מיסיונרים למען אלוהים

TAM1897 Q1 14.2דרשה שנשא ביום רביעי בערב, 3 במרץ 1897 פורסם ב"עלון הוועידה הכללית", הרבעון הראשון, 1897, כרך 2, מס' 1, עמ' 14–20.

TAM1897 Q1 14.3השיעור שלנו אמש הסתיים בהקמת המדינה הראשונה הידועה בהיסטוריה; למעשה, מקור המדינה. הכתוב אומר על ממלכת נמרוד:—

TAM1897 Q1 14.4ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה בארץ שנער׃ מן הארץ ההוא יצא אשור ויבן את נינוה.

TAM1897 Q1 14.5בתרגום שלנו נכתב: "יצא אשור ובנה את נינווה." אך הכוונה האמיתית היא, כפי שמופיע בהערת השוליים: "הוא [אשור] יצא לאשור ובנה את נינווה," ואת הערים האחרות המוזכרות שם. כך שתחילת מלכותו הייתה בשנער, והיא התפשטה עד לאשור.

TAM1897 Q1 14.6נמרוד לא היה רק צייד חיות אדיר, אלא גם רודף בני אדם. ובכוח שצבר, אותו השיג בידיו באמצעות הקמת ממלכתו והרחבתה, הוא השתמש כדי לאלץ את העם להכיר בכוחו ובאל שאותו עבד. כך שמן המדינה הראשונה שהייתה אי-פעם בעולם ועד האחרונה שתהיה אי-פעם בעולם, כל אחת מהן השתמשה בכוח שהיה לה נגד אלוהים.

TAM1897 Q1 14.7אציין זאת שוב: כל מדינה, מהמדינה הראשונה שהייתה אי-פעם, כלומר זו של נמרוד, ועד האחרונה שתהיה אי-פעם, כלומר זו הנוכחית, השתמשה בכוחה נגד אלוהים, נגד אמתו, נגד עמו; כדי להרחיק את האנשים מאלוהים. מההתחלה ועד הסוף, זהו תיעודן של כל אחת מהן. כשהעולם יגיע לקצו, זה יהיה תיעודן של הממלכות והמדינות בעולם.

TAM1897 Q1 14.8להלן ציטוט מהמאמר שפורסם בעמוד הראשון של ה-Review, ב-14 באפריל 1896: הרמאי הראשי "פיתה את העם להשתחוות לאלילים, ובכך זכה לעליונות על ממלכות ארציות. הוא סבר כי להיות אלוהי העולם הזה הוא הדבר הטוב ביותר אחרי ההשתלטות על כסא האלוהים בשמים." בהיסטוריה שהוזכרה בשיעור הקודם, ניתן לראות את התנהלות התכנית כפי שנחשפה ברוח הנבואה. תחילה פנו בני האדם לעבודת אלילים, ואחר כך למלוכה. והראשון שעשה זאת הקים מדינה, והיה בעצמו רודף בני אדם באמצעות הכוח שרכש בדרך זו. זו ההיסטוריה. תראו כיצד הדבר התממש בעמים אחרים ככל שנמשיך.

TAM1897 Q1 14.9לא עבר זמן רב מאז ימי נמרוד, עד שבכל הארץ נשכח אלוהים מלבד אברהם לבדו. אברהם לבדו חיפש ומצא את אלוהים; ועם אברהם החל אלוהים מחדש את המין האנושי בדרכו של האדון. כעת שימו לב לדבריו לאברהם. לאור מה שלמדנו, לאור מה שהוצג בפנינו בשיעור הקודם, ולמה שהפנתי את תשומת לבכם זה עתה, שימו לב לדברי אלוהים לאברהם כאשר החל עמו אומה חדשה; כלומר, אומת אלוהים. בראשית 12:1 מספר לנו מה אמר לו אדוני בתחילה. "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם לֶךְ-לְךָ" — ממה? — "מֵאַרְצְךָ". מה קודם?

TAM1897 Q1 14.10(קהל) "מארצך".

TAM1897 Q1 14.11"וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך׃" שלושה דברים שאלוהים אמר לאברם שעליו לעזוב. ראשית, עליו לעזוב, מה? — את ארצו. ואז? — את משפחתו. ואז? — את בית אביו. בית אביו היו עובדי אלילים. ארצו אילצה את האנשים לעבוד אלילים; היא הייתה נגד אלוהים. ארצו, משפחתו ובית אביו היו עובדי אלילים, והוא היה חייב לעזוב את כולם. ה' הראה לו את הארץ; אך האם נתן לו אותה לרשותו? — "אף לא מדרך כף רגל." כשהאלוהים קרא לו לצאת מאותה ארץ, האם הביא אותו לארץ אחרת? — לא; אך "ויבטח לתתה … לו ולזרעו אחריו". אם כן, כשהאלוהים קרא לו לצאת מארצו, ולא הביא אותו לארץ אחרת, היכן זה השאיר אותו?

TAM1897 Q1 14.12(קהל) כנודד וכגר.

TAM1897 Q1 14.13האם זה השאיר את נציגו של אלוהים בעולם הזה, ללא ארץ כלל בעולם הזה?

TAM1897 Q1 14.14אך האם הוא היה חסר ארץ לחלוטין? — הו, הוא חיפש "ארץ טובה יותר, כלומר ארץ שמימית".

