מצרים הרוחנית

TAM1897 Q1 26.25דרשה שנשא ביום שישי בערב, 5 במרץ 1897 נדפס ב"עלון הוועידה הכללית", הרבעון הראשון, 1897, כרך 2, מס' 1, עמ' 26-33.

TAM1897 Q1 26.26שכחתי לציין בשיעור הקודם שההיסטוריה שתיארתי בקצרה מופיעה כולה בספר "אימפריות כתבי הקודש". מעמוד 77 ועד עמוד 150 תמצאו את תולדות מצרים, ואת החומר שנכלל בסקירה שהצגתי אתמול בלילה.

TAM1897 Q1 26.27הפסוק ללילה זה הוא התגלות 11:8.

TAM1897 Q1 27.1והיתה נבלתם ברהוב העיר הגדולה הנקראת כפי הרוח בשם סדום ומצרים אשר שם נצלב גם אדנינו׃

TAM1897 Q1 27.2קראתי את הפסוק הזה למטרה אחת ויחידה: כדי שתראו שיש דבר כזה שנקרא "מצרים הרוחנית", ושדבר אלוהים מגלה את מה ש"נקרא כפי הרוח בשם מצרים".

TAM1897 Q1 27.3מצרים הרוחנית היא אכן מצרים הממשית, משום שדברים רוחניים הם הממשיים ביותר מבין כל הדברים. ישנה, כפי שתמיד הייתה, מצרים פיזית שם בצפון אפריקה, שדרכה זורם נהר הנילוס; אך זו אינה מצרים הממשית; מצרים הממשית היא מצרים הרוחנית.

TAM1897 Q1 27.4נעבור עתה לשיעורים מאתמול בלילה על גאולת ישראל ממצרים, ונעקוב שוב אחר מסלולם מהנקודה שבה הושרה שירת משה. כאשר חצו את ים סוף על קרקע יבשה, בין קירות הקרח, ועמדו על החוף בניצחון על המצרים, אשר ניסו ללכת בעקבותיהם וטבעו, הם נגאלו בגופם, פיזית, ממצרים הפיזית; אך הייתה מצרים עמוקה יותר מזו, ממנה טרם נגאלו.

TAM1897 Q1 27.5אתם יודעים שבצעד אחר צעד, במהלך חוויותיהם, ליבם היה במצרים; וכאשר קרה דבר מה שאכזב אותם, הם קראו: "נשוב למצרים!" כאשר הגיעו לגבולות כנען, ואדוני רצה שייכנסו אליה, הם קראו: "נמנה לנו נשיא ונשוב למצרים!" היכן היה ליבם אז? — במצרים. הדבר הראשון שעלה במחשבותיהם היה תמיד מצרים.

TAM1897 Q1 27.6כשהם עמדו בהר סיני, לאחר ששמעו את קול אדוני, והמתינו למשה שישוב מראש ההר עם תורת אלוהים, הם עשו לעצמם אליל וסגדו לו; ואיזה אליל היה זה? — עגל מצרים. ואז, לאחר שהאזינו לקול אדוני מפסגת סיני, המכריז את דבר תורתו, ושמעו את קול החצוצרה מתגבר והולך, וראו את פסגת ההר כולה עטופה בעשן — לאחר כל זאת, ניתן לראות בבירור שמצרים הייתה כה עמוקה בלבם, עד שהם פנו לעבודת האלילים של מצרים במקום להמתין עד שמשה ישוב מפסגת סיני עם דבר אלוהים. וכאשר הוחזרו מגבולות הארץ, ונאלצו לנדוד במדבר, ניתן לראות כי הדבר נבע מאותו שעבוד מצרי ממש שאחז בהם, וממנו לא היו חופשיים. שימו לב שכאשר ה' האכיל אותם מדי יום בלחם משמים — מאכל המלאכים — הם היו כה רחוקים ממנו וכה שקועים במצרים, עד שאמרו: "הלוואי שהיינו במצרים, שם היו לנו כרישה, בצל ושום!"

TAM1897 Q1 27.7איני צריך להביא בפניכם דוגמה נוספת; די בכך כדי להפנות את תשומת לבכם לעובדה שבני ישראל לא יצאו לחלוטין ממצרים כאשר עמדו על חוף ים סוף ושרו את שירת משה. בגופם הם יצאו ממצרים, אך ברוחם לא. הם שוחררו מעבדות מצרים הגופנית, אך היו כבולים בעבדות מצרים הרוחנית; והבעיה היא שהם מעולם לא יצאו מעבדות מצרים. הם מתו בעבדות מצרים. כשה' נתן את תורתו בסיני, משה אמר להם שהדבר נועד כדי שלא יחטאו. עכשיו קראו שוב את העברים 11:25: "ויבחר לסבל את עני עם אלהים מלהתענג לשעה בתענוגי החטא׃" אך ראינו בשיעור הקודם שתענוגות החטא המוזכרים שם אינם אלא תענוגות מצרים. מכיוון שמשה היה יורש העצר של מצרים, כל עושר מצרים, כל תפארת מצרים וכל כוחה של מצרים עמדו ליפול לידיו, שכן כל מה שהיה עליו לעשות הוא לעלות על כס המלוכה וליהנות מכך. אלה היו תענוגות מצרים; אך הכתוב אומר שהם היו תענוגות החטא. אם כן, מהו שעבוד מצרים הרוחני? ומהי מצרים הרוחנית? — שעבוד החטא.

