הכפירה של ישראל. – מס' 2

TAM1897 Q1 40.5דרשה שנשא ביום ראשון בערב, 14 במרץ 1897 נדפס ב"עלון הוועידה הכללית", הרבעון הראשון, 1897, כרך 2, מס' 1, עמ' 40-45.

TAM1897 Q1 40.6כפי שראינו בשיעור הקודם, ישראל נפל מהדרך וקרא למלך כדי להיות כמו כל האומות. בלימוד הנוכחי, נראה עד כמה הם אכן הפכו להיות דומים לאומות. אך ישראל סטה מאלוהים; משום שלא האמינו באלוהים בכל לבם. הדבר לא התערבב באמונה אצל השומעים. הם שקעו בדתיות חיצונית, ואז הרעות שמהן היו נמלטים אילו היו נאמנים לאלוהים, באו עליהם, כמו על כל עם אלילי אחר; ואז, כפי שאומרת רוח הנבואה, את כל הרעות שהיו תוצאה של הסטייה שלהם עצמם, הם ייחסו בחזרה לשלטון האלוהים. הם ראו בממשלתו כישלון; היא לא הייתה טובה מספיק עבורם, היא לא הספיקה להם בעולם הזה, והם היו חייבים שיהיה להם ממשל משלהם — כזה שיוכלו לנהל, ובאמצעותו יוכלו לשלוט ולהגן על עצמם.

TAM1897 Q1 40.7אז אמרו לשמואל: "שימה לנו מלך … ככל הגוים", "והיינו גם אנחנו ככל הגוים"; ולמרות שאדוני – באמצעות שמואל – התנגד לכך בתקיפות, הם התנגדו להתנגדות זו ואמרו: "לא כי אם מלך יהיה עלינו … ככל הגוים". מכיוון שרצו כך, אדוני נתן להם את מבוקשם. לא רק שהחליטו וקבעו שיהיה להם מלך, אלא שכבר החליטו מי יהיה המלך שלהם. זה היה שאול, בן קיש; וה' נתן להם גם אותו, כי הם היו חייבים לקבל את מבוקשם.

TAM1897 Q1 40.8אך כל הרעות שה' אמר להם שיבואו עליהם בגלל בחירתם במלך ובממלכה, אכן באו עליהם. הם החלו לקצור חלק מהן בימי שאול. השפעתו ומלכותו של דוד סייעו להם במידה רבה להינצל מרעותיהם. למרות שדחו את אלוהים, הוא לא נטש אותם; הוא נותר עמם כדי להנהיג את כל מי שהיה מוכן ללכת אחריו, וכדי להצילם, במידת האפשר, מהאסונות שהיו בוודאי באים – ואשר ידע שיבואו – ושמהם לא יכלו להימלט כעם. אך הוא היה מציל את כל מי שירצה להימלט מכך כפרטים. הם החלו במסלול שהוביל אותם באופן בלתי נמנע ובלתי הפיך, צעד אחר צעד, עד אשר, כפי שנראה, בא החורבן.

TAM1897 Q1 40.9עם שלמה החלו, במידה הברורה ביותר, הצרות שהיו תוצאה הכרחית של הדרך שבה הלכו בניגוד למחאת ה'. ומצרים הייתה תמיד חלק מזה. מצרים תמיד נכנסת לתמונה. שלמה לקח לו אישה ממצרים, בניגוד לדבר ה'. הוא שלח למצרים להביא סוסים, בניגוד לדבר ה'. את התהילה שה' נתן לו הוא עיוות לשירות מצרים ולעבודת האלילים המצרית, ולעבודת האלילים של כל העמים הסובבים. העול שהוטל על העם כדי לפרנס את שבע מאות נשותיו ושלוש מאות פילגשיו של שלמה, מכל העמים האליליים, בעבודת האלילים שלהן, היה כזה שלא היה צריך לשאת, כזה שהעם לא היה יכול לשאת לאורך זמן; ולטובת שני העמים, החליט ה' להפריד את עשרת השבטים משני השבטים.

