פרק 4 — עת הקץ

GSAM 77.1"ואמרה אדני מה אחרית אלה׃ ויאמר לך דניאל כי סתמים וחתמים הדברים עד עת קץ׃ … והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכלים יבינו"¹

GSAM 77.1"ויאמר אלי הבן בן אדם כי לעת קץ החזון."²

GSAM 77.1"ואתה דניאל סתם הדברים וחתם הספר עד עת קץ ישטטו רבים ותרבה הדעת׃"³

GSAM 77.1מה הכוונה כאן ב"עת הקץ"? זה לא יכול להיות הקץ עצמו, שכן במקרה כזה החלק בנבואת דניאל ש"נחתם" לא היה מועיל לאנושות. מכיוון ש"והנגלת לנו"⁴, חלק זה חייב להיות שימושי בשלב כלשהו. לפיכך, הביטוי "עת הקץ" חייב להתייחס לתקופה ממש לפני הקץ עצמו, שבה יובנו הדברים שנאמרו לדניאל.

GSAM 77יום הכנתו

GSAM 77.2אין ספק כי הוא מתייחס לאותה תקופה המכונה על ידי הנביא נחום "יום הכנתו". כאן דיבר הנביא על חורבנה של נינווה ב"קול שוט וקול רעש אופן וסוס דהר ומרכבה מרקדה׃" ⁵ תשומת לבו של הנביא מופנית תחילה לאסון גדול יותר אשר [78] עתיד לבוא על כל העולם, כאשר "הרים רעשו ממנו והגבעות התמגגו ותשא הארץ מפניו ותבל וכל ישבי בה׃ לפני זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו חמתו נתכה כאש והצרים נתצו ממנו׃ … כלה הוא עשה לא תקום פעמים צרה."⁶

GSAM 78מרכבות עם לפידים בוערים

GSAM 78.1ועוד יותר מזה מדבר הנביא על יום ההכנה הזה: "מגן גבריהו מאדם אנשי חיל מתלעים באש פלדות הרכב ביום הכינו והברשים הרעלו׃ בחוצות יתהוללו הרכב ישתקשקון ברחבות מראיהן כלפידם כברקים ירוצצו׃ יזכר אדיריו יכשלו בהלכותם ימהרו חומתה והכן הסכך׃"⁷

GSAM 78.2איזה תיאור מדויק של הרכבת המהירה המודרנית, כאשר הכרטיסן סופר וסופר שוב ושוב את נוסעיו, מתחנה לתחנה, והם מועדים בהליכתם כשהרכבת בתנועה. ואז יש את הצריכה העצומה של עצי אשוח עבור אדני מסילה, גשרי עץ, סככות שלג וכדומה. נאמר כי במסילת רכבת אחת החוצה את הרי סיירה נבדה יש ארבעים ושבעה מיילים של סככות שלג מעצי אשוח. ועל כך אמר הנביא שיהיה ב"יום הכנתו".

GSAM 78.3על עת הקץ הזו מדבר גם הנביא יואל, כאשר ניתנת הפקודה לעבדי האדון: "תקעו שופר בציון והריעו בהר קדשי ירגזו כל ישבי הארץ כי בא יום יהוה כי קרוב׃"⁸

GSAM 78.4וגם הנביא צפניה אומר: "התקוששו וקושו הגוי לא נכסף׃ בטרם לדת חק כמץ עבר יום בטרם לא יבוא עליכם חרון אף יהוה בטרם לא יבוא עליכם יום אף יהוה׃ בקשו את יהוה כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף יהוה׃ [79]."⁹

GSAM 79.1כדי להבין ביתר פירוט את משמעות הביטוי "עת הקץ", ומתי היא מתחילה, נבחן דוגמה נוספת שבה נעשה שימוש באותו מונח. בפרק י"א בספר דניאל מוצגת מעצמה רודפת, אשר הייתה אמורה לשלוט עד עת הקץ. האדון אמר על אותה מעצמה רודפת: "ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד עת קץ כי [עת הקץ] עוד למועד׃"¹⁰

GSAM 79פעולת הקרן הקטנה

GSAM 79.2פרשנים פרוטסטנטים מסכימים בדרך כלל לייחס כוח זה ואת "הקרן הקטנה" מדניאל ז' לכנסייה הרומית, שהחזיקה בידיה את השלטון האזרחי במשך "הזמן שנקבע". זמן זה היה "למועד מועדים וחצי". ¹¹ אלה היו 1,260 הימים הנבואיים — 1,260 שנים — של שלטונה האזרחי של הקרן הקטנה, שנמשך משנת 538 עד 1798 לספירה. בתאריך האחרון נלקח הכוח האזרחי של הקרן הקטנה, ב"זמן שנקבע". לכן באותה עת חדל העם "ליפול" בידי אותה סמכות, כפי שנפל בעבר. השנה הזו, אם כן — 1798 — מסמנת את תחילתה של אותה תקופת זמן בנבואה זו המכונה "עת הקץ".

