רייצ'ל אוקס פרסטון

תקציר

רייצ'ל אוקס פרסטון הייתה אלמנה מבפטיסטית יום השביעי, אשר התעקשותה בשנת 1844 כי המטיף האדוונטיסטי פרדריק ווילר "יחזיר את שולחן הקודש למקומו" עד שיקיים את מצוות האל, היוותה את הזרז שבאמצעותו נכנס השבת של יום השביעי לאמונת האדוונטיסטים. באמצעות ווילר הגיע המסר ל-T. M. פרבל, אשר עלון שפרסם בשנת 1845 הגיע לידי ג'וזף בייטס, אשר עלון שפרסם בשנת 1846 הגיע לידי ג'יימס ואלן ווייט. רייצ'ל מעולם לא הצטרפה רשמית לכנסיית האדוונטיסטים של יום השביעי, אך ג'יימס ווייט עצמו ייחס לה את הזכות על מתן הדחף שהביא להקמת האדוונטיזם השבתאי. היא נפטרה בשנת 1868.

שנות חייה המוקדמות

ספאלדינג מתעד את מקום לידתה של רייצ'ל ואת שנותיה הראשונות: "כאן נולדה, ב-2 במרץ 1809, רייצ'ל האריס, בתו של סילבנוס האריס. כאן נישאה לאמורי אוקס, ועברה עמו מ- לורונה, ניו יורק, שם נולדה בתם רחל דילייט אוקס, שלימים הפכה לאשתו של סיירוס פרנסוורת'" (Footprints of the Pioneers, עמ' 37, פסקה 1).

פרום מתעד את התנצרותה ואת הדרך שהובילה אותה אל השבת של יום השביעי: "הגברת רייצ'ל אוקס, לבית האריס (1809-1868) – שהתחתנה מאוחר יותר עם נתן פרסטון – נולדה בוורנון, ורמונט. היא הוטבלה בגיל שבע-עשרה והצטרפה לכנסייה המתודיסטית. בשנת 1837 היא החלה להתעניין בשבת של יום השביעי והחליטה להצטרף לבפטיסטים של יום השביעי. אך צעד זה נתקל בהתנגדות מצד הכומר המתודיסטי שלה, אשר לבסוף אמר לה שהיא רשאית לשמור את השבת ביום השביעי אם היא חייבת" (The Prophetic Faith of Our Fathers, כרך 4, עמ' 948, פסקה 2).

דאגלס מוסיף את המעבר לוושינגטון, ניו המפשייר: "בשנת 1837 הצטרפו רייצ'ל האריס אוקס ובתה לכנסיית הבפטיסטים של יום השביעי בוורנון, ורמונט. ככל הנראה בעלה, אמורי, נפטר שם, אף כי אין כל תיעוד לכך. בשנת 1843 עברו רייצ'ל אוקס ובתה, דילייט, לוושינגטון, ניו המפשייר. דילייט לימדה בבית ספר, ואמה גרה איתה והפכה לכלי בידי אלוהים בהבאת אור השבת לקהילת האדוונטיסטים ההיא" (Advent Pioneers Biographical Sketches and Pictures, עמ' 18, פסקה 4).

שולחן הסעודה בוושינגטון (אביב 1844)

דאגלס משמר את השיחה בביתו של ויליאם פרנסוורת באביב 1844, שהביאה את פרדריק ווילר לידי הכרה. ווילר העיר במהלך סעודת הקודש כי כל המשתתפים צריכים להיות מוכנים לקיים את כל מצוות האל. בביקור בבית משפחת פרנסוורת זמן קצר לאחר מכן, פגש אותו רייצ'ל אוקס:

"בביקורו אצל המשפחה מאוחר יותר, פגש הכומר את הגברת רייצ'ל אוקס, אמה של רייצ'ל דילייט אוקס הצעירה, המורה בבית הספר. ישירה בדיבורה כמו במבטה, היא אמרה לו: 'אתה זוכר, זקן ווילר, שאמרת שכל מי שמודה במשיח צריך לציית לכל מצוות האל?

(Advent Pioneers Biographical Sketches and Pictures, עמ' 18, פסקה 8)

דאגלס מתעד את המשך דבריה:

"'רציתי לומר לך שעדיף שתחזיר את שולחן הקודש למקומו ותכסה אותו במפה, עד שתתחיל לקיים את מצוות האל,' אמרה רחל אוקס.

(Advent Pioneers Biographical Sketches and Pictures, עמ' 19, פסקה 1)

וילר קיבל את השבת ביום השביעי זמן קצר לאחר מכן, והפך לכומר האדוונטיסטי הראשון ששמר את השבת.

השבת בכנסיית כריסטיאן קונקסיון (1844–1845)

פרום מתאר את השרשרת שבאמצעותה הגיע עדותה של רייצ'ל לתנועה המילריטית הרחבה יותר: "המתודיסטית רייצ'ל אוקס החלה לשמור את השבת ביום השביעי והצטרפה ל' ', הבפטיסטים של יום השביעי. לאחר מכן היא הביאה את השבת לוושינגטון, ניו המפשייר, מרכז של קבוצה אדוונטיסטית אדוקה, שם היא התקבלה על ידי שני אנשי דת. הראשון היה פרדריק ווילר, מטיף נודד מתודיסטי-אדוויסטי, באביב 1844. הוא, בתורו, הביא אותו באוגוסט של אותה שנה אל תומאס מ' פרבל, באפטיסט-אדוויסטי בעל רצון חופשי" (The Prophetic Faith of Our Fathers, כרך 4, עמ' 942, פסקה 1).

פרום מתעד את הרגע שבו התפצלה הכנסייה בוושינגטון בנושא השבת: "לבסוף, במהלך תפילת יום ראשון בכנסייה בוושינגטון, לאחר האכזבה – אך לפני תום שנת 1844 – קם ויליאם פרנסוורת במהלך האסיפה והצהיר בפומבי כי הוא למד את התנ"ך והשתכנע שהיום השביעי בשבוע הוא השבת, והחליט לשמור אותה. מיד אחריו הלכו אחיו סיירוס וכמה אחרים." (The Prophetic Faith of Our Fathers, כרך 4, עמ' 949, פסקה 1).

מותה (1868)

רייצ'ל ובתה מעולם לא התקבלו רשמית חזרה לכנסיית הבפטיסטים של יום השביעי בוורונה לאחר 1845, והיא גם לא הצטרפה רשמית לכנסיית האדוונטיסטים של יום השביעי. היא נפטרה ב-1868, שלוש שנים לאחר "תחיית חג המולד" של הכנסייה בוושינגטון תחת פעילותם של ג'יימס ואלן ווייט. בדו"ח המסע של ג'יימס ווייט ב-28 בינואר 1868 בכתב העת Review and Herald, הוא ייחס לה את מתן הדחף הראשוני לתנועת האדוונטיסטים השבתאים.