TAM1897 Q1 40.10אין ביכולתנו לדעת מה היה אותו הטוב שה' ייעד לעשרת השבטים, או לשני השבטים, שכן הוא מעולם לא התממש. ירבעם סומן כמי שאמור לשלוט תחילה בעשרת השבטים. אך ירבעם, ששכח את הדוגמה המופלאה של דוד, להמתין לעיתו הטובה של ה', ולתת לו להביאו אל כס המלוכה של עשרת השבטים בדרכו שלו — עוד בחיי שלמה, הוא הרים את ידו על המלך, בכך שנקט בצעד שנועד לתפוס את כס המלוכה של עשרת השבטים ולמשול בהם, ולהכתיר את עצמו למלך כנגד שלמה. זו הייתה בגידה ומרד. שלמה התכוון להענישו על כך, והוא נמלט למצרים ונשאר שם עד מותו של שלמה.

TAM1897 Q1 40.11אם קודם לכן לא היה מצרי בלבו, הרי שאחרי שהגיע לשם הוא הפך לכזה. כששלמה מת, חזר ירבעם ממצרים. הגיע הזמן שעשרת השבטים יופרדו משני השבטים, ורחבעם בחר בדרך שהפרידה ביניהם. כשהעם בא וביקש ממנו להקל את העול שאביו הטיל עליהם, זו הייתה בקשה סבירה ונאותה. הזקנים, ששימשו יועצים לשלמה, יעצו לו לעשות זאת. אך רחבעם לא הסתפק בעצתם, משום שלא רצה להיות משרתו של העם, כפי שיעצו לו; הוא רצה להיות אדונם של העם, ולכן התייעץ עם הצעירים שגדלו עמו. אמו הייתה עמונית, אחת הנשים עובדות האלילים הנבזיות ביותר שהיו לשלמה; והצעירים שגדלו עמו היו בניהן של נשים עובדות אלילים אחרות שהיו לנשים לשלמה. צעירים אלה גדלו בתוך כל תועבות האלילות ששלמה נהג עם נשותיו. רחבעם היה שותף לרגשותיהם והלך בדרכם, וכמובן דחה את עצת אדוני ואת עצת האנשים אשר יראת ה' הייתה לנגד עיניהם.

TAM1897 Q1 41.1רחבעם נתן לעם את התשובה המוכרת לכולנו: "ביקשתם ממני להקל את עולכם, אך במקום זאת אכביד אותו; במקום שהיה כזרת שלכם, אעשה אותו כמותניכם". הם אמרו: "לאהליך ישראל עתה ראה ביתך דוד". רחבעם, כשראה את אשר קרה, הופתע מכך מאוד; ובכל זאת אין זה כה מוזר מצידו, שכן כאשר היה עיוור עד כדי כך שלא היה מסוגל לראות שהדבר שאמר להם היה הדבר הבלתי-חכם ביותר שאפשר לומר, אין זה מוזר כלל שהוא הופתע ממה שקרה לאחר שאמר זאת. הוא שלח אליהם את גזבר האוצר שלו, כדי להרגיע אותם, להחליק את העניין ולהחזירם, אם אפשר. אך הם סקלו את גזבר האוצר למוות מיד, ורחבעם, כשראה מה הייתה התוצאה, נבהל, מיהר אל מרכבתו וחזר במהירות לירושלים, גייס צבא כדי לעלות ולכבוש אותם ולאלצם לשרת אותו. אך נביא ה' אמר לו שזו לא הדרך הנכונה, ושעליהם להישאר בבתיהם, וכך עשו.

TAM1897 Q1 41.2אז תפס ירבעם את המלוכה, והציב את עגלי הזהב שהביא ממצרים, כך שעשרת השבטים הובלו מיד אל מצרים, אל עבודת האלילים המצרית ואל שיטת הממשל המצרית, כאשר נפרדו משני השבטים. כך, על ידי ירבעם החלה המגמה, וניתנה הדוגמה שאחריה הלכו כל שאר מלכי עשרת השבטים. ומאז ואילך, תמיד נאמר: "ירבעם בן נבט, אשר חטא והביא את ישראל לחטוא". והכפירה הלכה והחמירה בהתמדה, עד שהממלכה כולה אבדה, ולא נשמע עליה עוד לעולם, ולא יישמע עליה לעולם. הכפירה בשושלת מלכי עשרת השבטים הלכה והחמירה, והלכה והחמירה. ירבעם היה רע; גם אלה שירשו אותו מיד היו רעים. אחר כך בא עמרי, והוא היה גרוע מהאחרים; אחר כך בא אחאב, והוא היה גרוע מכל אלה שקדמו לו. כך נמשך הדבר בממלכה, עד שכולה נכחדה ונעלמה.