GSAM 79.3השנה 1798 סיימה את "אלף מאתיים ושישים הימים" — 1260 שנים — שבהן "שני העדים" של האדון (התנ"ך והברית החדשה) היו אמורים "ונבאו … מתכסים בשקים". ¹² במהלך ימי הביניים האפלים של הרדיפות, כתבי הקודש נשמרו בשפות היוונית והלטינית, ושפות אלה לא היו מובנות לעם הפשוט. הסתרה זו של כתבי הקודש מושווית להלבשתם "בשק". [80]

GSAM 80שני העדים הנרצחים

GSAM 80.1"כשיסיימו את עדותם [במצב שק], החיה העולה מהתהום תילחם נגדם [השטן המסית ופועל באמצעות אנשי העולם הזה], ותנצח אותם ותהרוג אותם. וגופותיהם יוטלו ברחוב העיר הגדולה, אשר מבחינה רוחנית נקראת סדום ומצרים, שם גם אדוננו נצלב [“נצלב” בלשון הווה, בגרסה הדנית ובגרסה המתוקנת]. ואנשי העמים, השבטים, הלשונות והאומות יראו את גופותיהם במשך שלושה ימים וחצי, ולא יאפשרו להטמין את גופותיהם בקברים."¹³

GSAM 80שלטון הטרור

GSAM 80.2הריגתם של עדים אלה התרחשה במהלך "שלטון הטרור" בצרפת, בין השנים 1792 ל-1795 — שלוש שנים וחצי. אף שהמהפכה הצרפתית נמשכה כ-6 או 7 שנים, דווקא בשלוש השנים והחצי הראשונות הם השקיעו מאמצים אדירים להשמיד את כתבי הקודש, את הדת ואת כל מי שהעז לדבר בעד אחד מהם. בעוד שהמהפכה הצרפתית הצהירה כי היא נלחמת נגד המלוכה והכמורה, בפועל היא הפכה למלחמה להשמדת אלוהים וכתבי הקודש. על התקופה שקדמה מיד למהפכה אנו קוראים:

GSAM 80.2"אל יישכח לעולם כי לפני המהפכה של 1792, נטען כי מקדמי הכפירה בצרפת גייסו בינם לבין עצמם והוציאו 900,000 ליש"ט [4,500,000 דולר] בשנה אחת, ואף שוב ושוב, לרכישה, הדפסה והפצה של ספרים שנועדו להשחית את דעתם של האנשים ולהכינם לצעדים נואשים."¹⁴

GSAM 80סופרים כופרים

GSAM 80.3"הדרך למהפכה כזו הוכנה על ידי כתבי וולטייר, מיראבו, דידרו, הלווטיוס, ד'אלמבר, קונדורסה, רוסו ואחרים מאותו הסוג, שבהם [81] הם השתדלו להפיץ עקרונות המערערים הן על הדת הטבעית והן על הדת הנגלית. ההתגלות לא רק הוטלה בספק, אלא נדחתה לחלוטין; האלוהות גורשה מהיקום, ובמקומה הוצבה רוח רפאים דמיונית בשם 'אלת התבונה'."¹⁵

GSAM 81.1בשנת 1793 היו דעות העם כאלה, עד ששחקני תיאטרון זכו לתשואות רמות על לעגם המחרף כלפי אלוהים וכתבי הקודש. כדוגמה נביא את הדברים הבאים:

GSAM 81.1"הקומיקאי מונרט, בכנסיית סן-רוש [פריז], הוביל את החילול לשפל המדרגה. 'אלוהים, אם אתה קיים,' אמר, 'נקום את נקמת שמך הפגוע! אני מאתגר אותך. אתה שותק. אינך מעז לשגר את רעמיך. מי יאמין בקיומך לאחר כל זה?'"¹⁶

GSAM 81מעשי חילול בליון, צרפת

GSAM 81.2באשר לאופן שבו אלה שהרגו את העדים, “צלבו להם מחדש את בן האלהים ויתנוהו למשל” (עברים 6:6), יתברר מן ההליכים של חגיגה שערך פושה בליון, לכבודו של שאלייה, מושל ליון, שהוצא להורג. לפני הגעתו לליון, פושה ציווה כי

