מדע הישועה. – מס' 1

TAM1897 D 46.2דרשה שנשא ביום שישי בערב, 12 בפברואר 1897 נדפס ב"עלונים היומיים של הוועידה הכללית" מ-16 בפברואר 1897, כרך 1, מס' 3, עמ' 46-47, וב-17 בפברואר 1897, כרך 1, מס' 4, עמ' 49-53.

TAM1897 D 46.3כולם יודעים שזו תקופה מדעית מאוד, לפחות בשמה, ביומרותיה ובשאיפותיה. אלוהים רוצה שעמו תמיד יהיה מעודכן עם רוח הזמן. יותר מכך: הוא רוצה שעמו תמיד יהיה צעד אחד לפני רוח הזמן. במיוחד הוא רוצה שעמו תמיד יהיו רפורמטורים, וכדי שאדם יהיה רפורמטור, עליו להיות צעד אחד לפני רוח הזמן. מכיוון שזו תקופה מדעית במיוחד, ביומרותיה ובדרכים אחרות, מפעלו של אלוהים – עמו – חייבת להיות מדעית כדי לעמוד בדרישות התקופה. זו הצהרת ההנחה שללימודה אני מזמין אתכם הלילה. האדון רוצה שאתם ואני נקבל את ההנחה הזו, נלמד אותה ונבנה עליה, עד שתוכח בנו לעיני העולם שההנחה הזו נכונה מבחינה מדעית. אם אתם ואני, אם כל מי שנושא את שמו של המשיח, נעשה זאת, אזי הדבר הזה ייעשה על ידי אדוני. העולם יראה זאת, והעולם יראה זאת בין אם אתם ואני לוקחים בזה חלק ובין אם לא. כי אם אתם ואני לא ניקח בזה חלק, ייקחו בזה חלק אלה שיאפשרו לאדוני להוכיח זאת דרכם; ואם אתם ואני לא נאפשר לו לעשות זאת, נפספס את ההזדמנות.

TAM1897 D 46.4אבל אתם אומרים: הישועה היא מלאכתו של עם ה׳. הישועה היא המפעל היחיד של האדון. זה מה שאמרו האחים האחרים. זה מה שלמדנו בשיעור אחר הצהריים, וזה מה שלמדנו בכל השיעורים באיגרת אל העברים. זהו השיעור שלמדנו במקומות אחרים בכתבי הקודש. וכתבי הקודש אומרים שאסור לנו לדעת דבר מלבד ישוע המשיח ואותו צלוב. אתם אומרים זאת; כן, וגם אני אומר זאת. אני אומר שעבודת עם ה׳ — כל מה שמהווה את מפעל האלוהים בעולם — היא עבודת הישועה. וזה תואם בדיוק את מה שכבר הצהרנו. לכן הישועה היא מדע.

TAM1897 D 46.5יותר מכך: הישועה אינה רק מדע, היא אינה סתם מדע; היא העיקר, המפתח, המרכז של כל המדעים. היא הדבר המדעי ביותר מבין כל הדברים שעוסקים בהם מוחות בני האדם בעולם הזה. כך שכאשר עם ה׳ יקבל את הישועה של אלוהים כפי שהיא באלוהים; כאשר מפעל הישועה שלו בעולם יעמוד כמייצג אכן את רעיונותיו לגבי הישועה, אז יתגלה לעולם המדע העולה על כל המדעים האחרים. אז עם ה׳ יוכל לעמוד בפני מלכי המדע עצמם, ולא יתבייש, בעידן מדעי.

TAM1897 D 47.1עכשיו, אני מחויב לחלוטין לאמת הזו. ואני רוצה שתראו עד כמה היא אמת מוחלטת. אתם ואני מחויבים לישועת אלוהים. ואני רוצה שתראו מתוך כתבי הקודש — ספר כל האמת — שהישועה היא מדע. אז תהיו, יחד איתי, מחויבים לאמת הזו.

TAM1897 D 47.2ראשית, אם כן, אני רוצה שתחשבו בבהירות, ותראו בעצמכם לא רק שהישועה היא מדע; אלא שהיא המדע הנעלה מכולם.

TAM1897 D 47.3המילה "מדע" פירושה, במובן המילולי, ידע. מדע הבוטניקה הוא הידע בבוטניקה. מדע האסטרונומיה הוא הידע באסטרונומיה. כך שמדען אחד הגדיר את המדע כ"תוצר של חשיבה". כל הידע — המדע — שיש לעולם בנושא האסטרונומיה, הוא תוצר של חשיבת העולם בנושא האסטרונומיה.