TAM1897 Q1 41.3אך ה' ניסה כל העת בכל כוחו לגרום להם לעבוד אותו. הוא שלח אליהם נביא אחר נביא; הוא קרא שוב ושוב למלכים לירא אותו, לעבוד אותו. כשאנו מגיעים לימיו האחרונים של ישראל, ישנם במיוחד עמוס והושע הנביאים. עמוס, הושע ומיכה ניבאו למען ישראל, ואל ישראל, בימיו האחרונים של ישראל. עם זאת, רק חלק קטן מנבואות מיכה נוגע ישירות לעשרת השבטים. כמעט כל נבואות עמוס נוגעות אליהם, וכך גם רוב נבואות הושע. נבואות עמוס והושע הן ברובן, כמעט כולן, נבואות הנוגעות לישראל, וקריאתו האחרונה של ה' לישראל לשוב אליו פעם נוספת, ולהינצל מחורבן מוחלט.

TAM1897 Q1 41.4כל הנבואות הללו, וההיסטוריה של ישראל, נכללו בכתבי הקודש כאזהרה לעם החי בימים האחרונים של תולדות העולם הזה. וההוראה של אלוהים נמצאת שם עבור העם בימים האחרונים — לשוב לאלוהים כדי שיינצלו מחורבן של ממש. זו הסיבה שהדברים הללו נכללו שם. לכן עמוס והושע הם אמת נוכחית גם היום, עבורכם ועבורי, ועבור כל אדם בעולם, בדיוק כפי שהיו עבור בני עשרת השבטים בימי כתיבתם.

TAM1897 Q1 41.5עמוס ניבא, והכוהן שהיה בבית-אל אמר לו: "אל תנבא כאן; זהו בית המלך וחצר המלך; לך ליהודה". והוא הלך וסיפר לירבעם השני שעמוס מנבא רעה על הארץ, ומלמד מרד נגד המלך, ואומר שחרב ה' תנחת על הכל, ושהארץ לא תוכל לשאת את כל דבריו.

TAM1897 Q1 41.6נעבור עתה לקטע עצמו, ונקרא את עמוס ז:י'-טו:—

TAM1897 Q1 41.7וישלח אמציה כהן בית אל אל ירבעם מלך ישראל לאמר קשר עליך עמוס בקרב בית ישראל לא תוכל הארץ להכיל את כל דבריו׃ כי כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו׃ ויאמר אמציה אל עמוס חזה לך ברח לך אל ארץ יהודה ואכל שם לחם ושם תנבא׃ ובית אל לא תוסיף עוד להנבא כי מקדש מלך הוא ובית ממלכה הוא׃ ויען עמוס ויאמר אל אמציה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי כי בוקר אנכי ובולס שקמים׃ ויקחני יהוה מאחרי הצאן ויאמר אלי יהוה לך הנבא אל עמי ישראל׃

TAM1897 Q1 41.8והוא אכן ניבא להם; אך אל תשכחו, אלה היו ימיו האחרונים של ישראל. אך כאשר לא נתנו לעמוס לנבא באותה ארץ, וגרשו אותו ורדפו אותו כפי שעשו לרבים מהנביאים לפניהם, הקים ה' את הושע בארץ יהודה; והוא, בהיותו בארץ יהודה – לשם ציווה הכוהן האלילי הזה על עמוס ללכת – יכול היה לנבא על ישראל, והם לא יכלו לרדוף אותו ולעשות בו כרצונם.

TAM1897 Q1 42.1ועכשיו רק מילה אחת, במבט חוזר על כל התחום הזה: אתם יודעים שמעת שמואל ואילך, מלכי ישראל רדפו את עם ה׳, רדפו את הנביאים, הרגו את הכוהנים, כפי שרצו. הם עשו זאת משום שהיה להם הכוח, כמו גם הרוח, לעשות זאת. אבל אם לישראל מעולם לא היה מלך, ממלכה או ממשלה משלהם, האם היו יכולים לעשות זאת? — לא; זה היה בלתי אפשרי. אתם יודעים שמלכי ישראל היו גרועים יותר ממלכי הגויים כלפי אנשי האלוהים ונביאי אדוני: כך שבמקום שבו מלכי ישראל ומלכי יהודה התעללו קשות בנביאי אדוני, מלכי הגויים כיבדו אותם והעניקו להם חסד.

