הכפירה של ישראל. – מס' 1

TAM1897 Q1 33.6דרשה שנשא ביום ראשון בערב, 7 במרץ 1897 נדפס ב"עלון הוועידה הכללית", הרבעון הראשון, 1897, כרך 2, מס' 1, עמ' 33-40.

TAM1897 Q1 33.7בשיעור באחד הערבים הקודמים ציינתי שמעולם לא ראיתי, עד לאחרונה, עותק של עשרת הדיברות שפורסם על ידי אדוונטיסטי יום השביעי, מחוץ לכתבי הקודש, שהיה כפי שאלוהים אמר אותם. אני שמח שהגיע הזמן שבו האדוונטיסטים של היום השביעי יכולים לקבל עותק של תורת אלוהים כפי שאלוהים נתן אותה. אני שמח שהאח האו הוציא לאור עותקים של תורת אלוהים, כפי שאלוהים נתן אותה. ועכשיו, אל לנו להשאיר את עצמנו חשופים עוד לאותה האשמה כמו אחרים, של השמטת חלק מתורת אלוהים, כאשר אנו עומדים בפני העם.

TAM1897 Q1 33.8ניתן לראות בבירור כי האיש שהפיץ לראשונה את העותק הזה של תורת אלוהים, שבו משתמשים כמעט כולם, היה מצרי. כתוב שם: "אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים׃" אך הוא אמר לעצמו: "זה לא חל עליי, ולא על אף אחד החי בימינו; שכן מעולם לא הוצאנו ממצרים; זה היה מיועד רק ליהודים." לכן הוא השמיט את החלק הזה והדפיס את שאר התורה, ובכך הציג לעולם עותק פגום של התורה שה' עצמו נתן. כך הוא גרם לכך שייראה כאילו המסמך היחיד שה' השמיע אי-פעם משמים מתחיל מבלי לציין מי מחברו, מבלי אפילו להציג אותו, אלא מתחיל באופן בוטה ובלתי מוגדר: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני׃". השאלה עשויה להתעורר מיד: מי אתה בכלל? מי זה שמדבר? ובכן, כאשר לוקחים את התורה כפי שניתנה, אלוהים אומר מי זה שמדבר. "אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים׃" זהו הדובר; לא יהיו לך אלוהים אחרים על פני, "אשר ביכולתי לגאול מעבדות מצרים."

TAM1897 Q1 33.9מחשבה נוספת חשובה כאן: כאשר התורה מודפסת ללא ההקדמה שה' עצמו דיבר, כפי שקורה בדרך כלל בתרשימים ובכרטיסים, מתברר שיש צורך להציב בראשה את המילים: "תורת אלוהים". דבר זה מראה כי בני האדם מבינים את הצורך בקיומה של מעין תעודה המציינת של מי התורה הזו, ומי הוא זה המדבר את המצוות הללו. וכאשר הם רואים צורך זה, הם מציבים בראש תורת אלוהים את התעודה שלהם, המעידה כי זו היא תורת אלוהים.

TAM1897 Q1 33.10אך אילו היו מדפיסים את התורה כפי שאדוני נתן אותה, הייתה להם תעודת האישור של אדוני עצמו כי זו היא תורת אלוהים, וכי הוא עצמו הוא המדבר את המצוות הללו. הוא אומר: "אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים׃ לא יהיה לך אלהים אחרים על פני׃", וכדומה. וכאשר לבני האדם תהיה תעודת האישור של ה' עצמו כי זוהי תורתו, בוודאי שלא יהיה צורך בתעודת אישור של אדם כלשהו כי זוהי תורת אלוהים.

TAM1897 Q1 33.11והאם הצהרתו של ה' כי זוהי תורתו אינה טובה יותר מהצהרתו של כל אדם או של כל בני האדם יחד? וכאשר בני האדם משמיטים את הצהרתו של ה' עצמו כי זוהי תורתו, ומציבים במקומה את הצהרתם שלהם, האם יכול להיות מקרה ברור יותר שבו בני האדם מציבים את עצמם במקום אלוהים? הו, הבה נניח בצד את המעשה הכוחני והמגושם הזה; והבה נקבל את התורה הקדושה כפי שמחברה הקדוש אמר אותה וכתב אותה! "אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים׃" אמן. כן יהיה.

TAM1897 Q1 33.12כאשר כל מה שאמר ה' נמצא בה, תורת האלוהים מציגה לעולם הן את הגואל והן את הבורא. היא אומרת לכל בני האדם כי מי שהוא מחבר התורה הזאת, מי שקורא לאדם לקיימה, הוא גם הגואל וגם הבורא. הדבר מתגלה על ידי התורה עצמה. וכאשר הם משמיטים את החלק המגלה את הגואל, אין פלא שהם מוכנים ונכונים להשמיט את החלק המגלה את בורא האדם. השטן תמיד רצה להיפטר מהתורה, ולהסתיר מבני האדם את חשיבותה. הוא התחיל בהשמטת הגואל ממנה; וכעת הוא מסיים בהשמטת הבורא ממנה. אך ה' רוצה שנדע כי הוא זה שהוציא אותנו ממצרים, כדי שנוכל לראות הן את הגואל והן את הבורא בתורה שנתן לאדם.

TAM1897 Q1 34.1דבר נוסף. כאשר אנו יכולים לראות, ואכן רואים, שישראל, כשנכנסו לארץ, לא נכנסו כלל לארץ שה' ייעד להם, אלא החטיאו אותה לחלוטין, אנו יכולים להבין עד כמה הייתה זו אכזבה למשה שלא להגיע לשם. כעת, כאשר נראה, כפי שנראה לאנשים מסוימים, שישראל נכנסו לארץ שה' הכין להם, ושהיה זה בדיוק המקום שאליו רצה ה' להובילם, ואז רואים שמשה מת ועלה לשמים, הם אומרים שבסופו של דבר משה יצא נשכר מהעסקה; ושלא הייתה זו אכזבה כה גדולה להוציא אותו מהארץ ולהעלותו לשמים.