TAM1897 D 47.4הישועה היא דעת אלוהים: "ואלה הם חיי העולמים לדעת אתך אשר אתה לבדך אל אמת ואת ישוע המשיח אשר שלחת׃" לפיכך, זהו מדע. אך ידיעה זו אינה תוצר מחשבתו של האדם: היא תוצר מחשבתו של אלוהים. כי "עין לא ראתה ואזן לא שמעה ולא עלה על לב אנוש את אשר הכין האלהים לאהביו׃ ולנו גלה האלהים ברוחו כי הרוח חוקר את הכל גם את מעמקי האלהים׃" לפיכך הישועה, בהיותה תוצר מחשבתו של אלוהים, אינה רק מדע, אלא היא הגבוהה שבכל המדעים.

TAM1897 D 47.5שוב: מה שהעולם מכיר כמדע — מדעי הטבע — הוא תוצר מחשבתם של בני האדם. בני האדם חושבים באמצעות השכל. לפיכך, באמצעות השכל עוסקים בני האדם בכל המדעים הללו. אך הישועה עוסקת בשכל עצמו. איזה מהם, אם כן, הוא הגבוה יותר? מה גבוה יותר — זה העוסק בכל הדברים האחרים, או זה העוסק במה שעוסק בכל הדברים האחרים? — ללא ספק, האחרון. אם כן, כשם שבאמצעות השכל עוסקים בני האדם בכל שאר המדעים, והישועה עוסקת בשכל עצמו, ברור לחלוטין, לא רק שהישועה היא מדע בדיוק כמו כל מדע אחר, אלא שהיא מדע נעלה יותר מכל שאר המדעים. זהו המדע הנעלה ביותר שיכול להיות ידוע לשכל האדם.

TAM1897 D 47.6ועוד: הישועה עוסקת בשכל. אך מי הוא זה שבמסגרת הישועה ובאמצעות הישועה עוסק בשכל? — זהו אלוהים עצמו. אם כן, מכיוון שאלוהים עצמו הוא זה שמגבש, שמגלה, את המדע הזה; ומכיוון שמדע זה הוא תוצר מחשבתו של אלוהים; מכאן נובע שמדע הישועה הוא המדע הגבוה ביותר, העמוק ביותר, הרחב ביותר, הידוע לא רק לשכל האדם, אלא ליקום כולו.

TAM1897 D 47.7נקרא כמה פסוקים מהכתובים. "ואל תשתוו לעולם הזה כי אם התחלפו בהתחדש דעתכם." רומים 12:2. "לכן בשכלי הנני עבד לתורת האלהים." רומים 7:25. "וידענו כי בא בן אלהים ויתן לנו בינה." "יש לנו רוח המשיח׃" הדרך היחידה שבה האדון יכול להגיע אלינו היא דרך השכל. הוא פועל איתנו רק דרך השכל. הוא מושל בנו רק דרך שכלנו. ראו: "בשכלי הנני עבד לתורת האלהים ובבשרי אני עבד לתורת החטא׃" והמצווה הראשונה מכולן היא זו: "שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד׃ ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך." "יען מחשבת הבשר רק שנאת אלהים היא באשר לא תשתעבד לתורת האלהים ואף איננה יכולה׃" השכל הבשרי שאינו יכול להיות כפוף לחוק ה׳ — אינו יכול — חייב להשתנות, חייב להיות מוחלף בשכל אחר המשרת תמיד את חוק ה׳. שינוי השכל הזה הוא הישועה. חידוש השכל הזה נעשה על ידי אלוהים במעשה הישועה שלו, ואין ביכולתו של אף אחד אחר לעשותו. לכן זהו המדע הנעלה מכולם — הנעלה ביותר הידוע לשכל האדם, הנעלה ביותר הידוע ליקום.

TAM1897 D 47.8האם אינכם מתחילים להבין מדוע העדויות מדברות על "מדע הישועה"?

TAM1897 D 49.1עכשיו אני רוצה שתראו שגם אחרים חושבים כך. אני רוצה שתראו שאני לא לבד בעניין זה. אני רוצה שתראו שיש לנו סמכות בעמדה זו — סמכות מדעית — כלומר, סמכותם של אנשים המבינים במדע.

TAM1897 D 49.2אם הייתי יכול להביא לכם הלילה ראיות לכך שמי שמבינים את כל המדעים האחרים טוב יותר מכל אדם אחר בעולם הזה, מעידים כי הם מתעניינים במדע זה יותר מאשר בכל שאר המדעים גם יחד, וכי הם רואים בו יותר דברים הראויים לתשומת לבם מאשר בכל שאר המדעים גם יחד, האם לא הייתם אומרים אז שאני צודק בדבריי — מנקודת מבט מדעית? ובכן, יש לי בדיוק קבוצה כזאת — קבוצה שמבינה את כל המדעים האחרים, ויש לי את ההוכחה המוצגת באמינות כי הם מתעניינים בזה יותר מאשר בכל האחרים גם יחד.