TAM1897 Q1 42.2הושע, כפי שאמרתי, ניבא גם על כך. עתה אקרא כמה פסוקים בספר הושע, כדי שתראו מה הוא אומר בעניין זה. הביטו תחילה בפרק התשיעי, רק מילה או שתיים:—

TAM1897 Q1 42.3לא ישבו בארץ יהוה ושב אפרים מצרים.

TAM1897 Q1 42.4אפרים היה אחד מעשרת השבטים; אך השם משמש כאן לתיאור כולם. עשרת השבטים הלכו לאשור; הם הוגלו על ידי האשורים. אך כאשר הוגלו על ידי האשורים, למה מתכוון ה' באומרו שהם ישובו למצרים? — מצרים מסמלת את הכפירה הרחוקה ביותר האפשרית מאלוהים. החושך, שהוא חושך מצרי מובהק, הוא המקום שבו בני אדם שולטים במקום אלוהים, וכל השלטון — הממשלה, האנשים וכל השאר — מתנגד לאלוהים ולעמו, כפי שהיה נגד ישראל כשהיו בארץ מצרים ממש לפני שהמכות נפלו על מצרים, וישראל נגאל. וכאשר ה' אומר כאן שאפרים ילך למצרים, אף על פי שאשור — ממשלת אשור — עתידה הייתה לקחת אותם בשבי, הדבר מראה שהם היו נחושים ללכת לכפירה מוחלטת, ולכן לא יכלו, פשוט משום שלא רצו, לשכון "בארץ ה'".

TAM1897 Q1 42.5אתם זוכרים שקראנו את דברי ה' לאברם: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך׃". אם כן, אותה ארץ היא ארץ ה'. וכאשר הוא מדבר באמצעות הושע כי ישראל לא ישכון בארץ ה', אין הכוונה לאותה פיסת אדמה קטנה סביב שומרון; אלא לארץ שהוצגה לאברהם ואליה קרא אלוהים את עמו כאשר הוציא אותם ממצרים. הם לא ישכנו בארץ ה'; ואז באה מצרים, כפירה מוחלטת. תראו זאת בהמשך, כשאקרא.

TAM1897 Q1 42.6לא ישבו בארץ יהוה ושב אפרים מצרים ובאשור טמא יאכלו׃ לא יסכו ליהוה יין ולא יערבו לו זבחיהם כלחם אונים להם כל אכליו יטמאו כי לחמם לנפשם לא יבוא בית יהוה׃ מה תעשו ליום מועד וליום חג יהוה׃ כי הנה הלכו משד מצרים תקבצם מף תקברם מחמד לכספם קמוש יירשם חוח באהליהם׃

TAM1897 Q1 42.7פרק י:—

TAM1897 Q1 42.8גפן בוקק ישראל פרי ישוה לו כרב לפריו הרבה למזבחות כטוב לארצו היטיבו מצבות׃ חלק לבם עתה יאשמו הוא יערף מזבחותם ישדד מצבותם׃ כי עתה יאמרו אין מלך לנו.

TAM1897 Q1 42.9באותה עת לא היה להם מלך. הוא נרצח, והייתה תקופת בין-מלוכה. מלך אחר עוד לא בא במקומו. אך שימו לב לדבריו: "כי עתה יאמרו אין מלך לנו." ה' אמר להם, כאשר בחרו באותו מלך בניגוד להתנגדותו, כי הם דוחים אותו. "לא כי אם מלך יהיה עלינו׃" האם היה להם מלך? — כן; והגיע הזמן שבו נאלצו לומר: "אין מלך לנו." אך מה אמר אדוני בדיוק באותו הזמן?

TAM1897 Q1 42.10כי עתה יאמרו אין מלך לנו כי לא יראנו את יהוה והמלך מה יעשה לנו׃ דברו דברים אלות שוא כרת ברית ופרח כראש משפט על תלמי שדי׃ לעגלות בית און יגורו שכן שמרון כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו׃

TAM1897 Q1 42.11בפרק י"ג כתוב מה שאומר אדוני. פסוק ט':—

TAM1897 Q1 42.12הו ישראל, אתה השחתת את עצמך; אך בי עזרך. אני אהיה מלכך.