TAM1897 Q1 27.8ישנה דרך נוספת שבה נוכל להבין זאת, באמצעות תיאור קצר בלבד. אלוהים קרא לאברם, כפי שאתם זוכרים, לצאת מארץ כשדים אל הארץ אשר יראה לו. הוא עדיין לא נתן לו את הארץ; היה רעב בארץ שבה שהה, והוא ירד למצרים, ושם השיגה שרי שפחה מצרית בשם הגר. אלוהים הבטיח לאברם שזרעו יהיה ככוכבי השמים. בגלל חוסר אמונה, ההבטחה לא התגשמה מהר כפי שציפו, ושרי אמרה לאברם: "ה' מנע ממני ללדת; ההבטחה לא התגשמה; הנה שפחתי המצרית; קח אותה, ואולי ה' ייתן לנו זרע דרכה". כך נעשה; ישמעאל נולד; וה' אמר לאברם ששרי אכן תלד, תלד בן, ויקראו את שמו יצחק. ואברם אמר בתגובה לכך: "לו ישמעאל יחיה לפניך׃!"

TAM1897 Q1 27.9אותה שפחה מצרית הייתה משועבדת; ובנה היה בן עבד, עבד. וכשאברם אמר: "לו ישמעאל יחיה לפניך", הוא התפלל שאלוהים יחשיב את ישמעאל כזרע המובטח, שדרכו יבואו גאולה וחירות לבני האדם ולכל ילדי האלוהים. אך האם חירות יכולה לבוא לאדם כלשהו באמצעות עבד? אברם עצמו היה חופשי. הוא חייב להיגאל על ידי הזרע המובטח. אם עתה בנו, בהיותו בן עבד, יתקבל כזרע המובטח, אברם עצמו יובא לעבדות, במקום להיגאל מעבדות. וכל מי שייכנע לישמעאל יובא גם הוא לעבדות. אך איזו עבדות? — עבדות החטא. אך אמו הייתה שפחה מצרית. וישמעאל, בהיותו בן עבד, הייתה זו עבדות מצרית. האם אינכם רואים, אם כן, שהייתה עבדות מצרית — מצרים רוחנית — במשפחתו של אברם?

TAM1897 Q1 28.1פנו אל איגרת הגלטים, ונראה בבירור שהאדון מדגיש נקודה זו. אתם זוכרים את הקטע בגלטים 4:22-24:—

TAM1897 Q1 28.2כי כתוב שהיו לאברהם שני בנים האחד מן האמה והשני מן החפשיה׃ ואשר לאמה הוא נולד לפי הבשר ואשר לחפשיה על פי ההבטחה׃ והדברים הם לרמז כי שתי הבריתות הנה האחת מן הר סיני היולדת לעבדות והיא הגר׃

TAM1897 Q1 28.3זה, כפי שאתם רואים, מצביע ישירות על משפחת אברם, ועל הגר, המצרית. הברית ההיא, הוא אומר, מולידה עבדות, והיא הגר. הגר, במשפחת אברם, מייצגת, באלגוריה, את הברית מסיני. הברית ההיא הולידה עבדות. הגר הייתה מצרית. אם כן, איזו עבדות מיוצגת בברית בסיני? — עבדות מצרית. אבל זו הייתה עבדות רוחנית. לכן הייתה אז מצרים רוחנית. קראו את הפסוקים 25, 26:—

TAM1897 Q1 28.4כי הגר סיני הר בערב הוא והוא כנגד ירושלים של עתה כי היא בעבדות עם בניה׃ אבל ירושלים של מעלה היא חפשיה והיא אם כלנו׃

TAM1897 Q1 28.5לכן, כאשר אמר אברם: "לו ישמעאל יחיה לפניך", הוא ביקש שעבד יתקבל כזרע המובטח. הוא ביקש שאלוהים, וכל האנושות, והיקום כולו ייכנסו לעבדות מצרית במצרים הרוחנית. מצרים היא סמל החושך, וגם סמל החטא, כפי שראינו. החטא הוא גם החושך עצמו. מאחר שמצרים מייצגת את החטא ואת החושך, ברור שהחטא והחושך הם מצרים הרוחנית.

TAM1897 Q1 28.6ה' לעולם לא היה יכול לקבל עבד כזרע המובטח. לכן ענה ה' לאברהם במילים אלה:—

TAM1897 Q1 28.7אבל שרה אשתך ילדת לך בן וקראת את שמו יצחק והקמתי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו׃ ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אתו והפריתי אתו והרביתי אתו במאד מאד שנים עשר נשיאם יוליד ונתתיו לגוי גדול׃ ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת׃

TAM1897 Q1 28.8יצחק היה הזרע המובטח. ותחשבו על כך! יצחק מעולם לא היה במצרים. זכרו זאת. היה רעב במצרים, והוא החל לצאת לשם, אך ה' אמר לו: "אל תלך למצרים". אברהם היה במצרים; שרה הייתה במצרים; ישראל היה במצרים, אך יצחק מעולם לא היה במצרים. הוא היה ילד ההבטחה, שנולד מרוח, מראשיתו. שוב אנו קוראים:—