GSAM 81.2"יש להשמיד את כל הסמלים הדתיים; ועל שערי בתי הקברות יכתבו: 'המוות הוא שינה נצחית'... פסל החזה של שאלייה הובל ברחובות, ואחריו הלך המון עצום של רוצחים וזונות. אחריהם בא חמור שנשא את הבשורה, את הצלב ואת כלי מנת לחם הקודש, אשר הועלו במהרה באש, בעוד שהחמור נאלץ לשתות את היין המקודש מכוס הקודש."¹⁷

GSAM 81.3כך מתואר "פסטיבל התבונה" שנערך בפריז:

GSAM 81.3"הם צעדו בתהלוכה אל הקונוונסיון הלאומי, והאספסוף... לעג בצורה המגוחכת ביותר לטקסי הדת.... גברים, לבושים בכתונות לבנות ובגלימות טקס, הגיעו שרים 'הללויה' ורוקדים את הריקוד 'קרמגנול', אל דוכן הקונוונסיון הלאומי. שם הניחו את לחם הקודש, את הקופסאות שבהן הוא נשמר, ואת פסלי הזהב והכסף. [82] הם נשאו נאומים סאטיריים... 'הו אתם,' קראה משלחת מסן-דני, 'הו אתם, כלי הקנאות, קדושים מבורכים מכל הסוגים, היו סוף סוף פטריוטים, קומו כולם יחד, ושרתו את המדינה על ידי כך שתלכו לבית המטבעה כדי שיתיכו אתכם.'"¹⁸

GSAM 82דבר אלוהים יוצא מהעלטה

GSAM 82.1"אחרי ימים שלשה וחצי ותבא בהם רוח חיים מאת האלהים" (העדים), והם "ויעלו בענן השמימה."¹⁹ הגיע זמנו של אלוהים שדברו יצא מהעלטה ויוצב מחדש בפני העולם. הגיע הזמן (1798) לעסוק בעבודה מיסיונרית בכל העולם. בשנת 1804 הוקמה האגודה הבריטית לכתבי הקודש. בעקבותיה קמו עשרות אגודות כתבי הקודש אחרות, וכיום כתבי הקודש מתורגמים לכל השפות המובילות בעולם. לפיכך, כתבי הקודש, שני העדים, העולים לגדולה במקום שבו כולם יכולים לראותם ולקרוא אותם, מושווים לעלייתם לשמים בתוך ענן.

GSAM 82.2בימי המהפכה הצרפתית קבע וולטייר כי בתוך מאה שנים כתבי הקודש יהפכו למיושנים. בשנה המאה מאותו מועד, הופצו בצרפת לבדה יותר עותקי כתבי הקודש מאשר כל העותקים שהיו ידועים כקיימים בעת שוולטייר השמיע את התרברבותו השוואית הזו. ואף הבית שבו השמיע את דבריו משמש, לפי מה שנאמר, כיום כבית להפצת כתבי הקודש.

GSAM 82גילוי אבן הרוזטה

GSAM 82.3ישנן שתי נקודות הקשורות לשנת 1798 ולעם הצרפתי, שעלינו לשים לב אליהן: ראשית, באותה שנה הפיל הצבא הצרפתי, בפיקודו של הגנרל ברטייה, את השלטון האפיפיורי ברומא, ובכך הגשים (מבלי שידע זאת) את הנבואה הנוגעת לאירוע זה, המופיעה באותו הספר ממש שנגדו ניהל את המלחמה; שנית, באותה שנה, בפורט סן-ז'וליאן, על זרוע רוזטה של הנילוס, גילה הצבא הצרפתי, בעת שביצע חפירה, את אבן רוזטה המפורסמת, המונחת כיום במוזיאון הבריטי. על אבן זו מופיעה כתובת בשלושה [83] סוגי כתב: הירוגליפים, הכתב ששימש את הכמרים; הדמוטי, צורת הכתב ששימשה את העם הפשוט; ויוונית. זהו המפתח שפתח את הכתיבה הדמוטית וההירוגליפית, שהייתה עד אז מסתורית. כעת, כפי שניסח זאת אדם אחר, "המעדר והאת, שחשפו את הכתבים הללו באותיות דמוטיות, מספקים הוכחה רבה יותר לנכונות התיעודים הקדומים של כתבי הקודש מאשר כל מקור אחר מחוץ לכתבי הקודש עצמם". כך, אותם אנשים עצמם שחשבו להשמיד את כתבי הקודש שימשו, מבלי להיות מודעים לכך כלל, להגשמת הנבואה בהסרת שלטונה של האפיפיורות בתום 1,260 השנים, וגם גילו את המפתח לאותם כתבים עצמם המאשרים את אמיתות כתבי הקודש שאותם ניסו בכל כוחם להשמיד.