TAM1897 Q1 34.2אך כאשר אנו מבינים שה' רצה לקחת אותו אל משכנו הקדוש, אל המקום שיצר לעצמו לשכון בו, אל המקדש שידיו הקימו; אז אנו יכולים לראות עד כמה היה זה אכזבה אפילו עבור משה למות ולעלות לשמים מבלי להיכנס לאותה ארץ. כשהוא הבין שחטאו היה קשור לכך שהם לא נכנסו לארץ המובטחת המבורכת; כשהוא ראה שישראל החמיצו את מה שה' ייעד להם: כשראה את הארץ המפוארת, כפי שראה אותה מפסגת נבו, ונאלץ להרהר בתקופות הארוכות של נדודים, של כפירה ושל צרות, שדרכן היו עתידים לעבור עניינו ועמו של אלוהים, ולדעת שיש לו חלק, ולו קטן, בגרימת מסלול הנדודים הארוך הזה; קל למדי להבין איזו אכזבה מרה הייתה זו עבורו שלא נכנס לארץ ההיא מבלי למות כלל — אף על פי שהועלה לשמים מקברו.

TAM1897 Q1 34.3פסוק נוסף, אם היה צורך באחד כזה כדי להוכיח את העובדה שישראל לא יצאו ממצרים כל עוד היו במדבר, נמצא בספר יהושע. אתם זוכרים את הקטע — לאחר שחצו את הירדן, אז נימולו — כתוב: "היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם". אותם אנשים, כפי שאתם רואים, שיצאו ממצרים, מעולם לא יצאו ממצרים עד שחצו את הירדן; שכן רק אז הוסרה חרפת מצרים. אז כולם היו אנשים ששבו בתשובה. כל העם הזה חצה את הירדן באמונה. זה היה עם שהאמין באלוהים, ולא היה בו קול מתנגד או מחשבה של ספק — אז הם יצאו ממצרים. כך אתם רואים שברור לחלוטין שמצרים הרוחנית היא מצרים המילולית של כתבי הקודש.

TAM1897 Q1 34.4ועכשיו נפנה לפסוק של הלילה. זהו במדבר 23:9. אתחיל לקרוא מהפסוק השביעי. זהו בלעם כשהוא מתנבא עבור בלק, מלך מואב.

TAM1897 Q1 34.5וישא משלו ויאמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם לכה ארה לי יעקב ולכה זעמה ישראל׃ מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם יהוה׃ כי מראש צרים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב׃

TAM1897 Q1 34.6טקסט זה מופנה אלינו הלילה. זוהי אמת עכשווית. זה היה רצונו המפורש של אלוהים לגבי עמו, כאשר היו על גבול הארץ שאליה רצה להובילם, לאחר שקרא להם לצאת מארץ מצרים. הם נדדו במדבר ארבעים שנה, וכעת הגיעו לגבול הארץ. וזהו רצונו לגביהם, שישבו לבדם, ולא ייחשבו בין העמים.

TAM1897 Q1 34.7את הסיבה העיקרית לכך, או את אחת הסיבות, מוטב לומר, תוכלו להבין אם תפתחו בפרק השביעי של מעשי השליחים. סטפנוס דיבר באותו יום, וסיפר כי האדון הוציא את העם ממצרים, מארץ העבדות, בנפלאות ובאותות, ובפסוקים השלושים ושבעה והשלושים ושמונה מופיעים הדברים הבאים; בפסוק השלושים ושמונה נמצא הקטע הספציפי:—

TAM1897 Q1 34.8זהו משה ההוא אשר אמר לבני ישראל: נביא יקים לכם ה' אלוהיכם מקרב אחיכם, כמוני; אליו תשמעו. זהו אשר היה בכנסייה במדבר.

TAM1897 Q1 34.9אם כן, מה היה ישראל במדבר? — הכנסייה. מה היה אמור להיות כאשר חצו את הנהר ונכנסו לארץ? — הכנסייה. מה היה פירוש הדברים אם לא שצריך להיות הפרדה בין כנסייה ומדינה? — בדיוק כפי שכאשר הוציא את אברהם מאותה ארץ, לימד ה' את העולם את ההפרדה בין כנסייה ומדינה, ובדיוק כפי שהראה באמצעות אברהם שההפרדה בין כנסייה ומדינה חייבת להתחיל בלבו של האדם.

TAM1897 Q1 34.10אם איני מופרד בלבי מהמדינה, יהיה איחוד בין כנסייה ומדינה בכל מקום שבו אהיה. ולכן, אף על פי שאיני מחזיק במשרה במדינה, או מתמודד על משרה שם, אהיה פוליטיקאי בכנסייה; ואני אתמודד על משרה שם, ואפעיל שם את קשריי. כך שאם אדם אינו מופרד בלבו מהמדינה, ובכל זאת שייך לכנסייה, מוטב לו לקחת חלק בפוליטיקה של העולם ולהיות פוליטיקאי שם, מאשר להכניס את הפוליטיקה שלו לתוך הכנסייה.

TAM1897 Q1 34.11לכן, כאשר קרא ה' לאברהם, הוא אמר, בראש ובראשונה: "צא מארצך". וכעת, לאחר שאברהם התרחב והפך לכנסייה, וכנסייה זו עומדת להיכנס לשירות המיוחד של ה' לפני העמים, הוא מצהיר כי אין למנות את הכנסייה הזאת בין העמים; עליה לשכון לבדה. ניתן לראות כיצד רצה אדוני שהעם יקפיד על כך, משום שידע מה הן האומות; והוא ידע כיצד הגיעו האומות למצב זה. הוא רצה שכנסייתו תשב לבדה, שלא יהיה לה שליט מלבדו, לא חוק מלבד חוקו, לא חקיקה מכל סוג שהוא מלבד דבר ה', ולא ממשלה מלבד זו של אדוני.