TAM1897 D 49.3בפטרוס א' 1:10-12, השליח מדבר על הישועה, ושם אני קורא את הדברים הבאים:—

TAM1897 D 49.4את התשועה אשר עליה חקרו ודרשו הנביאים הנבאים על החסד השמור לכם׃ בחקרם לדעת מתי ואיך תהיה העת אשר הודיעה רוח המשיח אשר בקרבם בהגידו מראש את ענויי המשיח ואת הגדלות אשר אחריהם׃ ונגלה להם כי לא לפנשם כי אם לנו שרתו בדברים ההם אשר הגד לכם עתה על פי המבשרים אתכם ברוח הקדש השלוח משמים דברים אשר מלאכי אלהים חמדו להשקיף אל תוכם׃

TAM1897 D 49.5אילו דברים המלאכים משתוקקים להתבונן בהם? — ישועת אלוהים כאשר מבשרים אותה ברוח הקודש שנשלחה משמים. המילה היוונית ל"משתוקקים" פירושה כאן "לשים את לבו על דבר". והמילה היוונית ל"להתבונן" פירושה: "להתכופף אל דבר מה כדי להביט בו; להביט בראש מורכן קדימה; להתבונן בגוף כפוף; להתבונן בזהירות, לבחון בסקרנות — של מי שרוצה להכיר דבר מה". כזו היא גישתם של המלאכים כלפי נושא הישועה.

TAM1897 D 49.6עתה, האם המלאכים מבינים מדעים אחרים — ביולוגיה, גיאולוגיה, איכתיולוגיה, אסטרונומיה — את כל שאר המדעים? אתם יודעים שכן. כולם יודעים שהמלאכים מבינים לעומק את כל שאר המדעים. כולם יודעים שניתן לומר בביטחון גמור שכל המלאכים מבינים את כל שאר המדעים לעומק אינסופי יותר מאשר כל אדם מבין, או אי פעם הבין, מדע בודד כלשהו. אך המלאכים מתעניינים בנושא הישועה יותר מאשר בכל שאר המדעים. אלה שיודעים יותר מכולם, מתעניינים ביותר בנושא זה. אה, ובכן, הסכמתם איתי לפני זמן קצר שאם אוכל לצטט סמכות כזו, תגידו שאנו יכולים לנקוט בעמדה זו בבטחה. אז בואו, אנו בטוחים. אנו נמצאים בחברה הטובה ביותר — כן, החברה המדעית הטובה ביותר. ישנה סמכות מכרעת בנושא, סמכות מדעית.

TAM1897 D 49.7עכשיו, אני לא משחק במילה "מדע" הלילה. אני משתמש במילים "מדע" ו"מדעי" בהתייחס לישועה כמילה אמיתית לחלוטין. ישועת אלוהים היא אכן דבר מדעי, לא במובן כוזב, אלא באופן אמיתי, מדעי ביותר. לכן אל תחשבו לרגע שאני משחק במילה "מדע" או "מדעי". אני משתמש בה בכנות, כי היא נכונה בהקשר זה.

TAM1897 D 49.8אך זה לא הכול: לא רק שהמלאכים חפצים להתבונן בכך, כמי שרוצים להכיר דבר-מה; אלא שהם אכן מכירים דבר-מה. הם אכן לומדים על-ידי התבוננות בכך ולימודו. פנו לאפסיים 3:8-11, ותראו את הרעיון הזה מבוטא:—

TAM1897 D 50.1לי צעיר הצעירים שבכל הקדשים נתן החסד הזה לבשר בגוים את עשר המשיח אשר לא יחקר׃ ולהאיר עיני כל [אני משמיט את המילה "אנשים", כי היא משתמעת] מה היא הנהגת הסוד הנסתר מדרת עולם באלהים יוצר הכל על ידי ישוע המשיח׃ למען [הנה, עליי לבשר את העושר הבלתי נתפס של המשיח כדי לגרום לכולם לראות מהי השותפות בסוד שהוסתר באלוהים, וזאת במטרה, לשם כך] אשר תודע עתה על ידי העדה לשרים לשליטים אשר במרומים חכמת אלהים המפליאה דתכיה׃ על פי עצת עולמים אשר יעץ במשיח ישוע אדנינו׃