GSAM 83"ותעמוד לגורלך"

GSAM 83.1מה היה הדבר שהמלאך אמר לדניאל שיקרה בעת הקץ? מהרגע ששמע את הקדוש אומר: "ויאמר אלי עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש׃"²⁰, התמלא לבו חרדה באשר ל"סוף הדברים האלה" ו"כמה זמן" יימשך הדבר. ²¹ לבסוף הובהר לו כי ידיעת הזמן אינה מיועדת לדורו. נאמר לו: "ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימין׃"²²

GSAM 83.2יש שהניחו כי לשון זו מתייחסת לקץ העולם הסופי, וכי באותו הזמן דניאל, יחד עם שאר עם האדון, יקבל את שכרו, ויעמוד בנחלתו. המילה העברית ל"נחלה", "אזור בארץ" וכדומה, היא, כפי שנאמר לנו, "חֶבֶל". זו אינה המילה המתורגמת כ"גורל" בפסוק זה; המילה כאן היא "גּוֹרָל". חוקרי העברית אומרים לנו כי מילה זו, "גּוֹרָל", מופיעה שבעים ושש פעמים בתנ"ך, וכי זו אותה המילה המשמשת לתיאור הטיהור הסמלי של המקדש, שבו הוטלו גורלות כדי לקבוע איזה משני התישים יש לשחוט. כשהכהן הגדול [84] לקח את דם השעיר של האדון ונכנס אל המקדש כדי לבצע את מלאכת הטיהור, כל ישראל עמד בחוץ, עינה את נפשו והתוודה על חטאיו, כדי שיוכל לעמוד נקי ולקבל את ברכתו של הכהן הגדול כשיצא מן המקדש. כך, באותו יום, עמד ישראל בגורלו.

GSAM 84.1כאשר יגיע הזמן לטיהור הסופי של המקדש, בתום אלפיים ושלוש מאות הימים, עניינו של דניאל, יחד עם ענייניהם של כל הצדיקים המתים, עתיד היה להידון לפני אלוהים. כך עומד דניאל בגורלו.

GSAM 84הדברים שנחתמו עד שנת 1798

GSAM 84.2בתגובה לשאלתו של דניאל: "אדני מה אחרית אלה?" ²³ נאמר לו: "סתמים וחתמים הדברים עד עת קץ." ²⁴ מה שהעסיק את מחשבתו של דניאל היה ה"מתי?", ה"כמה זמן?" ו"מה יהיה הסוף?". אלה היו הנקודות שבלבלו והטרידו את הנביא, ורק הדברים הללו היו אמורים להיות סגורים וחתומים עד "עת הקץ", ולא ספר דניאל כולו, כפי שחשבו חלקם. לפני תקופה זו של 1798, לחוקרי הנבואה היה אור בנוגע לשבעים השבועות, והם הבינו כי הם החלו בשנת 457 לפנה"ס, כאשר שירותו הציבורי של המשיח, מותו וכו' התרחשו בהרמוניה מדויקת עם חישוב שישים ותשע השבועות ושבעים השבועות מאותו תאריך. ההתגשמות המדויקת של שליחותו של המושיע, בהתאם לחישוב זה, סיפקה להם הוכחה חזקה לכך שהוא אכן היה המשיח האמיתי, וכי תאריך תחילת שבעים השבועות נקבע אפוא באופן בלתי ניתן לשינוי. כישלונם לגלות ששבעים השבועות היו החלק הראשון של אלפיים ושלוש מאות הימים, הותיר את העניין חתום עד לאחר שנת 1798, כפי שנחזה.

GSAM 84המפתח ל-2,300 הימים

GSAM 84.3ועתה נבחן את העובדות במקרה זה. עד שנת 1798 לא היה לפרשני הנבואה כל אור באשר למועד [85] סיום 2,300 הימים. הם יכלו להבין את הסמלים, את הצלם ואת החיות בספר דניאל, אך לא יכלו לקבוע היכן יסתיימו 2,300 הימים, שכן עד אז לא היה להם כל מושג מתי החלו הימים. כהוכחה לנקודה זו אנו קוראים ב-Midnight Cry, עיתון אדוונטיסטי שפורסם אז בעיר ניו יורק, בתאריך 15 ביוני 1842: "מעניין באמת לגלות את הסופרים העצמאיים השונים אשר מאז שנת 1798 ראו את מה שלא הובן כלל קודם לכן — שהשבעים שבועות היו המפתח ל-2,300 הימים."