TAM1897 Q1 35.1אלוהים התכוון, כאשר הביא אותם לארץ, להיות ראש הכנסייה. ישוע המשיח היה ראש הכנסייה, כמובן, בדיוק כפי שהוא כיום. אתם יודעים מהשיעורים שלמדנו, כיצד העם נקלע למלוכה, למונרכיה וכדומה; זה היה על ידי התרחקות ממנו, על ידי אי-הכרת אלוהים כשליטם היחיד, ותורתו כתורה היחידה. הם הפכו לעובדי אלילים, ובכך איבדו את שלטונו של אלוהים עליהם ואת כוח תורתו עליהם; וכאשר התנתקו מאלוהים, היה צורך בממשל בקרבם כדי לספק את שאיפתם של אלה שרצו לשלוט בחבריהם, ולהגן עליהם מפני עצמם בפראותם, בשל התרחקותם מאלוהים.

TAM1897 Q1 35.2אך ה' הבדיל את ישראל מכל העמים והממשלות, והפריד אותם לעצמו. ה' התחיל את ישראל כעת בדיוק במקום שבו התחיל את אברהם, כדי שיהיו מופרדים מהמלכים והשליטים שסביבם, מכל סוגי השלטון הארצי המקיף אותם. הוא רצה שעמו ישכון לבדו, ולא יהיה כזה שניתן למנותו בין אף אחת מהאומות, כך שכאשר האומות יביטו עליהם, יראו שישראל אינו יכול להיחשב כשייך למין שלהן.

TAM1897 Q1 35.3הוא רצה שישראל תעמוד בפני העולם בצורה כה מובחנת — וזה יבדיל אותם מכל שאר העמים — עד שכל העמים המביטים בהם יאמרו: "זה ייחודי; זה לא סוג השלטון שיש לנו. אין להם מלך; נראה שכל אחד מסתדר בלי שום שליט". והם יתחילו לחקור את העניין; הם יאמרו: "מה הסיבה לכך? איך אתם מסתדרים בלי כל הציוד הנלווה הזה של מלך, צבאות, מיסים וכל הדברים האלה שאנחנו נאלצים לסבול?" התשובה תהיה: "ובכן, אלוהים הוא המלך שלנו. והניהול של ממשלתו לא כרוך בהוצאות קרובות אפילו לאלה של ממשלתכם; כי אין לנו את הצרות שיש לכם. כן; אין לנו מיסים, והוא כל כך טוב, עד שאנו אוהבים לתת לו את כל אשר לנו, כדי לתמוך ולהפיץ את ברכות ממשלתו."

TAM1897 Q1 35.4וכאשר עמו יגיד זאת לגויים, יאמרו הגויים: "אין ספק שעם זה הוא עם חכם ונבון; ואיזה עם על פני האדמה הוא כה גדול, שיש לו משפטים כה חכמים, כה טובים, כמו כל התורה הזאת? ואיזה עם יש לו אלוהים כה קרוב אליו, כמו אדוני אלוהיך, בכל הדברים שאנו פונים אליו?" זה מה שה' התכוון אליו. והוא אמר, ישראל "לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב׃". כוונתו הייתה ללמד את כל העולם הפרדה בין כנסייה ומדינה, לא רק בתוך הכנסייה, אלא גם בין העמים, הן ביחס למדינות והן ביחס לכנסייה עצמה.

TAM1897 Q1 35.5רק הביטו כאן בכתובים, ותראו זאת. דברים 4. כמה פסוקים מספרים את כל מה שתיארתי בקצרה. החל מהפסוק הראשון, עד הפסוק השמיני:—

TAM1897 Q1 35.6ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ אשר יהוה אלהי אבתיכם נתן לכם׃ לא תספו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמר את מצות יהוה אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם׃ עיניכם הראת את אשר עשה יהוה בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו יהוה אלהיך מקרבך׃ ואתם הדבקים ביהוה אלהיכם חיים כלכם היום׃ ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני יהוה אלהי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה׃ ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה׃ כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו כיהוה אלהינו בכל קראנו אליו׃ ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקם ככל התורה הזאת אשר אנכי נתן לפניכם היום׃

TAM1897 Q1 35.7אם כן, האם היה מקום לחקיקת חוק כלשהו או לחקיקה כלשהי בקרב ישראל? — "לא תספו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו." עליהם היה לעשות בדיוק זאת. כל חוקיהם נקבעו עבורם. חקיקתם הושלמה כולה והייתה מושלמת; וכל עוד היה להם זאת, לא נזקקו לשום דבר אחר, וברגע שהתעורר הצורך בחוק נוסף, הדבר עצמו היה עדות לכך שנטשו את אלוהים.

TAM1897 Q1 35.8כל עוד היו זקוקים לחקיקה כלשהי, מעצמם, בינם לבין עצמם, זו הייתה עדות לכך שזנחו את אלוהים, שתורתו כבר לא הספיקה להם, ושממשלתו כבר לא הייתה מספקת להם. כך בדיוק הדבר עם כל שאר הגויים. כך הדבר עם כל העמים. כך הם הפכו לגויים. ואתם יודעים שישראל עברה בדיוק את אותו המסלול. הם שכחו את אלוהים והלכו אחרי עבודת אלילים, ואז אמרו: "חייבים שיהיה לנו מלך, כדי שנוכל להיות כמו כל האומות". אך אל תשכחו כי היה עליהם לדחות את אלוהים בטרם יוכלו לקבל מלך; ובדחייתם את אלוהים, כדי שיהיו כגויים, כמו העמים האליליים — זו המשמעות המילולית של הדברים — בדחייתם את אלוהים כדי שיהיו כגויים, הם נעשו כגויים שדחו את אלוהים. אתם יודעים זאת מכל ההיסטוריה שבאה לאחר מכן.

TAM1897 Q1 35.9לכן ברור לחלוטין, כי אין זה רצונו של אלוהים, ואין זה לטובת עמו, שיהיו כגויים. אין זה רצונו של אלוהים, ואין זה לטובת העם, שיהיה להם כל סוג של ממשל כמו לגויים הסובבים אותם. אתם יודעים שדברים אלה לא נבעו מהליכה אחרי אלוהים, אלא נבעו מכפירה. מכל זה ברור לחלוטין שאלוהים לא התכוון שעמו יקים ממשל משלו בקרב עצמו.

TAM1897 Q1 36.1האדון לא התכוון שהם יקימו ממשל כמו הגויים הסובבים אותם. כאשר הוא אומר: "לא תספו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו", ניתן לראות כי בכך הוא מנע מהם כל חקיקה מכל סוג שהוא, כל צל של חקיקה מכל סוג שהוא, ובכך אסר עליהם להקים אי-פעם צורה כלשהי של ממשל בינם לבין עצמם.

