ג'וזף ה. ווגונר

סיכום

ג'וזף הארווי ווגונר היה מדפיס יליד פנסילבניה שהפך למטיף, מבשר, עורך ותיאולוג אדוונטיסטי שומרי שבת, אשר בשלושים ושבע שנות כהונתו עיצב את התשתית הדוקטרינרית וההוצאה לאור של הכנסייה האדוונטיסטית של יום השביעי בראשיתיה. הוא התנצר לאמונת "מסר המלאך השלישי" בדצמבר 1851 בבראבו, ויסקונסין, הוסמך לכהונה ב-1854 והתקדם במהירות לעמדת מנהיגות: עורך מקביל של ה-Review and Herald (משנת 1855), עורך מייסד של ה-Pacific Health Journal (1885) וה-American Sentinel (1886), ועורך ה-Signs of the Times המערבי, כמחליפו של ג'יימס ווייט. הוא הציע להקים את "האגודה הכללית" (General Conference Association) ביוני 1862, וסייע בניסוח תקנונה במאי של השנה שלאחר מכן. הוא חיבר את הספר "הכפרה לאור התבונה וההתגלות" (The Atonement in the Light of Reason and Revelation) וכן מספר חוברות וספרים משפיעים נוספים. הוא היה אביו של אלט ג'יי ווגונר, שבלט בתחייה של "הצדקה על ידי אמונה" בשנת 1888. ג'וזף ה. ווגונר נפטר מפרצת במוח ב-17 באפריל 1889 בבאזל, שווייץ, שם שימש כעורך העיתון הגרמני "הרולד דר ואריטה" (Herold der Wahrheit) והעיתון הצרפתי "לה סיגנס דה טמפ" (Les Signes des Temps).

ילדותו והתנצרותו (1820–1851)

ההספד שפורסם ב-General Conference Daily Bulletin משמר את קווי המתאר הבסיסיים של חייו המוקדמים של ווגונר: "ג'וזף הארווי ווגונר נולד בפיטסטון, פנסילבניה, ב-30 ביוני 1820. מכיוון שהוריו היו עניים, הזדמנויותיו המוקדמות ללימודים היו דלות מאוד. בגיל 12 הוא נשלח לשוליות כדי ללמוד את מקצוע הדפוס; ובבית הספר המעשי הזה רכש כמעט את כל השכלתו. לאחר שעבד במקצועו כצעיר בפיטסבורג, הוא עבר למערב והתיישב בוויסקונסין, שם ניהל עיתון ולקח באופן טבעי חלק פעיל בפוליטיקה. אף שגדל כפרסביטריאני, הוא הצטרף בשלב מוקדם לבפטיסטים, לאחר שבחן מקרוב את האמונות האוונגליסטיות השונות." (General Conference Daily Bulletin, 20 בפברואר 1899, עמוד 33.9).

התיאור הביוגרפי של קרן אלן ג'י ווייט בספר Letters and Manuscripts מתעד את מגוריו בוויסקונסין בעת התנצרותו: "ג'וזף ה' ווגונר, עורך, סופר ומטיף אדוונטיסטי בולט מהתקופה המוקדמת, נולד בפנסילבניה והתחתן עם מריטה הול בשנת 1845. בין עשרת ילדיהם היה אלט ג'יי ווגונר, אשר יחד עם א. ט. ג'ונס בלט בתחיית "הצדקה על ידי אמונה" של 1888. בעת התנצרותם לאדוויסטיזם השבתאי בחורף 1851-1852, ווגונר היה עורך העיתון " " (הדמוקרט של מחוז סוק) בבראבו, ויסקונסין." (מכתבי וכתבי היד של אלן ג'י. ווייט: כרך 1, עמ' 900, פסקה 5).

שטיינווג, בספרו "לבל נשכח", מסכם את המפגש בדצמבר 1851 שהביא את ווגונר לאמונה האדוונטיסטית: "זה היה בחודש דצמבר חורפי בשנת 1851, כאשר ווגונר, עורך ומו"ל של עיתון פוליטי בבראבו, ויסקונסין, שמע לראשונה על המסר האדוונטיסטי." (Lest We Forget, פרק 103, עמ' 192, פסקה 4). אותה פסקה מתעדת את האופן שבו נחשף למסר — האחים ה. ס. קייס ו-ו. פילפס הציגו בפניו את קווי המתאר הנבואיים בשעה אחת בלבד.

פרום מאשש את אותה הצגה ראשונית מהירה: "ג'וזף הארווי ווגונר (1820-1889) היה בן המערב, ובפטיסט. הוא היה עורך ומו"ל של עיתון פוליטי בוויסקונסין, ושמע לראשונה על אמונת האדוונטיסטים בשנת 1851 מפי ה. ס. קייס — שהוזכר קודם לכן — אשר תוך שעה סקר עמו את כל טווח התקופות הנבואיות העיקריות, כמו גם את מסר המלאך השלישי, את ארצות הברית בנבואה, ואת השבת בקווים כלליים!" (The Prophetic Faith of Our Fathers, כרך 4, עמ' 1105, פסקה 1).

