א. ט. ג'ונס, מוועדת הכנס הכללי של האדוונטיסטים של יום השביעי; וג'יי. אייץ'. קלוג" (Advent Review and Sabbath Herald, 25 באוגוסט 1903, עמוד 11.8).

בשנת 1899 כתבה אלן ווייט על השקפתו של סאת'רלנד לגבי העבודה בדרום: "קיבלתי מכתב מהאח סאת'רלנד בנוגע לעבודה בשדה הדרומי. הוא מודה כי נסע לדרום כשהוא נוטה במקצת לדעה קדומה נגד עבודתו של ג'יי. אי. ווייט, אך כעת הוא משבח את עבודתו" (Manuscript Releases, Letter 92, 1899, par. 2).

בית הספר מדיסון וחינוך עצמאי (1904–1955)

לפי ESDA, בשנת 1904 התפטרו סאת'רלנד ו-P. T. מגאן ממכללת עמנואל המיסיונרית כדי להקים את מה שהפך למכון החקלאי והנורמלי של נאשוויל — הידוע כבית הספר מדיסון, לימים מכללת מדיסון — ליד נאשוויל, טנסי. בית הספר הוקם כמוסד עצמאי המשלב חינוך בכיתה עם עבודה חקלאית ורפואית-מיסיונרית. הוא הפך למודל שסאת'רלנד דגל בו מאז שנותיו בבאטל קריק: אדמות לעיבוד, עקרונות רפורמה בריאותית והכשרת מיסיונרים משולבים במתחם אחד של בית ספר-סנטוריום-חווה.

סאת'רלנד כיהן כנשיא הראשון של מדיסון והמשיך להנהיג את המוסד למשך שארית חייו המקצועיים. לפי ESDA, הוא היה גם מזכיר ועדת הכנס הכללי לחיים כפריים ומסייע מרכזי בהקמת "שירותים ותעשיות של אדוונטיסטים-חובבים" (ASI), שארגנה מוסדות הנתמכים על ידי חובבים ברחבי הכנסייה.

בשנת 1904 כתבה אלן ווייט על אירוע בבריאן ספרינגס שבו, לדעתה, סאת'רלנד ו-A. T. ג'ונס נקטו עמדה "לא הרמונית": "דבריהם והתנהגותם של האח E. A. סאת'רלנד והאח A. T. ג'ונס באסיפה בבריאן ספרינגס השמיעו צליל לא הרמוני — צליל שלא היה בהשראת אלוהים. זה יצר מצב שגרם לנזק שהם לא צפו. זה הקשה מאוד על העבודה באסיפה יותר ממה שהייתה יכולה להיות" (Manuscript Releases, Letter 255, 1904, par. 11). תוכנה של עצתה התקבל, ועבודתו המאוחרת של סאת'רלנד שיקפה זאת.

פטירה (1955)

על פי האנציקלופדיה של האדוונטיסטים של יום השביעי, סאת'רלנד נפטרה בשנת 1955 בגיל תשעים, לאחר שראתה את בית הספר מדיסון צומח למודל בעל שם עולמי של חינוך אדוונטיסטי עצמאי ואת תנועת ASI מתפשטת ברחבי צפון אמריקה.