TAM1897 Q1 14.15נפנה לפרק י"א באיגרת אל העברים, ונבחן זאת. החל מפסוק ח':—

TAM1897 Q1 14.16באמונה שמע אברהם כאשר נקרא ללכת אל הארץ אשר יירשנה ויצא ולא ידע אנה יבוא׃

TAM1897 Q1 15.1אבל ממה הוא יצא? — מארצו, מבלי לדעת לאן הוא הולך. "באמונה היה גר בארץ ההבטחה כמו בנכריה וישב באהלים הוא ויצחק ויעקב אשר ירשו עמו ההבטחה ההיא׃" אתם יודעים שהוא לא נתן לו שום נחלה, לא, אפילו לא מקום להניח בו את כף רגלו; ובכל זאת הוא הבטיח לתת אותה לו ולזרעו אחריו. הוא הוציא אותו מארצו; ולא נתן לו אף לא פיסת אדמה אחרת על פני הארץ, אפילו לא כדי להניח עליה את כף רגלו. כך נותר ללא ארץ כלל על פני האדמה. בכך אנו בטוחים; אך זכרו מה אמר אלוהים. מי היה אברהם באותה עת? — הוא היה "ידיד אלוהים", "אבי כל המאמינים באלוהים". האם הוא אביכם? האם יש לכם ארץ בעולם הזה?

TAM1897 Q1 15.2כי חכה לעיר אשר יסודתה נאמנה ובונה ומכוננה האלהים׃ באמונה שרה גם היא קבלה הכח להזריע ותלד אחרי בלתה כי חשבה לנאמן את המבטיח׃ על כן מאחד אשר כמעט מת גופו יצאו ככוכבי השמים לרב וכחול על שפת הים אשר לא יספר׃ כפי אמונה מתו כל אלה ולא השיגו את ההבטחות.

TAM1897 Q1 15.3מה הבטיח אלוהים כאשר הוציא אותו מארצו? האם הבטיח לו ארץ? — כן. אך הוא לא קיבל ארץ בעולם הזה; "רק מרחוק ראו אותן ויבטחו וישמחו לקראתן ויודו כי גרים הם ותושבים בארץ׃ הלא המדברים כזאת יודיעו כי הם מבקשי ארץ מושב׃" האם אדם יכול לחפש ארץ כשיש לו אחת? — לא; כי אדם אינו יכול להיות בעל שתי ארצות, כשם שאינו יכול לשרת שני אדונים.

TAM1897 Q1 15.4"ובכן," יאמר מישהו, "אברהם היה מחוץ למולדתו." כן, אך הייתה לו הזדמנות לשוב אם היה רוצה. אילו היה עדיין מחשיב אותה כמולדתו, כך שהיא הייתה קרובה לליבו, והיה מתגעגע הביתה כשהגיע למרחק של שמונה מאות או אלף מייל, והיה רעב בארץ, והטיול לא היה מלהיב כפי שחשב שיהיה, הוא היה יכול לומר: "הייתי רוצה לראות את האנשים שם עוד פעם אחת, את המישורים הישנים והיקרים ואת העצים המוכרים. אילו רק יכולתי לעשות זאת, הייתי מוכן לחזור ולהישאר בשדה הזה זמן מה." אילו חשב כך, הייתה לו הזדמנות לשוב; שכן כתוב: "ואם היתה דעתם על הארץ ההיא אשר יצאו ממנה הלא היה בידם לשוב אליה׃"

TAM1897 Q1 15.5'היתה דעתם על' – מה פירוש 'היתה דעתם על'? – אילו היו מחשבותיהם מלאות באותה ארץ שממנה יצאו, הייתה להם הזדמנות לשוב. והיא אכן הייתה להם; שכן אז היו יוצרים אותה בעצמם.

TAM1897 Q1 15.6אכן נכספו למושב טוב ממנו והוא בשמים ועל כן [לכן, מסיבה זו] לא בוש האלהים להקרא אלהיהם כי הכין להם עיר׃

TAM1897 Q1 15.7האם יצאתם מארצכם? פנו לאיגרת אל הרומים 4:1-12:—

TAM1897 Q1 15.8ועתה מה נאמר על אברהם אבינו מה זה השיג לפי הבשר׃ כי אם נצדק אברהם מתוך המעשים לו התהלה אך לא לפני האלהים׃ כי הכתוב מה הוא אמר והאמן אברהם ביהוה ויחשבה לו צדקה׃ הנה הפעל לא יחשב לו שכרו על פי החסד כי אם על פי החוב׃ אבל לאשר איננו פעל כי אם מאמין במצדיק את הרשע אמונתו תחשב לו לצדקה׃ כאשר גם דוד מאשר את האדם אשר האלהים יחשב לו צדקה בלא מעשים באמרו׃ אשרי נשוי פשע כסוי חטאה׃ אשרי אדם לא יחשב יהוה לו עון׃ ועתה האשור הזה העל המילה הוא אם גם על הערלה הלא אמרנו כי לאברהם נחשבה אמונתו לצדקה׃ ואין נחשבה לו אם בהיותו מהול או בעודנו ערל הן לא בהיותו מהול כי אם בערלתו׃ ואות המילה קבל לחותם צדקת האמונה אשר היתה לו בערלתו להיות לאב לכל המאמינים והם ערלים למען אף להם תחשב הצדקה׃ ולהיות לאב גם למולים אך לא לאשר הם נמולים לבד כי אם גם הלכים בעקבות האמונה שהיתה לו לאברהם בעודנו בערלתו׃

TAM1897 Q1 15.9ואותה אמונה של אברהם אבינו, שהייתה לו עוד בהיותו ערל, היא האמונה שהייתה לו כאשר אלוהים קרא לו לצאת מארצו, ממשפחתו, מבית אביו, והוא נותר תלוי בידי אלוהים, ללא ארץ בעולם. והוא אבי כל המאמינים, אף אם אינם נימולים; וגם כל האחרים, בתנאי שכולנו הולכים בעקבות אותה אמונה שהייתה לו בעודו ערל. "אם אתם למשיח הנכם זרע אברהם ונחלים כפי ההבטחה׃"

TAM1897 Q1 15.10"גר יהיה זרעך בארץ לא להם." האם אתם זרעו? האם אתם זרע אברהם משום שאתם מאמינים בישוע המשיח? האם אתם גרים בארץ שבה אתם נמצאים? — אם אתם זרעו, אז כן. מדוע? — משום שזו אינה ארצכם. היא כבר אינה ארצכם.

