רוח הנבואה. – מס' 2

TAM1897 D 21.2דרשה שנשא ביום רביעי בבוקר, 10 בפברואר 1897 נדפס ב"העלון היומי של הוועידה הכללית", 15 בפברואר 1897, כרך 1, מס' 2, עמ' 21-22.

TAM1897 D 21.3להלן רק תקציר מדבריו של הפסטור ג'ונס. מכיוון שרבים הגיעו מאז הפגישה הקודמת, היה צורך להקדיש זמן ניכר לחזרה על הנקודות שהועלו ביום הקודם. בנוסף לכך, אמר הדובר כי הבעיה שלנו כעם אינה שאנו לא מאמינים להלכה שהעדויות הן מאלוהים; אלא מה שאנו צריכים לדעת הוא כיצד להאמין בהן. אם הדרך היחידה שיש לנו להביע את אמונתנו בעדויות היא על ידי כך שנאמר לאנשים שאנו מאמינים בהן, אמונתנו אינה שווה דבר. בכך אנו פותחים את הדלת לאנשים לפקפק בכנות אמונתנו. אם אנו באמת מאמינים בעדויות, לא נצטרך לומר זאת לאנשים. חיינו יהיו עדות לאמונה השוכנת בתוכנו.

TAM1897 D 21.4ישנה התרחקות מאלוהים, והמקדש זקוק לטיהור בדיוק כפי שהיה בימי קדם בירושלים. הגענו למצב זה בשל התעלמותנו מעדויות רוח אלוהים. אך רבים מאלה שהתעלמו מהן האמינו בהן, ובאותה עת החזיקו את העדויות הללו בידיהם, ולא שיערו כי הם מתעלמים מהן. לפיכך, מה שאנו רוצים לדעת הוא כיצד להתייחס לעדויות הרוח.

TAM1897 D 21.5ואסור לנו לחשוב ולו לרגע, כאשר ניתנת עדות ושמו של אדם מוזכר, כי אלוהים תוקף אותו כדי להשמידו. מטרתו של האדון היא להפריד אותו מהמגרעות הפוגעות בו ומעכבות את מלאכתו של אלוהים. מטרתו היא להציל את האדם ולהשמיד את המגרעת. אלוהים לא ישמיד או יגנה אדם, אלא אם כן הוא קשור באופן בלתי נפרד לחטא. כאשר אדם זה מפנה עורף לדרכו השגויה, מכיר בעדות ומתקן את דרכיו בעיני אלוהים, הוא כבר אינו נמצא במצב שבו מצאה אותו העדות. עדות זו עשויה לשמש אז כאזהרה לאחרים, אך אסור בשום פנים ואופן להשתמש בה כדי לגנות את האדם שהכיר בטעותו.

TAM1897 D 21.6דרכו של אלוהים היא להפוך את האדם למשהו שהוא אינו; לתת לאדם משהו שאין לו. איננו יכולים להחיל את העדויות על אחרים. לא, ואפילו לא על עצמנו מבחוץ. עלינו לפתוח את הלב בפני אלוהים, כדי לקבל את העדות, כדי שהאדון ישתיל בתוכנו את העיקרון האלוהי, ייתן לנו את מה שאין לנו, יהפוך אותנו למשהו שאיננו, ובכך הוא עצמו, באמצעות רוח הקודש שלו, יישם את העדות בפועל. אז יופיע בחיינו, ויבוא לידי ביטוי במעשינו, מה שאלוהים שתל בתוכנו. זו קבלת העדויות. כל דבר פחות מכך אינו קבלה שלהן.

TAM1897 D 21.7הכוח שאלוהים שותל, הנלקח אל הלב, יאפשר לאדם לעמוד בפני הפיתוי, ובתוך חולשתו. הוא ייתן לו את מה שאין לו, ויעשה אותו למה שהוא אינו מטבעו.

TAM1897 D 21.8כאשר אדם נכשל בתפקיד שבו הוא מוצב, אנו נוטים לחשוב שאלוהים טעה בכך שאיפשר לו להיות שם; אך אין זה בהכרח כך. אלוהים לא טעה בכך שהציב את שאול כמלך ישראל; אך שאול טעה בכך שלא הפך למה שאלוהים רצה שיהיה. הוא טעה בכך שהלך בדרכיו ובתכניותיו שלו, במקום להקשיב לקולו של ה׳. כך גם אלוהים לא טעה כשהמליך את ירבעם למלך על ישראל. אף על פי שתכליתו של אלוהים בהפרדת עשרת השבטים מיהודה לא התגשמה בשל סוררות העם, בכל זאת הייתה לאלוהים תוכנית, אך ירבעם לא איפשר את ביצועה. אלוהים עשוי לקרוא לי או לך לתפקיד כלשהו, ואם יש לנו נקודת תורפה כלשהי שתמנע מאיתנו להיות מועילים, ואלוהים שולח לנו מסר, המסר הזה נועד להפוך אותנו למה שהוא רוצה שנהיה, כדי שבחסדו נוכל לעמוד במקום שבו הוא רוצה שנעמוד.

TAM1897 D 22.1"יום יום מגלים בני האדם אם מלכות אלוהים שוכנת בתוכם. אם המשיח שולט בלבם, הם צוברים עוצמת עקרונות, כוח ויכולת לעמוד כשומרים נאמנים, כרפורמטורים אמיתיים; שכן לא תיתכן רפורמה אלא אם כן יש שיתוף פעולה מלא עם ישוע המשיח. בזכות חסדו של המשיח, על בני האדם להשתמש ביכולות שניתנו להם מאלוהים כדי לתקן את עצמם [לא כדי לתקן אחרים, אלא כדי לתקן את עצמם]; באמצעות פעולה זו של התכחשות עצמית, אשר אדון השמים מביט עליה בעין יפה, הם זוכים בניצחונות על נטיותיהם התורשתיות והנרכשות. אז, כמו דניאל, הם משאירים רושם על לבבות אחרים שלא יימחק לעולם. ההשפעה תופץ לכל קצוות תבל."