TAM1897 Q1 42.13אך הם לא רצו בכך. כך אתם רואים לאורך כל הדרך, שה' רצה להיות לבדו מלכם; רצה שימצאו בו את מלכם, ולא יהיה להם אחר. ואז, כפי שהוא אומר בפסוק הבא: "אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי׃" אקרא אפוא את כל הפסוק הזה:—

TAM1897 Q1 42.14אני אהיה מלכך: היכן יש אחר אשר יושיעך בכל עריך? ושופטיך, אשר אמרת עליהם: תן לי מלך ושרים? (תרגום מילולי של ה-KJV)

TAM1897 Q1 42.15הוא מפנה אותם ישירות אל אותה תקופה שבה אמרו: "תן לנו מלך שימלוך עלינו". הוא אומר עתה: "מחיתי אז ואמרתי שלא תקבלו אותו, ואמרתי לכם שהרע הזה יבוא; עתה אתם עצמכם מודים שאין לכם מלך, אלא שהרסתם את עצמכם. אני אהיה מלככם; תנו לי להיות מלככם". עתה הביטו בפרק י"א, פסוק א':—

TAM1897 Q1 42.16"כי נער ישראל ואהבהו וממצרים קראתי לבני׃".

TAM1897 Q1 43.1מדוע הוא אומר זאת כאן, בימים האחרונים של ישראל, אלף שנים לאחר שהוציא אותו ממצרים? לשם מה?

TAM1897 Q1 43.2כי נער ישראל ואהבהו וממצרים קראתי לבני׃ קראו להם כן הלכו מפניהם לבעלים יזבחו ולפסלים יקטרון׃ ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועתיו ולא ידעו כי רפאתים׃ בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה ואהיה להם כמרימי על על לחיהם ואט אליו אוכיל׃ לא ישוב אל ארץ מצרים ואשור הוא מלכו כי מאנו לשוב׃ וחלה חרב בעריו וכלתה בדיו ואכלה ממעצותיהם׃ ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראהו יחד לא ירומם׃

TAM1897 Q1 43.3ה' מתאבל עתה על ישראל, דווקא כאשר הוא על סף חורבן. הוא משמיע את הקריאה האחרונה: הנבואה האחרונה באה עתה; ועם זה, ובדיוק בזמן הזה, חזקיהו מלך ביהודה. כאשר עלה על כס המלוכה, הוא החל לתקן את הממלכה, ולהשיב אותה מהכפירה של אחז. לאחר שטיהר את המקדש, וסדר את הכול, חגגו את חג הפסח במשך שבועיים. אך לפני אותו פסח, שלח חזקיהו שליחים לכל עשרת השבטים, או ליתר דיוק, למה שנותר מהם, כדי לקרוא להם לעלות לחג הפסח בירושלים, כדי לעבוד את ה׳ אלוהי צבאות; אך על פי הכתוב, הם לעגו לשליחים וצחקו עליהם בבוז; אף על פי כן, "המון" מיששכר, זבולון, נפתלי ומחוזות שונים עלו לירושלים, חגגו את הפסח והצטרפו אל ה'. וכאשר עלו האנשים הללו לירושלים ותפסו את מקומם בקרב העם ביהודה, באותה עונה ממש עלה מלך אשור וכבש את כל ארץ עשרת השבטים. וכך, אלה שצייתו לקריאתו של חזקיה לעלות לירושלים כדי לעבוד את ה', ניצלו מהגלות לאשור.

TAM1897 Q1 43.4עכשיו, רגע לפני שחזקיהו מגיש את תחינתו, הושע כותב את הדברים האלה, ואדוני מתאבל על מה שהעם נחוש לעשות. ראו מה הוא אומר:—

TAM1897 Q1 43.5ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועתיו.

TAM1897 Q1 43.6אדוני היה כה להוט שיילכו בדרך הנכונה, עד שאחז אותם בזרועותיהם והוביל אותם; אך הם משכו את זרועם לאחור, ולא רצו להיות מובלים אפילו בדרך זו. אך עם זאת, הוא אינו יכול לוותר עליהם. ראו:—

TAM1897 Q1 43.7איך אתנך אפרים אמגנך ישראל איך אתנך כאדמה אשימך כצבאים נהפך עלי לבי יחד נכמרו נחומי׃ לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת אפרים כי אל אנכי ולא איש בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר׃

TAM1897 Q1 43.8כך הוא מרסן את עצמו מלהביא את העונשים שחייבים לבוא עליהם. משום שהוא אלוהים, הוא לא יביא אותם עדיין; אף על פי שהם חייבים לבוא. אך הם המשיכו למרוד; הם המשיכו ללכת בדרכם. והתוצאה מתועדת במלכים ב' י"ז, 5–8:—