TAM1897 Q1 28.9לאברהם שני בנים האחד מן האמה והשני מן החפשיה׃ ואשר לאמה הוא נולד לפי הבשר ואשר לחפשיה על פי ההבטחה׃ והדברים הם לרמז כי שתי הבריתות הנה האחת מן הר סיני היולדת לעבדות והיא הגר׃ כי הגר סיני הר בערב הוא והוא כנגד ירושלים של עתה כי היא בעבדות עם בניה׃ אבל ירושלים של מעלה היא חפשיה והיא אם כלנו׃ כי כתוב רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא חלה כי רבים בני שוממה מבני בעולה׃ ואנחנו אחי הננו כיצחק בני ההבטחה׃

TAM1897 Q1 28.10ומי אנחנו? — "אם אתם למשיח הנכם זרע אברהם ונחלים כפי ההבטחה׃" יצחק היה בנו של אברהם — בן ההבטחה. וכאשר אנו הופכים לזרע אברהם על ידי אמונה במשיח, משוחררים מעבדות החטא — ממצרים הרוחנית — אנו כמו יצחק; והוא מעולם לא היה במצרים.

TAM1897 Q1 28.11כך אתם רואים שעבדות מצרים וחירות נוצרית היו במשפחת אברהם. ישמעאל נולד לפי הבשר, וייצג את עבדות מצרים. יצחק נולד לפי הרוח, וייצג את בני אלוהים באמונת ישוע.

TAM1897 Q1 28.12יוסף נולד, ובנעוריו יצא לראות את אחיו, והישמעאלים באו, קנו את יוסף, הובילו אותו למצרים ומכרו אותו שם. ולאחר מכן בית יעקב ירד למצרים, ולבסוף שוחרר מעבדות מצרים. די בכך כדי לאפשר לכם לראות את כל מסלולם, מקריאת אלוהים לאברהם ועד לרגע שבו הגיעו לגבולות הארץ המובטחת. אתם רואים שהייתה מצרים רוחנית בנוסף למצרים הפיזית; וכאשר העם שוחרר פיזית ממצרים, הייתה מצרים עמוקה יותר שממנה היה עליהם להשתחרר אם רצו להיות בני אלוהים.

TAM1897 Q1 28.13ועכשיו אקרא את הקטע שאליו התייחסתי אתמול בלילה. הוא נמצא בספר "המלחמה הגדולה", כרך 4, עמוד 457, במהדורה הגדולה הזו:—

TAM1897 Q1 28.14תולדות ישראל הקדומה מהוות דוגמה מאלפת לחוויה שעברה על הקהילה האדוונטיסטית. אלוהים הוביל את חסידיו בתנועה האדוונטיסטית, כשם שהוציא את בני ישראל ממצרים. באכזבה הגדולה שהם נחלו נבחנה אמונתם, ממש כפי שנבחנה אמונתם של בני ישראל בים סוף.

TAM1897 Q1 28.15אם כן, באכזבה הגדולה של אנשי תנועת האדוונטיסטים, היכן עמדו בהיסטוריה של ישראל?

TAM1897 Q1 28.16(קולות) בים סוף.

TAM1897 Q1 28.17אלוהים רצה שישראל באותה עת, כפי שקראנו אתמול בלילה, יעברו ישר אל הארץ שהבטיח לאברהם — אל משכנו הקדוש, המקום שיצר לעצמו לשכון בו; אל נחלתו; אל המקדש שהקימו ידיו. והמרחק ממצרים לאותה ארץ היה רק אחד-עשר ימי מסע. אך נדרשו להם ארבעים שנה. ורק ארבעה מאלו שיצאו לדרך הגיעו לשם אי-פעם.

TAM1897 Q1 28.18(קול) ארבעה, או שניים?

TAM1897 Q1 29.1ארבעה. האם לא ידעתם שהיו ארבעה? היו שם כלב ויהושע, ושני הכוהנים, בני אהרן — אלעזר ואיתמר. כמובן שתמיד מדברים עליהם כעל שניים — כלב ויהושע — אך גם שני הכוהנים נכנסו לשם.

TAM1897 Q1 29.2(קול) ייתכן שהם לא היו בני עשרים.

TAM1897 Q1 29.3כן; הם היו בני שלושים; שכן הם נמשחו לתפקיד הכהונה. אם כן, לנוכח האכזבה הגדולה, עמד עם האדוונטיסטים, כביכול, על שפת ים סוף.

TAM1897 Q1 29.4אילו היו ממשיכים לבטוח ביד ההשגחה שהנחתה אותם ושרתה איתם עד הלום, הם היו חוזים בתשועת ה’. אילו כל העושים במלאכה בלב אחד בשנת 1844 היו מקבלים את המסר של המלאך השלישי, ומכריזים אותו בגבורת רוח הקודש, האדון היה מחולל גדולות ונצורות במקביל למאמציהם. אור גדול היה זורח על העולם. אילו תושבי תבל היו מוזהרים לפני שנים רבות, מלאכת הסיום הייתה מתבצעת עד תומה והמשיח היה בא כדי לגאול את חסידיו.

TAM1897 Q1 29.5מתי?

TAM1897 Q1 29.6(קולות) לפני שנים רבות.

TAM1897 Q1 29.7היכן, אם כן, היה העם הזה מאז האכזבה?

TAM1897 Q1 29.8(קולות) במדבר.