TAM1897 Q1 15.11עכשיו, זו אינה תיאוריה. זה נוגע לדת מעשית, יומיומית, היום. האח דן ג'ונס אתמול, אתם זוכרים, דיבר על מיסיונרים ההולכים למקסיקו, והוא רצה מיסיונרים שיילכו לשם וייקחו את ליבם עמם. הוא אינו רוצה את אלה שישאירו את ליבם בארצות הברית, או בכל מדינה אחרת שהיא, כאשר הם יורדים לשם כדי לעשות עבודת מיסיון; כי אז הם אינם יכולים לעשות עבודת מיסיון.

TAM1897 Q1 15.12האדון רצה שאברהם יהיה מיסיונר לכל האנשים שיפגוש לאחר מכן על פני האדמה; והוא אכן היה כזה. אך אלוהים ידע, וכל מי שרואה זאת כפי שהאדון רואה זאת יודע, שאף אדם אינו יכול להיות מיסיונר בעולם הזה, אם יש לו מולדת בעולם הזה. אתה ואני איננו יכולים להיות מיסיונרים בשום ארץ אחרת אם אמריקה היא ארצנו. איננו יכולים להיות מיסיונרים באמריקה, כל עוד אמריקה היא ארצנו. אינך יכול להיות מיסיונר אפילו בביתך, אם לא יצאת תחילה מארצך. כך הדבר. כך היא מהות הדברים.

TAM1897 Q1 16.1שאלה: איך אתה מבין את זה?

TAM1897 Q1 16.2איננו יכולים להבין זאת. איני מתכוון לנסות להבין זאת. האדון הבין זאת, ועלינו להבין זאת ולהאמין בכך.

TAM1897 Q1 16.3למה אנחנו מיסיונרים בעולם? בואו נבחן זאת. מדוע נשלחנו להיות מיסיונרים? מיסיונרים של מה? מהי עבודת השליחות שלנו? מהי מטרתה? האם אנחנו מיסיונרים למען אמריקה, או האם אנחנו מיסיונרים למען אלוהים? האם אמריקה היא ארץ אלוהים, בלתי תלויה בכל האחרות על פני האדמה? היא אינה טובה מספיק כדי להיות ארץ אלוהים; והיא אינה טובה מספיק לעם אלוהים, לא משנה כמה היא טובה.

TAM1897 Q1 16.4אתם ואני אמורים להיות מיסיונרים למען אלוהים, לקרוא לאנשים אל אלוהים; לקרוא להם מהמקום שבו הם נמצאים אל אלוהים, מהחטא אל הצדק, מהחושך אל האור, מהארץ שבה הם נמצאים, אל הארץ הטובה יותר שאלוהים הכין.

TAM1897 Q1 16.5אם כן, אם גרמניה היא ארצי — ואם ליבי שם, היא אכן ארצי — כיצד אוכל לקרוא לאנשים לבוא לארץ שאינני שייך אליה, שאינה שלי? אם אמריקה היא ארצי, כיצד אוכל לעסוק בעבודת מיסיון למען ארץ אחרת? — זה בלתי אפשרי. כשאלוהים רצה שאברהם יהיה מיסיונר למען אלוהים, מיסיונר למען ארץ שאליה אלוהים קורא את כל העמים, הוא הציב אותו במקום שבו יוכל אכן להיות מיסיונר לכל העמים. אלוהים קרא לו להיות מיסיונר, ובכך הוא נתן דוגמה לכל האנשים שיבואו אחריו, מה פירושו להתחיל בעבודה מיסיונרית. הדבר הראשון הוא לצאת מארצך. לכן, אם אתם מתכוונים להיות מיסיונרים בנברסקה, צאו מארצכם. אם אתם מתכוונים להיות מיסיונרים במקסיקו, צאו תחילה מארצכם. שכן אם אתם מתכוונים להיות מיסיונרים על פני האדמה בכלל, אדוני אומר לכם: "צא מארצך"; ואז הוא מוסיף ואומר: "מארצך ומבית אביך". כל הדברים האלה מעכבים את העבודה המיסיונרית, עד שתתנתקו מהם ותצאו מהם. אך כאשר יצאתם מארצכם, ממשפחתכם ומבית אביכם, אז בכל מקום שבו אתם נמצאים על פני האדמה, אתם מיסיונרים. אינכם צריכים להיות כאלה; אתם כאלה. "כל איש מכם אשר לא נפטר מכל רכושו לא יוכל להיות תלמידי׃" ו"האהב את אביו ואת אמו יותר ממני איננו כדי לי." "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך׃"

TAM1897 Q1 16.6כפי שאמרתי לפני רגע, ואני חוזר ואומר, זוהי הנצרות המעשית היומיומית, כפי שתמיד הייתה עבור המאמינים באלוהים.

TAM1897 Q1 16.7(קול) כיצד יכול אדם להישאר בנברסקה, ובכל זאת לצאת מארצו?

TAM1897 Q1 16.8על ידי לידה מחדש. אם נולד בנברסקה, עליו להיוולד מחדש. אם נולד באמריקה, שייוולד מחדש, והוא יצא מארצו. אם נולד בגרמניה, שייוולד מחדש, והוא יצא מארצו.