TAM1897 D 50.2מהי ה"מטרה" בכך שאנשים יראו זאת? — כדי שהשררות והכוחות "במקומות השמימיים" (בתרגומים אחרים כתוב "בשמים"; וזה נכון) ידעו את חוכמתו המגוונת של אלוהים. המלאכים, השררות והכוחות, משתוקקים בכל לבם להתבונן בבשורת הישועה הזו כאשר מבשרים אותה ברוח הקודש שנשלחה משמים. הם אכן מתבוננים ולומדים. וכאשר הם לומדים, הם מגלים גילויים חדשים של חוכמת אלוהים — חוכמתו המגוונת של אלוהים — על פי תכליתו הנצחית אשר קבע במשיח ישוע אדוננו. אתם יודעים מכתובים אחרים כי סוד אלוהים זה, תכליתו הנצחית, מתגלה בבשורה. אתם יודעים שהשררות והכוחות בשמים אינם נצחיים במובן מסוים — הם אינם מנצח עד נצח. הם מנקודה מסוימת ועד הנצח, כמוכם וכמוני. גבריאל הוא לנצח רק מהנקודה שבה הוא נברא. הוא אינו מנצח עד נצח.

TAM1897 D 50.3אבל אלוהים הוא מנצח ועד נצח. עתה, מנצח ועד נצח הייתה, וישנה, תכלית — תכליתו הנצחית שנקבעה במשיח ישוע אדוננו. כמה זמן ייקח למלאכים להגיע לעומק, למצות את הלימוד, של אותה תכלית נצחית? — עד נצח. זה ברור דיו. אם כן, כאשר תכלית זו מתגלה בבשורה, מתבררת באמצעות סוד אלוהים, שהוא: "המשיח אשר בכם אשר הוא תקות הכבוד", ברור למדי שהמלאכים חוקרים אותה. וכאשר הם מתבוננים בה, הם רואים שם את חוכמתו המגוונת של אלוהים, על פי תכליתו הנצחית. הם משתוקקים להתבונן בה. הם עושים זאת, וכך לומדים.

TAM1897 D 50.4ובכן, מכיוון שהם מבינים את כל המדעים האחרים יותר מכל אדם שמבין מדע כלשהו, וכאשר הם מתעניינים בזה יותר מאשר בכל האחרים, ולומדים ממנו; האם אין זו עובדה שעליה אנו יכולים, אתם ואני, לסמוך בבטחה? אם כן, האם גם זה אינו נושא הראוי למחשבתנו, למחשבתנו הגבוהה ביותר, יותר מכל האחרים גם יחד? והאם איננו יכולים לשים את ליבנו על כך, ולהקדיש לו את כל נפשנו מבלי להיות בלתי מדעיים? הו, אנו יכולים, אנו יכולים! הבה נעשה זאת.

TAM1897 D 50.5עכשיו, אל תבינו אותי לא נכון. אני לא תוקף את המדעים האחרים. אינני אומר שיש להתעלם מכל המדעים האחרים, ולראות בהם אשליות שווא שאינן ראויות לשום תשומת לב. לא; אני אומר שזה גדול יותר מכולם; ושכל מה שאנו לומדים בהם חייב להילמד בכפוף לזה, שהוא גדול מהם. אני אומר רק שכל האחרים חייבים לתפוס מקום משני, לפחות, ביחס לזה, אם ברצוננו להיות מדעיים.

TAM1897 D 50.6חשבו על כך! קחו את השכל הטבעי שלנו, שבו אנו עוסקים במדעים אחרים. האם אני, או כל אדם אחר, יהיה מדעי במובן המדויק של המילה אם אקדיש את החשיבה הטובה והגבוהה ביותר שלי למדע כלשהו, כאשר יש לי את הסמכות הגבוהה ביותר האפשרית לכך שיש מדע גבוה יותר בהישג ידי? האם זה יהיה מדעי? — לא. ובכן, עד כאן אנו רואים כי זהו מדע; כי זהו המדע הגבוה ביותר. אם כן, כל אדם שאינו מקדיש את מחשבתו הגבוהה ביותר, את מחשבתו הטובה ביותר, ואת כל כוחותיו, למדע זה בראש ובראשונה, ואינו נותן לו להוביל את כל המדעים האחרים, מטבע הדברים אינו מדעי.

TAM1897 D 50.7והוא גם אינו חכם. שכן מהו מדע זה? — הישועה. טוב מאוד. והיא החיים הנצחיים. נניח שאקדיש את כל חיי, את כל כוחותיי, למדעים אחרים, תוך הזנחת מדע זה, או תוך התייחסות אליו כאל נחות, האם אשיג אותו? — לא. כמה זמן יהיה לי, אם כן, ללמוד את המדעים האחרים? — לכל היותר רק כמה שנים. אז עבודתי על מדעים אלה תסתיים לנצח, ולעולם לא תהיה לי הזדמנות ללמוד אותם עוד.