TAM1897 Q1 29.9בדיוק כפי שישראל היה בעבר. אך מדוע הוחזק ישראל הקדום במדבר? — בגלל חוסר אמונה. הם לא ראו את אשר הכין להם האדון. והסיבה שלא ראו, הייתה משום שלא האמינו באלוהים. אילו האמינו באלוהים, היו רואים את אשר לא ראו. וזו הבעיה עם העם הזה כאן. לא האמנו לדברים שנאמרו לישראל של פעם. הם נאמרים לנו בדיוק כפי שנאמרו להם. אותה הבשורה בדיוק מטיפים לנו כפי שהטיפו להם.

TAM1897 Q1 29.10על כן נירא נא בהמצא עוד ההבטחה לבוא אל מנוחתו פן יראה איש מכם מאחר פעמיו׃ כי גם אלינו באה הבשורה כמו אליהם אך לא הועיל להם דבר השמועה מפני אשר לא התערב באמונה לשמעים׃ כי אנחנו אשר האמנו נכנסים אל המנוחה.

TAM1897 Q1 29.11אם כן, מה שמנע מהם להיכנס לארץ הוא בדיוק מה שמונע מאיתנו להיכנס לארץ. וכפי שאמרתי אתמול בלילה, אין לנו כאן שום עניין כלל על פי הצדק, כי לא היינו אמורים להיות בעולם הזה. כשם שלא היה לישראל שום עניין במדבר במשך ארבעים שנה, כך גם לנו אין שום עניין להיות כאן במדבר הזה. הקשיבו:—

TAM1897 Q1 29.12לא היה זה רצון ה׳ שעמו ינדוד ארבעים שנה במדבר. הוא רצה להוביל את בני ישראל ישירות לארץ כנען, ליישבם על אדמתם ולהקים אומה קדושה ומאושרת. אולם, הם ״לא יכלו לבוא (אל נחלתם ומנוחתם) משום שלא האמינו״ (האיגרת אל העברים, ג׳ 19). משום שהם שבו לסורם ולכפירתם, הם מצאו את מותם במדבר, וה׳ הקים אנשים אחרים שייכנסו אל הארץ המובטחת. בדומה, לא היה זה רצון ה׳ שביאת המשיח השנייה תתעכב כל כך, ושחסידיו ייוותרו בעולם הזה, מוכה החטא והיגון, במשך שנים רבות כל כך. ואולם, חוסר אמונה גרם לנתק בינם לאלוהים. אחרי שהם סירבו לבצע את המלאכה שה׳ יעד להם, נבחרו אנשים אחרים כדי לבשר את מסר האזהרה. ישוע, ברוב רחמיו וחסדו, מעכב את שיבתו לעולם, וזאת כדי שהחוטאים יזכו בהזדמנות לשמוע את האזהרה, ולמצוא בו מקלט מחרון אפו שיישפך על העולם.

TAM1897 Q1 29.13לא היה זה רצון ה׳ שביאת המשיח השנייה תתעכב כל כך, ושחסידיו ייוותרו בעולם הזה, מוכה החטא והיגון, במשך שנים רבות כל כך. אה, אנחנו אחראים לכך. האם לא כך הדבר? היכן מוטלת האחריות? במה אנו אשמים? — חוסר אמונה. אך מה היה בלבם של בני ישראל שגרם לחוסר אמונתם? — מצרים, מצרים, מצרים. מה, אם כן, היה בלבם של האנשים האלה שגרם לחוסר אמונה זו ולהתרחקות זו מאלוהים? — מצרים, בדיוק כפי שמצרים הייתה אי-פעם שם, הרחק. מבחינה רוחנית, מה שמצרים מייצגת — העולם, עבודת אלילים, החושך, שהוא חוסר אמונה. המילה "חוסר אמונה" מבטאת את הכל. אתם יודעים שהמילה "מצרים" עצמה היא סמל לחושך.

TAM1897 Q1 29.14הביטו שוב בקטע זה:

TAM1897 Q1 29.15אילו כל העושים במלאכה בלב אחד בשנת 1844 היו מקבלים את המסר של המלאך השלישי, ומכריזים אותו בגבורת רוח הקודש, האדון היה מחולל גדולות ונצורות במקביל למאמציהם.

TAM1897 Q1 29.16כשם שהאדון פעל בעוצמה רבה באמצעות מאמציהם בראשית העבודה, מה הסיבה לחוסר? — חוסר ברוח הקודש. החוסר היחיד הוא כוח רוח הקודש. זה מה שנותן לנו את הכוח, וזה מה שמבצע את המעשים האדירים. זו רוח הקודש; ואם היא הייתה מתקבלת, "אור גדול היה זורח על העולם".

TAM1897 Q1 29.17זה מה שנאמר בספר ההתגלות, בפרק השמונה-עשר: "מלאך אחר יורד מן השמים אשר לו שלטן גדול והארץ האירה מכבדו׃" זהו בדיוק אותו הדבר שעליו מצביעים כאן. מה מעכב את שטף האור הזה? האם שטף האור הזה מחכה לפרוץ על העולם מאז אותו הזמן? — כן. מה עיכב אותו לאחר שנת 1844? — חוסר אמונה. מה עיכב אותו מאז? — חוסר אמונה. האם לא הגיע הזמן, אם כן, שנמצא גאולה מעבדות מצרים? הו, חשבו על כך! הבשורה הייתה מוכרזת בכוח רוח הקודש; האדון היה מחולל גדולות ונצורות במקביל למאמציהם; אור גדול היה זורח על העולם; תושבי תבל היו מוזהרים לפני שנים רבות, מלאכת הסיום הייתה מתבצעת עד תומה והמשיח היה בא כדי לגאול את חסידיו! הו, אל לנו עוד להתמהמה! מדוע לא נזכה לגאולה ממצרים, ומכל מה שהמילה הזו מרמזת עליו — מצרים הרוחנית? תנתן רוח הקודש ותביא את הכוח האדיר הזה לפעול למען החוטאים; כדי ששיטפון האור הזה יאיר את העולם; כדי שהעולם יקבל אזהרה; כדי שהמשיח יבוא; כדי שנפדה מעולם זה של חטא וצער.