TAM1897 Q1 36.2ומכאן ברור לחלוטין שכאשר חשו בצורך בממשל כלשהו בקרבם, שבו היו זקוקים לחוקים ולשליטים מלבד אלוהים, הדבר עצמו היה הוכחה מובהקת לכך ששכחו את אלוהים; שהם התרחקו ממנו; שממשלתו לא הספיקה להם; שכוחו לא היה עליהם כדי להחזיקם, ולכן היו חייבים ליצור ולהקים צורה כלשהי של ממשל משלהם, כדי להגן על עצמם מפני עצמם.

TAM1897 Q1 36.3לפיכך אתם רואים שלא היה זה לפי רצונו של האדון שעמו, השוכן לבדו, יקים ממשל משלו בקרב עצמו. לא היה זה רצונו שישהו בקרב העמים, ויהיה להם ממשל כמו לעמים; כי כאשר ייקחו על עצמם להקים ממשל משלהם כדי לשלוט בעצמם בקרב עצמם, זה יהיה בדיוק כמו ממשלות העמים, משום שכולם בני אדם, והאנושות כולה דומה. לכן, כאשר ישראל אכן ניסתה להקים ממשלה כדי לשלוט בעצמם, היא הייתה דומה לאלה שסבבו אותה, ולא יכלה להיות אחרת. היא הייתה אלילית. והיא תמיד תהיה אלילית בכל מקום שבו ינסו להקימה.

TAM1897 Q1 36.4"לא תספו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמר את מצות יהוה אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם׃" כוונתו של אלוהים היא שמצוותיו, תורתו וממשלתו יספיקו לעמו. וזה מספיק לעמו. זה דבר מוגמר. זה תמיד יספיק לעמו. אך זה אינו מספיק לאלה שאין להם זאת; זה אינו מספיק לאלה המתרחקים מאלוהים, מתורתו וממשלתו. ממשלתו אינה מספיקה להם, אם כן, משום שאין להם אותה; ואם הם מקימים ממשלה משלהם, היא בדיוק כמו זו של הגויים.

TAM1897 Q1 36.5עיניכם הראת את אשר עשה יהוה בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו יהוה אלהיך מקרבך׃ ואתם הדבקים ביהוה אלהיכם חיים כלכם היום׃ ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני יהוה אלהי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה׃ ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים.

TAM1897 Q1 36.6"הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים." לא רק בעיניי; אלא עשו זאת, וכל הגויים, האליליים, יאמרו שאתם חכמים. הגויים, האליליים, יאמרו שיש לכם תבונה.

TAM1897 Q1 36.7ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני יהוה אלהי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה׃ ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה׃ כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו כיהוה אלהינו בכל קראנו אליו׃ ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקם ככל התורה הזאת אשר אנכי נתן לפניכם היום׃ רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך׃ יום אשר עמדת לפני יהוה אלהיך בחרב.

TAM1897 Q1 36.8אל תשכחו את אשר ראיתם ושמעתם, אך במיוחד אל תשכחו את אשר שמעתם כאשר עמדתם לפני חורב באותו יום. מה שמעו? — הו, את תורת האלוהים; את מצוות האלוהים ואת אמונת ישוע שמעו באותו יום; קול מן השמים הכריז על גאולה ובריאה, כדי שבני האדם לא יחטאו. אך ישראל שכח את אלוהים, הפך לעובד אלילים, ואמר: "שים לנו מלך; שים לנו מלך, כמו לכל העמים". אך על אותה תקופה, בעודם טהורים, אמר אדוני לאחר מכן (תהילים 81:13-16):—

TAM1897 Q1 36.9לו עמי שמע לי ישראל בדרכי יהלכו׃ כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי׃ משנאי יהוה יכחשו לו ויהי עתם לעולם׃ ויאכילהו מחלב חטה ומצור דבש אשביעך׃

TAM1897 Q1 36.10ועתה אומר ה' עלינו כי הוא הצילנו מכוח החושך, והעבירנו לממלכת בנו האהוב. מלכות האלוהים הוקמה שוב בקרב עמו, ו"ממלכת האלוהים בתוככם", והיא נמצאת בקרבכם בכך שהיא נמצאת בתוך כל אחד ואחד מכם. אם כן, מלכות האלוהים היא מלכות מושלמת, משום שהמלך הוא מלך מושלם, ומשום שתורת אותה מלכות היא תורה מושלמת. האם מלך מושלם, ותורה מושלמת, ומלכות מושלמת, מספיקים לכם? האם כן? האם זה מספיק לאדם? — הו כן, בוודאי! האם זה אמור להספיק לאדם?

TAM1897 Q1 36.11ואם כל זה אינו מספיק לאדם, האם הבעיה היא בממלכה, או באדם? — אתם יודעים שהבעיה יכולה להיות רק באדם. אך נניח שהאדם מצהיר שהוא נוצרי. האם הבעיה עדיין באדם, או בממלכה?

TAM1897 Q1 36.12(קולות) באדם.

TAM1897 Q1 36.13נניח שהוא מצהיר שהוא אדוונטיסט יום השביעי, וממלכת האלוהים אינה מספיקה לו; נניח שאתם אוספים קבוצה של אנשים כאלה, וממלכת האלוהים אינה מספיקה להם, אלא שהם חייבים שתהיה להם ממלכה משלהם, ממלכה אחרת; הם חייבים להקים ממשלה, חייבים להטיל מסים על עצמם, לבחור שליטים מקרבם כדי לשלוט בעצמם; האם הם ילדי האלוהים? האם מלכותו המושלמת של אלוהים מספיקה להם? האם הם שייכים לממשלתו של אלוהים? האם ממשלתו של אלוהים מספיקה להם? האם מלכות אלוהים נמצאת בתוכם? האם היא שם? איך זה יכול להיות, כאשר המלכות המושלמת, והמלך המושלם, והתורה המושלמת, אינם מספיקים להם?

