לותר וורן

תקציר

לותר וויליס וורן היה חלוץ המשרד המאורגן לנוער האדוונטיסטי — מייסד "להקות סאנשיין" (1894), האדריכל הראשי של אגודות המתנדבים המיסיונריים הצעירים והבוגרים (MV) שאורגנו כמחלקת נפרדת של הועידה הכללית בשנת 1907, ואחד (יחד עם גודלו הארפר בל) ממקדמי תנועת בתי הספר של הכנסייה האדוונטיסטית, שהגדילה את מספר בתי הספר היומיים של הכנסייה משבעה בשנת 1890 ל-594 בשנת 1910. וורן נולד בדיסקו, במחוז מקומב, מישיגן, ב-15 בספטמבר 1864, להורים אדוונטיסטים שהובאו לאמונה על ידי ג'יי. נ. לופבורו. כבר ב-1879 היה (יחד עם הארי פנר) מייסד מועדון הנערים הנוצרי בהאזלטון; נשא את דרשתו הראשונה כנער; נבחר למנהל בית הספר לשבת בגיל שמונה עשרה; למד במכללת באטל קריק; התחתן עם ג'סי בל פרוקטור בשנת 1889; הוסמך לכמורה בכינוס המחנה בקורטלנד, ניו יורק, בשנת 1892; ובמהלך חמישים שנות כהונתו הטביל אלפי אדוונטיסטים צעירים. הידוע בכינויו "הכומר הסופה", הוא נפטר בלומה לינדה ב-24 במאי 1940.

מדיסקו, מישיגן, למועדון הנערים הנוצרי בהאזלטון (1864–1882)

על פי מאמרו של בריאן א. סטרייר באנציקלופדיה של האדוונטיסטים של יום השביעי, לותר וויליס וורן נולד בדיסקו, במחוז מקומב, מישיגן, ב-15 בספטמבר 1864, לדוראן ולאלן וורן — שניהם הצטרפו לאמונה האדוונטיסטית באמצעות מפגשים שערך ג'יי. אן. לופבורו. מבין אחיו של לותר, אח אחד ואחות תאומה נפטרו בינקותם, ואח נוסף, וולטר, נרצח על ידי בן דוד בביתם; הטרגדיות הללו הותירו בו רגישות יוצאת דופן כלפי ילדים, ובגיל שש עשרה הוא ניסה לאמץ ילד משלו. הוא אימץ את מסר הרפורמה הבריאותית בשלב מוקדם והיה צמחוני קפדן כל חייו.

בשנת 1879, כאשר לותר היה בן ארבע עשרה והארי פנר בן שבע עשרה, הקימו שני הנערים מועדון נערים נוצרי עם תשעה נערים אדוונטיסטים בהאזלטון (כיום ג'ודוויל), מישיגן. המועדון נפגש מדי שבוע בעליית הגג של בית משפחת מסראול כדי להתפלל, לשיר, לבצע שליחויות, לשלוח עלונים בדואר ולכתוב מכתבי עידוד; הם חתמו על התחייבות להימנעות מוחלטת מאלכוהול, תה, קפה, טבק, בשר חזיר וקללות. כשהצטרפו שש נערות, המפגשים עברו לסלונים בבתים. לותר נשא את דרשתו הראשונה בסלון של ל. ד. אייברי-סטאטל, ובגיל שמונה-עשרה בחרה בו כנסיית הייזלטון למנהל בית הספר לשבת.

באטל קריק והמעבר לכהונה ציבורית (1882–1892)

לפי ESDA, לותר נכנס למכללת באטל קריק ב-1882 בעידודו של יוג'ין פרנסוורת' — הוריו מכרו פרה ודודתו מכרה את שעון הזהב שלה כדי לממן את הוצאותיו. הוא נשאר שם שנה אחת בלבד, עבד בסנטוריום באטל קריק ובבית היתומים האסקל, ואז חזר הביתה בשל מחלה במשפחה. ב-1888 פגש את ג'סי בל פרוקטור (1865–1960) בעת ששימש כמנהל האוהלים במפגשים של ג'יי. אף. באלנג'ר בבנטון הרבור, מישיגן, שם שימשה כעובדת תנ"ך וכאורגנית; הם נישאו ב-1889 בבית המשפט משנת 1839 בבריאן ספרינגס. נולד להם בן שמת בגיל שלושה חודשים, ובת בשם רוז. בין השנים 1889 ו-1891 הקימו כנסיות אדוונטיסטיות בפרנקפורט ובביר לייק, מישיגן, ובשנת 1891 עברו לוועידת ניו יורק. הוא הוסמך בכנס המחנה בקורטלנד, ניו יורק, ביוני 1892 על ידי ר. א. אנדרווד וסנדס ה. ליין.