TAM1897 Q1 30.1עכשיו אתם רואים את המצב עד כה. החושך והעבדות המצרית היו עלינו כל השנים הללו, בדיוק כפי שהיו על ישראל לאחר שחצו את ים סוף, ובזמן שהיו במדבר. ואלוהים הציע להאכיל גם את העם הזה בלחם משמים — לחם שהוא יכול לאשר, לחם שהוא יכול לתת להם, שיביא למצב שבו יוכל לברך אותם בכל ברכה רוחנית. אך כאן רבים כל כך אומרים גם עתה: "הו, נפשנו מתעבת את הלחם הקל הזה". בואו נחזור למצרים, שם נוכל לאכול בצלים, כרישה ושום. אם זו הרפורמה הבריאותית, אני לא רוצה בה חלק. היכן היינו עד כה? האם נאפשר לאדון להאכיל אותנו? האם נקבל את תפריט הארוחות מאלוהים? או שמא נשתוקק לכרישה, לבצלים ולשום, ולסירים המלאים בבשר של מצרים? זו השאלה.

TAM1897 Q1 30.2הסכמתם עתה שזו המציאות, שעבדות מצרים היא הגורם לכל זה, ושחוסר האמונה הוא הגורם לעבדות מצרים. הסכמתם כי אין לנו צורך כעת, כשם שלא היה צורך לאחרים, להמתין עוד כדי להיגאל מעבדות מצרים. כעת נלמד לרגע כיצד תתבצע הגאולה הזו; והמפתח לכך נמצא במילים אלה: "בזה השמרים את מצות האלהים ואת אמונת ישוע׃"

TAM1897 Q1 30.3בואו נפנה למצוות אלוהים, ונבחן אותן לרגע, בפרק כ' בספר שמות. אם היה צורך בראיה נוספת לכך שאנו עדיין נתונים להשפעת שעבוד מצרים, אין ספק שדבר זה הוא גולת הכותרת המוכיחה זאת. עד לא מזמן, אתם ואני מעולם לא ראינו עותק של עשרת הדיברות, שהוצא על ידי האדוונטיסטים של היום השביעי, שהכיל את כל עשרת הדיברות. אני עצמי לא ראיתי כזה עד לאחרונה. ובכל זאת דיברנו על שמירת המצוות; הטיפנו לאחרים על המצוות; הצבענו על האופן שבו רומא שינתה את המצוות, השמיטה את הרביעית וחילקה את העשירית, בעוד שכל הזמן אנחנו עצמנו, מהעותקים שפרסמנו של המצוות, או מאלה שקנינו ושמישהו אחר פרסם, השמטנו חלק מהמצוות בעצמנו.

TAM1897 Q1 30.4אלוהים השמיע את תורתו מן השמים. האם הוא אמר יותר ממה ששייך לעשרת הדיברות? האם הוא דיבר יותר מדי? האם הוא אמר יותר ממה שהיה נחוץ? — לא; שכן היא הייתה מושלמת, ולא היה מה להוסיף כאשר חדל לדבר. אם כן, מכיוון שלא היה מה להוסיף כאשר חדל לדבר, האם החל לדבר לפני שהיה צורך בכך? מכיוון שלא היה מה להוסיף כאשר חדל לדבר, האם יש משהו שקדם לכך, לפני שהחל לדבר אלינו ישירות לטובתנו? במילים אחרות, האם אמר מילה אחת יותר מדי או מילה אחת פחות מדי? — לא! לא! לא!

TAM1897 Q1 30.5הבה נראה, אם כן, מה הוא אמר. הנה זה: "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר׃ … לא יהיה לך אלהים אחרים על פני׃" האם שם הוא מתחיל? האם הוא מתחיל לדבר ב—"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני׃"? — לא. האם התחלתם שם? אתם יודעים שהתחלתם שם. ובכן, אם אלוהים לא התחיל שם, ואתם ואני כן מתחילים שם, האם איננו משמיטים משהו שהוא אמר, שהוא חיוני גם לטובתנו? היכן הוא התחיל? קראו זאת. "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר׃ אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים׃ לא יהיה לך אלהים אחרים על פני׃"

TAM1897 Q1 30.6האם אינכם רואים שהשמטנו את הדבר המדויק המעיד על הגאולה מעבדות מצרים? ומדוע השמטנו אותו? הו, משום שהנחנו שלא נגאלנו ממצרים — וזה אכן כך. הנחנו שמעולם לא הוצאנו מארץ מצרים — ובגלל חוסר אמונתנו, זה אכן כך. חשבנו: "מעולם לא היינו לאיש לעבדים." אך היינו. היינו משועבדים לעצמנו, לכוח החטא — למצרים הרוחנית. אך הלילה יש גאולה מעבדות מצרים, ואלוהים קורא לכם ולי לגאולה זו מעבדות מצרים. והוא אומר לכם ולי הלילה, בקול רועם כפי שהיה מסיני, ובו ישועת ישוע המשיח, "אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים׃" האם תצאו? האם תסכימו שהוא גאל אתכם מארץ מצרים? מבית עבדים? אם לא, מדוע לא?