TAM1897 Q1 37.1אתם רואים, אם כן, שהפרדת הכנסייה מהמדינה, אפילו בקרב האדוונטיסטים של היום השביעי, מתחילה בלב; והיא חייבת להתחיל שם אצל כל אדם, בכל מקום, אחרת לא תיתכן הפרדת הכנסייה מהמדינה במקום שבו הוא נמצא. אילו לא היה אף אדם במאה הרביעית, באימפריה הרומית, שבלבו היה איחוד בין הכנסייה למדינה, לא הייתה נוצרת האפיפיורות במאה הרביעית. אילו הייתה לו רק הכנסייה, הכנסייה בלבד, בלבו, ולא דבר מהמדינה, לא דבר מעקרונות המדינה, רק הכנסייה — אלוהים, מלכותו, תורתו, צדקתו, הוא לבדו השולט שם — האם ייתכן שהייתה קמה אי-פעם אפיפיורות?

TAM1897 Q1 37.2(קולות) לא.

TAM1897 Q1 37.3אם כן, מהו הדבר שיש להימנע ממנו תמיד? — כל איחוד בין כנסייה ומדינה בלב. מהו, אם כן, המגן הבטוח היחיד מפני אפיפיורות? — לאהוב את אלוהים בכל הלב, ובכל הנפש, ובכל השכל, ובכל הכוח. זהו "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך". זהו להפנות את גבך למצרים. זהו "לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב׃".

TAM1897 Q1 37.4אקרא כעת מתוך "אימפריות כתבי הקודש", מעמוד 152 והלאה, כמה ציטוטים שהוספתי לשם מתוך "אבות ונביאים", עם פסוקים מהכתובים, בנוגע לקשר זה בדיוק. תחילה אקרא כמה ממילותיי שלי; אך אציין מתי אקרא את דברי "אבות ונביאים":—

TAM1897 Q1 37.5"הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב׃" ה' מעולם לא התכוון שעמו יוקם כממלכה, או כמדינה, או כממשל, כמו העמים של העולם הזה. הם לא היו אמורים להיות כמו העמים שסביבם. הם היו אמורים להיות מופרדים לאלוהים "מכל העם אשר על פני האדמה׃" "עם … ובגוים לא יתחשב׃"

TAM1897 Q1 37.6אם כן, אם אני רואה את עצמי כשייך למדינת גרמניה, האם אני מחשיב את עצמי בין העמים? אם אני רואה את עצמי כשייך לממשלת אנגליה, כחלק ממנה, כאזרח נאמן ופטריוט, שמוכן להילחם למען הדגל, האם אני מחשיב את עצמי בין העמים? ואם אני נלחם למען הדגל הזה, הדגל שלי, הדגל הבריטי שלי, ואחי האדוונטיסט יום השביעי כאן שייך לארצות הברית, והוא נאמן ופטריוט, ושתי האומות נכנסות למלחמה, והוא חייב להדוף פלישות, ויש סכסוך, אז אני בצד אחד, ואחי בצד השני, ואח נלחם נגד אח. האם אלוהים קבע זאת? — אתם יודעים שהוא לא קבע זאת. אם כן, האם היה לזה אי-פעם משמעות כלשהי כאשר הוא אמר שהעם ישכון לבדו, ולא ייחשב בין העמים?

TAM1897 Q1 37.7אמשיך לקרוא מעט מתוך מה שכתבתי בספר "אימפריות כתבי הקודש": ממשלתם הייתה אמורה להיות תיאוקרטיה צרופה, לא פחות ולא יותר — אלוהים הוא מלכם היחיד, שליטם היחיד, מחוקקם היחיד. אכן, היה זה ארגון כנסייתי, שהחל בארגון "הכנסייה במדבר"; והוא היה אמור להיות מופרד מכל רעיון של מדינה. המערכת שנוצרה במדבר באמצעות משה, והמשיכה בכנען באמצעות יהושע, נועדה להיות נצחית.

TAM1897 Q1 37.8ועכשיו אקרא מתוך "אבות ונביאים":—

TAM1897 Q1 37.9השלטון בישראל הקדומה התנהל בשמו ובסמכותו של אלוהים. המלאכה שהוטלה על משה, שבעים הזקנים, שרי ושופטי ישראל הייתה לאכוף את החוקים שאלוהים נתן לעמו; למנהיגים עצמם לא הייתה שום סמכות לחוקק חוקים בעבור האומה.

TAM1897 Q1 37.10למי לא הייתה סמכות לחוקק חוקים עבור העם?

TAM1897 Q1 37.11(קולות) הכנסייה.

TAM1897 Q1 37.12מכמה אנשים הורכבה הכנסייה? האם כללה אדם אחד, או שניים, או עשרה, או שנים-עשר, או חמישים כלשהם? — כן. אם כן, האם הייתה להם, או לאחד מהם, סמכות לחוקק חוקים עבור השאר, או אפילו עבור עצמם? — לא הייתה להם.

TAM1897 Q1 37.13ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ אשר יהוה אלהי אבתיכם נתן לכם׃ לא תספו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו.

TAM1897 Q1 37.14ואצטט שוב מתוך "אבות ונביאים":—

TAM1897 Q1 37.15זה היה, והמשיך להיות, תנאי קיומה של ישראל כעם.

TAM1897 Q1 37.16ואז, כאשר ישראל סטה מכך, ונקט צעד להקים ממלכה ולהיות ככל הגויים, מה משמעות הדבר? — אובדן הקיום. אל תשכחו זאת.

TAM1897 Q1 37.17ועתה, עוד פסקה שכתבתי, ואני רוצה לחזור עליה כעת:—

TAM1897 Q1 37.18עקרונות ממשלת ישראל היו אך ורק אלה של תיאוקרטיה טהורה. בכל ממשלה, רק נאמנותם של האזרחים לעקרונות הממשל היא זו שיכולה להבטיח את הצלחתה.

TAM1897 Q1 37.19דבר זה מקובל על הכול. על איזו ממשלה אנו מדברים כאן? — על ממשלת האלוהים. של איזו ממשלה היו הם אזרחים? — של ממשלת האלוהים. אם כן, נאמנות לעקרונות אותה ממשלה הייתה הדבר היחיד שיכול היה להפוך את אותה ממשלה ואת אותו שלטון להצלחה, אפילו כאשר אלוהים הוא השליט.

