פרק 13 — סימני ההדרכה האלוהית

GSAM 198.1"או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסת באתת ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדלים ככל אשר עשה לכם יהוה אלהיכם במצרים לעיניך׃ אתה הראת לדעת כי יהוה הוא האלהים אין עוד מלבדו׃"¹

GSAM 198.2כך פעל האדון בהוצאת עם מקרב אומה אלילית, כדי שיוכל להוציאם למקום שבו יוכל לדבר אליהם את תורתו, ולמסור אותה להם חקוקה על לוחות אבן. הנסים הללו לא נעשו כדי לספק את סקרנותם, אלא כדי שידעו בוודאות כי מי ש"עשה גדלות במצרים׃ נפלאות בארץ חם נוראות על ים סוף׃"², ודיבר אליהם מתוך האש והעשן של פסגת סיני הבוערת, אינו אלא אלוהים החי והאמיתי, בורא כל הדברים.

GSAM 198קריאתו של משה מתוך הסנה הבוער

GSAM 198.3משה עצמו לא היה יכול לשכנע את בני ישראל לעזוב את מצרים רק על ידי שאמר להם: "בעודי רועה את הצאן במדבר, חשבתי עליכם ברגשות חמלה בשל שעבודכם, וכעת ירדתי להוציא אתכם ממצרים, כפי שניסיתי לעשות כאשר הרגתי את המצרי רגע לפני שברחתי לארץ מדיין." [199]

GSAM 199.1נדרש הסנה הבוער שלא נשרף, וקול נשמע הבוקע מתוך הלהבות, כדי לשכנע אפילו את משה שהוא האיש שצריך "ללכת ולהוציא את העם ממצרים". בדרך נפלאה זו קיבל את המשימה, את הייעוד הנעלה והקדוש שלו, גילוי אשר מיד ימשוך את תשומת לב אחיו, ויכין את נפשם למה שעתיד לבוא, ובכך יוביל אותם לקבל את משה, בהנהגת אלוהים, כמנהיגם.

GSAM 199.2אם אי-פעם היה זמן מאז תחייתו של המושיע שבו חסידיו האבלים והמאוכזבים נזקקו לנחמה בנוכחותו ובדבריו המעודדים, היה זה באותו זמן שבו חלק מהמאמינים העצובים והנרדפים החזיקו מעמד באמונה איתנה לאחר "צוחת חצות הלילה" של 1844; ואם אי-פעם, מתוך רחמים, אלוהים דיבר ישירות אל נשמות כואבות, נראה כי זה היה בוודאי בזמן כזה, ולעם כזה.

GSAM 199נוכחותו המובטחת של האדון

GSAM 199.3זה שאינו מוגבל בדרכי פעולתו או באמצעיו, ואשר נתן את מתנות הרוח לכנסייתו כאשר "עלה למרום"³, הבטיח להיות עם חסידיו בהפצת הבשורה, "עד קץ העולם".

GSAM 199.4לאורך כל הדרך היה האדון מוכן להפגין את כוחו ואת מתנותיו עם אלה שחיפשו אותו בכל לבם. האם לא אמר בעת מתן משימת הבשורה: "אלה האתות אשר ילוו אל המאמינים יגרשו שדים בשמי ובלשנות חדשות ידברו׃ נחשים ישאו בידיהם ואם ישתו סם המות לא יזיקם על חולים ישימו את ידיהם וייטב להם"?⁴

GSAM 199מתנות הרוח בתקופת הרפורמציה

GSAM 199.5היו כמה גילויי כוח נפלאים של האדון והתגלויות של מתנת הנבואה בתקופת הרפורמציה במאה השש-עשרה, ובזמנים שלאחריה. [200] ד'אוביני מדבר על נבואותיו של יאן הוס. צ'ארלס באק, בספרו "אנקדוטות דתיות", מספר על נבואותיו של ג'ורג' ווישארט משנת 1546. ג'ון ווסלי, בכתביו, מספר על נבואותיו של ג'ונתן פירה ועל התגשמותן. הפסטור ג'. ב. פינלי, באוטוביוגרפיה שלו, מספר על חזון יוצא דופן וריפוי שחווה על בשרו בקיץ 1842. כתב העת Christian Advocate (המתודיסטי) פרסם תיאור מעניין של חזון יוצא דופן ותוצאותיו, כפי שנמסר לד"ר בונד, מאותה כנסייה, במהלך כהונתו. אלה היו אותות לאלה שחיפשו את האדון בענווה, כי הוא לא השתנה, וכי הוא עדיין ידבר אל עמו באמצעות מתנת הנבואה.