TAM1897 D 50.8אבל אם אקח את זה קודם כל, ואשאיר את האחרים במקום משני עד שאבטיח את זה, האם אז תהיה לי הזדמנות ללמוד את האחרים? — כן. לכמה זמן? — לנצח. אה, האם זו לא הדרך החכמה אם כן? האם זו לא הדרך החכמה היחידה? והאם זו לא הדרך המדעית וההגיונית היחידה? — בהחלט כן. בואו, אם כן, נהיה מדעיים, בקפדנות, ברמה הגבוהה ביותר.

TAM1897 D 50.9ועכשיו נביט מעט קדימה. באותו קטע ראשון שעיינו בו על המלאכים, הוא התחיל בנביאים, כך: "את התשועה אשר עליה חקרו ודרשו הנביאים הנבאים על החסד השמור לכם׃" כאשר העידו מראש על סבלות המשיח, ועל התהילה שתבוא בעקבותיהן.

TAM1897 D 51.1ובכן, על ידי הנביאים הובא בכתב, כפי שיש לנו כאן, מדע הישועה הזה, תוצר מחשבתו של אלוהים בנושא הישועה. ספר המדע הזה, מדע הישועה הזה, הגיע באמצעות הנביאים. האם ידעו דבר מה על המדעים האחרים? — כן.

TAM1897 D 51.2אנו יכולים למצוא זאת במספר מקומות — יותר ממה שיש לנו זמן להתייחס אליהם הלילה. אך נבחן שתיים או שלוש נקודות, כדי שנוכל להטמיע בתודעתנו את העובדה שאכן היה להם ידע בנושאים אלה.

TAM1897 D 51.3בפרק החמישה-עשר של האיגרת הראשונה אל הקורינתיים יש אמירה מדעית שנאמרה כ-1,700 שנה לפני שהמדע גילה אותה. היא הייתה שם כל הדורות הללו, אך המדענים בתחום זה לא ידעו עליה באמצעות תהליך החשיבה שלהם. זוהי אמירה של אמת בתחום האסטרונומיה. מי שהאמין באמירה שבכתבי הקודש ידע זאת כל הזמן, כמובן, אף על פי שמעולם לא שמע את המילה "אסטרונומיה"; אך המדע האנושי לא ידע זאת, וגילה אותה רק לאחר זמן כה רב.

TAM1897 D 51.4מחשבה נוספת: כאשר כותב כתבי הקודש ניסח את הקביעה המדעית הזו, אשר 1,700 שנה לאחר מכן מצאו המדענים שהיא נכונה מבחינה מדעית, האם לא הייתה זו קביעה מדעית אמיתית לא פחות בכל הזמן, כפי שהייתה לאחר גילויה? — בוודאי. אם כן, האם לא הייתה כזו גם כאשר הכותב כתב אותה? — בהחלט. הפסוק הוא בקורינתים א' 15:41:—

TAM1897 D 51.5אחר הוא כבוד השמש ואחר הוא כבוד הירח ואחר הוא כבוד הכוכבים כי כוכב מכוכב נבדל בכבודו׃

TAM1897 D 51.6דבר זה לא היה ידוע לפני מאה שנים, משום שלפני כמאה שנה אדם שראה את עצמו כאסטרונום נכבד, ונחשב ככזה בקרב עמיתיו, ביקר את האמירה הזו כלא נכונה, וכעדות לבורותם של כותבי כתבי הקודש; משום שהוא חשב (כלומר, כותב כתבי הקודש חשב) שכוכב אחד נבדל מכוכב אחר בכבודו, בבהירותו, ולא במרחקו. זו הייתה עמדתו של המבקר בנוגע לכך. רעיונו היה, והוא דיבר בשם מדע האסטרונומיה, שהסיבה היחידה שבגללה כוכב אחד נראה לנו בהיר ויפה יותר מאחר, היא שאחד קרוב אלינו יותר מהאחר, ולכן אנו מקבלים יותר מאורו. אך היום, בכל תחומי המדע, ידוע כי האמת היא שיש הבדל רב בין הכוכבים, בפארם, ביופיים ובגווניהם, כמו בין הפרחים על פני האדמה. כך שאם היינו יכולים לראות את כל הפרחים על פני האדמה פרושים לפנינו בשדה מפואר, בכל תפארתם ובמגוון גווניהם, ואז היינו יכולים לראות את כוכבי השמים בבהירות כפי שאנו רואים את אלה, היינו רואים את האחד מגוון ויפה בדיוק כמו האחר. דבר זה ידוע כיום, אך לא היה ידוע כאשר נכתב הקטע הזה אל הקורינתיים.

