סטיבן פירס

תקציר

סטיבן פירס היה חלוץ אדוונטיסטי מוורמונט אשר, לצד ג'וזף בייטס, ג'יימס ווייט והיראם אדסון, סייע להניח את היסודות הדוקטרינריים של תנועת האדוונטיסטים השומרים שבת ( ) בסוף שנות ה-40 של המאה ה-19. אלן ווייט הזכירה אותו שוב ושוב כאחד האנשים ה"נלהבים, האצילים והאמיתיים" שחקרו יחד את כתבי הקודש לאחר האכזבה של אוקטובר 1844; מאוחר יותר הוא כיהן כנשיא ועידות ורמונט ומינסוטה. הוא היה ידוע בקרב המאמינים כ"אבא פירס".

חלוץ מוורמונט (1804–1844)

לרוי אדווין פרוום מתאר את קווי המתאר הבסיסיים של חייו של פירס: "סטיבן פירס (1804–1883) נולד בוורמונט, ולאחר מכן התגורר במיניאפוליס ובאיווה. איש של אדיקות וצניעות אמיתיות, הוא היה פרשן תנ"ך מוכשר והתקדם לתפקיד נשיא ועידות ורמונט ומינסוטה" (The Prophetic Faith of Our Fathers, כרך 4, עמ' 1046, פסקה 4).

כנסות השבת לאחר האכזבה

מה שהעניק לפיירס את מקומו בזיכרון האדוונטיסטי המוקדם לא הייתה דוקטרינה משלו, אלא נוכחותו במפגשי הלימוד הקטנים לאחר 1844, שבהם גיבשה קבוצת שומרי השבת את תיאולוגייתה. אלן ווייט נזכרה בעבודה זו שנים מאוחר יותר במכתב משנת 1903:

בעלי, הזקן ג'וזף בייטס, האב פירס, הזקן אדסון, ורבים אחרים שהיו נלהבים, אצילים ואמיתיים, היו בין אלה שחיפשו את האמת לאחר שחלף הזמן ב-1844. במפגשים החשובים שלנו, האנשים הללו היו מתכנסים יחד ומחפשים את האמת כאילו הייתה אוצר חבוי. נפגשתי איתם, ולמדנו והתפללנו בלהט; שכן הרגשנו שעלינו ללמוד את אמת האל.

(מכתבים ומכתבים — כרך 18, מכתב 253, 1903, פסקה 4)

היא חזרה לאותו נושא יותר מפעם אחת. בספר "עצות לכנסייה" ובספר "עדות לכהנים ולעובדי הבשורה", היא כתבה: "בעלי, יחד עם הזקנים ג'וזף בייטס, סטיבן פירס, היירם אדסון ואחרים שהיו נלהבים, אצילים ואמיתיים, היה בין אלה אשר, לאחר חלוף הזמן ב-1844, חיפשו את האמת כאילו הייתה אוצר חבוי" (עדות לכהנים ולעובדי הבשורה, עמ' 24, פסקה 3). אותו משפט מופיע כלשונו בספר "הניסיון הנוצרי ותורתה של אלן ג'י. ווייט", עמ' 192, פסקה 3 ().

עדות אישית (1851)

בין העדויות המוקדמות ביותר הנוגעות לפיירס באופן ספציפי, נמצאת חזון שקיבלה אלן ווייט בשנת 1851. שלושה מפסקאותיו מייעצים לפיירס, לאשתו (הגברת פיירס) ולמשפחת פיליפס:

הו, ראיתי שזו אינה כל דרישתו של ישוע, ואלו המתפללים למען החולים אינם כולם בעלי אמונה בישוע. אמונתו של ישוע מקיפה את כל חייו ואת אופיו האלוהי של המשיח. ראיתי שאתם קיצוניים מדי; גם אתה, אח פיירס. אתם מסתמכים יותר מדי על האחות פיליפס.