GSAM 200לכנסיית השארית תהיה רוח הנבואה

GSAM 200.1ישנן אמירות ברורות ומפורשות בכתבי הקודש כי האדון יגלה באופן מיוחד את מתנות רוחו, ובמיוחד את מתנת הנבואה, בקרב העם שיימצא ממתין לבואו. הפסוק הראשון שאליו אנו מפנים את תשומת הלב נמצא באיגרת אל הקורינתיים, ונוסחו: "אודה לאלהי בעבורכם בכל עת על חסד האלהים הנתן לכם במשיח ישוע׃ אשר עשרתם בו בכל בכל דבור ובכל דעת׃ באשר עדות המשיח התקימה בכם׃ עד כי לא חסרתם כל מתן החסד והנכם מחכים להתגלות אדנינו ישוע המשיח׃ אשר גם יקים אתכם עד עת קץ להיות נקיים ביום אדנינו ישוע המשיח׃"⁵

GSAM 200.2בספר ההתגלות אנו קוראים על "השארית" — כנסיית הבשורה האחרונה: "ויקצף התנין על האשה [הכנסייה] וילך לעשות מלחמה עם יתר זרעה השמרים פקודי אלהים ואשר להם עדות ישוע׃" ⁶ מהי "עדות ישוע", אנו שואלים, שאמורה להיות לכנסייה האחרונה, ואשר באישורה מכינה את הדרך להתגלות כל מתנות הרוח? לשאלה זו אנו מוצאים תשובה בעדות המלאך ליוחנן באי פטמוס: [201] "ואפל לפני רגליו להשתחות לו ויאמר אלי ראה אל תעשה זאת עבד כמוך אנכי וחבר לך ולאחיך אשר להם עדות ישוע השתחוה לאלהים כי עדות ישוע היא רוח הנבואה׃"⁷

GSAM 201.1ההגדרה שניתנה על ידי המלאך מראה כי "רוח הנבואה" המתגלה בכנסייה הממתינה למשיח היא זו שמכינה את הדרך לכל המתנות, וכי מלחמה מתנהלת נגד כנסיית השארית משום שיש בה מתנה זו.

GSAM 201עדותו של פאולוס על המתנות

GSAM 201.2איגרתו של פאולוס אל התסלוניקים מראה כי יום האדון — היום הסופי של המשפט המבצע — יבוא על ההמונים "כגנב בלילה"; אך הוא לא יפתיע כך את ילדי האדון הנאמנים, משום שהם "בני אור ובני יום". בין אזהרותיו לעם השומר הזה הוא אומר: "את הרוח לא תכבו׃ את הנבואות לא תמאסו׃ בחנו כל דבר ובטוב אחזו׃"⁸

GSAM 201.3על המילה היוונית propheteias, המתורגמת כאן כ"נבואות", אומר גרינפילד במילון היווני שלו: "הפעלת מתנת הנבואה, במובן זה, תסלוניקים א׳ 5:20." לכך מסכימים גם המילונים של פארקהרסט, רובינסון, ולידל וסקוט. זוהי, אם כן, עדות ברורה לכך שמתנת הנבואה האמיתית תהיה עם הכנסייה הממתינה לביאתו השנייה של המשיח. האזהרה היא לא לבוז למתנה, אלא לבחון אותה; ומשנמצא הביטוי הטוב — "לאחוז" בו.⁹

GSAM 201הגשמת ההבטחה

GSAM 201.4ציינו עד כה כיצד החל האדון לגלות את מתנת הנבואה במהלך הכרזת בשורת המלאך הראשון ובשורת המלאך השני. מתנה זו התפתחה באופן מלא יותר מאז תום 2,300 הימים. [202] האדון בחר בכלי משלו למטרה זו, ובחר כשליחתו מי שלא רק מסרה את הכל למענו, אלא שחייה היו תלויים על כף המאזניים, "החלשה שבחלשים". ¹⁰ תוך חודשיים לאחר תום הזמן, החלה העלמה אלן ג. הרמון מפורטלנד, מיין, שהייתה אז בת כ-17 בלבד, לקבל גילויים מהאדון.

GSAM 202.1מכיוון שהייתה לי הזדמנות לשוחח עם אלה שחיו בפורטלנד בזמן החזון הראשון, והכרתי גם את הגברת היינס, שבביתה חוותה העלמה הרמון את החזון הראשון שלה, אספר את העובדות כפי שנמסרו לי על ידי אותם אנשים.