TAM1897 Q1 16.9ועכשיו, אחים, יש בזה הרבה מאוד. אין דבר בעולם הזה שעיכב את עבודתנו המיסיונרית יותר מאשר היציאה החוזרת ונשנית לשדה עבודה זר, וההכנות לחזור כמעט מיד. כל אדם מקרב המיסיונרים של האדוונטיסטים של היום השביעי, שהיה במדינה זרה, יודע שזו עובדה. והוא לא צריך לצאת מארצות הברית כדי לגלות זאת. אף הוצע כי יהיה זה דבר נבון להשיג ספינה שנייה שתחזיר הביתה את המיסיונרים שה"פיטקירן" מוציאה; כאשר ה"פיטקירן" מוציאה אותם, שתבוא ספינה אחרת אחריה תוך זמן קצר, כאשר יתחילו להתגעגע הביתה, ותחזיר אותם הביתה! עכשיו הדבר הזה חייב להיפסק, אחרת לעולם לא נהיה מיסיונרים על פני האדמה הזאת; אדוני אינו רוצה דבר כזה.

TAM1897 Q1 16.10אם לבכם נמצא במדינה זו; או אם לבכם כאן עם קרוביכם; אם לבכם כאן בבית אביכם — אז למען נפשכם, ולמען עבודת אלוהים, אל תעזבו את המקום עד שתנתקו את לבכם מכל זה. כי היכן שלבכם, שם יהיה אוצרכם, ותרצו לחזור לשם מהר ככל האפשר.

TAM1897 Q1 16.11אם תלך לארץ אחרת, בעוד שלבך אינו שם, לא תוכל לעשות שום טוב כל עוד אתה שם; תהיה למטרד לעצמך ולכל הסובבים אותך. אל תחשוב שלא תהיה כך; כי תהיה.

TAM1897 Q1 16.12מה שעלינו לעשות הוא לדעת היכן נמצא ביתנו — ביתנו האמיתי — וכי הוא אינו נמצא בשום מקום על פני האדמה הזו; כי הוא נמצא בשמים, וכי עלינו להגיע לשם בקרוב. ואז, לאן שלא תוזמנו על פני האדמה הזו, זכרו שאתם הולכים הביתה. אז, בין אם זה לאיי הים הדרומי, ובין אם זה למקסיקו, תהיו בבית; ואתם יודעים זאת, ואתם שם כדי להישאר בבית ולעבוד למען אלוהים במקום שבו אתם נמצאים, עד שיקרא לכם לשדה פעילות אחר; וכשתגיעו לשם, עדיין תהיו בבית. כך לעולם לא תהיו במקום זר, והאנשים לא יהיו זרים לכם.

TAM1897 Q1 16.13עכשיו, הרעיון הזה של שייכות למדינה כלשהי בעולם הזה, פועל בדיוק כך. בהתייחס למדינות, אותה מדינה שהיא שלך היא הדבר המרכזי בתודעתך; ואם תיסע למדינה אחרת, תשווה ללא הרף בין אותה מדינה למדינה שלך. השיעורים שתתן, הדרשות שתשמיע, ואפילו ההשפעה המלווה אותך, יהיו חדורים בכך כל כך – מבלי שתהיה מודע לכך – עד שהאנשים יבחינו בכך כל הזמן. לפיכך קיים מחסום בינך לבינם, שלא תוכל לעבור אותו לעולם עד שתצא מארצך.

TAM1897 Q1 17.1כל עוד הדבר הזה נמצא בך, קיים מחסום בינך לבינם. עבודתך לא תוכל להיות יעילה עד שהמחסום בינך לבין האנשים ייהרס, והם יראו שאתה מנותק מארצך, ממשפחתך ומבית אביך. אבל כשתצא מארצך, כשתיוולד מחדש, מקום הולדתך יהיה באותה ארץ שמימית; ביתך יהיה שם; וזו תהיה הארץ היחידה שתהיה קרובה ללבך. אז לא יהיה מחסום בינך לבין אף אחד על פני האדמה הזאת, ותוכל להביא את הבשורה לכל אדם בעולם הזה. תמצא חבר בכל אדם שתפגוש על פני האדמה; הם לא יהיו זרים לך.

TAM1897 Q1 17.2למעשה, תוכלו ללכת בקרב אנשים במדינות אחרות, ותגלו שהם טובים בדיוק כמו האנשים במדינה זו. בקיץ שלפני הקיץ האחרון, ביקרתי בכמה מאותן מדינות אחרות. הייתי בדנמרק, בנורווגיה, בשוודיה, בגרמניה, בשווייץ, בבוהמיה, באוסטריה, בהונגריה, בבולגריה, בטורקיה, ביוון, באיטליה, בהולנד, באנגליה, באירלנד, בסקוטלנד — בסך הכול, שש עשרה מדינות שונות. כל אחת מהמדינות הללו, כל אחת במקומה, הייתה בעיניי טובה בדיוק כמו שהמדינה הזאת הייתה אי פעם.

TAM1897 Q1 17.3בהרבה דברים הן זהות לחלוטין. המים שם בדיוק כמו המים במדינה הזאת. הדשא צומח שם בדיוק כמו שהוא צומח במדינה הזאת — החלק העליון צומח כלפי מעלה. העצים צומחים שם בדיוק כמו שהם צומחים במדינה הזאת, והם בדיוק כמו העצים במדינה הזאת. אפילו בני האדם דומים במבנה גופם ובמראה הכללי שלהם בדיוק לאלה שבמדינה הזאת. ובכן, כאשר הגבעות, הסלעים, המים, העצים, הדשא והאנשים שם דומים בדיוק לאלה שבמדינה הזאת, האם הם אינם טובים בדיוק כמו אלה? איני רואה שום הבדל.

TAM1897 Q1 17.4הפסטור בולנג'ר — האם היית חופשי לדבר על הדברים האלה בכל אותן ארצות בדיוק כפי שאתה חופשי כאן?

