תקציר
ג'ושוע ווהן היימס היה המו"ל, המארגן והמוביל של תנועת המילריטים בשנים 1840–1844. היימס, שהיה כומר בכנסיית צ'רדון סטריט בבוסטון ופעיל בולט למען ביטול העבדות לפני שפגש את ויליאם מילר, הפך תחייה אזורית בניו אינגלנד לתנועה המונית ארצית באמצעות כתבי עת, כנסים והאוהל הגדול ביותר של תקופתו. הוא שרד את "האכזבה הגדולה" והמשיך בעבודתו האדוונטיסטית עוד חמישים שנה, עד מותו באלק פוינט, דרום דקוטה, ב-27 ביולי 1895.
שנות חייו המוקדמות (1805–1823)
לוגבורו משמר את זיכרונותיו של היימס עצמו על מקום הולדתו, עיסוקו של אביו והאווירה הדתית של ילדותו: "ג'ושוע ו. היימס נולד בוויקפורד, רוד איילנד, ב-19 במאי 1805. אביו היה ידוע כסוחר בהודו המערבית, והיה בולט כחבר בכנסייה האפיסקופלית של סנט פול בוויקפורד. אמו הייתה בעלת מזג נעים ואהבה את המושיע, אהבה אותה היא השרישה באוזניו הקשובות של בנה" (The Great Second Advent Movement, עמ' 121, פסקה 4). דיק מספק את ההקשר הרחב יותר: "ג'ושוע וון היימס נולד ב-19 במאי 1805 בצפון קינגסטון, רוד איילנד. אביו, איש אמיד, היה סוחר בהודו המערבית וחבר בולט בכנסייה האפיסקופלית סנט פול ( ). תוכניתו של היימס האב הייתה לחנך את ג'ושוע לכהונה אפיסקופלית באוניברסיטת בראון שבפרובידנס, רוד איילנד" (Founders of the Message, עמ' 69, פסקה 1).
התוכנית קרסה בשנת 1817 כאשר השקעתו של אביו אבדה בים: "בשנת 1817 שלח מטען יקר ערך לאיי הודו המערבית תחת פיקוחו של קברניט ספינה שהוכיח את עצמו כבלתי נאמן לאמון שניתן בו, מכר את הספינה העמוסה בסחורה ונעלם. אסון זה הרס את אביו כלכלית והיה עתיד לשנות את כל חייו של ג'ושוע, שנאלץ לוותר על הלימודים באוניברסיטה" (Founders of the Message, עמ' 69, פסקה 1). ג'ושוע היה שוליה אצל נגר בניו בדפורד, מסצ'וסטס.
התנצרות ופעילות במשרד "קשר נוצרי" (1823–1830)
הימס לא נשאר זמן רב עם האוניטריאניזם של אדונו. לוגבורו מתעד: "מכיוון שבאותה עת לא הייתה כנסייה אפיסקופלית בניו בדפורד, הוא החליט לפקוד את הכנסייה הנוצרית הראשונה [לא 'תלמידי ישו'] ובהמשך הצטרף לקהילה זו. 'כאן', הוא אומר, 'מצאתי את התנ"ך הפתוח ואת חופש המחשבה, ועשיתי שימוש טוב בשניהם'. כנסייה זו הייתה תחת הטיפול הרוחני של הכומר משה האו. הכומר מר קלאף הטביל את ג'ושוע ו. היימס ב-2 בפברואר 1823. עם לב בוער בקנאות לאדונו, הוא החל מיד, בגיל שמונה עשרה, לספר את סיפור הצלב ולדחוק באנשים לחזור בתשובה" (תנועת הביאה השנייה הגדולה, עמ' 122, פסקה 2). הפסקה הקודמת של לוגבורו משמרת את תיאורו של היימס עצמו מדוע האוניטריאניזם המקומי לא הצליח להחזיק בו: "אדוני היה אוניטריאני, והוא לקח אותי לכנסייה שלו. הכומר אורוויל דווי היה הכומר. הוא היה מומר מאוחר מהאורתודוקסיה. ההכשרה שקיבלתי תחת הבישוף גריסוולד והכומר ויליאם בורג, הכומר של כנסיית סנט פול בוויקפורד, והאזנה התכופה לדבריו הרהוטים של ד"ר קרוקר מכנסיית סנט ג'ון בפרובידנס, רוד איילנד, גרמו לכך שלא הייתי מסוגל לקבל את שלילתו הרהוטה של מר דווי את התורות" (The Great Second Advent Movement, עמ' 122, פסקה 1).
מפגש עם ויליאם מילר (נובמבר 1839)
המפגש עם מילר בכנס "כריסטיאן קונקשיין" באקסטר, ניו המפשייר, מתועד בספרו של בליס, "זיכרונותיו של ויליאם מילר": "ב-11 בנובמבר החל מר מ' בסדרת הרצאות באקסטר, ניו המפשייר, שנמשכה עד ה-19. ב-12 לחודש התקיימה שם ועידה של 'כריסטיאן קונקשיין', והם פנו למר מילר כגוף אחד" (זיכרונותיו של ויליאם מילר, עמ' 139, פסקה 2). בליס ממשיך: "באותה הזדמנות הוא הכיר את הזקן ג'ושוע ו. היימס, שהיה אז כומר בכנסיית צ'רדון סטריט בבוסטון. הזקן הימס כתב למר מילר ב-19 באוקטובר והזמין אותו להעביר סדרת הרצאות בכנסייתו. כעת חידש את הזמנתו וקיבל הבטחה לסדרת הרצאות בדצמבר" (זיכרונותיו של ויליאם מילר, עמ' 139, פסקה 3).