GSAM 85רבים מגלים את האור

GSAM 85.1כשם שידע זה היה "חתום" עד שהגיע הזמן שנקבע על ידי האדון לחשיפתו להבנת עמו, כך באמת, כאשר הגיעה "עת הקץ", רבים היו אמורים "לשוטט" בין כתבי הקודש, מחפשים את הדברים הללו. על ידי השוואת כמה תרגומים של הטקסט, רעיון זה יתבהר היטב.

GSAM 85.2ד"ר אדם קלארק אומר: "רבים ישתדלו לחקור את המשמעות; והידע יגדל — בדרך זו."

GSAM 85.3בכתבי הקודש הגרמניים של לותר, במהדורה המתוקנת, אנו קוראים: "כך יעברו עליו רבים, וימצאו הבנה רבה."

GSAM 85.4בכתבי הקודש המקבילים הגרמניים נכתב: "רבים יעברו עליו, וכך תגדל הידיעה."

GSAM 85.5בכתבי הקודש הגרמניים של ל. ואן אס, שאושרו גם על ידי האפיפיור לקוראים הקתולים, התרגום הוא: "רבים יחקרו אותו לעומק, והידע יהיה רב."

GSAM 85.6בכתבי הקודש השוודיים כתוב: "רבים יחקרו בו, והידע יהיה רב."

GSAM 85.7בכתבי הקודש הדניים-נורווגיים, במהדורה המתוקנת, כתוב: "רבים יחקרו בלהיטות, והידע יהיה רב."

GSAM 85.8בגיליון Midnight Cry מ-15 ביוני 1842 אנו קוראים על חיפוש זה ועל השגת הידע בנוגע לדבר שהיה חתום עד שנת 1798: "האם אין זה צירוף מקרים נפלא [86] שסופרים רבים כל כך, מבלי שידעו זה על זה, הגיעו לאותה מסקנה בערך באותו הזמן?"

GSAM 86.1הנה נציג רשימה של עשרים גורמים שונים שגילו את האמת בנוגע לסיום 2,300 הימים, לא באמצעות תקשורת ביניהן, אלא כתוצאה מחיפוש קפדני בכתבי הקודש, בהנחיית רוח אלוהים. בראש הרשימה אנו מציבים את ויליאם מילר ממדינת ניו יורק; אחריו באים א. ג'. קרופ, מפילדלפיה, פנסילבניה; דוד מקגרגור, מפאלמות', מיין; אדוארד אירווינג, מאנגליה; ארכיבולד מייסון, מסקוטלנד; ו. א. דייוויס, מדרום קרוליינה; ג'וזף וולף, שפעל באזורים שונים באסיה; אלכסנדר קמפבל, בדיון שניהל עם רוברט דייל אוון בשנת 1829; הקפטן א. לנדרס, מליברפול, אנגליה; לאונרד היינריך קלבר, משטוטגרט, גרמניה; לקונזה, מספרד; הנצפטר, מהאג, הולנד; ד"ר קפדוס, מאמסטרדם, הולנד; ראו, מבוואריה; כוהנים מטרטריה, בשנת 1821; חוקרי כתבי הקודש מתימן, בספרם הנקרא "סירה"; הנגסטנברג, בחלק אחר של גרמניה; רוסים על חופי הים הכספי; מולוקנים על חופי הים הבלטי, וכו'.

GSAM 86.2באשר לאופן שבו נושא זה התגלה מעת לעת לחוקרי הנבואה, וזאת אף מבלי שהכירו זה את זה, הדבר יובהר מהדברים הבאים:—

GSAM 86.3בגיליון Midnight Cry מיום 15 ביוני 1842 מופיעים הדברים הבאים: "זה עתה התקבל ספר, שכותרתו: 'שני מאמרים על המספרים הנבואיים של דניאל – 2,300 הימים, וחובתו של הנוצרי לחקור את גאולת הכנסייה', מאת ארכיבולד מייסון, מטיף הבשורה, מווישוטאון, סקוטלנד, ניוברג. הודפס מהמהדורה של גלאזגו, מאת וורד מ. גאזלי, 1820. בספר זה אומר מייסון: 'לאחרונה ראיתי חוברת קטנה, שפורסמה לראשונה באמריקה על ידי הפסטור ו. א. דייוויס מדרום קרוליינה, ופורסמה מחדש בשנת 1818 בוורקינגטון, בדרום אנגליה. מחבר זה טוען כי 2,300 הימים החלו עם שבעים השבועות (פרק 9:24). אני נאלץ להסכים עם דעה זו.'" [87]

GSAM 87דייוויס, מדרום קרוליינה

GSAM 87.1באותו גיליון של Midnight Cry אמר העורך: "ספרו של דייוויס נכתב ככל הנראה בסביבות שנת 1810." בהתייחסו לטיעונים המוצגים בספר, הוא מציין: "הקורא עלול באמת לדמיין שהוא קורא את כתביו של מילר, ליטץ', סטורז או הייל, אך אנו מאמינים שאף אחד מהסופרים העוסקים כיום בביאה השנייה של המשיח לא ידע על קיומו של ספר זה עד לשבוע שעבר. עורך העיתון הזה [ה-Cry] מעולם לא שמע עליו קודם לכן. עמדתו של דייוויס בנוגע לזמן, שזכתה לתמיכתו של מייסון, הייתה כי 2,300 הימים יסתיימו בשנת 1843 לפי הלוח היהודי — שנת 1844 לפי הלוח שלנו."