TAM1897 Q1 30.7אויבינו משליכים זאת עלינו: "הו, המצוות האלה אינן מיועדות לי. מעולם לא הוצאתי ממצרים." אויבי תורת אלוהים, אויבי ישועת אלוהים, משליכים זאת עליכם. הם אמרו זאת לי — לכולנו — כי התורה הזאת אינה מחייבת איש מלבד היהודים, משום שאף אחד מעולם לא נגאל מעבדות מצרים מלבד היהודים. הם אומרים: "הו, אין צורך להטיף לי את זה, מעולם לא הוצאתי ממצרים." זה נכון, כמובן; אך אין בכך שום זכות לזכותם. אתה ואני עלינו לעמוד כמי שנגאלו מעבדות מצרים, ולהשיב על כך: "תודה לאדוני, הוצאתי ממצרים"; ו"אחי המסכן, הנטוש, אם לא תיוושע ממצרים, תמות בשחיתות מצרים."

TAM1897 Q1 30.8כמובן שאף אחד אינו יכול לקיים את התורה כל עוד הוא במצרים. הם לא יכלו לעשות זאת. אלוהים גאל אותם ממצרים כדי שיוכלו לקיים את התורה. להיות במצרים פירושו להיות בחטא, ואף אדם אינו יכול לקיים את תורת אלוהים בחטא; שכן החטא עצמו הוא הפרת התורה. כמובן שאינך יכול לקיים את המצוות כל עוד אתה במצרים. אתה לא יכול; גם אני לא יכול. אבל יגאלנו אדוני, ואז נוכל לקיים את המצוות, ולא לפני כן. אדוני ידע זאת היטב; לכן, כשרצה שפרעה ישלח את בני ישראל, אמר: "שלח את עמי ויעבדני׃" כמובן שלא יכלו לעבוד את אלוהים במצרים. הוא רצה שיגאלו, לא רק בגופם, אלא גם ברוחם. ואז, כאשר נתן להם את תורתו כדי שישמרו אותה, הדבר הראשון שאמר להם היה: "אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים׃", כדי שיוכלו לשמור אותה.

TAM1897 Q1 31.1איזה סוג של תורה זו בכלל? — תורה רוחנית. "ידעים אנחנו שהתורה היא רוחנית." איזו מצרים היא, אם כן, בפסוק הראשון של התורה? — זו מצרים הרוחנית. "שהתורה היא רוחנית." מצרים, אם כן, המוזכרת בתורה היא מצרים הרוחנית, ומשמעותה עבורכם ועבורי היא גאולה ממצרים הרוחנית, שהיא גאולה מעבדות החטא.

TAM1897 Q1 31.2ס. ה. ליין — האם אתה סבור שהם היו מבחינה רוחנית מחוץ למצרים למשך זמן מה?

TAM1897 Q1 31.3קשה לומר. משה היה תמיד מחוץ לה, כמובן; כלב היה תמיד מחוץ לה; יהושע היה תמיד מחוץ לה.

TAM1897 Q1 31.4א. ג'. וגנר — שבעים הזקנים ראו את אלוהים.

TAM1897 Q1 31.5כן; הם ראו את אלוהים. עם זאת, קשה לומר אם העם יצא ממצרים. משה תמיד היה מחוץ לה. אפילו כשהיה במצרים הפיזית, הוא היה מחוץ לה מבחינה רוחנית. כלב ויהושע היו תמיד מחוץ למצרים מבחינה רוחנית. בשירת הניצחון בים סוף, כל העם, כך חשבתי, היה מחוץ למצרים מבחינה רוחנית, אילו היו דבקים בכך. כפי שאמר האדון: "לו רק שמעו עמי לקולי והלכו בחוקותיי, אזי הייתי מכניע את אויביהם תחתיהם במהרה". אך כאשר אמונתם הועמדה במבחן, כבר בצעד הראשון שעשו, כשהיו במרה, שם היו מים מרים, הם זנחו את אמונתם, והיו רוצים לחזור שוב למצרים. כשאנו נתקלים בחוויה מרה, האם עלינו לראות בה הוכחה שה' נטש אותנו? — לא; תודה לה' שהחוויה המרה הזו היא לטובתנו, ואלוהים מסוגל להפוך את המר למתוק.

TAM1897 Q1 31.6(קול) סלח לי, אח ג'ונס, אך יש כאן פסוק — הפסוק העשרים ושבעה בפרק האחד עשר של איגרת העברים — המראה שמשה אכן הסתלק ממצרים עוד בהיותו במצרים.

TAM1897 Q1 31.7אין ספק. כך שבעודו נמצא פיזית במצרים, הוא היה רוחנית מחוץ למצרים.

TAM1897 Q1 31.8א. ג'. וגנר — "ופדויי יהוה … ובאו ציון ברנה".