הסמכה ופעילות מיסיונרית מוקדמת (1852–1858)

לוגבורו מתעד את המעבר של ווגונר מעיתונאות לשירות נודד: "בשנת 1852, הזקן ג'יי. אייץ' ווגונר, שניהל עיתון מחוזי בוויסקונסין, קיבל את האמת הנוכחית, ובשנה שלאחר מכן הקדיש את עצמו באופן מלא לעבודת הכהונה. בשנת 1857 הוא כתב שני חוברות חשובות מאוד, שכל אחת מהן מנתה כמאתיים עמודים. הראשונה שבהן נקראה 'טבעו ומגמתו של הספיריטואליזם המודרני', והשנייה – 'הפרכה של העידן הבא'" (תנועת הביאה השנייה הגדולה, עמ' 333, פסקה 2). באותו פסקה מתועדת השפעת החוברת הראשונה: "החוברת הראשונה לא רק שימשה אמצעי להצלת רבים מנפילה במלכודת השטן, אלא שבברכת אלוהים, היא פתחה את עיניהם של רבים שלא ידעו כיצד להתייחס לתופעות המודרניות הללו" (תנועת הביאה השנייה הגדולה, עמ' 333, פסקה 2).

התיאור הביוגרפי של קרן אלן ג'י ווייט משלים את תיאור מסעותיו המוקדמים ועבודתו העריכתית: "תוך חודשים ספורים החל להפיץ את אמונתו החדשה. מכיוון שהיה עני מכדי לממן את הוצאות הנסיעה, ווגונר יצא לעתים קרובות למסעות ההפצה המוקדמים שלו ברגל." (The Ellen G. White Letters and Manuscripts: Volume 1, עמ' 900, פסקה 5). באותה פסקה נכתב: "לאחר 1855 מסעות ההטפה שלו הובילו אותו למדינות שונות במערב התיכון, ומאוחר יותר, באמצע שנות ה-70 של המאה ה-19, לקליפורניה. ווגונר היה גם סופר צלול ופורח, שפרסם מאות מאמרים ומספר ספרים תיאולוגיים, בהם "טבעו ונטייתו של הספיריטואליזם המודרני" (1857), "הכפרה" (1884) ו"מגן עדן לגן עדן" (1890)." (מכתבי אלן ג'י ווייט ומכתבי היד: כרך 1, עמ' 900, פסקה 5).

דיון השבת בקריין גרוב (אוגוסט 1858)

אלן ווייט מתעדת בספרה "מתנות רוחניות" את הכנס שנערך באוגוסט 1858 בקריין'ס גרוב, אילינוי, שבו התווכח ווגונר בנושא השבת מול ג'יי. אם. סטיבנסון, מנהיג סיעת "העידן הבא" ( ) של תנועת "היום האחרון": "באוגוסט 1858 השתתפנו בכנס בקריין'ס גרוב, אילינוי. זו הייתה פגישה מעניינת ביותר. מיד לאחר מכן התקיים דיון בנושא השבת בין הזקנים ג'יי. אייץ' ווגונר וג'יי. אם. סטיבנסון." (מתנות רוחניות, כרך 2, עמ' 273, פסקה 1).

באותו פסקה מתועדת תוצאת הוויכוח: "הדיון הביא לתוצאות חיוביות במקום, שכן הוא חיזק את אמונתה של אחות יקרה אחת, שהפכה למבולבלת בנוגע לשבת בעקבות דברי הזקן ס., ואחות אחרת, שהייתה מוטה מאוד כאשר ביקרנו במקום לראשונה בשל דבריו של הזקן ס., יצאה משם כשהיא משוכנעת באמת." (Spiritual Gifts, כרך 2, עמ' 273, פסקה 1).

עבודה דוקטרינרית והכפרה (1863–1868)

שטיינווג מתאר את אופן שיתוף הפעולה הדוקטרינרי של ווגונר עם החלוצים המרכזיים — ג'יימס ווייט, ג'יי. נ. אנדרוס, אוריאה סמית' ואלן ג. ווייט: "לווגונר היה תפקיד מכריע בקביעת יסודות האמת של כנסיית האדוונטיסטים של יום השביעי." (Lest We Forget, פרק 103, עמ' 193, פסקה 9). באותו פסקה מצוטט זיכרונו של ג'יי. או. קורליס על שיטת העבודה: "ללימוד התנ"ך בנושאים המדוברים, ולאחר מחשבה מעמיקה רבה והתייעצות חופשית ביניהם, היו כולם כורעים ברך ומבקשים את עזרת האל להבנה נכונה של הנלמד. בפגישה הבאה היה הזקן ווגונר מביע בבהירות את הדעות שהגיעו אליהן" (Lest We Forget, פרק 103, עמ' 193, פסקה 9).