GSAM 202.2באותה עת הייתה העלמה הרמון במצב בריאותי קריטי ביותר. במשך מספר שבועות כמעט ולא הצליחה לדבר אלא בלחישה. רופא אחד קבע כי מחלתה היא שחפת מימית. הוא אמר כי ריאתה הימנית נרקבה, והשמאלית חולה במידה ניכרת, וכי לבה נפגע. הוא אמר כי אינו סבור שתוכל לחיות אלא זמן קצר ביותר, לכל היותר, והיא עלולה למות בכל רגע. היא התקשתה מאוד לנשום כשהייתה שוכבת. בלילה הצליחה לנוח רק כשהיו תומכים בה במיטה בתנוחה כמעט יושבת. התקפי שיעול תכופים ודימומים מהריאות פגעו קשות בכוחה הגופני.

GSAM 202החזון הראשון של העלמה הרמון

GSAM 202.3בזמן שחוותה את החזון הראשון שלה, היא התארחה בבית גברת היינס. זה היה בבוקר, והן עסקו בתפילה משפחתית. חמש נשים נכחו במקום, כולן אחיות באמונה. אחרות כבר התפללו, והעלמה הרמון התפללה בלחישה, כאשר כוחו של אלוהים ירד באופן נפלא ביותר, והשפיע באופן ברור על כל הנוכחים, וברגע אחד היא איבדה את הקשר עם כל המתרחש סביבה — היא הייתה בתוך חזון.

GSAM 202.4במפגש הבא היא סיפרה למאמינים בפורטלנד את אשר נגלה לה. הם היו משוכנעים לחלוטין כי [203] הדבר בא מהאדון. באותה עת היו בפורטלנד כשישים אנשים שאישרו זאת כמעשה ידיו של האדון. היה כוח שליווה את החזון, כמו גם את תיאורו, שיכול היה לנבוע רק מהאלוהי. תחושה נשגבה וכבדת ראש של עניינים נצחיים ריחפה עליה ללא הרף, והיא נראתה מלאה ביראת כבוד שאי אפשר לתאר במילים, על כך שאדם כה צעיר ושברירי כמוה נבחר להיות כלי שדרכו ימסור האדון אור לעמו. היא סיפרה שבמהלך החזון נראה היה שהיא מוקפת במלאכים קורנים בחצרות השמים המפוארות, שם הכל הוא שמחה ושלום, וכי היה זה שינוי עצוב להתעורר אל המציאות הבלתי מספקת של החיים הארציים.

GSAM 203תקציר החזון הראשון

GSAM 203.1הסיכום הקצר הבא של החזון הראשון שלה, כפי שסיפרה אותו למאמינים בפורטלנד, ייתן מושג כלשהו על אופיין של כל החזונות:—

GSAM 203.2"בעודי מתפללת, כוחו של אלוהים ירד עליי כפי שמעולם לא הרגשתי קודם לכן. הייתי מוקפת באור, והתרוממתי גבוה יותר ויותר מעל האדמה. הסתכלתי סביבי כדי לחפש את אנשי האדוונט בעולם, אך לא הצלחתי למצוא אותם, ואז קול אמר לי: 'הביטי שוב, והביטי מעט גבוה יותר.' אז הרמתי את מבטי וראיתי שביל ישר וצר, המשתרע גבוה מעל העולם. בשביל זה הלכו אנשי האדוונט לעבר העיר, שהייתה בקצהו הרחוק של השביל. מאחוריהם, בקצה הראשון של השביל, הוצב אור בהיר, שאותו תיאר לי מלאך כ'צוחת חצות הלילה'. אור זה האיר לאורך כל השביל, והאיר את רגליהם, כדי שלא ימעדו. ואם שמרו את עיניהם קבועות בישוע, שעמד ממש לפניהם והוביל אותם אל העיר, הם היו בטוחים. אך עד מהרה התעייפו חלקם; הם אמרו שהעיר רחוקה מאוד, והם ציפו להיכנס אליה כבר קודם. אז היה ישוע מעודד אותם בהרמת זרועו הימנית המפוארת, ומזרועו יצא אור בהיר, שהתנופף [204] מעל אנשי האדוונט, והם קראו: "הללויה!" אחרים הכחישו בפזיזות את האור שמאחוריהם, ואמרו שלא אלוהים הוא שהוביל אותם עד כה. האור שמאחוריהם כבה, והותיר את רגליהם בחשכה מוחלטת, והם מעדו והסיטו את מבטם מהמטרה, ואיבדו את ישוע מעיניהם, ונפלו מהשביל אל העולם האפל והרשע שלמטה. עד מהרה שמענו את קול אלוהים כקול מים רבים, אשר הודיע לנו את היום והשעה של בוא ישוע. הקדושים החיים הכירו והבינו את הקול, בעוד שהרשעים חשבו שזהו רעם ורעידת אדמה. כאשר אלוהים הכריז על הזמן, הוא שפך עלינו את רוח הקודש, ופנינו החלו להאיר ולזהור בתפארת אלוהים, כפי שקרה למשה כאשר ירד מהר סיני."¹¹