GSAM 87ג'וזף וולף ועשרים אחרים

GSAM 87.2בגיליון ה-Midnight Cry מ-31 באוגוסט 1843, אנו קוראים כי “בשנת 1822 פרסם ג'וזף וולף (מאנגליה) ספר שכותרתו ‘הוא יבוא שוב, בן האדם בענני השמים’”. וכן, כי “בשנת 1826 התכנסו עשרים אנשים, מכל הזרמים הנוצריים המקובלים, בלונדון, יחד עם מר וולף, כדי ללמוד את כתבי הקודש. הם הגיעו פה אחד לאותה מסקנה. הם הוסיפו 45 שנים ל-1,260.” הוספת 45 שנים ל-1,260 השנים שהסתיימו בשנת 1798, תביא אותנו לסוף שנת 1843, לפי הלוח היהודי, שהיא למעשה שנת 1844 שלנו.

GSAM 87עמדתו של אלכסנדר קמפבל

GSAM 87.3באותו גיליון של העיתון נכתב על אלכסנדר קמפבל כי "בשנת 1829 ניהל את הוויכוח המפורסם שלו עם רוברט אוון, הכופר, ובו טען כי חזונות דניאל משתרעים עד אחרית הימים, כי 2,300 הימים הם שנים, ויסתיימו כ-1,847 שנים מלידת המשיח, אשר, לפי הצגתו שלו, הייתה ארבע שנים לפני הלוח המקובל." לפיכך, לפי חישוביו, 2,300 הימים היו אמורים להסתיים בסוף 1,843 שנים יהודיות מלאות מתחילת הספירה הנוצרית — כלומר, למעשה בשנת 1844. [88]

GSAM 88.1בגיליון Midnight Cry מ-21 בספטמבר 1843, מופיעה הצהרה בנוגע לספר שהתקבל תחת הכותרת: "קול לבריטניה ולאמריקה, בהצהרה מקראית על הביאה השנייה של אדוננו ומושיענו, שעליה אנו מתפללים מדי יום באומרנו: 'תבוא מלכותך, תיעשה רצונך בארץ כבשמים,'²⁵ מאת הקפטן א. לנדרס, מליברפול, בהוצאת ס. קנט ושות', 1839."

GSAM 88.2"כמו האחרים, גם הוא מציג חישוב של הזמן, וקובע את סוף 2,300 הימים כ-1,847 שנים מיום לידתו בפועל של המשיח." זו תהיה שנת 1844 שלנו, שכן הוא נולד ארבע שנים לפני התאריך המקובל.²⁶

GSAM 88לאונרד היינריך קלבר

GSAM 88.3בגיליון ה-Review and Herald מיום 17 במאי 1892, מופיע מאמר מאת הפסטור ל. ר. קונרדי מהמבורג, גרמניה, שבו הוא אומר:—

GSAM 88.4"רוב הקוראים שלנו שמעו אולי על הכומר הלותרני הנודע בנגל, אשר במאה הקודמת [לפי שאף, בנגל נפטר בשנת 1751], קבע את מועד הופעתו של אדוננו לשנת 1836, כאשר חישוביו התבססו על המספר 666 בספר ההתגלות. אך זמן רב לפני שתאריך זה חלף, החל אדם אחר לכתוב, מנהל בית ספר בשם לאונרד היינריך קלבר. החוברת הראשונה שלו, שכותרתה 'הסוף קרוב', ראתה אור בשנת 1824, והיא כללה פירוש לפרקים 24 ו-25 בספר מתי. היא הודפסה בבוואריה. אך בשנת 1835 הופיעה בשטוטגרט חוברת גדולה יותר, באותו שם, המכילה 126 עמודים. לחוברת זו יש עניין מיוחד, וכדי לתת לקוראינו מושג טוב יותר, אני מוסיף תרגום של עמוד השער: 'הסוף מתקרב, כפי שהוכח באופן יסודי ומשכנע מתוך דבר אלוהים והאירועים האחרונים; המפריך לחלוטין את כל הדעות הקדומות נגד הציפייה לבואו של אדוננו, או חישוב הזמן; ומראה בבירור כיצד טעה הכומר בנגל בשבע שנים ביחס לשנה המכריעה הגדולה; שכן לא שנת 1836, אלא שנת 1843, היא נקודת הסיום, שבה יסתיים המאבק הגדול בין האור [89] לחושך, ותתחיל על פני האדמה מלכות השלום המיוחלת זה מכבר של אדוננו ישוע.'"