להקות "סאנשיין" ושנות ניו יורק (1894–1900)

לפי ESDA, ב-11 ביוני 1894, באלכסנדריה, דקוטה הצפונית, הקים וורן את "להקת סאנשיין" הראשונה — קבוצות קטנות של צעירים שאורגנו כדי לבקר חולים ומרותקים לביתם ולהפיץ ספרות אדוונטיסטית. המוטו היה "עשו הכל לכבוד האל"; המטרה הייתה "עשו משהו למען מישהו כל יום". עם תחילת המאה ה-20, כמעט לכל כנסייה אדוונטיסטית באמריקה הייתה "להקת סאנשיין".

ה"דיילי בולטין" של הכנס הכללי משנת 1899 משמר דיווח בן-זמנו על משרתו באוהל באומהה: "הכל מתקדם יפה כאן באומהה. האדון מברך את האח וורן בהשלמת עבודתו. כתב העת 'הסימנים' עשה עבודה נהדרת בסיוע לפעילות האוהלים כאן. מתוך עשרים וחמישה או שלושים האנשים שהגיעו, עשרה עד שלושה עשר הם אלה שקיבלו את 'הסימנים' במשך שישה עד תשעה חודשים" (General Conference Daily Bulletin, 2 במרץ 1899, עמ' 123, פסקה 18).

במכתבה של אלן ווייט משנת 1901 היא משבחת את וורן ואת עמיתו לעבודה, ברונסון: "לאח וורן יש את המתנה שלו, ולאח ברונסון יש את המתנה שלו. אילו כולם היו קשורים לעבודה בניו יורק מההתחלה, העבודה הייתה שלמה יותר" (Letters and Manuscripts, כרך 16, מכתב 197, 1901, פסקה 5).

עצתה של אלן ווייט בנוגע לפרסומים בניו יורק (1903)

בשנת 1902 הפיץ וורן עלונים בעיר ניו יורק שהכילו, לדעת אלן ווייט, הודעות סנסציוניות על חורבנה. במכתבה משנת 1903 היא הביעה הן את דאגתה והן את אמונה בו: "לפני זמן מה פרסם הזקן לותר וורן כמה הודעות מפתיעות מאוד בנוגע לחורבנה של ניו יורק. כתבתי מיד לאחראים על העבודה שם ואמרתי כי לא חכם לפרסם הודעות כאלה, שכן הדבר עלול לעורר התרגשות שתביא לתנועה קנאית, שתפגע בעניינו של אלוהים. די בהצגת אמת דבר אלוהים בפני העם. הודעות מפתיעות פוגעות בהתקדמות עבודתו" (מכתבים וכתבי יד, כרך 18, מכתב 176, 1903, פסקה 10).

האגודה המתנדבת למיסיונריות (1901–1907)

לפי ESDA, בכנס הכללי של 1901 סייע וורן בהקמת "האגודה המתנדבת המיסיונרית של הצעירים", תחילה תחת מחלקת בית הספר לשבת בניהולה של ל. פלורה פלאמר, אשר ב-1903 הזמינה את וורן לנהל את פעילות האגודה עצמה. בארבע השנים הבאות הקים 186 אגודות מתנדבים מיסיונריים עם למעלה מ-3,500 חברים. בכנס המתנדבים המיסיונריים במאונט ורנון, אוהיו, שנערך בין ה-10 ל-20 ביולי 1907, הצליח להקים את האגודה למתנדבים מיסיונריים כמחלקת נפרדת של הכנס הכללי, עם מילטון ארל קרן (1875–1961) כמנהל. כמו כן, הוא ייסד את אגודות המתנדבים הצעירים, את תוכנית הלימודים המתקדמת, את תפילת הבוקר "מורנינג ווטש", את שיעורי הקריאה של המתנדבים ואת קורסי "סטנדרט ההישגים" בדוקטרינה ובהיסטוריה של האדוונטיסטים.