TAM1897 D 51.7ועתה, אני שואל, האם לא הייתה זו אמירה מדעית, האם לא הייתה זו אמירת אמת מדעית, ביום שבו פולוס כתב אותה ושלח אותה לקורינתוס, באותה מידה של ודאות כפי שהיא היום? הגילוי שהמדע עשה, כי זו האמת, לא הפך אותה לאמת, ולא הוסיף ולו גרם אחד למשקלה כאמת. גילוייהם פשוט הראו שהם גילו משהו שהיה נכון, אך אותו לא ידעו קודם לכן, משום שלא האמינו בכתבי הקודש. אילו רק היו קוראים זאת בכתבי הקודש, ומאמינים בה ומקבלים אותה, את הנקודה המדעית הזו היו יודעים הרבה לפני שכל מדען היה מגלה אותה.

TAM1897 D 51.8יש מדע נוסף: סר אייזק ניוטון ישב יום אחד תחת עץ תפוח. תפוח נפל מענף סמוך אליו. פעמים רבות נפלו תפוחים מעצים בעבר. הוא ראה תפוחים נופלים מעצים בעבר. אך באותו יום היה במצב רוח מהורהר, והוא החל לחשוב. מדוע נפל אותו תפוח? זה בוודאי משום שלכדור הארץ הייתה השפעה כלשהי עליו, שמשכה אותו אליו. מכיוון שכדור הארץ גדול מהתפוח, הוא היה מושך אותו אליו ברגע שהתפוח השתחרר מהעץ. הוא אמר: "אם אקח את התפוח הזה ואזרוק אותו גבוה ככל שאוכל, הוא ייפול שוב אל האדמה. ואם השפעת האדמה היא שהביאה אותו למרחק הקטן הזה, כאשר אזרוק אותו גבוה ככל שאוכל והוא יחזור שוב, זו הוכחה שהשפעת האדמה מגיעה למרחק כה רב מהאדמה, אוחזת באותו הדבר ומחזירה אותו. אם הייתי יכול לזרוק אותו לגובה של מייל, והוא היה חוזר, אז היה ברור שההשפעה הזו מגיעה למרחק של מייל כדי להחזיר את הדבר הזה". אז הוא אמר: "אם זו האמת, ההשפעה הזו צריכה להגיע עד לירח. אני תוהה אם היא אכן מגיעה עד לירח? אלך ואבדוק". הוא הלך לביתו והתיישב שם, לקח את החישובים האסטרונומיים על מסלול הירח במקומו, ועבד על סדרה ארוכה של מספרים. אך הם לא הסתדרו. הוא ניסה שוב ושוב, אך הם לא הסתדרו; הוא לא הצליח לגרום להשפעה הזו להגיע עד לירח.

TAM1897 D 52.1הוא הניח את העניין בצד למשך כעשר שנים, אם אני זוכר נכון, לפני שחזר אליו. יום אחד פורסם חישוב חדש של מסלול הירח, שתיקן כמה אי-דיוקים בנתונים הקודמים. כשזה פורסם, אמר ניוטון, "אני תוהה אם זה יספק את מה שאני מחפש". הוא השיג את הנתונים, ניגש לעבודה, ועבד על סדרה ארוכה של חישובים, שכמובן היו מפתיעים אותנו מאוד. אבל לבסוף הוא הגיע למרחק של שתיים או שלוש ספרות מהתוצאה הסופית, וראה שזה הולך להתאים. הוא היה כל כך המום מהעובדה המופלאה, עד שלא הצליח לסיים את החישובים. העט נפל מידו, והוא נאלץ לבקש מחבר שיסיים את העבודה במקומו. החבר עשה זאת, וסר אייזק ניוטון הוכיח עובדה מדעית, או ליתר דיוק, מדע חדש. זה נקרא כוח הכבידה. ומאז הוא נכנס לדפי ההיסטוריה.

TAM1897 D 52.2זה אכן היה דבר גדול. אך הדבר הזה הופיע בכתבי הקודש אלפיים וחמש מאות שנה לפני שסר אייזק ניוטון גילה אותו בטבע. כוח הכבידה הוא פשוט האיזון של היקום. זהו העיקרון הזה, החוק הזה, כפי שהמדענים היו אומרים, שבאמצעותו נשמר האיזון של היקום. כלומר, כל גוף ביקום משפיע על כל גוף אחר, והוא מאוזן עמו. לא רק כל גוף, אלא כל חלקיק חומר ביקום, מושך ומשפיע על כל חלקיק חומר אחר ביקום.