TAM1897 D 22.2עבודת הרפורמה מתחילה בעצמי. אני יכול להטביע רושם בלבבות אחרים רק כאשר שיניתי את עצמי. אלוהים מגיע לאחרים על ידי כך שהוא מגיע אלינו, ומגיע לאחרים דרכנו. פנו אל קורינתים ב' 1:3, 4:—

TAM1897 D 22.3ברוך האלהים ואבי אדנינו ישוע המשיח אב הרחמים ואלהי כל הנחמה׃ המנחם אתנו בכל לחצנו עד שנוכל לנחם הנלחצים בכל לחץ בנחמה אשר אנחנו מנחמים בה מאת האלהים׃

TAM1897 D 22.4אלוהים מנחם אותנו כדי שנוכל לנחם אחרים; אלוהים עוזר לנו כדי שנוכל לעזור לאחרים. אנו מובאים למקום שבו אנו זקוקים לנחמת אלוהים, כדי שנוכל לנחם אחרים. הוא חושב על אחרים כאשר הוא מנחם אותנו. "והנה אם נלחץ הוא לנחמתכם ולישועתכם." אם אני סובל, זה למען הנחמה והישועה של אדם אחר. ייתכן שלא אפגוש במשך שנים את האדם שעלי לנחם; אך מתישהו אפגוש אותו, והחוויה שחוויתי תכין אותי לשבת לצדו, או לקחת את ידו, ולהיות לו לעזר ולנחמה. הוא מקבל ממני את מה שקיבלתי מאלוהים, והוא מקבל זאת כדי שיוכל בתורו להעביר זאת לאחרים, ואלה לאחרים; וכך השפעת חסד אלוהים שהוענקה לנו מתפשטת לכל רחבי הארץ, אף על פי שאולי לא נצא מהמדינה שבה אנו חיים. אחים, זה מה שאלוהים רוצה לעשות איתנו, ואז השפעתנו תגיע לכל קצוות תבל.

TAM1897 D 22.5ועתה לשאלה: כיצד עלינו להתייחס לעדויות? הבה נקרא כיצד הן נדחו למעשה, בעוד שנדמה היה שהן מתקבלות. אז נדע כיצד להימנע מטעות זו, ונדע כיצד לקבלן. כאן אני קורא על אדם ש"דוגמתו תרמה רבות לערעור האמון בעדויות". כיצד עשה זאת? — "הוא עצמו הלך בניגוד מוחלט לאור שאלוהים נתן". אך הוא לא סבר שהוא הולך בניגוד מוחלט אליהן. הוא חשב שהוא נוהג נכון כלפיהן. כיצד, אם כן, החטיא את המטרה כל כך? הנה התשובה: "התוכחות והאזהרות מהאדון נעקפו, פורשו ובוטלו על ידי תחבולות של בני אדם".

TAM1897 D 22.6כיצד "נעקפו"? הנה התשובה: "מדוע המצאתם תירוצים קלושים?" "הו, כמה צריכים להתבייש אלה שסרו מעצת אלוהים, וניסו להסתיר את הרושם שאלוהים היה רוצה ליצור."

TAM1897 D 22.7כיצד "פורשו"? הנה התשובה: הם "פירשו אותן לפי תפיסתם שלהם, באומרם שלא התכוונו לכך."

TAM1897 D 22.8וכך נעקפו העדויות, פורשו ובוטלו על ידי אלה שחשבו שהם מאמינים בהן, ושחשבו שהם מקבלים אותן. עתה, האם עקפתם אותן בתירוצים קלושים? האם פירשתם אותן וביטלתם אותן על ידי שהטלתם עליהן פרשנות משלכם, באמרכם שאין כוונתן כך וכך? — כמובן שכן; אתם יודעים שכן. אם כן, בואו נפסיק זאת ברגע זה.

TAM1897 D 22.9כיצד, אם כן, יש לקבל אותן? כיצד נדע מה כוונתן? הנה התשובה: "כוונתן היא בדיוק כפי שנאמר." מה כוונתן? — "בדיוק כפי שנאמר." האם אתם יכולים לומר מה כתוב בהן? — כן, זה די פשוט. אם כן, קבלו אותן בדיוק כפי שהן אומרות. פתחו את הלב לרווחה בפני אלוהים, כדי שרוחו הטובה תשתיל שם את העיקרון הנמצא בדיוק במה שנאמר, ואז העיקרון הזה יתגלה, הוא יזרח בחייכם; אז קיבלתם את העדויות. אז תדעו שאתם מאמינים בעדויות. אז לא תהיה סכנה לטעות בעניין זה. גם אחרים ידעו זאת, שכן תטביעו רושם בלבבות שלא יימחק לעולם, והם יפארו את אלוהים ביום הפקודה.

TAM1897 D 22.10דבר אלוהים הוא אמת המידה שלנו. כל מעשה של אהבה, כל מילה של טוב לב, כל תפילה למען הסובלים והמדוכאים, מדווחת לפני הכס הנצחי, ונרשמת בספר הנצחי של השמים. דבר האלוהים שופך אור על ההבנה האפלה ביותר, ואור זה גורם אפילו לאנשים המשכילים ביותר לחוש בחוסר היעילות ובחטא שלהם. — עדות מס' 31.