TAM1897 Q1 31.9כן: ואם היו ממשיכים לשיר את שירת משה, ובאמונה שבה שרו אותה אז, היו ממשיכים לשיר עד לארץ. וזה מה שאלוהים רוצה שנשמור בזיכרוננו. הוא רוצה שנשים את ליבנו באותה ארץ טובה; ואז, כשהלבבות שלנו יהיו שם, גם הכמיהה של חיינו תהיה שם. ואז אלוהים יוכל במהרה למלא את חיינו בשמחתה של אותה ארץ מבורכת. וזהו, אלוהים איתנו.

TAM1897 Q1 31.10אתם יודעים היטב שגם כעת, במקום שהלב יהיה באותה ארץ, הוא נמצא כאן, בארץ הזאת. עבור חלק מאנשינו, לבקש מאדם להתנתק מהמדינה הזאת נראה כבגידה. לבקש מאדם להתנתק מהמדינה הזאת, לעבור לאותה ארץ, ולהניח בצד את המשרות והפוליטיקה של האומה הזאת, נראה להם כמעט ככפייה. העם הזה נמצא במצרים, אך אלוהים קרא להם לצאת ממצרים, לכוון את ליבם אל הארץ הטובה יותר, להציב שם את כל חיבתם, ולעבוד למען אותה ארץ בכל כוחם; כך שזרמי השמחה והתהילה מאותה ארץ יזרמו אל ליבם; כך שכל העולם וכל היקום ידעו כי אלוהים הוא אלוהיהם באמת. כאשר הדבר ייעשה, לא ייקח אלא זמן קצר עד שהמלאכה תושלם, והאדון יבוא.

TAM1897 Q1 31.11כשבני ישראל היו בים סוף, התגלה שם כוחו של אלוהים והדהים את העמים, עד כדי כך שכאשר המרגלים נכנסו לארץ, אמרה רחב: "היראה והאימה מכם שוררות על כל הארץ, כי שמענו את אשר עשה אלוהים למענכם, ולבבות העם נמסים". זה נכון. מחשבה נוספת בנוגע למצרים הרוחנית: כתוב על ישוע: "ממצרים קראתי לבני׃". מדוע כתוב זאת על ישוע? מדוע הלך ישוע למצרים? מדוע נלקח למצרים? הוא יכול היה להימלט מטבח התינוקות שנרצחו בבית לחם, על ידי התרחקות למרחק קצר מאותו מקום, ולא היה צריך להגיע עד למצרים. לא כל הילדים הקטנים בפלשתינה נרצחו כאשר יצא צו הורדוס. זה היה רק בבית לחם, בסביבותיה ובפרבריה. בית לחם הייתה במרחק של שישה מיילים בלבד מירושלים, והילדים בירושלים לא נרצחו; כך שהאדון יכול היה להימלט אילו נלקח למרחק של עשרה או שתים-עשרה מיילים משם.

TAM1897 Q1 31.12אם כן, מדוע נלקח למצרים? — כדי שיתקיים הכתוב: "ממצרים קראתי לבני". הוא היה אנחנו; אתה ואני. הוא היה אנחנו; וכשם שאלוהים פגש את עמו במצרים והוציא אותם משם, כך גם מושיענו בא למקום שבו אנו נמצאים, היה כמונו, ונקרא לצאת ממצרים, ובכך הראה כי כל מי שרוצה להיות כמוהו, חייב גם הוא לצאת ממצרים. הוא היה בן האלוהים, ונקרא לצאת ממצרים, ובכך הראה כי כל מי שירצה להיות בן אלוהים חייב גם הוא לצאת ממצרים; שכן כתוב על כולם כמו עליו: "ממצרים קראתי לבני׃". האם אתה בן אלוהים? "ממצרים קראתי לבני".

TAM1897 Q1 31.13לפני זמן קצר ראינו שעלינו לצאת ממצרים כדי לקיים את מצוות אלוהים. כעת אנו רואים שכדי ללכת בעקבות ישוע, עלינו להיקרא לצאת ממצרים. שמירת מצוות אלוהים דורשת שנוצא ממצרים; האמונה בישוע דורשת אף היא שנוצא ממצרים. ושני הדברים באים לידי ביטוי בהתגלות 14:12: "בזה השמרים את מצות האלהים ואת אמונת ישוע׃"

TAM1897 Q1 32.1כך אתם רואים כי מהתחלה ועד הסוף קיימת מצרים רוחנית; וכל תוכנית הישועה היא פשוט גאולה מעבדות מצרים בכוחו של אלוהים; זוהי קריאה לצאת ממצרים אל החירות המפוארת של בני אלוהים. האם נצא אפוא ממצרים, כדי שנוכל לשרת את האדון באמת? האם נפעל כך שנוכל באמת לקיים את מצוות אלוהים ואת אמונת ישוע? מה עלינו לעשות? האם נצא מן הוועידה הזאת ועודנו במצרים? האם נישאר בוועידה זו ונישאר במצרים? הוי, האם לא נשתחרר לחלוטין ממצרים ומכל מה שהמילה הזו מרמזת עליו?