(Manuscript Releases, כרך 18, עמ' 251, פסקה 1)

על נטייתו של פירס להניח את העבודה בצד כאשר הוא מיואש, היא כתבה:

ראיתי שאח פיירס ניסה לעתים קרובות לדבר את האמת; אם לא הייתה לו אותה חירות והצלחה, אותה חופש שציפה להם, הוא נרגע, [וחשב] שאלוהים לא קרא לו לעבודה הזאת. אילו לא היה זה כך, אח פיירס היה יכול להיות מועיל יותר ממה שהיה.

(Manuscript Releases, כרך 18, עמ' 251, פסקה 2)

ובאשר לשתיקתו:

האח פירס, שתקת יותר מדי; הסתגרת יותר מדי בתוך עצמך. בעיתון יכולת לדבר למאות אנשים, אבל הסתפקת בכמה אנשים יחד. הכישרון שלך, אח פירס, כמעט נקבר; יש להוציא אותו לשימוש.

(Manuscript Releases, כרך 18, עמ' 252, פסקה 3)

"ורמונט לייבור" (1864)

שלוש עשרה שנים מאוחר יותר, הכרך הראשון של "עדות לכנסייה" מאת אלן ווייט דיבר שוב על פירס, הפעם בהגנה עליו ועל אחרים בפני כנסיות שזלזלו בהם:

האחים בוורמונט התעלמו מהערך המוסרי של אנשים כמו האחים בורדו, פירס וסטון, שיש להם ניסיון עמוק והשפעתם הייתה כזו שזכו באמון הקהילה. חייהם החרוצים והעקביים הפכו אותם למטיפים חיים יומיומיים, ועמלם הסיר כמות רבה של דעות קדומות, אסף ובנה.

(עדות לכנסייה, כרך 1, עמ' 449, פסקה 1)

שנות מינסוטה (1871)

בסוף שנות ה-60 של המאה ה-19 העביר פירס את פעילותו מערבה. הכרך השני של "עדות" מאת אלן ווייט מכיל תיאור מפורט של משרתו שם:

השגשוג של מפעל האל במינסוטה נובע יותר ממאמציו של האח פירס מאשר ממאמציכם שלכם. מאמציו היו ברכה מיוחדת למדינה זו. הוא אדם בעל מצפון רגיש. יראת האל עומדת לנגד עיניו. מחלות הכבידו עליו, וזה הוביל אותו לתהות אם הוא פועל כראוי ולחשש שהאל אינו חפץ במאמציו.

(עדות לכנסייה, כרך 2, עמ' 629, פסקה 3)

"האב פירס" על החוכמה (1868)

עטו של פירס הגיע לקהל רחב יותר באמצעות מאמר ארוך על משלי שפורסם ב-Review and Herald באוקטובר 1868. Lest We Forget משמר את פתיחתו: "'חוכמה היא הדבר העיקרי, לכן קנה חוכמה.' אילו היה זה דבר בעל אופי ארצי, השראה מ- לא הייתה מכנה אותו הדבר העיקרי; וגם רוח ה' לא הייתה מצווה עלינו באופן כה נחרץ להשיג אותו. לפיכך אנו מסיקים דווקא כי זו היא הפנינה היקרה, אשר כאשר אדם מוצא אותה, הוא הולך ומוכר את כל אשר לו, וקונה אותה" (Lest We Forget, פרק 34 ("הזקן פירס על החוכמה"), עמ' 72, פסקה 2). בכותרת הביבליוגרפית לאותו פרק מצוין המקור כ"קטעים מתוך Review and Herald, 13 באוקטובר 1868, עמ' 201-203" (Lest We Forget, פרק 34, עמ' 72, פסקה 1).

פטירה (1883)

הערת השוליים הביוגרפית של פרוום מכילה את תאריך מותו: "סטיבן פירס (1804-1883) נולד בוורמונט, והתגורר מאוחר יותר במיניאפוליס ובאיווה" (The Prophetic Faith of Our Fathers, כרך 4, עמ' 1046, פסקה 4). אלמנתו, האחות פירס, זכתה לשבחים באותה עדות מ-1871 שאלן ווייט נתנה עליו: "היא אחת מאלה הביישניות, החוששות, המצפוניות במילוי חובתה; והיא תקבל שכר כשיבוא ישוע אם תהיה נאמנה עד הסוף" (Lest We Forget, פרק 28, עמ' 64, פסקה 7).