GSAM 204תיאור מצבה של הגברת ווייט בעת החזון

GSAM 204.1לפני שנמשיך לעקוב אחר התיאור המרתק של התגלות נפלאה זו של רוח אלוהים, אציין כמה עובדות הנוגעות לחזונות. הפעם הראשונה שראיתי את הגברת א. ג. ווייט (לשעבר העלמה הרמון) הייתה באוקטובר 1852. באותו יום ראיתי אותה בחזון שנמשך למעלה משעה. מאז הייתה לי הזכות לראות אותה בחזון כ-50 פעמים. הייתי נוכח כאשר רופאים בדקו אותה בזמן שהייתה במצב זה, ואני רואה זאת כעונג להעיד על מה שראיתי ויודע. אני סומך על כך שתיאור העובדות במקרה זה לא יידחה בקלות דעת לטובת השערות אקראיות של אלה שמעולם לא ראו אותה במצב זה.

GSAM 204.2במעבר לחזון היא משמיעה שלוש קריאות "תהילה!" מלהיבות, המהדהדות שוב ושוב; הקריאה השנייה, ובמיוחד השלישית, חלשות יותר אך מרגשות יותר מהראשונה, והקול דומה לקולו של אדם הנמצא במרחק ניכר ממך, ועומד להיעלם משמיעתך. במשך כארבע או חמש שניות היא נראית כמי שצונחת כמו אדם שהתעלף, או כמי שאיבדה את כוחה; לאחר מכן נראה שהיא מתמלאת מיד בכוח על-אנושי, ולפעמים קמה מיד על רגליה ומסתובבת בחדר. יש תנועות תכופות [205] של הידיים והזרועות, המצביעות ימינה או שמאלה בהתאם לתנועת ראשה. כל התנועות הללו נעשות בצורה חיננית ביותר. לא משנה באיזו תנוחה נמצאת היד או הזרוע, אי אפשר לאף אחד להזיז אותה. עיניה פתוחות תמיד, אך היא אינה ממצמצת; ראשה מורם, והיא מביטה כלפי מעלה, לא במבט ריק, אלא בהבעה נעימה, הנבדלת מהרגיל רק בכך שנדמה שהיא מתבוננת בכוונה בעצם מרוחק כלשהו. היא אינה נושמת, אך הדופק שלה פועם בקצב סדיר. הבעת פניה נעימה, וצבע פניה סמוק כבמצבה הטבעי.

GSAM 205בהשוואה לזה של דניאל

GSAM 205.1מצבה בכל הנוגע לנשימה, לאובדן הכוח, ולהתעצמותה ברגע שמלאך האלוהים נוגע בה, כל אלה תואמים באופן מושלם לתיאור שנתן הנביא דניאל על חווייתו שלו בחזון, כאשר הוא אומר: "ואני נשארתי לבדי ואראה את המראה הגדלה הזאת ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח׃" "והיך יוכל עבד אדני זה לדבר עם אדני זה ואני מעתה לא יעמד בי כח ונשמה לא נשארה בי׃ ויסף ויגע בי כמראה אדם ויחזקני׃ ויאמר אל תירא איש חמדות שלום לך חזק וחזק וכדברו עמי התחזקתי ואמרה ידבר אדני כי חזקתני׃"¹²

GSAM 205עדויות של עדי ראייה

GSAM 205ד"ר מ. ג. קלוג

GSAM 205.2באשר למצבה של הגברת ווייט בזמן החזון, ייתכן שיש מקום להביא כמה עדויות של עדי ראייה. העדות הראשונה היא של ד"ר מ. ג. קלוג, המתייחס לחזון הראשון שניתן במישיגן, ב-29 במאי 1853, באסיפה שהתקיימה בטירון, במחוז ליווינגסטון. הוא אומר:— [206]

