פרדריק ווילר

תקציר

פרדריק ווילר היה הכומר המילריטי הראשון שהוסמך וקיבל על עצמו את השבת ביום השביעי — ולכן, לפי שיקול דעתו המאוחר של לופבורו, "הכומר האדוונטיסטי הראשון של יום השביעי". הוא נולד באקטון, מסצ'וסטס, ב-12 במרץ 1811, הוסמך בכנסייה האפיסקופלית המתודיסטית ב-1840 וקיבל על עצמו את בשורת הביאה של ויליאם מילר ב-1842. באביב 1844 — בעדותה של רייצ'ל אוקס (לימים פרסטון) ליד שולחן הקודש בוושינגטון, ניו המפשייר — הוא קיבל את השבת ביום השביעי, ובסתיו 1844 כבר הצטרפו אליו בין 150 ל-200 מילריטים מניו המפשייר. הוא הטיף כקדושה-אדוויסטי בשבת בניו אינגלנד, בניו יורק ובמקומות אחרים במשך שישים ושש שנים. הוא נפטר בשנת 1910 בגיל תשעים ותשע.

רקע משפחתי וראשית דרכו הכומרית (1811–1842)

על פי האנציקלופדיה של האדוונטיסטים של יום השביעי (סמואל גומיד), ווילר נולד ב-12 במרץ 1811 באקטון, מסצ'וסטס, לתיאודור והאנה ריד ווילר. סבו, ויליאם ריד, שירת בחיל הרגלים היבשתי בין השנים 1775 ל-1776 במלחמת העצמאות האמריקאית.

התיאור הביוגרפי של קרן אלן ג'י ווייט בספר "מכתבים וכתבי יד" מתעד את נישואיו ואת שנות כהונתו המוקדמות: "פרדריק ווילר נולד באקטון, מסצ'וסטס, והתחתן עם לידיה פרוקטור בשנת 1832. משנת 1838 ועד 1857 בערך הם חיו בוושינגטון, ניו המפשייר, או בהילסבורו הסמוכה. בסביבות 1840 הוסמך פרדריק ווילר ככומר בכנסייה האפיסקופלית המתודיסטית, וב-1842 הוא קיבל את תורת הביאה השנייה של ויליאם מילר" (מכתבי וכתבי היד של אלן ג'י ווייט: כרך 1, עמ' 902, פסקה 5).

הכומר המילריטי הראשון שקיבל את השבת (אביב 1844)

אותו תיאור ביוגרפי מתעד את מקומו הייחודי של ווילר בהיסטוריה האדוונטיסטית: "למרות שהמקורות הזמינים סותרים במידת מה, על פי מספר עדויות, פרדריק ווילר, מטיף אדוונטיסטי מילריטי מניו המפשייר, החל לשמור את השבת ביום השביעי באביב 1844 באמצעות מגעיו עם רייצ'ל אוקס, באפטיסטית של יום השביעי. אם כך, ווילר היה המטיף המיליריטי הראשון שאימץ את השבת, מוקדם יותר מ-T. M. פרבל, כומר מיליריטי אחר שהפך לשומרי שבת כמה חודשים מאוחר יותר, באוגוסט 1844" (מכתבי וכתבי היד של אלן ג. ווייט: כרך 1, עמ' 902, פסקה 4).

בספר Heavenly Visions של לופבורו נשמר תיאורו של ווילר בגוף ראשון על שמירת השבת שלו, שהוכתב בהוראתו בשנותיו המאוחרות: "פרדריק ווילר, הכומר האדוונטיסטי של יום השביעי הראשון, אפשר לומר, אף על פי ששמו של הזרם לא היה בשימוש בשלב כה מוקדם, השאיר תיעוד של העובדות הנוגעות לקבלת השבת על ידו. הדברים נכתבו עבורי בזמן כינוס המחנה של פילפס בניו יורק, בשנת 1906." (חזיונות שמימיים, עמ' 103, פסקה 8).

לוגבורו גם משמר את זיכרונותיו של ווילר על התפשטותו המהירה של השבת במחוז שלו באזור וושינגטון במהלך שנת 1844: "הזקן ווילר סיפר לי שבשבת הראשונה ששמר, הוא נשא דרשה בנושא השבת. הוא סיפר לי שלפני תום הזמן בסתיו 1844, היו בין 150 ל-200 אנשים ששמרו את השבת בוושינגטון (ניו המפשייר), הילסדייל, ניוברי, וכמה עיירות אחרות באזור" (חזיונות שמימיים, עמ' 105, פסקה 2).

חצי מאה של הטפה (1851–1906)

התיאור הביוגרפי של קרן אלן ג'י ווייט מסכם את חצי המאה של הדרשות של ווילר: "משנת 1851 בערך הטיף פרדריק ווילר בהרחבה בכל מדינות ניו אינגלנד. בשנת 1857 עברה המשפחה לברוקפילד, ניו יורק, והוא המשיך להטיף כנודד במדינת ניו יורק במשך שלוש או ארבע השנים הבאות." (מכתבי וכתבי היד של אלן ג'י ווייט: כרך 1, עמ' 903, פסקה 1).

אלן ווייט עצמה, בשנת 1875, תיעדה מפגש מחודש עמו בכנס המחנה בסירקיוז, ניו יורק: "כאן פגשנו את הזקן ווילר, אותו הכרנו בניו המפשייר לפני שלושים שנה." (שנות הפרישה, עמ' 16, פסקה 2). באותה פסקה היא מוסיפה את תחושתה כי היא נמצאת בקרב הוותיקים ששרדו: "ליבי נגע כשראיתי את האחים הללו, שעמדו זמן רב להגנת האמונה" (שנות הפרישה, עמ' 16, פסקה 2).

תקופה קצרה של קשיים והתאוששות (1861–1867)

בתיאור הביוגרפי של קרן אלן ג'י ווייט מתועדת התקופה הקשה היחידה הידועה ביחסיו של ווילר עם בני הזוג ווייט ועם הכנסייה כולה: "המשבר היחיד הידוע ביחסים בין בני הזוג ווייט לווילר אירע בראשית שנות ה-60 של המאה ה-19. בשנת 1861 סירב ווילר, למשך תקופה קצרה, לתמוך בג'יימס ווייט במאמציו לארגן את הכנסייה." (מכתבי וכתבי היד של אלן ג'י ווייט: כרך 1, עמ' 903, פסקה 2). אותה פסקה מתעדת את התאוששותו הסופית: "בהמשך הוא שינה את דעתו ופרסם 'וידוי' בכתב העת Review, שבו אישר מחדש את אמונתו כי החזונות היו מאת האל.

מותו (1910)

על פי האנציקלופדיה של האדוונטיסטים של יום השביעי, ווילר נפטר בשנת 1910 בגיל תשעים ותשע. הוא האריך ימים כמעט מכל בני דורו המילריטים בחצי מאה או יותר.