TAM1897 Q1 37.20רק בזכות נוכחותו המתמדת של אלוהים עם ישראל, יכלה הממשלה שהוקמה שם להצליח. לפיכך, נאמנות לעקרונות אותה ממשלה מצד העם דרשה שכל אחד מהעם יחתור ללא הרף לנוכחותו המתמדת של אלוהים עמו, כמלך, שליט ומחוקק יחיד, בכל התנהלות חייו היומיומיים. אך "ובלי אמונה לא יוכל איש להיות רצוי אל האלהים". "באמונה" שוכן אלוהים בלב ושולט בחיים. לפיכך, העיקרון היסודי, ואף עצם קיומה, של ממשלת ישראל, היה טמון באמונה חיה ומתמשכת מצד עם ישראל.

TAM1897 Q1 38.1ובדיוק כאן נכשל ישראל. למעשה, זהו המקום היחיד שבו יכלו להיכשל. הם לא דבקו באמונה; הם לא נשארו נאמנים למלכם ולממשלתם. העם שנכנס לארץ, אשר באמונה חצה את נהר הירדן על קרקע יבשה בעוד הנהר היה בשיא שיטפונו, שבזכות אמונתו נפלו חומות יריחו לחלוטין לאחר שהקיפו אותה שבעה ימים וצעקו את קריאת הניצחון של האמונה — העם הזה האמין באדוני, והוא היה עמם בכוחו. אך חל שינוי. העם איבד את טוהר האמונה, ונפל לפורמליות. הסיפור מסופר לנו בכמה פסוקים תמציתיים בכתבי הקודש. "ויעבדו העם את יהוה כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושוע אשר ראו את כל מעשה יהוה הגדול אשר עשה לישראל׃ וימת יהושע בן נון עבד יהוה בן מאה ועשר שנים׃ … וגם כל הדור ההוא נאספו אל אבותיו ויקם דור אחר אחריהם אשר לא ידעו את יהוה וגם את המעשה אשר עשה לישראל׃ ויעשו בני ישראל את הרע בעיני יהוה ויעבדו את הבעלים׃ ויעזבו את יהוה אלהי אבותם המוציא אותם מארץ מצרים וילכו אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשר סביבותיהם וישתחוו להם ויכעסו את יהוה׃ ויעזבו את יהוה ויעבדו לבעל ולעשתרות׃" — "אימפריות כתבי הקודש", עמ' 153, 154.

TAM1897 Q1 38.2זה בדיוק כפי שעשו בימי נמרוד. מה הייתה התוצאה בימי נמרוד? — הם מינו אחד משלהם למלך, לאחר שדחו את אלוהים כמלך. האם יש אפוא משהו מוזר בכך שהתוצאה תהיה זהה עם ישראל עתה, בתקופה ההיא?

TAM1897 Q1 38.3מכיוון שלא הייתה נוכחות אלוהים בלבם שתפריד אותם אפילו מעצמם, ותגרום להם להיות שונים מעמים אחרים, הם היו דומים כל כך לעמים הסובבים אותם, עד שהיה זה טבעי למדי שיצטרפו אליהם בעבודת אליליהם. כאשר, כתוצאה מכפירתם, נטל מעשיהם שלהם והדיכוי מצד הגויים נעשו כבדים כל כך עד שלא יכלו עוד לשאתם, היו פונים אל ה' בכל לבם, היו בוטחים בו בלבד, ובכך היו מוצאים בו ישועה מפוארת מחטאיהם ומכל מדכאיהם. אך לאחר שנמצאו משוחררים, הם עדיין נכשלו בטיפוח ובחיזור אחר נוכחותו של אדונם ומושיעם; לכן דתם הפכה שוב לפורמלית, ועד מהרה אימצו שוב את דרכי הגויים ועבדו את אליליהם.

TAM1897 Q1 38.4לו רק היו מפנים את ליבם אל אדוני ובוטחים בו כל העת, כפי שעשו בפרצי הרפורמה החולפים הללו, היו מגלים שהוא היה עבורם כל הזמן בדיוק כפי שהיה באותן הזדמנויות. אז הייתה כל דרכם נעשית כפי שתמיד רצה שתהיה — התקדמות מתמדת קדימה ומעלה, צמיחה בחסד ובדעת אדוני מושיענו. אז היו הם אור בהיר ומאיר לכל העמים.

TAM1897 Q1 38.5במקום שהחוויות החוזרות ונשנות הללו יובילו אותם לנקודה שבה יאבדו סופית ולנצח את אמונם בעצמם, ויבטחו רק בה', הם הגיעו למעשה למצב שבו איבדו סופית את אמונם בה', והחליטו לבטוח אך ורק בעצמם. בחוסר אמונתם ובכפירתם, הם ראו בפשיטות המתמשכות של הגויים, שבגללן נבזזה הארץ והעם נרדף, רק הוכחה לכך שלמעשה ממשלת אלוהים נכשלה.—"אימפריות כתבי הקודש", עמ' 154, 155.

TAM1897 Q1 38.6ועתה אצטט שוב מתוך "אבות ונביאים":—

TAM1897 Q1 38.7הם האשימו את ה׳ ואת הנהגתו בכל הרעות החולות שפקדו אותם, אשר נבעו אך ורק מחטאיהם ומאיוולתם.

TAM1897 Q1 38.8אתם רואים, אם כן, מהי הבעיה כאשר עם כלשהו המתיימר להיות של אדוני זקוק לשלטון אחר מלבד שלו. הם סרו מאלוהים; הם נקלעו לרע; הם סובלים מרעות מסוגים רבים; ואת כל אלה הם מייחסים לשלטון האלוהים. שלטון האלוהים לא היה טוב מספיק עבורם; הוא לא עשה מספיק למענם. מדוע? — משום שהוא לא היה להם.

