תומאס מ. פרבל

סיכום

תומאס מ. פרבל היה המטיף האדוונטיסטי האמריקאי הראשון שקיבל את השבת ביום השביעי. מאמרו שפורסם ב-13 בפברואר 1845 בכתב העת "תקוות ישראל" (Hope of Israel), תחת הכותרת "חוברת המראה כי יש לשמור את היום השביעי כשבת", היה האמצעי שבאמצעותו שוכנע ג'וזף בייטס באמת השבת — ובאמצעות בייטס הגיע השבת של היום השביעי אל ג'יימס ואלן ווייט ואל כל האדוונטיזם השבתאי. נולד באנסון, מיין, ב-13 ביולי 1810, והיה כומר בפטיסטי של "הרצון החופשי" שאימץ את בשורת האדוונטיזם של מילר ב-1842 ואת השבת ביום השביעי ב-1844, בהשפעתם של רייצ'ל אוקס פרסטון ופרדריק ווילר בוושינגטון, ניו המפשייר. מאוחר יותר נטש את השבת ביום השביעי, אך נותר מטיף נוצרי אדוונטיסטי עד מותו ב-1907.

ילדותו וכהונתו ככומר בפטיסטי "הרצון החופשי" (1810–1841)

על פי האנציקלופדיה של האדוונטיסטים של יום השביעי (מייקל וו. קמפבל), פרבל נולד ב-13 ביולי 1810 באנסון, מיין, להורים מוטרוול וסוזנה פרבל. בצעירותו עבד כפועל חקלאי, ובגיל עשרים ושש נכנס לאקדמיה של פרסונספילד (Parsonsfield Academy), שם למד במשך שנתיים לקראת תואר ראשון ( ) והחל להטיף. הוא הוסמך ככומר בפטיסטי קלוויניסטי, ולאחר מכן הפך לבפטיסט חופשי. ב-14 בנובמבר 1837 הוא התחתן עם הלן מייר איטון. לזוג נולדה בת אחת, סוזן ג'ני.

אימוץ בשורת האדוונט (1842–1843)

לפי ESDA, פרבל קיבל את בשורת האדוונט של המיליטריסטים בנאשווה, ניו המפשייר, בתחילת 1842 והוחרם על ידי קהילת הבפטיסטים של "הרצון החופשי" ב-15 בפברואר 1842 — רק שישה שבועות לאחר שקיבל את הדוקטרינה. ה-Signs of the Times מ-22 בפברואר 1843 מתעד את התחייה שלו בנאשווה: "המאבק בנאשווה.—האח פרבל מודיע לנו שהמאבק מתקדם שם בהצלחה רבה. בתוך שלושה שבועות הוא הטביל שלושים וחמישה, ורבים אחרים פנו את פניהם לציון. מספרם של אלה המצפים לתקווה המבורכת של ההופעה המפוארת הוא גדול למדי, והעבודה עדיין מתקדמת" (Signs of the Times, 22 בפברואר 1843, עמוד 182.20).

כמה חודשים לאחר מכן, ה-Signs of the Times מ-7 ביוני 1843 מתעד את מסעו במיין: "האח פרבל שב זה עתה ממסע ארוך במיין. הוא עבד בתוך התנגדות בהצלחה רבה יותר מכפי שיכול היה לצפות באופן סביר. רפורמות מפוארות רבות באו בעקבות מאמציו, אלוהים בירך את אמתו, ונשמות רבות התנצרו לאלוהים. יש גם מספר לא מבוטל של אנשים החיים בציפייה מתמדת להופעתו המפוארת של ישו. האח פרבל נמצא כעת בלואל, ויענה לקריאות להרצאות על ביאתו השנייה" (Signs of the Times, 7 ביוני 1843, עמוד 106.16).