GSAM 206.1“האחות ווייט הייתה בחזון כעשרים דקות או חצי שעה. כשהיא נכנסה לחזון, נראה היה שכל הנוכחים חשו בכוחו ובנוכחותו של אלוהים, וחלק מאיתנו אכן חשו את רוח אלוהים שורה עלינו בעוצמה. היינו עסוקים בתפילה ובאסיפת עדויות בבוקר השבת, בסביבות השעה תשע. האח ווייט, אבי, והאחות ווייט התפללו, ואני התפללתי באותו הזמן. לא הייתה שום התרגשות, לא היו גילויי רגש. עם זאת, אכן התחננו בלהט אל אלוהים שיברך את המפגש בנוכחותו, ושיברך את העבודה במישיגן. כאשר האחות ווייט השמיעה את קריאת הניצחון 'תהילה! ת-ה-י-ל-ה! ת-ה-י-ל-ה!', אותה שמעתם ממנה לעתים קרובות כל כך כשהיא נכנסת לחזון, קם האח ווייט והודיע לקהל שאשתו נמצאת בחזון. לאחר שתיאר את אופן התרחשות חזונותיה, ואת העובדה שהיא אינה נושמת בזמן החזון, הוא הזמין כל מי שרצה בכך לגשת ולבדוק אותה. ד"ר דרמונד, רופא שהיה גם מטיף אדוונטיסט של יום ראשון, אשר (לפני שראה אותה בחזון) הצהיר כי חזונותיה הם ממקור מסמרי, וכי הוא יכול לגרום לה לחזון, צעד קדימה, ולאחר בדיקה יסודית, החוויר מאוד, והעיר: "היא לא נושמת!"

GSAM 206.2"אני משוכנע לחלוטין שהיא לא נשמה באותו רגע בזמן שהייתה בחזון, ולא באף אחד ממספר החזונות האחרים שחוותה בנוכחותי. היציאה מהחזון הייתה בולטת לא פחות מהכניסה אליו. הסימן הראשון שקיבלנו לכך שהחזון הסתיים היה כשהיא החלה לנשום שוב. היא נשמה את הנשימה הראשונה שלה עמוק, ארוך ומלא, באופן שהראה כי ריאותיה היו ריקות לחלוטין מאוויר. לאחר שנשמה את הנשימה הראשונה, חלפו מספר דקות עד שנשמה את השנייה, אשר מילאה את ריאותיה בדיוק כמו הראשונה; לאחר מכן הייתה הפסקה של שתי דקות, ונשימה שלישית, שלאחריה הנשימה הפכה לטבעית." חתום: "מ. ג. קלוג, דוקטור לרפואה, באטל קריק, מישיגן, 28 בדצמבר 1890." [207]

GSAM 207פ. ס. קאסל

GSAM 207.1אנו מביאים את ההצהרה הבאה מפי אדם שהיה עד לבדיקה רפואית של הגברת ווייט בעת שהייתה בחזון בסטו, ורמונט, בקיץ 1853. הוא אומר:—

GSAM 207.2"רופא היה נוכח, וביצע בה בדיקה כפי שהכתיבו לו חוכמתו וידענותו, כדי למצוא את הגורם לתופעה. נר דולק הוחזק קרוב לעיניה, שהיו פקוחות לרווחה; אף שריר בעין לא זז. לאחר מכן בדק את הדופק שלה, וכן את נשימתה, ולא הייתה נשימה כלל. התוצאה הייתה שהוא השתכנע כי לא ניתן להסביר את התופעה על פי עקרונות טבעיים או מדעיים.” חתום, “פ. ס. קאסל.”

GSAM 207ד. ה. למסון

GSAM 207.3העדויות הבאות מתייחסות לבדיקה שנערכה בזמן שגברת ווייט הייתה בחזון, באסיפה שהתקיימה בביתו של הפסטור ג'יימס ווייט, ברחוב מונרו, רוצ'סטר, ניו יורק, ב-26 ביוני 1854:—

GSAM 207.4"הייתי אז בן שבע-עשרה. נדמה לי שאני כמעט יכול לשמוע את קריאות ה'ת-ה-י-ל-ה!' המרגשות שהיא השמיעה. לאחר מכן היא שקעה לאחור אל הרצפה, לא נפלה, אלא שקעה בעדינות, והוחזקה בזרועותיו של מלווה. נכנסו שני רופאים, זקן וצעיר. האח ווייט היה להוט לכך שיבדקו את האחות ווייט מקרוב, וכך עשו. הובאה מראה, ואחד מהם החזיק אותה מעל פיה בזמן שדיברה; אך עד מהרה הם ויתרו על כך, ואמרו: 'היא לא נושמת.' אז הם בדקו מקרוב את צלעותיה, בזמן שדיברה, כדי למצוא סימן כלשהו לנשימה עמוקה, אך לא מצאו. כשהם סיימו את החלק הזה של הבדיקה, היא קמה על רגליה, עדיין בתוך החזון, מחזיקה את כתבי הקודש גבוה, מדפדפת מפסוק לפסוק, מצטטת נכונה, אף על פי שעיניה הביטו כלפי מעלה והרחק מן הספר. [208]

GSAM 208.1"היא ראתה את שבע המכות האחרונות. לאחר מכן ראתה את ניצחון הקדושים, ונדמה לי שאני שומע את קריאות הניצחון שלה גם עכשיו. על עובדות אלה אני מעיד ברצון." חתום: "הפסטור ד. ה. למסון, הילסדייל, מישיגן, 8 בפברואר 1893."