TAM1897 Q1 17.5בהחלט. אכן הטיפתי בדיוק על הדברים האלה באותן מדינות. אפשר להטיף את הבשורה בכל מקום. אחים, מצאתי אנשים טובים בכל צעד ושעל, ורק אנשים טובים. לא מצאתי אף סוג אחר. בכנות, לא מצאתי. אנשים שהיו זרים גמורים — שמעולם לא ראיתי קודם, ששפתם לא הייתה מובנת לי, ושלא הבינו את שלי — עשו כל שביכולתם כדי לעזור לי, להראות לי את הדרך ולסייע לי בכל דרך אפשרית. במקומות שבהם שהיתי, הכסף שהיה בכיסי היה המטבע המקומי שלהם. לא ידעתי לקרוא אותו. כשרציתי לשלם דמי נסיעה בחשמלית, לקנות כרטיס לרכבת, או כל דבר מסוג זה — כל מה שיכולתי לעשות היה להושיט סכום מספיק כדי להיות בטוח, ולתת להם לקחת את מה שאני צריך לשלם, והם לקחו אותו, ולא לקחו יותר מזה, והחזירו לי את העודף הנכון.

TAM1897 Q1 17.6אני אומר לכם, אחים, בני האדם דומים זה לזה בכל מקום. ההבדל היחיד הוא שבמקומות מסוימים הם מעט טובים יותר מאשר במקומות אחרים. זה כל ההבדל שאני מוצא. והבשורה — הבשורה היא אותה בשורה, כפי שאנו יודעים, בכל מקום בעולם. אין על כך כל ספק. ומכיוון שהבשורה היא זהה בכל מקום, היא מיועדת לכל האנושות. ומכיוון שכל האנושות דומה זה לזה בדיוק כמו שהבשורה זהה, כאשר אתם מביאים את הבשורה בדרך האדון, והולכים אל האנשים בדרך האדון, תגלו שזה עובד בדיוק כך כל הזמן ובכל מקום.

TAM1897 Q1 17.7בזמן שהייתי בדנמרק, היא הייתה בעיניי באמת המדינה הטובה ביותר עלי אדמות; ונהניתי שם עם האנשים שסבבו אותי! בזמן שהייתי בנורווגיה, היא הייתה בעיניי המדינה הטובה ביותר בעולם. כשהייתי בטורקיה, היא הייתה בעיניי המדינה הטובה ביותר עלי אדמות; ואם הייתי מחפש שדה מיסיונרי, הייתי הולך ישר לטורקיה. הטורקים הם בדיוק כמו אנשים אחרים — נעימים ומנומסים כשהם פוגשים אותך ברחוב, ובכל רחבי הארץ כשהם פוגשים אותך בדרך.

TAM1897 Q1 17.8האח הולסר ואני נאלצנו להמתין בזמן שהספינה עגנה בסמירנה שבאסיה, ויצאנו לבקר בחורבות אפסוס. הוא המשיך רחוק יותר ממני, אך הלכנו יחד כשישה מיילים אל האזור הכפרי לבדינו. הלכנו בדיוק כפי שאתם יוצאים לשדות כאן. פגשנו אנשים בדרך בדיוק כפי שקורה כאן. לא הרגשתי בסכנה כלשהי, ואני לא חושב שגם הוא הרגיש כך. לא מצאנו שום דבר שממנו היה צריך לפחד. טיילנו שם בדיוק כמו שהיינו עושים כאן. היינו בניקומדיה כשהארמנים אמרו שכמעט לא בטוח לצאת מהבית, ובמיוחד שאין זה בטוח שמישהו יימצא מטייל על הגבעות; אבל יצאנו מהעיר ועלינו על הגבעות, בזמן שהמתנו לרכבת. פגשנו טורקים בדרך עם עגלותיהם ושווריהם; מצאנו אותם נחים לצד הדרך. לא פחדנו. לא נשקפה לנו שום סכנה. היה ביטחון בכל מקום.

TAM1897 Q1 17.9אני אומר לכם, שבכל אחת מהמדינות הללו האנשים הם אנשים טובים, נעימים, אדיבים ומסבירי פנים. הם יניחו את עבודתם בצד כדי לעשות לכם טובה, להראות לכם את הדרך, לעזור לכם לחצות רחוב, ללכת איתכם בלוק או שניים כדי להראות לכם את הדרך, אף על פי שמעולם לא ראו אתכם קודם, ואף פעם לא מצפים לראות אתכם שוב. ליבי התמלא ברגשות חמים כלפי האנשים הטובים האלה מסביב, ואני מייחל שיוכלו להצטרף אלינו לאותה ארץ טובה יותר, שבה נוכל להיות יחד, ולהיות אדיבים זה לזה כל הזמן. כפי שאמרתי לפני רגע, וכפי שד. ט. ג'ונס אמר לכם אתמול, זהו שורש העבודה המיסיונרית. זהו הדבר. היו כאלה שנשלחו, מרצונם, בשמחה, למשימה בחו"ל. לכך הם יצאו, אלה היו כוונותיהם; בהוצאות רבות הם הגיעו לשם. אך לאחר זמן קצר, מתקבל מכתב, מתחנן שיחזירו אותו. "הו, רק תנו לי לחזור הביתה! אני לא מבקש מכם לשלם את דמי הנסיעה הביתה; רק תנו לי לחזור."

TAM1897 Q1 18.1(קול) האם ועדת המיסיון לחו"ל נותנת לאנשים כאלה הזדמנות לחזור?

TAM1897 Q1 18.2בהחלט. איך יכלו לנהוג אחרת? זה לא סיפור סרק. זו עובדה, אחים. אבל זו לא עבודת מיסיון. כמובן שוועדת המיסיון לחו"ל לא הייתה רוצה שאנשים כאלה יישארו שם. הדבר הטוב ביותר שיכלו לעשות היה לאפשר להם לחזור הביתה; כי המקום היחיד שבו יכלו לעשות משהו היה בבית. ליבם היה בביתם באמריקה.