TAM1897 Q1 38.9אני ממשיך לקרוא מתוך "אבות ונביאים":—

TAM1897 Q1 38.10הם איבדו בהדרגה את יראת הכבוד שרחשו לאלוהים, וחדלו להעריך ולהוקיר את הכבוד הרב שנפל בחלקם בתור עמו הנבחר. משום שליבם הלך שבי אחר הפאר, ההדר והרהב של מלכי הגויים האליליים, הם מאסו בפשטות שאפיינה את חייהם. במהרה ניצתה הקנאה בין שבטי ישראל והמחלוקות החלישו את העם. בני ישראל שסבלו בקביעות ממתקפות ופלישות מצד אויביהם האליליים, האמינו כי כדי לשמור על מעמדה של ישראל בקרב העמים, שבטי ישראל צריכים להתאחד תחת שלטון מרכזי איתן. כשבני ישראל חדלו לציית לתורת ה׳, הם חפצו להשתחרר משלטונו של אלוהים הריבון; וכך, הדרישה להמליך על ישראל מלך נשמעה בכל רחבי הארץ.

TAM1897 Q1 38.11אקרא כעת מתוך מה שכתבתי בספר "אימפריות כתבי הקודש":—

TAM1897 Q1 38.12זה היה אותו סיפור של בבל ומצרים שוב. המתעה הגדול פיתה אותם לעבודת אלילים, ומעבודת אלילים למלוכה, כדי שיוכל להשיג עליונות עליהם, ולפתות אותם באמצעות השפעות ארציות לנטוש את עבודת אלוהים, או לאסור עליהם אותה בכוח.

TAM1897 Q1 38.13ואתם יודעים שישראל אכן רדף את הנביאים, הוא אכן אסר על הטפת דבר אלוהים, בדיוק כפי שעשו כל שאר העמים האליליים על פני האדמה מימי נמרוד עד הלילה, ובדיוק כפי שיעשו כל שאר העמים האליליים, גם אם יוקמו על ידי האדוונטיסטים של היום השביעי.

TAM1897 Q1 38.14ועתה אצטט שוב מתוך "אבות ונביאים":—

TAM1897 Q1 38.15אלוהים חפץ שבני ישראל יראו רק בו את מחוקקם היחיד ומשענתם היחידה. כשייווכחו בתלות שלהם באלוהים, הם יתקרבו אליו. ואז הוא ירומם ויעדן אותם, ויהפוך אותם ראויים לגורל הנשגב שיעד להם כעמו הנבחר. אך אילו ימליכו עליהם מלך, הדבר יטה את לבם מאלוהים.

TAM1897 Q1 38.16ולא אכפת לי אם הוא אדוונטיסט יום השביעי; הדבר נוטה להסיט את מחשבות העם מאלוהים.

TAM1897 Q1 38.17אני ממשיך לקרוא מתוך "אבות ונביאים":—

TAM1897 Q1 38.18הם יבטחו בגבורת אדם במקום בגבורת אלוהים —

TAM1897 Q1 39.1האם היו זקוקים להגנה מפני הגויים? — כן. האם לא תקפו אותם הגויים וערכו פשיטות נגדם? — כן. האם היו זקוקים להגנה? — כן. מדוע הקימו ממשלה? — למען ההגנה — למען ההגנה מפני פשיטות הגויים.

TAM1897 Q1 39.2מה אמר אדוני אם יצייתו לו וימלאו את חוקיו? בעת החגים, יכלו כל הגברים לעזוב את בתיהם ולעלות לירושלים, ואף אחד לא יפגע בהם, ולא יחמוד את אדמתם. אך כאשר סרו מדרך אלוהים, ולא הייתה להם הגנתו, לא יכלו לעזוב את בתיהם מבלי שהגויים יפלשו אליהם. ואפילו כשהיו כולם בבית, היו הגויים פורצים אליהם. כאשר חיטתם הבשילה והייתה מוכנה לקציר, היו הגויים נכנסים ולוקחים את כולה, אפילו כשהגברים היו כולם בבית. וכאשר הענבים הבשילו והיו מוכנים לבציר, היו הגויים נכנסים ובוצרים את כולם. מדוע? — משום שהעם סר מדרך אלוהים, והוא לא יכול היה לברך אותם בסטייתם כפי שהיה מברך אותם כשהיו עמו, שכן לעשות כן רק היה מעודד אותם בסטייתם.

TAM1897 Q1 39.3אם כן:—

TAM1897 Q1 39.4אילו ימליכו עליהם מלך, הדבר יטה את לבם מאלוהים. הם יבטחו בגבורת אדם במקום בגבורת אלוהים; הטעויות שמלכם יעשה ידרדרו אותם לחטא, ויגרמו לאומה כולה לנטוש את אלוהים.

TAM1897 Q1 39.5לפיכך אמרו לשמואל: "שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים׃"

TAM1897 Q1 39.6ועתה אצטט שוב מתוך "אבות ונביאים", קטע נוסף הרלוונטי גם לימינו:—

TAM1897 Q1 39.7גם בימינו [לאן זה מוביל? — אל ימינו.] הכמיהה ללכת בדרכי העולם ולנהוג בהתאם למוסכמות מקננת בלבם של אנשים המתיימרים להיות חסידי האל. כאשר הם מפנים עורף לאלוהים, הם נעשים שאפתנים יותר ויותר, ונחושים להשיג לעצמם את הרווח החומרי והכבוד שהעולם מציע להם. משיחיים רבים מתאמצים לחקות את דרכיהם ומנהגיהם של אנשים העובדים את אלוהי העולם הזה. רבים טוענים כי באמצעות התחברות עם אנשים גשמיים המסורים לעולם הזה, וחיקוי מנהגיהם, יעלה בידם להשפיע רבות על אותם כופרים.

TAM1897 Q1 39.8כך אמר ישראל.

TAM1897 Q1 39.9אך אנשים הנוהגים כך מתנתקים ממקור הגבורה האלוהי, שממנו הם שואבים את כוחם. באמצעות קשרי ידידות עם אנשי העולם הזה, הם הופכים לאויבי האל. כדי לזכות בכבוד ארצי, הם מוותרים על הכבוד הנשגב שאלוהים חפץ להנחיל להם, וזאת כדי שהם יפליגו בשבחיו ויספרו על תהילותיו של האל, אשר הוציא אותנו מחושך אל אורו הנפלא.— "אבות ונביאים", פרק 59, פסקה 13.

