ג'ורג' ו. אמדון

תקציר

ג'ורג' וושינגטון אמדון היה סבל על שביל הגרירה של תעלת אירי בגיל ארבע עשרה, סדר דפוס בשכר של חמישה דולרים לשבוע בבית הדפוס של ה"רוצ'סטר ריוויו" בגיל עשרים ואחת, וסגן נשיא איגוד ההוצאה לאור של האדוונטיסטים של יום השביעי עוד לפני שהגיע לגיל ארבעים. הוא לימד את עצמו 18 שפות עתיקות ומודרניות כדי שיוכל להדפיס את החוברות בשפות זרות של הכנסייה, ערך את "Youth’s Instructor" בין השנים 1858 ל-1864, שימש כזקן ב"Battle Creek Tabernacle", והקדיש 58 שנים מחייו — מ-1855 ועד מותו ב-1913 — לעבודת ההוצאה לאור בבאטל קריק. ב-24 בנובמבר 1860 הוא נשא לאישה את מרתה דורנר ביינגטון, בתו של ג'ון ביינגטון (הנשיא הראשון של הועידה הכללית); היא האריכה ימים ממנו בעשרים וארבע שנים.

ההתחלה (1832–1853)

אמדון נולד ב-30 באוגוסט 1832 בסנד לייק, ניו יורק, הבכור מבין חמישה ילדים לפילנדה ולאליזה אמדון. הוא בילה חלק מילדותו אצל סבו ליד בוסטון ואת השאר בצפון מדינת ניו יורק, שם, בתחילת שנות העשרה שלו, הוביל פרדות לאורך שביל הגרירה של תעלת אירי. בסוף שנות ה-40 של המאה ה-19 למד תקופה קצרה באובלין קולג' באוהיו.

בשנת 1853, ג'יימס ואלן ווייט וג'יי. נ. לופבורו הובילו את אמדון בן העשרים ואחת אל אמונת האדוונטיסטים השומרים את השבת, והוא נשכר בבית הדפוס של ה-Review ברוצ'סטר, ניו יורק. כאשר פעילות ההוצאה לאור עברה לבאטל קריק, מישיגן, בשנת 1855, אמדון עבר עמה; הוא לעולם לא עזב את המקום.

איש עיתונות פורה (1855–שנות ה-80 של המאה ה-19)

אמדון היה, כפי שהודה בעצמו, "אוטודידקט" — והוא לימד את עצמו היטב. הוא למד עברית, יוונית, גרמנית, דנית, שבדית, צרפתית ועוד תריסר שפות אחרות, כדי שיוכל לחבר את החוברות בשפות זרות שהחלו לזרום מבית הדפוס בבאטל קריק בסוף שנות ה-50 ובשנות ה-60 של המאה ה-19. על פי יומניו, הוא היה מסוגל להרכיב עשרת אלפים אותיות ביום, ולעתים קרובות עבד 12 עד 16 שעות ביום, כולל בשבתות בלילה ובימי ראשון. באוקטובר 1863, ה"ועידה הכללית", בהצעתו של הזקן ג'יי. בי. פריסבי, "בחרה פה אחד" בו כעורך ה-Youth’s Instructor (Advent Review and Sabbath Herald, 6 באוקטובר 1863, עמוד 149.48).

עטו שלו — לעתים קרובות, במאמרי מערכת קצרים ב-Review — שמר את עיני הכנסייה נעוצות בזמנים הנבואיים. באחת מהטוריות הללו הוא כתב על דור שהפך מעוות וסוטה, וקרא למאמינים "לאחד באופן בלתי נפרד את האינטרסים היקרים לנו ביותר עם מטרתו של אלוהים; לחפש את הגנת זרועו הכל-יכולה; ואז נוכל לעמוד בפני היום הבא." (Lest We Forget, פרק 141, עמ' 276, פסקה 4).

במאמר אחר הוא כתב על דחיפות השעה: "אחים, הבה נתעורר למען מטרת האל. אל לנו לישון כמעשה האחרים. הזמנים נעשים מסוכנים. מערכות מתערערות, אמונות מתפוצצות, כסאות מלכות מתערערים, לבבות האנשים נכשלים מפחד, ובקרוב יבחן מעשה כל אדם כדי לראות מהו. תקוותו של הנוצרי היא בלתי מעורערת, שכן היא מבוססת על התנ"ך. היא תעמוד במבחן האש הקרוב." (Lest We Forget, פרק 141, עמ' 276, פסקה 6).

בעל, אב וכומר (1860–1881)

בשנת 1857 פגש אמדון את מרתה דורנר ביינגטון, שעברה זה עתה לבאטל קריק מבאקס ברידג', ניו יורק, כדי לגור עם משפחת ווייט. הם נישאו ב-24 בנובמבר 1860, בטקס שנערך על ידי אביה של מרתה, ג'ון ביינגטון — שלוש שנים לפני שהפך לנשיא הראשון של הועידה הכללית. לבני הזוג אמדון נולדו שתי בנות, קייט (1866) וגרס (1872), וב-1876 הם אימצו בן, קלוד.

לאורך שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-19 עמד אמדון לצד ג'יימס ואלן ווייט במהלך משברים אישיים ומוסדיים חוזרים ונשנים. במרץ 1863 הוא כיהן בוועדה שזיכתה את בני הזוג ווייט מאשמות של ספסרות והפיקה מסמך בן 39 עמודים בשם "הגנה על הקריירה העסקית של הזקן ג'יימס ווייט", עם 74 תצהירים מפי עדים לאופיו. לאחר השבץ הראשון של ג'יימס ב-1865, הוא ואדליה ואן הורן ניהלו את עבודת ההוצאה לאור במשך חודשיים, בזמן שג'יימס התאושש. ב-1867 וב-1868, כשג'יימס לא היה מסוגל, הוא נסע עם אלן במסעות ההרצאות שלה.

אלן ווייט, שכתבה בשנת 1869, תיעדה הן את שירותו והן את העומס שהדבר גבה ממנו: "האח אמדון נשא עליך משא שרק מעטים היו עומדים בו. יש לך מלאכה לעשות, אך מעט זמן לעשותה. השפעתך עליו הרסה את השפעתו." (Manuscript Releases, Letter 9, 1869, par. 8).

על רוח הכומר שלו כתב אמדון: "נשמתי רועדת כשאני חושב עד כמה עם האלוהים נכשל בעמידה בדרישות התנ"ך. אנו חיים בתקופה שבה הנביא אומר: 'אלוהים ישיב את לב האבות אל הבנים' (מלאכי ד:ו), ומה פירוש הדבר אם לא לימוד דת בבית והוראה בבית הספר לשבת? מעולם לא ראיתי את חשיבותם של שיעורי התנ"ך וההוראה בבית הספר לשבת כפי שאני רואה אותם היום, ואמשיך לעבוד על כך" (Lest We Forget, פרק 141, עמ' 276, פסקה 5).

מותו (1913)

ג'ורג' ו. אמדון נפטר בבאטל קריק ב-20 במרץ 1913, בשנתו ה-81. אלמנתו, מרתה, חיה עוד עשרים וארבע שנים, ונפטרה ב-4 בפברואר 1937. ההספד ב-Review and Herald התפרסם באותו שבוע שבו נפטר.