TAM1897 Q1 43.9ויעל מלך אשור בכל הארץ ויעל שמרון ויצר עליה שלש שנים׃ בשנת התשיעית להושע לכד מלך אשור את שמרון ויגל את ישראל אשורה וישב אתם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי׃ ויהי כי חטאו בני ישראל ליהוה אלהיהם המעלה אתם מארץ מצרים מתחת יד פרעה מלך מצרים וייראו אלהים אחרים׃ וילכו בחקות הגוים אשר הוריש יהוה מפני בני ישראל ומלכי ישראל אשר עשו׃

TAM1897 Q1 43.10ואז הוא ממשיך עד הפסוק השלושה-עשר:—

TAM1897 Q1 43.11ויעד יהוה בישראל וביהודה ביד כל נביאו כל חזה לאמר שבו מדרכיכם הרעים ושמרו מצותי חקותי ככל התורה אשר צויתי את אבתיכם ואשר שלחתי אליכם ביד עבדי הנביאים׃ ולא שמעו ויקשו את ערפם כערף אבותם אשר לא האמינו ביהוה אלהיהם׃ וימאסו את חקיו ואת בריתו אשר כרת את אבותם ואת עדותיו אשר העיד בם וילכו אחרי ההבל ויהבלו ואחרי הגוים אשר סביבתם אשר צוה יהוה אתם לבלתי עשות כהם׃

TAM1897 Q1 43.12כך אבדו עשרת השבטים. הושע, כאשר ניבא על אלה, אמר: "ויהודה עד רד עם אל ועם קדושים נאמן׃" יהודה עוד יכלה להחזיק מעמד זמן מה. חזקיהו היה מלך; מנשה בא אחרי חזקיהו, והוא הוביל את הממלכה שוב לכפירה; בנו הלך בדרכיו; יאשיהו בא אחריו, ושיקם את הממלכה פעם נוספת; וכאשר יאשיהו נהרג, אז הממלכה הלכה ישר אל חורבנה. לא היה איש אחרי יאשיהו שירא את ה'. אפילו בימי חזקיה, הם קראו ללא הרף למצרים, והחזיקו במצרים, ניסו לגרום למצרים להצילם, ניסו לקבל עזרה ממצרים, בעוד שהקשיים שהוטלו עליהם היו כולם בגלל חוסר אמונתם והתרחקותם מה'.

TAM1897 Q1 43.13ועתה הביטו בימים האחרונים של יהודה. אחז שלח אל תגלת-פלאסר, מלך אשור, וביקש ממנו לעלות ולהצילו מיד מלך דמשק ומלך שומרון. תגלת-פלאסר עשה כן; הוא כבש את דמשק, ובכך הקל על אחז. אחז שילם לו מס, עלה לדמשק לפגוש אותו, והשתחווה לו כנתין. בהיותו שם מצא מזבח אלילי, ציווה להכין מזבח דומה לו, והציב אותו בפתח בית המקדש של אדוני. כך הוביל את העם לכפירה, כמעשה האחרים בישראל.

TAM1897 Q1 43.14ביהודה ירש חזקיה את אחז. כשחזקיה עלה למלוכה, הוא רצה להשתחרר משלטון אשור ומן המס. הייתה ביהודה סיעה שתמכה בחזקיה, ונחושה להשתחרר מאשור. סיעה זו סברה שהדרך היחידה לעשות זאת היא להיעזר במצרים. ישעיהו ניבא באותה עת, ואמר להם להסתמך על אדוני כדי להיגאל הן ממצרים והן מאשור. הוא אמר להם כי עושקם נובע מחטאם כלפי אדוני. הוא אמר להם כי ניסיונם להשיג עזרה ממצרים לא יועיל; שכן ניסיונם להשיג עזרה ממצרים יביא עליהם עושק רב יותר, משום שמצרים רק תעשוק אותם במקום לעזור להם; שמצרים אינה יכולה לגאול.

TAM1897 Q1 44.1ועכשיו הביטו בפרק השמיני של ישעיהו. איזה קטע מהכתובים בספר ישעיהו משמש אותנו כל כך הרבה, בנוגע לבואו של ה' והציפייה לבואו? היכן אנו מוצאים אותו? האם אתם זוכרים שהפרק השמיני של ישעיהו הוא זה שמדבר על אלה הפונים לרוחות רפאים, המצפצפים והמהגים — בהתייחס לספיריטואליזם? שם כתוב: "צור תעודה חתום תורה בלמדי׃ וחכיתי ליהוה המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו׃" האם זהו פרק על ביאתו? — כן. האם זהו פרק המתייחס לביאת האדון? — כן.