TAM1897 Q1 39.10ועכשיו אני ממשיך לקרוא על ישראל של פעם:—

TAM1897 Q1 39.11״והיינו גם אנחנו ככל הגויים.״ בני ישראל לא הבינו כי העובדה שהם שונים מיתר העמים, היא זכות מיוחדת וברכה גדולה. אלוהים הבדיל את בני ישראל מיתר העמים כדי לעשותם עם סגולה. אך הם זלזלו בכבוד הנעלה שנפל בחלקם, והיו להוטים ללכת בדרכי הגויים.

TAM1897 Q1 39.12אני ממשיך לקרוא מתוך "אבות ונביאים":—

TAM1897 Q1 39.13תור הזהב של ישראל חל בשנים שבהן בני ישראל ראו באלוהים את מלכם, והאמינו כי חוקיו והשלטון שהוא כונן בעבורם נעלים על אלה של יתר העמים.

TAM1897 Q1 39.14כאשר אני רואה בממשל ובחוק האלוהים עליונים על אלה של כל העמים האחרים, כיצד אוכל להיות קשור לעמים האחרים? ואם עליי להקים משהו בדומה לאומות האחרות כדי לשלוט בעצמי, להחזיק בדרך הישר את עצמי ואת הסובבים אותי שהם בדיוק כמוני, האם אני רואה את ממשל אלוהים ואת חוקיו כעליונים על אלה שאני עומד לקבוע? ואם אינני רואה את חוקיו כעליונים על אלה שאני עומד לקבוע, היכן זה מציב אותי?

TAM1897 Q1 39.15(קולות) מעל אלוהים.

TAM1897 Q1 39.16בדיוק כמו האפיפיור האחר; בדיוק כמו נמרוד — אני מציב את עצמי במקום אלוהים. אף אדם אינו יכול להציב את עצמו במקום אלוהים מבלי להציב את עצמו מעל אלוהים.

TAM1897 Q1 39.17לצד זה כתבתי את מה שתזהו כאמת:—

TAM1897 Q1 39.18אך כל זה נשכח עתה, מתוך נחישותם המוחלטת להקים מלך, ממשלה ומדינה, כמו כל העמים. בניגוד לרצונו המפורש של אדוני, ישראל עמד על כך שייחשב בין העמים... הלוואי שישראל היו יודעים באותם ימים את הדברים אשר לשלומם! הלוואי שהיו מאמינים לאדוני, ומניחים שהוא יודע, טוב מהם, את הדרך שעליהם ללכת לטובתם! אך כנגד תחינתו הנמרצת ואזהרתו החמורה ביותר, הם אטמו את אוזניהם והקשו את לבם, ובאותו הרגע פנו אל הדרך שהובילה, בהיגיון בלתי נמנע, להשמדתם הן כאומה והן כעם הנבחר.

TAM1897 Q1 39.19כמו כן, קרה שהשבטים התפצלו — העשרה והשניים. מה עלה בגורלם של העשרה? — הם הלכו בדרך מתמשכת של כפירה, עד שצעקו: "אין מלך לנו". אז פנה אליהם ה' באמצעות הנביא הושע, ואמר: אני אהיה מלככם; שובו אלי, ישראל, אשר ברחת ממני; אני אהיה מלככם. אך הם סירבו לשוב; והם הוגלו, ואבדו לעד.

TAM1897 Q1 39.20כאשר התרחש הדבר, נכתב על יהודה מפי הושע: "ויהודה עד רד עם אל ועם קדושים נאמן׃" אך אתם יודעים שיהודה הלכה צעד אחר צעד במורד הדרך של הכפירה, עד שבא הדבר: "הסיר המצנפת והרים העטרה זאת לא זאת השפלה הגבה והגבה השפיל׃ עוה עוה עוה אשימנה גם זאת לא היה עד בא אשר לו המשפט ונתתיו׃"

TAM1897 Q1 39.21האדון נאלץ להביא את הגויים לשלוט בעמו שלו. וכאשר האדון, באמצעות הגויים, באמצעות ממשלת הגויים, שמר עליהם עד שבא אליהם בעצמו, הם עדיין זעקו את הדבר שאמרו בימי שאול: "לא כי אם מלך יהיה עלינו׃" וכאשר המשיח סירב להיות מלכם, הם צלבו אותו, וקראו: "אין לנו מלך כי אם הקיסר׃"

TAM1897 Q1 40.1כאשר, בניגוד למחאת ה' מפי שמואל, הם קראו: "לא כי אם מלך יהיה עלינו", בקריאה ההיא שמע ה' (וכעת קל לכולם לשמוע) את זעקתם הסופית נגדו — "אין לנו מלך כי אם הקיסר׃". בדחייתם את אלוהים כדי שיהיו "ככל הגויים", הם הפכו להיות כמו כל העמים שדחו את אלוהים.

TAM1897 Q1 40.2הזעקה שהשמיעו נגד המשיח לפני כס המשפט של פילטוס, הייתה באותה זעקה: "מלך יהיה עלינו", שהושמעה בימי שאול; ואלוהים שמע אותה. זהו ההיגיון שבדבר, ואין מנוס ממנו. ואם אתה ואני רוצים להימלט ממנו, עלינו לפנות לאלוהים בכל לבנו, ובכל נפשנו, ובכל מחשבתנו, ובכל כוחנו. עלינו לצאת מארצנו, ממשפחתנו ומבית אבינו. עלינו להפנות עורף למצרים, גם אם אנו עומדים על מדרגה המובילה אל כס השלטון הארצי; עלינו לרדת ממנה, להפנות לה עורף, לעזוב את הכול, ולפנות אל אלוהים באמונה חיה; ואז עלינו לשכון לבדנו, ולא להיחשב בין העמים.

TAM1897 Q1 40.3כך אתם רואים כי אלוהים לימד את עמו, ואת העמים מאז ומתמיד, שהישועה הנצחית של עמו, ושל כל אדם, תלויה בהפרדה מוחלטת בין כנסייה ומדינה בלב.