GSAM 208הגברת דרוסילה למסון

GSAM 208.2עדות נוספת ניתנה בנוגע לאותה בדיקה רפואית מפי הגברת דרוסילה למסון, אלמנתו של בן דודו של הפסטור למסון, ומנהלת בית ההבראה בקליפטון ספרינגס, ניו יורק. בהתייחסותה לאסיפה מ-26 ביוני 1854, היא אומרת:—

GSAM 208.3"אני זוכרת את האסיפה שבה נערך הניסוי, כלומר, כדי לבדוק את מה שאמר האח ווייט לעתים קרובות, שהאחות ווייט לא נשמה בזמן החזון, אך איני זוכרת את שמו של הרופא שנכח במקום... ודאי היה זה ד"ר פלמינג, שכן הוא היה הרופא שהוזמן לעתים לייעוץ. עם זאת, הוא כבר נפטר. את זאת לפחות אני יכולה לומר, שהניסוי נערך, ולא נראה כל סימן לנשימה על המראה." חתום: "דרוסילה למסון, קליפטון ספרינגס, ניו יורק, 9 במרץ 1893."

GSAM 208.4עדות נוספת ממי שהיה נוכח באירוע הנזכר לעיל:—

GSAM 208דוד סילי

GSAM 208.5"אני מאשר בזאת שקראתי את העדויות הנ"ל של דוד למסון וגברת דרוסילה למסון, בנוגע להצהרת הרופא בעת שבדק את גברת א. ג. ווייט בזמן שהייתה בחזון, ב-26 ביוני 1854. הייתי נוכח באותה פגישה, והייתי עד לבדיקה. אני מסכים לדברי האח והאחות למסון, ואוסיף כי היו אלה ד"ר פלמינג ורופא צעיר נוסף שביצעו את הבדיקה. לאחר שגברת ווייט קמה על רגליה, כפי שתיארו, תוך ציטוט פסוקים מכתבי הקודש, ד"ר פלמינג ביקש נר דולק. הוא החזיק את הנר קרוב ככל האפשר לשפתיה מבלי לגרום לכוויה, ובקו ישר [209] עם נשימתה למקרה שתנשום. לא היה ולו רעד קל ביותר של הלהבה. הרופא אמר אז, בהדגשה: 'זה מכריע את העניין אחת ולתמיד, אין נשימה בגופה.'" חתום: "דוד סילי, פייט, איווה, 20 באוגוסט 1897."

GSAM 209מר וגברת א. פ. פאולר

GSAM 209.1ההצהרות הבאות מתייחסות לבדיקה שנערכה בזמן שגברת ווייט הייתה בחזון באולם וולדרון, הילסדייל, מישיגן, בחודש פברואר 1857. ד"ר לורד, רופא מהילסדייל בעל חמישים שנות ניסיון, ערך בדיקה קפדנית ביותר, ובנוגע אליה אני מגיש את העדויות הבאות:—

GSAM 209.2"היינו נוכחים כאשר (בפברואר 1857) האחות א. ג. ווייט הייתה במצב של חזון באולם וולדרון, בהילסדייל. ד"ר לורד ערך בדיקה ואמר: 'לבה פועם, אך אין נשימה. יש חיים, אך אין פעילות של הריאות; איני יכול להסביר מצב זה.’” חתום: “א. פ. פאולר, הגברת א. פ. פאולר, הילסדייל, מישיגן, 1 בינואר 1891.”

GSAM 209ס. ס. גלובר

GSAM 209.3להלן הצהרה נוספת בנוגע לאותו חזון:—

GSAM 209.4"הייתי נוכח כאשר האחות ווייט חוותה את החזון הנזכר לעיל באולם וולדרון, בהילסדייל. בנוסף להצהרה הנ"ל, שמעתי את הרופא אומר כי מצבה של האחות ווייט בחזון היה 'מעבר לידע שלו'. הוא גם אמר: 'יש בזה משהו על-טבעי'." חתום: "ס. ס. גלובר, באטל קריק, מישיגן, 19 בינואר 1891."

GSAM 209מר וגברת קרפנטר

GSAM 209.5להלן הצהרה שלישית באותו עניין:—

GSAM 209.6"בזאת אנו מאשרים כי היינו נוכחים באולם וולדרון, הילסדייל, מישיגן, בפברואר 1857, כאשר הגברת א. ג. ווייט חוותה חזון, ובזמן שהייתה במצב זה נבדקה על ידי ד"ר לורד, ושמענו את הצהרתו הפומבית בנוגע למקרה, כפי שצוטטה לעיל על ידי האח והאחות פאולר." חתום, [210] "ו. ר. קרפנטר, אליזה קרפנטר, נובלסוויל, אינדיאנה, 30 באוגוסט 1891."