האסופה Lest We Forget משמרת את חילופי הדברים המפורסמים שהתרחשו לאחר סדרת ההרצאות של מילר בדצמבר בבוסטון:
"האם אתה באמת מאמין בדוקטרינה זו?"
(Lest We Forget, פרק 46, עמ' 93, פסקה 1)
"בהחלט, אחרת לא הייתי מטיף לה."
(Lest We Forget, פרק 46, עמ' 89, פסקה 3)
"ובכן,"
(Lest We Forget, פרק 46, עמ' 89, פסקה 4) דחק היימס, ואז המשיך: "מה אתה עושה כדי להפיץ אותה ברחבי העולם?" (Lest We Forget, פרק 46, עמ' 89, פסקה 4).
LWF מתעד את תגובתו של מילר: "מה יכול איכר זקן לעשות?" (Lest We Forget, פרק 46, עמ' 89, פסקה 7). באותו פסקה ממשיך מילר בתחינה: "נראה שעד כה איש אינו מבין את מטרתה ורוחה של משימתי, כדי להושיט לי עזרה. חיפשתי עזרה. אני רוצה עזרה" (Lest We Forget, פרק 46, עמ' 89, פסקה 7). ותשובתו של היימס, שפתחה את הקמפיין הארצי:
אם כן, האב מילר, התכונן לקמפיין; כי דלתות ייפתחו בכל עיר באיחוד, והאזהרה תגיע עד קצות תבל!
(Lest We Forget, פרק 46, עמ' 89, פסקה 8)
Signs of the Times והקמפיין הארצי (1840–1844)
בליס מתעד את סדרת ההרצאות הראשונה בבוסטון בכנסיית צ'רדון סטריט: "הוא הגיע לבוסטון ב-7 בדצמבר, ומ-8 עד ה-16 הרצה בכנסיית צ'רדון סטריט – סדרת ההרצאות הראשונה שלו בעיר זו" (זיכרונותיו של ויליאם מילר, עמ' 139, פסקה 4). סדרת ההרצאות השלישית בבוסטון בפברואר 1840 הולידה את כתב העת שנועד להפיץ את התנועה: "בין ה-8 ל-29 בפברואר העביר מר מ' את סדרת ההרצאות השלישית שלו בבוסטון, בכנסיית מרלבורו ובמקומות אחרים, ככל שהדלתות נפתחו. במהלך סדרת מפגשים זו הושלם פרסום כתב העת, שהוקדש לדוקטרינת האדוונט" (זיכרונותיו של ויליאם מילר, עמ' 144, פסקה 1). מילר עצמו תיעד את ההסכם שהביא להקמתו: "בביקורי בבוסטון בחורף 1840, הזכרתי בפני האח היימס את משאלותיי בנוגע לעיתון, ואת הקשיים שחוויתי בהקמתו. הוא הציע מיד להוציא לאור עיתון שיוקדש לנושא זה, אם אני סבור שדבר זה יקדם את מטרת האמת. בשבוע שלאחר מכן, ללא מנוי או הבטחה כלשהי לסיוע, הוא הוציא לאור את הגיליון הראשון של 'סימני הזמנים' (Signs of the Times), ב-20 במרץ [28 בפברואר] 1840" (זיכרונותיו של ויליאם מילר, עמ' 144, פסקה 3).
באוקטובר התקיימה הכנס הכללי הראשון מתוך כ-15 כנסים שהעניקו לתנועה אחידות. בליס מתעד: "הכנס הכללי הראשון של המאמינים בביאתו השנייה של ישו, שהיה אמור להתכנס ב-14 באוקטובר 1840 בבוסטון" (זיכרונותיו של ויליאם מילר, עמ' 152, פסקה 4).
מותו (1895)
הימס האריך ימים כמעט מכל בני דורו המילריטים. דיק מתעד את ימיו האחרונים: "למרות הטיפול המסור, מחלתו התבררה כבלתי ניתנת לריפוי, וב-27 ביולי 1895, האויב הגדול של המין האנושי, המוות, לקח אותו מביתו באלק פוינט, דרום דקוטה" (מייסדי המסר, עמ' 100, פסקה 2). באותו פסקה מצוטט הספד שכתב אוריאה סמית, מנקודת מבטם של אלה שגדלו על קריאת "סימני הזמנים" של היימס: "לאורך כל אותה תנועה [תנועת 1844] הוא היה הכלי האנושי המוביל והנמרץ ביותר, שדחף קדימה את ענייני ההוצאה לאור, ההטפה והארגון של המיזמים השונים הקשורים לעבודה זו. מר מילר הכיר והעריך את שירותיו הגדולים, ואנשי הכנסייה האדוונטיסטית של יום השביעי תמיד כיבדו והעריכו אותו על התפקיד האצילי שמילא בהתעוררות הדתית הנבואית הגדולה ההיא." (Founders of the Message, עמ' 100, פסקה 2).