TAM1897 Q1 32.2הגאולה ניתנת לנו בחינם, היא מוענקת לנו. הו, אם כן, ייפתח כל לב, תשוב כל נפש אל אלוהים, ותחפש אותו באמצעות וידוי חטאים, כדי שנוכל להיגאל מהחושך; וכך, לפני שהכנס יסתיים, נוכל להיגאל אל האור המפואר והחירות של בני אלוהים; כי "ממצרים קראתי לבני׃". זה מה שהוא מחכה לו. האם נשאיר אותו מחכה? וכאשר יגיע הרגע הזה, המילה הזאת תתגשם; בשורת המלאך השלישי תוכרז בכוח רוח הקודש; האדון יפעל בעוצמה עם מאמצינו; מבול של אור ישפך על העולם; בקרוב תושבי העולם יקבלו אזהרה; מלאכת הסיום תושלם; והמשיח יבוא לגאול את עמו. הו, אני חושב שאנו קרובים אל הזמן שבו אלוהים יגאל אותנו יותר משחלמנו אי-פעם. גאולת אלוהים כה קרובה אלינו! האם נכנס אל הארץ? ישראל נכשלה משום שלא האמינה. הם לא ראו את הדברים הנפלאים שבהבטחותיו. ההבטחות הללו מיועדות כעת לנו. הן צריכות להיות אמיתיות עבורכם ועבורי כפי שהיו עבורו כאשר נתן אותן לישראל, שעבורם הן לא היו אמיתיות.

TAM1897 Q1 32.3אתם יודעים שכתוב:—

TAM1897 Q1 32.4"וארא כים זכוכית בלול באש ואת המתגברים על החיה ועל צלמה ועל תוה ועל מספר שמה עמדים על ים הזכוכית וכנרות אלהים בידיהם׃ וישירו את שירת משה עבד אלהים."

TAM1897 Q1 32.5אה, אך שירת משה, עבד האלוהים, הייתה שירת הגאולה מעבדות מצרים; ואלה שניצחו את החיה ואת שמה ואת צלמה ואת מספר שמה — ממה הם נגאלו? — הם נגאלו מעבדות מצרים, בדיוק כפי שנחלץ משה. והם שרים את שירת משה, כי גם הם נגאלו מעבדות מצרים. כתבי הקודש מלאים בכך. מבחינה רוחנית היינו במצרים, והו, מי ייתן ואלוהים יגאל אותנו ממנה. אז נשיר את השיר הזה לאדוני:—

TAM1897 Q1 32.6אשירה ליהוה כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים׃ עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה זה אלי ואנוהו.

TAM1897 Q1 32.7האם תעשו זאת? האם תעשו זאת? ושכנתי והתהלכתי בתוכם והייתי להם לאלהים והם יהיו לי לעם׃

TAM1897 Q1 32.8על כן צאו מתוכם והברו נאם יהוה וטמא אל תגעו ואני אקבץ אתכם׃ והייתי לכם לאב ואתם תהיו לי לבנים ולבנות נאם יהוה צבאות׃

TAM1897 Q1 32.9אבל, "ממצרים קראתי לבני׃"

TAM1897 Q1 32.10[הוא] אלהי אבי וארממנהו׃ יהוה איש מלחמה יהוה שמו׃ מרכבת פרעה וחילו ירה בים ומבחר שלשיו טבעו בים סוף׃ תהמת יכסימו ירדו במצולת כמו אבן׃ ימינך יהוה נאדרי בכח ימינך יהוה תרעץ אויב׃ וברב גאונך תהרס קמיך תשלח חרנך יאכלמו כקש׃ וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו נד נזלים קפאו תהמת בלב ים׃ אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי׃ נשפת ברוחך כסמו ים צללו כעופרת במים אדירים׃ מי כמכה באלם יהוה מי כמכה נאדר בקדש נורא תהלת עשה פלא׃ נטית ימינך תבלעמו ארץ׃ נחית בחסדך עם זו גאלת.

TAM1897 Q1 32.11כך כתוב: "נחית … עם זו גאלת." האם גאל אותך? גאל ממה? — גאל מהחטא. והחטא הוא מצרים הרוחנית.

TAM1897 Q1 32.12נהלת בעזך אל נוה קדשך׃ [תן לו.] שמעו עמים ירגזון.

TAM1897 Q1 32.13הגיע הזמן לשיר את שירת משה. האם נשיר אותה? אך לא נשיר אותה במצרים. אינכם יכולים לשיר אותה אם אתם במצרים, כי הם לא יכלו לשיר אותה עד שיצאו ממצרים.

TAM1897 Q1 32.14שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת׃ אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען׃ תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן עד יעבר עמך יהוה עד יעבר עם זו קנית׃ תבאמו.

TAM1897 Q1 32.15את מי יכניס? מה אתם אומרים? את מי יכניס ה' למשכנו? אתכם? האם יצאתם ממצרים? "ממצרים קראתי לבני׃" "ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת יהוה." אז נשב שם עם ה', וכך נהיה תמיד עם ה'.

TAM1897 Q1 33.1מקדש אדני כוננו ידיך׃ יהוה ימלך לעלם ועד׃ כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב יהוה עלהם את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים׃ ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת׃ ותען להם מרים שירו ליהוה כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים׃

TAM1897 Q1 33.2"ממצרים קראתי לכם", אומר אדוני, וממצרים באנו. עתה הוא אומר: 'אני אלוהיכם, ואתם עמי'. "אנכי יהוה אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים׃"; ו"ממצרים קראתי לבני׃". וזה מה שמשמעותו היום כאשר נאמר: הנה הם, הנה הם "הנה הם השומרים את מצוות אלוהים ואת אמונת ישוע".

TAM1897 Q1 33.3הקהילה שרה:—