TAM1897 Q1 44.2ועכשיו ראו מה כתוב בפרק הזה. ראו מה כתוב בתחילת הפרק הזה, החל מהפסוק החמישי.

TAM1897 Q1 44.3ויסף יהוה דבר אלי עוד לאמר׃ יען כי מאס העם הזה את מי השלח ההלכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו׃ [אלה היו אשור ודמשק] ולכן הנה אדני מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור ואת כל כבודו ועלה על כל אפיקיו והלך על כל גדותיו׃ וחלף ביהודה שטף ועבר עד צואר יגיע והיה מטות כנפיו מלא רחב ארצך עמנו אל׃

TAM1897 Q1 44.4זה היה נכון במלוא מובן המילה ביחס אליהם. מלך אשור עלה והציף את כל הארץ. אך מדוע הדבר כתוב בהקשר ובמקום שבו מצפים לבואו של אדוני, ובנוגע לעם שאמור לצפות לבואו של אדוני? זה כתוב באותו מקום, והועבר אלינו, כדי להראות לכל העם בימינו, שקשיים, מצוקות ומבוכות עתידים לבוא על כל הארץ ועל כל העמים, אשר יציפו ויעברו, יגיעו עד לצוואר וימלאו את רוחב הארץ, והעם לא ידע כיצד להימלט מכך. לכן קטע זה הועבר אלינו, הממתינים לה'. הבה נמשיך לקרוא ונראה.

TAM1897 Q1 44.5רעו עמים וחתו והאזינו כל מרחקי ארץ התאזרו וחתו התאזרו וחתו׃ עצו עצה ותפר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל׃ כי כה אמר יהוה אלי בחזקת היד ויסרני מלכת בדרך העם הזה לאמר׃ לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר ואת מוראו לא תיראו ולא תעריצו׃

TAM1897 Q1 44.6האם ישנם זמנים כאלה כעת, דווקא כאשר מצפים לבואו של אדוני? האם הם מתאגדים משום שפחד ומבוכה שוררים עליהם? משום שצרות מתקרבות אל הארץ? האם אנו רואים דבר מה מסוג זה איפשהו? האם מישהו מכם ראה זאת? — הו כן, ראיתם! האם מישהו מלבד האדוונטיסטים של היום השביעי ראה זאת? — אכן, אם יכול להיות הבדל כלשהו, כמעט כולם רואים זאת בבהירות רבה יותר מהאדוונטיסטים. אך הדבר נראה; זה ברור דיו. והם מתאגדים יחד, קושרים עצמם בקבוצות ובחבורות, וחוגרים את עצמם. לשם מה הם חוגרים את עצמם? מה עומד לבוא? — הם עומדים להישבר לרסיסים. אז לשם מה הם חוגרים את עצמם? — כדי להישבר לרסיסים. אך הם אינם חושבים כך; אלא שהם חוגרים את עצמם כנגד הרעות העתידות לבוא. והניסיונות שהם עושים כדי להציל את עצמם מהרעות, רק מעמיקים את העניין, ומקרבים אותם עוד יותר אל החורבן, ואל השבירה לרסיסים.

TAM1897 Q1 44.7את יהוה צבאות אתו תקדישו והוא מוראכם והוא מערצכם׃ והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש ליושב ירושלם׃ וכשלו בם רבים ונפלו ונשברו ונוקשו ונלכדו׃ צור תעודה חתום תורה בלמדי׃ וחכיתי ליהוה המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו׃ הנה אנכי והילדים אשר נתן לי יהוה לאתות ולמופתים בישראל מעם יהוה צבאות השכן בהר ציון׃

TAM1897 Q1 44.8ברור כי הדבר מתייחס לבואו של האדון. זוהי קריאה לעם שעתיד לפגוש את האדון. אך מדוע מוזכרות כאן הצרות שפקדו את יהודה בתקופה שבה אשור דיכאה אותה? משום שהדבר פשוט ממחיש בצורה הברורה ביותר איזה סוג של צרות יפקדו את כל הארץ ויטרידו את כל העם בעת בואו של האדון. והניסיונות שיהודה עשתה כדי להימלט מאותן רעות ולהציל את עצמה מהן, הם בדיוק אותם ניסיונות שיעשו אלה המתיימרים להיות עם ה׳, כדי להציל את עצמם מהרעות העתידות לבוא.