TAM1897 Q1 18.3למעשה, חלקם פחדו כל כך שימותו אם יישארו שם, עד שהם חזרו הביתה ומתו. זו עובדה. אינני משתמש בביטוי הזה, או מציג את הדברים כך כדי לשחק ברגשותיכם, או משהו מסוג זה. היו אנשים שסבלו מגעגועים כה עזים, עד שחששו שלא יוכלו לחיות שם; והם חזרו הביתה לבקשתם, ולא עבר זמן רב עד שמתו. הם לא היו יכולים לעשות פחות מזה אילו נשארו בחו"ל.

TAM1897 Q1 18.4אני יודע, וגם אתם יודעים, שרבים יצאו למשימות בחו"ל מתוך תחושה שזה יותר כמו טיול מאשר עבודה מיסיונרית קשה. וכאשר גילו, בסוף המסע, שזה לא היה טיול, אלא קשיים; שזה אומר התכחשות עצמית, מחלות וקדחת בוערת, שהוציאו את כל ה"טיול" מהעניין תוך זמן קצר. זה לא היה מה שהיה להם בראש כשהם יצאו לדרך.

TAM1897 Q1 18.5אני יודע, וגם אתם יודעים, שיש הילה סביב הרעיון של פעילות מיסיונרית, בהתחלה. אך אנו רוצים להתמקד בעובדות מוצקות, להסיר את מבטנו מההילה, ולזכור שיש חומר מוצק ממש מאחוריה. יש מעין הילה בעלייה לרכבת או לספינה, עם קהל גדול של אנשים, והרבה טקסים, כשאנחנו יוצאים למשימה, מכובדים כך; כמובן שזה בסדר, אך אלה שיוצאים חייבים לוודא שתודעתם ולבם מכוונים למשהו מוצק יותר מזה. עליהם לזכור כי, אף שהאחים מוכנים ללוות אותם אל הרכבת או הספינה, ולשפוך דמעות, אם יש צורך, בעת הפרידה, מעבר לכל זאת, כל אחד מאותם מיסיונרים חייב לזכור שהוא יוצא לפגוש קשיים, מבוכות, סכנות ומחלות.

TAM1897 Q1 18.6ויזכור כי ייתכן שלא רק שייתקל בכל הדברים הללו, אלא שיעבור דרכם, ולא יפחד שימות. כל אחד יהיה בטוח לחלוטין שהוא מת עוד לפני שיצא לדרך, והוא לא יפחד שימות כשיגיע לשם. אך אם לא מתתם לפני שיצאתם לדרך, אל תצאו לדרך עד שתמותו; כי אחרת לא תועילו לא לעצמכם ולא לעבודת אלוהים. תהיו רק נטל על אלה שנמצאים שם — אם יש שם מישהו נאמן לפני שתגיעו.

TAM1897 Q1 18.7זוהי האמת, ואתם יודעים זאת. אם כן, מדוע עלינו לאפשר לדבר הזה להיעלם מעינינו? דבר כזה היה נחוץ בעבודתנו כל השנים הללו. סכומי כסף גדולים היו נחסכים אילו התעקשו על דבר כזה לפני שיצאתם לדרך. טעויות גדולות היו נמנעות, וכמות עצומה של סבל, אילו התעקשו על הדבר הזה, והתעקשו עליו לפני שהפועלים יצאו לדרך.

TAM1897 Q1 18.8כפי שאמרתי לפני רגע, אם אתם באמת מתים לפני שאתם יוצאים, ובזמן שאתם שם, לא תטרידו את עצמכם יותר מדי מהאפשרות של המוות. זה לא אומר שתמותו רק בגלל שאתם חולים, חולים מאוד — בוערים מחום. זה לא אומר שתמותו, ואין סיבה שתחשבו שעליכם לארוז את חפציכם ולחזור הביתה ברגע שתתאוששו מזה, או שתהיו בריאים מספיק כדי לצאת לדרך.

TAM1897 Q1 18.9אני מכיר מיסיונרים, אולי גם אתם, אחד בפרט, ואשתו, שאני חושב עליהם, שיצאו למשימה בחו"ל. שניהם היו צעירים. אף אחד מהם, אני חושב, לא היה מעל גיל עשרים ושתיים; הבעל היה כנראה בן עשרים ושלוש לכל היותר. הם נסעו לשדה עבודתם, והחלו בעבודה. עם הזמן, מחלה פקדה אותם. האישה חלתה ראשונה בקדחת המקומית, והייתה חולה מאוד — חולה ככל שאפשר להיות, אני מניח, ועדיין לשרוד; אך אף אחד מהם לא סבל מגעגועים הביתה בנוסף לקדחת. הם נשארו שם באומץ; הבעל טיפל באשתו במהלך מחלתה, וברגע שהיא הצליחה בקושי לשבת ולהסתובב, הוא עצמו חלה באותה קדחת, באותה חומרה שבה היא חלתה; והיא, במצבה החלש, טיפלה בו עד להחלמתו. אבל הם עברו את כל זה כנוצרים אמיצים, תודה לאדוני. הם עדיין נמצאים בשדה ההוא; הם מצליחים בשדה שבו הם נמצאים, והם מצליחים מאז היום שבו נחתו שם. זה צריך להיות האידיאל שלנו.

TAM1897 Q1 18.10עכשיו, אני לא אומר שאף אחד מאלה שיצאו לשם לא היה צריך לחזור לעולם. אני לא אומר שאף אחד מהם לא היה צריך לחזור מיד לאחר שהגיעו לשטח. אבל אני כן מתכוון לומר, אחים, שהם היו צריכים לדעת לפני שיצאו לשם, אם הם עתידים לחזור מיד או לא.