שטיינווג מצטט את דבריו של ווגונר עצמו, בהקדמה לספרו "כפרה: לאור הטבע (ההיגיון) וההתגלות", אודות מניעיו: "להגיע אל האמת ולהפיץ אותה, ולתרום לעם האלוהים אוהב האמת" (Lest We Forget, פרק 103, עמ' 193, פסקה 8). והוא מגלה כי הספר עצמו היה אוסף של מאמרים מ-Review and Herald: "סדרה שפורסמה ב-Review and Herald בין ה-2 ביוני 1863 ל-13 בספטמבר 1864, שנכתבה בדרך כלל בין עיסוקים אחרים" (Lest We Forget, פרק 103, עמ' 193, פסקה 8).

בריאות, כינוס מחנה, והצהרתה של אלן ווייט (1873)

אלן ווייט מתעדת את פעולת ההשגחה המיוחדת באחד ממפגשי המחנה שבהם השתתפו גם ג'יימס ווייט וגם ווגונר: "במפגש המחנה האחרון שלנו, מלאכי האל באו באופן מיוחד עם כוחם להאיר, לרפא ולברך את בעלי ואת האח ווגונר. שם הושג ניצחון יקר ערך, אשר לעולם לא יאבד מהשפעתו. הראו לי כי אלוהים נתן לבעלי, באופן בולט ביותר, אותות לאהבתו ולדאגתו, וגם לחסדו התומך. הוא ראה את התלהבותו ומסירותו למטרתו ולעבודתו. הדבר צריך להוביל תמיד לענווה ולהכרת תודה מצד בעלי" (עדות לכנסייה, כרך 3, עמ' 505, פסקה 1).

קליפורניה, "סימני הזמנים" והוצאת "פסיפיק פרס" (1875–1885)

לוגבורו מתעד את מעברו של ווגונר לקליפורניה בשנת 1875 עם ג'יימס ואלן ווייט: "ב-2 בפברואר 1875 הגיעו לאוקלנד הזקן ג'יימס ווייט ואשתו, בליווי הזקן ג'יי. ה. ווגונר ועובדים יעילים אחרים. ב-12 לחודש אותו חודש כונסה ישיבה מיוחדת של ועדת ההנהלה ( ) של ועידת קליפורניה, כדי לשקול מיקום להקמת מבנים למשרדי 'סימני הזמנים'. לאחר דיון מעמיק, הוחלט לרכוש מגרשים בצד המערבי של רחוב קסטרו, בין הרחובות ה-11 וה-12." (תנועת הביאה השנייה הגדולה, עמ' 292, פסקה 2).

שטיינווג מתאר את מקומו של ווגונר בלב פעילות ההוצאה לאור של הכנסייה בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-19: "בשנת 1853 הקדיש ווגונר את חייו ללא סייג להטפת מסר המלאך השלישי. כישוריו בתחום ההוצאה לאור נוצלו פעמים רבות, לעתים קרובות בתפקידי עריכה. בשנת 1871 הועמד בראש מחלקת הפרסומים בבאטל קריק. בשנת 1881, הוא ירש את מקומו של ג'יימס ווייט כעורך המהדורה המערבית של 'סימני הזמנים'. הוא היה העורך הראשון, בשנת 1885, של 'Pacific Health Journal' (קודמו של 'Vibrant Life'), ובשנת 1886, של 'American Sentinel', קודמו של מגזין 'Liberty'" (Lest We Forget, פרק 103, עמ' 192, פסקה 6).

ארתור ווייט מתעד את מעמדו של ווגונר בקרב הכמרים הבכירים באמצע שנות ה-80 של המאה ה-19: "ג'וזף ה. ווגונר, הכומר הבכיר, בן 64, אדוונטיסט שומר שבת מאז 1851. הוא היה עורך משותף ומו"ל של עיתון פוליטי בוויסקונסין כאשר הצטרף לכנסייה. ב-1884 היה עורך 'סימני הזמנים'" (אלן ג'י ווייט: השנים הבודדות 1876-1891, כרך 3, עמ' 255, פסקה 4).

מותו (1889)

ההספד שפורסם ב-General Conference Daily Bulletin מתעד את המעבר האחרון של ווגונר ואת מותו: "בינואר 1887 הוא נסע לבאזל, שווייץ, והיה קשור לעבודת ההוצאה לאור שם עד מותו, שהתרחש בפתאומיות רבה, כתוצאה ממפרצת, לאחר יום עבודה ארוך ומפרך, ב-17 באפריל 1889" (General Conference Daily Bulletin, 20 בפברואר 1899, עמוד 33.9).

ספאלדינג מציין את האובדן שנגרם לתנועה האדוונטיסטית המוקדמת: "בשנת 1883, ג'ון נ' אנדרוס, שפעל באומץ למען המטרה הצומחת באירופה, הקריב את חייו. ג'וזף ה' ווגונר, שתפס את מקומו, נפטר שש שנים מאוחר יותר. גברים צעירים תפסו את מקומם של הוותיקים שנפלו." (The Story of Adventist Light, עמ' 79, פסקה 1).