GSAM 89.1"מהדורה שנייה ראתה אור בשנת 1841, גם היא בשטוטגרט, וכמיטב ידיעתי, מהדורה נוספת יצאה לאור בסקסוניה. כפי שמעיד דף השער, החוברת, לאחר שהיא מתמודדת עם הדעות הקדומות הנפוצות, מראה באופן ברור ומפורש את הקשר הקיים בין 2,300 הימים של דניאל 8 לשבעים השבועות של דניאל 9, ומביאה אותם עד שנת 1843 (1843 לפי הלוח היהודי — 1844 לפי הלוח שלנו). בהמשך הספר הוא מראה, באמצעות סימני הזמנים, כי אירוע זה חייב להיות קרוב.

GSAM 89.2"עצם העובדה שיצאו לאור מספר מהדורות מעידה כשלעצמה על העניין שעוררה. האח שאכה, המתגורר כיום באוסטרליה, ראה פרסומת לחוברת זו אפילו במחוז הרחוק של שלזיה, ולאחר שהזמין אותה, קרא אותה בעניין רב, מאחורי דלתות נעולות. בספר אין למצוא כל זכר לכך שהמחבר היה מודע לתנועה דומה כלשהי בעולם, ובכל זאת, ברוח אלוהים, הוא הגיע לאותן מסקנות.

GSAM 89.3"בשנת 1842 הוא חיבר חוברת גדולה עוד יותר, בת 286 עמודים, גם היא בשטוטגרט, בנושא 'מחשבות עיקריות ומקראיות בנוגע לבריאת העולם ומשך קיומו; או תשובה מקיפה לשאלה: מדוע ברא אלוהים את העולם בששה ימים רצופים — קרבתו של אדוננו לשפוט את האנטיכריסט — האירועים הגדולים והמשמחים של שנת 1843'."

GSAM 89"בן עזרא" (לקונזה)

GSAM 89.4בסביבות שנת 1812 פרסם לקונזה, בספרד, ספר שכותרתו "בואו של המשיח בהוד ובכבוד". הכותב אימץ את הכינוי האנונימי "בן עזרא", וההערכה היא שהיה יהודי שהתנצר. אדוארד אירווינג מאנגליה, לאחר שהחל בעבודתו על הביאה השנייה של המשיח, תרגם את הספר הנ"ל לאנגלית. כך סיפר הספר את סיפורו בשתי שפות לפחות.

GSAM 89.5מעניין באמת, לאחר חלוף השנים, לאסוף את מסקנותיהם של החוקרים השונים אשר, [90] מתחילת המאה הקודמת ועד שנת 1840, חישבו את תקופת 2,300 הימים, ומיקמו את שבעים השבועות כחלק הראשון של אותה תקופה, ואז לגלות שכולם מסכימים לגבי סיומה של התקופה בשנת 1844.

GSAM 901844 – מועד הסיום האמיתי של 2,300 הימים

GSAM 90.1עשויה להתעורר השאלה: האם אנו יכולים להיות בטוחים ש-1844 היא התאריך האמיתי לסיום 2,300 הימים? כן! שכן כשם שהתגשמות כוזבת של נבואה אינה יכולה להתרחש בזמן הנכון של ההתגשמות האמיתית, כך בוודאות עלינו להגיע למסקנה שהשנה 1844 היא נקודת הסיום הנכונה של 2,300 הימים. אלוהים, אשר חתם את הידע הזה עד שנת 1798, והבטיח כי אז יזרח האור, הנחה ברוחו הבלתי טועה את אלה שחיפשו אותו בלהט כדי להבין נכונה את הזמן. הגיע זמנו ש"הידע" בנושא זה "יתרחב", והוא נתן את האור האמיתי.