TAM1897 Q1 18.11העובדה שוועדת המיסיון סבורה שאתם עשויים להיות מיסיונרים טובים אינה ראיה מספקת כדי שתפעלו על פיה ותצאו למשימה בחו"ל. עליכם לדעת בעצמכם שאלוהים קורא לכם ללכת לשם; ושאתם הולכים לשם כי אלוהים רוצה אתכם שם, באותו המקום. אז, כשתלכו, תלכו כי אלוהים קורא לכם, ותדעו שהוא אתכם בזמן שאתם הולכים. תדע שהוא איתך כשתגיע לשם; ולא תיבהל משום קושי, ולא תתייאש משום מצוקה, ולא תיסוג לאחור משום מחלה, ואפילו לא לנוכח האפשרות של מוות.

TAM1897 Q1 19.1אם יגיע הרגע שבו תמות מוות פיזי, אינך יודע עד כמה תפגע בעבודת אלוהים אם תברח כדי להימלט ממנו. אתם ואני, כל נוצרי, ובמיוחד כל נוצרי אדוונטיסט יום השביעי, משום שזו חוויה נוצרית, חייבים לאמץ את העיקרון החי הזה: עבודתו של הנוצרי אינה מסתיימת כאשר הוא מת מוות פיזי. אם הוא נאמן לעבודתו כל עוד הוא חי, ומת בעמדתו, עבודתו נמשכת גם לאחר מותו.

TAM1897 Q1 19.2זוהי עובדה. אם אתה הולך בעקבות קריאתו של אלוהים, אם אתה הולך עם אלוהים לצידך, ואם אתה מת לפני שאתה יוצא לדרך, אם אתה מסוג המיסיונרים שאלוהים קורא להם — מהסוג שאברהם היה — עליך לדעת בעצמך, לפני אלוהים, תחת אלוהים ועם אלוהים, שזהו רצונו לגביך.

TAM1897 Q1 19.3העובדה שיש לך היום שכנוע שאתה צריך לצאת כמיסיונר, אינה הוכחה שאתה צריך לצאת מוועידה זו אל השדה ההוא. אם השכנוע שלך נכון וטוב, הוא יישאר. אם זה לא סוג נכון של שכנוע, הוא לא אמור להישאר. הוא אמור להתפוגג בהקדם האפשרי. ואם אתה צריך לשמור עליו זמן קצר, והוא מתפוגג, עדיף שהוא יתפוגג כאן מאשר אחרי שתהיה בשטח.

TAM1897 Q1 19.4אם השכנוע שלך הוא מה' – הוא טוב ויישאר. לדוד היה במשך עשרים שנה השכנוע שהוא עתיד להיות מלך ישראל. אך הוא לא השתוקק כלל שיגיע הזמן שבו יהיה מלך ישראל. הוא לא מיהר את העניינים. כאשר הכל היה בידיו, הוא לא הזיז אצבע כדי להושיב את עצמו על הכס. היה לו שכנוע שהיה טוב מספיק כדי לשמור עליו במשך עשרים שנה; וכאשר אדוני ניסה אותו ויכול היה לבטוח בו, הוא עצמו הביא אותו אל הכס.

TAM1897 Q1 19.5אז ייתכן שיש לכם שכנוע לגבי שדה מסוים. ייתכן שהוא בא מאלוהים. עכשיו, אל תנסו להוציא לפועל את הרעיון שלכם, בין אם ועדת המיסיון מאמינה בו ובין אם לא, או בין אם הוועידה מאמינה בו ובין אם לא. פשוט חכו לאלוהים, ותנו לו לומר לאנשים אחרים שכך הדבר. כשאנו מחכים כך לאלוהים, ואז יוצאים לדרך, האדון הולך איתנו, ואנו יודעים זאת; והוא איתנו בזמן שאנו שם, ואנו יודעים זאת. זוהי עמדתנו, ונעמוד בעמדה זו עד שאלוהים יקרא לנו לעזוב. ואם הוא השתמש בנו שם כל עוד יכול היה, ביעילות, בעודנו חיים; והוא יכול להשתמש בהשפעתכם טוב יותר אם אתם מתים; אז הדבר שעליכם לעשות הוא לשכב ולמות כנוצרים מאושרים; בידיעה שאלוהים ימשיך את עבודתכם לאחר מותכם. האמונה שאלוהים הטמיע בלבבות באמצעותכם בזמן שהייתם בחיים ודיברתם אליהם, תעמיק, תתחזק ותתעורר בזכות הדוגמה הטובה שלכם, לאחר מותכם; ובאמצעותה הם יובאו אל ישוע המשיח.

TAM1897 Q1 19.6האם אתה מוכן, אם כן, שאלוהים יטיף את הבשורה באמצעות מותך כמו גם באמצעות חייך? האם אתה מוכן שהוא יטיף את הבשורה דרכך, כשאתה מת, מת פיזית, ובקבר, באותה מידה שאתה מוכן שהוא יטיף את הבשורה איתך, כשאתה חי והולך על האדמה? אם אינך מוכן לכך, אינך מוכן לצאת למשימה.

TAM1897 Q1 19.7ועכשיו אקרא זאת מהכתובים. פנו לפרק הראשון באיגרת אל הפיליפים. שם תמצאו את הדוגמה של אותו מיסיונר שאלוהים קרא, כמודל עבורכם, כדוגמה לכל מי שיאמין לאחר מכן בישוע המשיח, לחיי נצח. אתם זוכרים את תלאותיו של פולוס. אתם זוכרים את תהפוכות חייו, את ניסיונותיו, את רדיפותיו, את מלקותיו, את הסכנות שפקדו אותו בכל מקום; ואתם יודעים שמעולם לא נרתע בשום מקום שבו היה.

TAM1897 Q1 19.8והנני מודיע אתכם אחי כי אשר מצאתני היתה אך ליתרון הבשורה׃ עד אשר נגלו מוסרותי במשיח בכל שער המלך ולכל הנשארים׃ פסוקים 12, 13.