GSAM 210ד. ט. בורדו

GSAM 210.1כעת נבקש להפנות את תשומת לבכם למבחן שנערך בעת שגברת ווייט הייתה בחזון בבאקס ברידג', במחוז סנט לורנס, ניו יורק:—

GSAM 210.2"ב-28 ביוני 1857 ראיתי את האחות אלן ג. ווייט בחזון בפעם הראשונה. לא האמנתי בחזונות; אך נסיבה אחת, מבין אחרות שאוכל לציין, שכנעה אותי כי חזונותיה היו מאת אלוהים. כדי לשכנע את עצמי אם היא נושמת או לא, הנחתי תחילה את ידי על חזהה למשך זמן מספיק כדי לדעת שלא הייתה תנועת נשימה בריאות יותר ממה שהייתה אילו הייתה גופה. לאחר מכן הרמתי את ידי והנחתי אותה על פיה, תוך שאני צובט את נחיריה בין האגודל לאצבע המורה, כך שלא היה באפשרותה לנשוף או לשאוף אוויר, אפילו אילו רצתה בכך. החזקתי אותה כך בידי כעשר דקות, זמן מספיק כדי שתחנק בנסיבות רגילות; היא לא הושפעה ולו במעט ממבחן זה. מאז שהייתי עד לתופעה המופלאה הזו, לא נטה ליבי ולו פעם אחת לפקפק במקור האלוהי של חזונותיה." חתום, "ד. ט. בורדו, באטל קריק, מישיגן, 4 בפברואר 1891."

GSAM 210רופא מדיום רוחני בודק את החזון

GSAM 210.3אציין בדיקה רפואית נוספת שהייתי עד לה בפארקוויל, מחוז סנט ג'וזף, מישיגן, ב-12 בינואר 1861.

GSAM 210.4בתום דרשה שנשאה הגברת ווייט בפני קהל רב שהתאסף בבית התפילה האדוונטיסטי, שרתה עליה ברכת אלוהים במידה יוצאת דופן, והיא נכנסה לחזון בעודה יושבת בכיסאה. במקום נכח ד"ר בראון, גבר בריא וחזק מבחינה גופנית, מדיום רוחני. הוא אמר כי החזונות שלה זהים לתקשורת עם רוחות, ואם יהיה לה חזון כשהוא נוכח, הוא יוכל להוציא אותה ממנו תוך [211] דקה אחת. הוזמנו כל המעוניינים לכך לגשת קדימה, ולבדוק בעצמם את מצבה בזמן שהיא בחזון. הרופא ניגש קדימה, אך עוד בטרם הספיק להשלים מחצית מבדיקתו, הוא החוויר כמת ורעד כעלה נידף. הפסטור ווייט אמר: "האם הרופא ידווח על מצבה?" הוא השיב: "היא לא נושמת," ומיהר אל הדלת. אלה שעמדו ליד הדלת, שידעו על התרברבותו, אמרו: "חזור, ועשה כפי שאמרת שתעשה; הוצא את האישה הזאת מהחזון." נסער מאוד הוא אחז בידית הדלת, אך לא הורשה לפתוח אותה עד שאלה שעמדו ליד הדלת שאלו: "דוקטור, מה קרה?" הוא השיב: "רק אלוהים יודע; תנו לי לצאת מהבית הזה"; והוא יצא החוצה.

GSAM 211.1היה ברור שהרוח שהשפיעה עליו כמדיום לא הייתה רגועה יותר בנוכחות הכוח ששלט על הגברת ווייט בחזונה, מאשר היו האנשים אחוזי הדיבוק בימי המושיע, ששאלו: "הבאת הלם לענותנו בלא עתנו?"¹³

GSAM 211.2ניתן לראות דמיון בין נסיבות אלה לאלה המתועדות בחוויה של הנביא דניאל. כאשר נכנס לחזון ברוח האדון, הכשדים שנכחו במקום — עובדי אלילים שלא הכירו את הרוח ההיא — נבהלו מאוד "ויברחו בהחבא".¹⁴