קיום השבת בוושינגטון, ניו המפשייר (1844)

בספרו של ד"ר מרלין בורט, "הבנת אלן ווייט" (2015) — ספר אקדמי בהוצאת אוניברסיטת אנדרוס — מתועדת שרשרת האירועים שבאמצעותה הגיע השבת לפריבל: "הידע על תורת השבת של יום השביעי הובא לראשונה לאדוויסטיים המילריסטים בתחילת שנות ה-40 של המאה ה-19 על ידי הבפטיסטים של יום השביעי. בתחילת 1844 בוושינגטון, ניו-המפשייר, הציגה רייצ'ל אוקס (לימים פרסטון), באפטיסטית של יום השביעי, את השבת לאדוויסטיים באזור שלה." (Understanding Ellen White, עמ' 110, פסקה 1). אותה פסקה ממשיכה: "במהלך השנים 1844 ו-1845, שני כמרים באזור וושינגטון, ניו המפשייר, פרדריק ווילר ותומאס פרבל, קיבלו דוקטרינה זו והחלו להפיץ את השקפותיהם." (Understanding Ellen White, עמ' 110, פסקה 1). ואותה פסקה ממשיכה את השרשרת קדימה: "כך הדבר הגיע לידיעתו של ג'וזף בייטס, אשר יחד עם ג'יימס ואלן ווייט, יהפוך מאוחר יותר לאחד ממייסדי הכנסייה האדוונטיסטית של יום השביעי" (Understanding Ellen White, עמ' 110, פסקה 1).

הספר "History of the Sabbath and First Day" מאת ג'יי. נ. אנדרוס משמר את חשיבות תפקידו של פרבל: "ממקום זה, כמה משרתי אדוונטיסטים קיבלו את אמת השבת במהלך שנת 1844. אחד מהם היה הזקן ט. מ. פרבל, שזכה לכבוד להציג לראשונה את האמת הגדולה הזו בפני האדוונטיסטים באמצעות העיתונות. מאמרו נכתב בתאריך 13 בפברואר 1845. הוא הציג בקצרה את טענות השבת המקראית, והראה כי היא לא שונתה על ידי המושיע, אלא שונתה על ידי הכפירה הגדולה" (History of the Sabbath and First Day, עמ' 501, פסקה 1).

התנצרותו של בייטס באמצעות החוברת של פרבל (1845)

קריאתו של ג'וזף בייטס את מאמרו של פרבל ב"תקוות ישראל" הייתה הרגע שהביא את השבת למייסד תנועת האדוונטיסטים של יום השביעי. הספר "שבת יום השביעי, אות נצחי" משמר את עדותו של בייטס בגוף ראשון: "עד שלפני כ-16 חודשים קראתי מאמר שפורסם ב'תקוות ישראל' מאת אח ראוי, T.M. פרבל מנאשווה, אשר כשקראתי אותו והשוויתי אותו לתנ"ך, שכנע אותי שמעולם לא היה כל שינוי. לכן, היום השביעי היה השבת, ואלוהים דרש ממני, כמו גם ממנו, לקדשו" (The Seventh-day Sabbath, a Perpetual Sign, עמ' 40, פסקה 2).

בחוברתו של בייטס הוא מציין את התיאור ההיסטורי ששאב ממאמרו של פרבל: "מכיוון ששני הספרים הללו אינם בהישג ידי, לקחתי מתוך החוברת של T.M. פרבל על השבת" (The Seventh-day Sabbath, a Perpetual Sign, עמ' 41, פסקה 2).

שנותיו המאוחרות ומותו (1845–1907)

לפי ESDA, פרבל נטש לבסוף את השבת של יום השביעי וחזר לעמדת האדוונטיסטים של יום הראשון, והפך לכומר נוצרי אדוונטיסטי. הוא המשיך להטיף את בשורת הביאה השנייה, אך הפך לאויב פומבי של האדוונטיזם של יום השביעי. הספר "תשובות להתקפותיו של הזקן קנרייט על האדוונטיסטים של יום השביעי" (1895), כרך משותף מאת ג'. אי. באטלר ואוריה סמית, מתעד את האירוניה ההיסטורית שבמסלול זה: "הוא מציג את הזקנים T.M. פרבל ו-J.B. קוק, ששמרו את השבת לתקופה קצרה ואז ויתרו עליה, כאבות האמיתיים ומייסדי תנועת האדוונטיסטים של יום השביעי הנוכחית" (תשובות להתקפותיו של הזקן קנרייט על האדוונטיסטים של יום השביעי, עמ' 32, פסקה 2).

על פי האנציקלופדיה של האדוונטיסטים של יום השביעי, פרבל נפטר בשנת 1907 בגיל תשעים ושש.