TAM1897 Q1 19.9כאשר נכתבו הדברים הללו, הוא לא ידע באיזה יום יבוצע צו הקיסר, ושבו יוצא להורג. הוא ציפה לכך. עכשיו חשבו על כל הדברים האלה שהוא עבר. המלקות, המשפטים, הרדיפות, הסכנות, השוד, פעם אחת נרגם באבנים, נגרר מחוץ לעיר והושאר כמת. עתה הוא אומר: "הלוואי שתבינו כי הדברים האלה קרו לי למען קידום הבשורה". מה עשה אלוהים בכל אחד מן הניסיונות, הייסורים והסכנות הללו?—הוא השתמש באיש הזה כדי להטיף את הבשורה דרכו, כך שכאשר אותם אנשים סקלו אותו, גררו אותו מחוץ לעיר והשאירו אותו כמת, רוח הקודש של אלוהים הטביעה על ליבם את חותם אמתו, כי האיש הזה היה מאלוהים, שהמסר שהביא להם היה מאלוהים; ואם הם מרדו נגדו, אובדנם נחתם; ואם הם נכנעו לו, הם נושעו.

TAM1897 Q1 19.10זה מה שאלוהים עתיד לעשות דרכנו. כל תכלית קיומנו בעולם היא כדי שאלוהים יוכל להטיף את הבשורה דרכנו. לא כל כך אנחנו עושים זאת, אלא אלוהים עושה זאת דרכנו, בין אם במילה ובין אם בהשפעה; ואלוהים יכול לעשות זאת באותה מידה באמצעות השפעה כמו באמצעות מילה. אלוהים יכניס את הבשורה להשפעתנו כמו גם למילותינו. אנחנו תמיד מטיפים באמצעות השפעתנו בדיוק כמו באמצעות מילותינו.

TAM1897 Q1 19.11ורב האחים באדנינו הוסיפו אמץ במוסרותי והתחזקו יותר בלבבם לדבר את הדבר בלי פחד׃ הן יש מגידים את המשיח מקנאה וריב ויש מגידים בכונה טובה׃ אלה ממריבה מגידים את המשיח לא בלב טהור כי חשבים להוסיף צרה על מוסרי׃ ואלה מאהבה באשר הם ידעים כי נתון אנכי להצדיק את הבשורה׃ אך מה בכך הלא בכל אופן אם בעלילה או באמת יגד המשיח ואני הנני שמח בזאת וגם אשמח׃ כי יודע אני שתהיה לי זאת לישועה בתפלתכם ובעזרת רוח ישוע המשיח׃ ואוחיל ואקוה שלא אבוש בכל דבר כי אם בכל בטחון כאשר מאז כן גם עתה יתגדל המשיח בגופי אם בחיי אם במותי׃

TAM1897 Q1 20.1האם לא כתוב, אם כן, שאלוהים ישתמש באדם מת כדי להאדיר את הבשורה ואת תפארת ישוע המשיח? האם אתם מוכנים שהוא יעשה זאת דרככם, כאשר הוא יכול לעשות זאת טוב יותר כאשר אתם מתים מאשר כאשר אתם חיים? מתים אכן, אך חיים עבורו. אם כן, האם אינכם רואים שבמובן הטוב הזה הנוצרי לעולם אינו מת. "כי כלם חיים לו׃" "לכן אם נחיה ואם נמות לאדון הננו׃" האם אתם כאלה? אם אתם של האדון בזמן שאתם חיים, אתם של האדון גם כשאתם מתים. ובאותה מידה שבה אלוהים משתמש בכם בזמן שאתם חיים כדי להטיף את הבשורה, הוא ישתמש בכם גם כשאתם מתים כדי להטיף את הבשורה. ועבודתכם לא תיעצר כשתמותו. באותה מידה שבה עבודת המשיח היא שלכם כל עוד אתם חיים, היא תימשך גם כשתמותו. השפעתכם תורגש, ואלוהים יעשה דברים דרככם לאחר מותכם, דברים שהוא אינו יכול לעשות באותה מידה כל עוד אתם חיים.

TAM1897 Q1 20.2נניח שפולוס ימות. הוא ציפה לכך. ראו את הפסוק השבעה-עשר בפרק הבא. אך, אגב, לאור זאת, מה הוא עשה כל הזמן? "הנני שמח בזאת וגם אשמח׃"

TAM1897 Q1 20.3"אבל אם גם אסך על זבח אמונתכם ועבודתה הנני שמח וגם שש עם כלכם׃" למה הוא התכוון כשאמר: "אם גם אסך על זבח אמונתכם ועבודתה"? הוא ציפה מדי יום שיוקרב כקרבן לאמונתו של ישוע המשיח. מה הוא עשה בנוגע לכך? — "הנני שמח וגם שש עם כלכם." מה היה עליהם לעשות? — "וככה שמחו אף אתם ושישו עמדי׃"

TAM1897 Q1 20.4האם הוא ציפה שאנשי פיליפי ישמחו עמו כאשר ראשו יערף? — כן; כך הוא אומר. אחים, כאשר נבין את העובדה שעבודתו של הנוצרי אינה מסתיימת עם מותו, לא נהיה עסוקים כל כך בהבעת תנחומים ובשליחת מכתבי תנחומים לאנשים רק משום שמישהו נפטר. תודה לה׳, שלמרות שהוא מת, עבודתו נמשכת. שמחו על כך — לא על כך שהוא מת, אלא על כך שעבודתו נמשכת; על כך שאלוהים משתמש בו טוב יותר כך מאשר אילו היה חי.

TAM1897 Q1 20.5לכן, תנו לאלוהים להיכנס ולתפוס את כל המקום, כדי שנאהב את אלוהים בכל לבנו, ובכל נפשנו, ובכל מחשבתנו, ובכל כוחנו. זה מה שפירושו להיות מיסיונר.

TAM1897 Q1 20.6והדבר הראשון מכולם, כדי להיות מיסיונר מסוג זה, הוא: "לך לך מארצך".