TAM1897 Q1 44.9אלוהים קורא כל הזמן: אל תסתמכו על אשור; אל תסתמכו על מצרים; אלא הסתמכו על אדוני בלבד. הפנו עורף לאשור: זה נכון. אך אל תלכו למצרים כדי להימלט מאשור. חפשו את אדוני. אל תלכו למצרים; לכו אל אדוני. וכאשר תמצאו את אדוני בכל לבכם, תיוושעו מכל הצרה והדיכוי הזה מצד אשור. רק כמה מילים על כך. הפרק השלושים בספר ישעיהו מגלה לנו את הסוד לכך.

TAM1897 Q1 45.1הוי בנים סוררים נאם יהוה לעשות עצה ולא מני ולנסך מסכה ולא רוחי למען ספות חטאת על חטאת׃ ההלכים לרדת מצרים ופי לא שאלו לעוז במעוז פרעה ולחסות בצל מצרים׃ והיה לכם מעוז פרעה לבשת והחסות בצל מצרים לכלמה׃ פסוקים 1-3.

TAM1897 Q1 45.2שליחיו ירדו לשם כדי להציע הצעות למצרים. וכאשר שלח יהודה שליחים למצרים, התביישה מצרים מהשליחים.

TAM1897 Q1 45.3כי היו בצען שריו ומלאכיו חנס יגיעו׃ כל הבאיש על עם לא יועילו למו לא לעזר ולא להועיל כי לבשת וגם לחרפה׃ משא בהמות נגב בארץ צרה וצוקה לביא וליש מהם אפעה ושרף מעופף ישאו על כתף עירים חילהם ועל דבשת גמלים אוצרתם על עם לא יועילו׃ ומצרים הבל וריק יעזרו לכן קראתי לזאת רהב הם שבת׃ פסוקים 4–7.

TAM1897 Q1 45.4כדי שתראו כי אין זה דבר זר, אקרא כאן מתוך עדות, המתוארכת ל-5 ביולי 1896, כדלקמן:—

TAM1897 Q1 45.5האזהרות שניתנו בדבר אלוהים לבני ישראל נועדו לא רק להם, אלא לכל מי שיחיה על פני האדמה. הוא אומר להם: "אוי לבנים המורדים, ... אשר יתייעצו, אך לא איתי; ואשר יכסו בכיסוי, אך לא ברוחי, כדי שיוסיפו חטא על חטא: ההולכים לרדת למצרים, ולא שאלו מפי; להתחזק בכוח פרעה, ולבטוח בצל מצרים." אם אדוני נזף בעמו בימי קדם משום שהזניחו לבקש את עצתו בעת צרה, האם לא יכעס היום אם עמו, במקום להסתמך על הקרניים הבהירות של שמש צדקה כדי להאיר את דרכם, יפנו ממנו בעת מבחן וניסיון, ויבקשו עזרה מבני אדם השוגים וחסרי היעילות כמותם? היכן כוחנו? האם הוא באנשים חסרי אונים ותלויים כמונו; הזקוקים להדרכת אלוהים בדיוק כמונו? המשיח אומר: "בלעדיי לא תוכלו לעשות דבר"; והוא סיפק את רוח הקודש כעזרה מיידית בכל עת של צורך.

TAM1897 Q1 45.6אך אתם יודעים שבמצוקות השנה שעברה, שקיוו שייפתרו באמצעות הקמפיין הפוליטי, אפילו האדוונטיסטים של היום השביעי נסחפו כל כך מהנאמנות שלהם לאלוהים, עד שהשתתפו בקמפיין בניסיון לתמרן בענייני הפוליטיקה, לשלוט בבחירות ולנסות לעצב את המצב. לשם מה? — הו, כדי לעזור לארץ לצאת מהקשיים שהיו כל כך בטוחים שיבואו על הארץ. כמובן, קשיים עומדים לבוא על הארץ. אך האם האדוונטיסטים של היום השביעי יתאגדו לקבוצות למען עבודה כזו? תנו להם להיגאל מאשור; תנו להם להיגאל הן מאשור והן ממצרים אל אלוהים. זו הישועה היחידה. זו הגאולה היחידה, בין אם אז, בין אם עכשיו, ובין אם לעולם.