לומה לינדה והשבחים החוזרים ונשנים של אלן ווייט (1907–1908)

בנובמבר 1907 הביא וורן קבוצה של צעירים מהמערב התיכון להירשם למכללת לומה לינדה החדשה למטיפים. מכתבי אלן ווייט משמרים את אזכוריה החוזרים ונשנים של הגעתו ואת שבחה על דרשתו.

התיעוד הראשון, במכתבה מ-12 בנובמבר 1907: "אחר הצהריים, הזקן לותר וורן נשא דרשה מצוינת. האח וורן הוא עובד מוכשר, ואנו מקווים שיוכל לעבוד זמן מה בשדה זה הזקוק לעזרה. כעת הוא זמן נוח לעבוד ברדלנדס" (מכתבים וכתבי יד, כרך 22, מכתב 176, 1907, פסקה 10).

אותה הגעה תועדה כמה ימים לאחר מכן במכתב אחר: "ביום שישי האחרון הגיע הזקן לותר וורן מנברסקה, והביא עמו ארבעים וששה סטודנטים. אחרים עדיין מגיעים כדי ללמוד בבית הספר כאן" (מכתבים וכתבי יד, כרך 22, מכתב 364, 1907, פסקה 8).

תיעוד מפורט יותר במכתב אחר מאותו השבוע: "בבוקר יום שישי הגיע הזקן לותר וורן מהמזרח עם קבוצה של ארבעים וששה סטודנטים למכללת לומה לינדה למטיפים. הם נראים כקבוצה של צעירים רציניים ומסורים" (מכתבים וכתבי יד, כרך 22, מכתב 366, 1907, פסקה 2).

תיעוד מפורט עוד יותר במכתב רביעי מאותה עונה: "לסנטוריום צמוד בית ספר להכשרת מיסיונרים רפואיים. בית הספר נפתח השנה עם כמעט חמישים סטודנטים, וביום שישי האחרון הגיע הזקן לותר וורן מנברסקה, והביא עמו ארבעים ושישה נוספים, שאותם אסף במדינות המזרח. בבוקר השבת דיברתי אל קבוצת הסטודנטים החדשים הזו ושמחתי לראות מספר כה רב של צעירים רציניים ומסורים" (מכתבים ומכתבים, כרך 22, מכתב 374, 1907, פסקה 7).

מכתבה משנת 1908, לאחר משרת התחייה של וורן במפגשי הצעירים בלומה לינדה: "עבודה מיוחדת נעשתה למען הצעירים על ידי הזקן לותר וורן, ובסיום המפגש הוטבלו מספר אנשים" (מכתבים ומכתבים, כרך 23, מכתב 158, 1908, פסקה 6).

מותו (1940) ומורשתו

לפי ESDA, וורן ובלה עברו להתגורר באופן קבוע בלומה לינדה בשנת 1908; הוא לימד שיעורי דת במכללת האוונגליסטים הרפואיים, הקים בית ספר להכשרת תנ"ך בלוס אנג'לס, ובמהלך שנות ה-20 — אף שהלך וסבל יותר ויותר מדלקת פרקים ומאסטמה לבבית — הטיף במפגשי מחנה ברחבי מערב ארצות הברית, קנדה ומקסיקו. לעתים נאלץ לשאת את דרשותיו בישיבה. לותר וויליס וורן נפטר בביתו בלומה לינדה ב-24 במאי 1940, בגיל 75, כשבל לצידו; הוא קבור בבית הקברות מונטסיטו, בלומה לינדה. בל האריכה ימים אחריו בעשרים שנה ונפטרה ב-19 ביולי 1960, בגיל 95, ונקברה לצדו.

זיכרונו הפנומנלי היה כזה, שבסוף חייו הוכיח לאחותו לילה שהוא יכול לזכור את שמותיהם הפרטיים והמשפחתיים של אלף צעירים שהפכו לחבריו במפגשי מחנות ובכנסים של MV.