TAM1897 D 52.3בעולם הפיזי זו פשוט העובדה המקבילה למה שלמדנו בשיעור כתבי הקודש אחר הצהריים, בנושא החיים. גילינו שאי אפשר לגעת באף אחד או בשום דבר מבלי שהדבר יהיה ידוע בכל רחבי היקום. אף לא דרור אחד נופל מבלי שאביכם ידע על כך, ואותו דרור אינו נופל מבלי שנפילתו תורגש בכל רחבי היקום. זו פשוט עובדה המקבילה לכך.

TAM1897 D 52.4ישנה גם עובדה רוחנית המקבילה לשתי אלה.

TAM1897 D 52.5"אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח׃ אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך׃ אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים׃ גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך׃" תהילים 139:7-10.

TAM1897 D 52.6כאשר אתם ואני חושבים מחשבה נכונה, האם היא מתגלה במקום אחר כלשהו? אנו חושבים מחשבה שגויה. מהי מחשבה שגויה? — חטא. היכן מתחיל החטא, אם כן? — במחשבה. האם חטאי מתגלה במקום אחר כלשהו ביקום מלבד עצמי? מי מבחין בו? — אלוהים, על ידי רוחו. אם כן, האם יש עובדה רוחנית ביקום שלנו שאין מבחינים בה? שאינה מורגשת? או מחשבה לטובה או לרעה שאינה מורגשת? האם אינכם רואים את כוח הכבידה כמדע, אם כן? סר אייזק ניוטון גילה אמת ביקום התואמת לאמיתות אחרות ביקום.

TAM1897 D 52.7החוק שגילה ניוטון הוא, כפי שאמרתי, זה שבאמצעותו נשמר האיזון ביקום. כעת אקרא את הפסוק המראה כי דבר זה היה ידוע 2,500 שנה לפני שניוטון גילה אותו. ישעיהו 40:12:—

TAM1897 D 52.8מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשלש עפר הארץ ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים׃

TAM1897 D 52.9כאשר הוקמו ההרים והגבעות, הם היו מאוזנים זה עם זה. האם אלוהים קבע את הדבר כך שהאיזון ביניהם יישמר? מהו השם המדעי של החוק שבאמצעותו נשמר האיזון בין הדברים? — כוח הכבידה. על מה, אם כן, דיבר ישעיהו? — על כוח הכבידה. אין ספק שכן.

TAM1897 D 52.10מדען ממחיש עובדה זו באמצעות הפרח הקטן המכונה "פרח השלג". חשבו על שני סוגי פרחים המתרבים מזרע. האחד הוא פרח זקוף, והאחר הוא פרח שמוט. בוודאי הבחנתם בפרחים שיש בהם צירים קטנים העומדים סביב ציר מרכזי. ובכן, בפרח זקוף המתרבה מזרע, הגבעול המרכזי תמיד קצר יותר מאלה המקיפים אותו. אם מדובר בפרח שמוט, הגבעול המרכזי ארוך יותר מאלה המקיפים אותו. הסיבה לכך היא שאבקת הפרחים — האבקה — הנמצאת על הגבעולים המקיפים חייבת ליפול על הגבעול המרכזי, אחרת לא תיתכן התרבות של הפרח.

TAM1897 D 52.11עכשיו, בפרח זקוף המתרבה מזרע, הציר המרכזי הזה חייב להיות קצר יותר מהאחרים, כדי שהאבקה שעל האחרים תוכל ליפול עליו. אילו היה ארוך יותר, אתם מבינים שהאבק היה נופל למטה, ומחטיא אותו, ולכן לא היה יכול להיווצר זרע. אם מדובר בפרח שמוט, והציר הזה קצר יותר מהאחרים, האבק ייפול הצידה ושוב לא יוכל להיווצר זרע. לפיכך, בכל פרח זקוף המתרבה מהזרע, הציר המרכזי קצר יותר מאלה המקיפים אותו. בכל פרח שמוט המתרבה מהזרע, הציר המרכזי ארוך יותר.