GSAM 211העלמה הרמון נצטוותה לספר על חזונותיה

GSAM 211.3כשבוע לאחר החזון הראשון שלה, באסיפה שהתקיימה בבית אביה, היה לעלמה הרמון חזון שני שבו ציוו עליה להודיע לאחרים את אשר נגלה לה. היא הייתה מבולבלת מאוד ולא ידעה כיצד תוכל למלא את ציווי האדון. מצב בריאותה היה כה ירוד עד שסבלה מכאבים גופניים של ממש, ולכל הנראה נותרה לה רק תקופה קצרה לחיות. היא הייתה בת שבע-עשרה בלבד, קטנה ושברירית, לא מורגלת בחברה, ומטבעה כה ביישנית ומסוגרת, עד שכאב לה לפגוש זרים. היא התפללה בלהט במשך מספר ימים, [212] ועד הלילה המאוחר, כדי שהנטל הזה יוסר ממנה ויוטל על מישהו אחר, המסוגל לשאת אותו טוב יותר. אך אור החובה לא השתנה מעולם, ודברי המלאך הדהדו ללא הרף: "הודיעי לאחרים את אשר גיליתי לך."

GSAM 212.1בעוד היא שרויה במצב נפשי מבולבל זה, השתתפה מיס הרמון במפגש נוסף שנערך בבית אביה. במפגש זה התאחדו כל הנוכחים בתפילה נלהבת למענה, ושוב הקדישה את עצמה לאדון, והרגישה נכונה לשמש לתפארתו. בעוד היא מתפללת, החשיכה העבה שעטפה אותה התפזרה; וכפי שסיפרה לאחר מכן, אור בהיר, ככדור אש, התקרב אליה, וכאשר נפל עליה, כוחותיה נלקחו ממנה, והיא חשה כאילו היא נמצאת בנוכחות ישוע והמלאכים. שוב נאמר לה: "הודיעי לאחרים את אשר גיליתי לך." היא סיפרה כי התחננה בכל לבה שאם עליה ללכת ולספר את אשר הראה לה האדון, תישמר מפני התנשאות. אז אמר לה מלאך שתפילתה נענתה, ואם תהיה בסכנת התנשאות, היא תסבול ממחלה. המלאך אמר לה: "אם תמסרי את המסר בנאמנות ותתמידי עד הסוף, תאכלי מפרי עץ החיים ותשתי מנהר מי החיים."

GSAM 212ביקורה של מיס הרמון בפולנד, מיין

GSAM 212.2למיס הרמון נגלה שעליה לנסוע לפולנד, מיין, ולספר על החזון שראתה. יום לאחר החזון השלישי הזה, להפתעת כולם, הגיע גיסה בעגלתו אל פתח בית אביה, והציע לקחת אותה לפולנד. בזמן שהותה שם היא ערכה אסיפה שבה סיפרה על החזון. הייזן פוס, ¹⁵ שהיה מיואש, לא ניתן היה לשכנעו להשתתף באסיפה, אך כשהצמיד את אוזנו לדלת מבחוץ, שמע אותה מספרת על החזון, ואמר: "החזון שסיפרה דומה כל כך למה שהוצג לי, כפי ששני אנשים יכולים לתאר את אותו הדבר." למחרת בבוקר פגש באופן בלתי צפוי את העלמה הרמון, ואמר לה [213] להיות "נאמנה בנשיאת העול, ובסיפור העדויות שהאדון ייתן לה, והיא לא תיעזב על ידי אלוהים". לאחרים אמר: "זהו הכלי שעליו האדון הטיל את העול הזה". הוא ודאי ידע זאת, שכן הוא ראה את האדם בחזון שבו נאמר לו שהנטל "הוסר" ממנו.

GSAM 213.1עבודתה של העלמה הרמון מאותה עת הייתה לנדוד ממקום למקום במדינות ניו אינגלנד, ולספר את אשר נגלה לה. במקרים מסוימים נאמר לה בחזון לאן עליה ללכת, וכן נאמר לה אילו קשיים תיתקל בהם. מסריה היו, בעיקר, תוכחות לאלה שנסחפו אל תורת ביאתו הרוחנית של המשיח, ועידוד לכולם להיאחז בחוויית העבר.

GSAM 213.2היא אומרת על חוויותיה: “חלקם נמנעו לחלוטין מעבודה, והחרימו את כל מי שלא קיבל את השקפותיהם בנושא זה... אלוהים גילה לי את הטעויות הללו בחזון, ושלח אותי אל ילדיו התועים כדי להכריז עליהן; אך רבים מהם דחו את הבשורה לחלוטין, והאשימו אותי בהליכה אחר העולם. מצד שני, האדוונטיסטים בשם בלבד האשימו אותי בקנאות, והוצגתי באופן כוזב, ואף על ידי חלקם ברשעות, כמנהיגת אותה קנאות שאותה למעשה עמלתי לבער."¹⁶ על כך נלמד ביתר פירוט בפרק הבא. [214]