TAM1897 D 53.1פרח השלג מתרבה מהזרע. ולמרות שהוא פרח זקוף, הציר המרכזי שלו ארוך יותר מאלה המקיפים אותו. כיצד ייתכן הדבר? אציין זאת שוב כדי שתבינו את הנקודה ביתר בהירות: פרח השלג הוא פרח זקוף, במובן המדויק של המילה, והוא מתרבה מהזרע. לפיכך, הציר המרכזי אמור להיות קצר יותר מהאחרים. אך הוא ארוך יותר. כיצד, אם כן, הוא יכול להתרבות מהזרע? ה' דאג לכך. הוא קבע כך שלמרות היותו פרח זקוף, הוא יתכופף וירכין את ראשו. לכן הציר המרכזי נעשה ארוך יותר מהאחרים, דווקא בפרח זקוף זה. הוא צומח ועומד זקוף עד שהוא פורח, מבשיל ומוכן להתרבות. בדיוק אז הוא מרכין את ראשו, וכאשר האבקה נופלת למקומה, הפרח הקטן מתרומם שוב ועומד זקוף.

TAM1897 D 53.2עכשיו, זה יפה כשלעצמו; אך כאן נכנסת לתמונה ההדגמה של חוק הכבידה. המדען הזה אומר לי שמה שגורם לפרח לנטות, להרכין את ראשו, הוא כוח המשיכה של כדור הארץ. זה נכון. מה גורם לתפוח ליפול? — משקל. אך משקל הוא פשוט כוח הכבידה — מהמילה הלטינית gravus, שפירושה משקל. מה גורם לאותו פרח העומד זקוף להרכין את ראשו? — משקלו של כדור הארץ. אבל מדוע משקל כדור הארץ אינו גורם לפרח הזה להרכין את ראשו כבר קודם לכן? — אה, כאשר אלוהים ברא את הפרח הקטן הזה, הוא איזן את כדור הארץ, אכן, הוא איזן את היקום, בהתאם לצרכי הפרח. כאשר אלוהים ברא את פרח השלג הצנוע הזה, הוא החזיק את היקום באיזון, והתאים אותו לצרכיו של הפרח הזעיר הזה! ואם אלוהים דואג לפרח הזעיר הזה, האם לא ידאג לכם עוד יותר, קטני האמונה?

TAM1897 D 53.3עכשיו המדען הזה אומר לי שאם כדור הארץ — וכמובן היקום — היה נוצר כבד יותר בפאונד אחד, או באונקיה אחת, ממה שהוא, זה היה גורם לפרח השלג להרכין את ראשו לפני הזמן הנכון; כי בהיותו כבד יותר, הייתה לו השפעה גדולה יותר עליו. ובמקרה כזה, פרח השלג הראשון היה גם האחרון. אך כדי שפרח השלג הקטן הזה יוכל לחיות ולשמח את האנושות עד קץ העולם, קבע אלוהים את היקום בדיוק לפי צרכיו של פרח זה, כך שכאשר מגיע הזמן המדויק שבו הוא זקוק לכך, המשקל מספיק בדיוק כדי להטות אותו. ואז, בעודו תלוי כדי שהרבייה תתקיים, כוח נוסף מגיע מהשורשים, והגבעול נעשה מעט נוקשה יותר, והפרח מתגבר על כוח הכבידה, ועומד כמקודם.

TAM1897 D 53.4מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשלש עפר הארץ ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים׃

TAM1897 D 53.5מי קבע את מאזני היקום? — אלוהים. ישעיהו הצהיר זאת כמעט אלפיים חמש מאות שנה לפני שסר אייזק ניוטון גילה זאת. האם לא הייתה זו עובדה מדעית כאשר ישעיהו כתב זאת? — כן. האם לא הייתה זו עובדה מתועדת לאורך כל אותם דורות? — כן. האם לא הייתה זו אמת מדעית כל הזמן? — כן. האם הפכה לאמת מדעית עוד יותר כאשר ניוטון גילה אותה? — לא; המדענים למדו דבר מה שלא ידעו קודם לכן, אך הדבר עמד בכתבי הקודש כל הזמן.

TAM1897 D 53.6חשבו על הדברים האלה. אלוהים רוצה שנעשה זאת. הוא רוצה שאתם ואני נבין שהישועה, דברו אשר נתן לנו, ואליו הוא קורא את מחשבתנו הגבוהה ביותר, אינה איזו סוגיה צדדית קטנה וצרה; אלא הדבר הגדול ביותר שהעולם יכול אי-פעם לדעת. זהו הדבר הגדול ביותר שהמדע של העולם יכול אי-פעם לדעת. זהו המדע החשוב ביותר שהעולם יכול אי-פעם לדעת.

TAM1897 D 53.7עם זאת, איננו אמורים ללמוד אותו כדי להיות מדעיים. עלינו ללמוד אותו כדי להיוושע; והישועה היא דבר מדעי.