GSAM 90.2לאחר שמצאנו את נקודת הסיום של הזמן שהובאה להבנת העם ב"עת הקץ", ראוי לשאול מהי המשמעות של גילוי זה. אנו מוצאים שבאותה תקופה, עם סיום מלאכת הבשורה, יש להכריז על מועד מוגדר לכינוס המשפט. "וארא מלאך אחר מעופף במרום הרקיע אשר היה לו בשורת עולם לבשר את ישבי הארץ ואת כל גוי ומשפחה ולשון ועם׃ ויאמר בקול גדול יראו את האלהים והבו לו כבוד כי באה עת משפטו והשתחוו לעשה שמים וארץ את הים ומעינות המים׃" ²⁷ מלאכים במובן המילולי אינם מבשרים את הבשורה לבני האדם. האדם הוא השליח שנבחר על ידי האדון עצמו כדי לבשר את בשורתו עד קץ העולם.²⁸ מלאך זה, אם כן, הוא סמל לבשורה המכריזה כי הגיע הזמן ש"החל המשפט מבית אלהים". ²⁹ בשורה כזו לא יכלה להינתן מכתבי הקודש עד שזוהתה בכתבי הקודש התקופה המובילה למשפט. תקופת 2,300 הימים [91], כפי שכבר רמזנו, מגיעה עד למשפט החקירה של עם אלוהים.

GSAM 91יום הכיפורים – זמן של משפט

GSAM 91.1יום הכיפורים, טיהור המקדש הארצי, נתפס על ידי היהודים בעבר, וכך גם כיום, כיום של משפט. ואפילו עתה, במצבם המפוזר, אף על פי שאינם יכולים לקיים את כל טקסי הפולחן של ימי קדם שהיו קשורים ליום נשגב זה, הוא נשמר כיום של משפט. כהוכחה לכך נצטט תחילה מתוך עיתון יהודי שפורסם בסן פרנסיסקו, קליפורניה, בשם "The Jewish Exponent", ביטאון היהודים האורתודוקסים ממערב לרכס הרי הרוקי. בגיליון מספטמבר 1892 פורסמה הודעה כי לפני צאת הגיליון הבא, יגיעו החודש השביעי ויום הכיפורים. שמם לחודש השביעי הוא תשרי, ולשישי – אלול; כך נכתב בעיתון: "חודש אלול כבר כאן, וקולות השופר המזהירים [החצוצרה שיש לתקוע מהיום הראשון עד העשירי של החודש השביעי, תהילים 81:3, 4] נשמעים מדי בוקר בבתי הכנסת האורתודוקסים, ומזהירים להתכונן ליום הזיכרון ולמשפט הסופי של יום הכיפורים." מכיוון שהיו בסוף חודש אלול, החודש השישי, וחודש תשרי, החודש השביעי, עמד להתחיל, היו שומעים, כל בוקר במשך עשרה ימים, את תקיעת השופר המבשרת את משפט השנה הסופי לפי אותה שיטה סמלית.

GSAM 91עדותו של רב יהודי

GSAM 91.2שוב, בשנת 1902, הרב איזידור מאייר, המכהן בקהילה יהודית גדולה בסן פרנסיסקו, קליפורניה, בהכריזו על יום הכיפורים, אמר: "בעודו חוצה את סף הזמן משנה לשנה, נזכר בן ישראל בכוח בבריאה ובריבונות האוניברסלית של הבורא, והוא נקרא לחגוג, בקול תקיעת השופר, את יום השנה, כביכול, ללידת הזמן ולהכתרת המלך הגדול. כמו כן, הוא נקרא [92] בקול אותה חצוצרה, או שופר, לבחון בדיעבד את מעשיו בשנה שחלפה, בעודו עומד רועד לפני העין הרואה-כל של הצדק הנצחי היושב על כס המשפט."

GSAM 92.1כמו שבשירות המקדש היהודי היה המקדש מטוהר פעם בשנה, בוודאי היה ברור לדניאל כי טיהור המקדש הזה בתום אלפיים ושלוש מאות הימים חייב להתייחס למשהו מלבד השירות הסמלי השנתי. האדון כבר הורה לעמו כי, בעת השימוש בסמלים בנבואה, יש לספור את הזמן הנתון "יום לשנה יום לשנה". ³⁰ לפיכך, תקופת 2,300 הימים הזו, כפי שראינו, מגיעה עד סיום מלאכתו של המשיח ככהן גדול במקדש השמיימי — עד משפט החקירה של אלה שתיקיהם, באמצעות וידוי, הובאו אל המקדש השמיימי.

GSAM 92מסר המשפט שמועדו בשנת 1844

GSAM 92.2לאחר שהתגלה פרק הזמן שבו יחל משפט הקדושים, נפתחה הדרך כך שבסדר האירועים של האדון, כפי שסומן בנבואה, ניתן היה למסור את הבשורה: "שעת משפטו באה". שימו לב, לא נאמר כי מיד עם גילוי פרק הזמן הזה תוכרז הבשורה, אלא שהאור ש"נחתם" קודם לכן יובהר. אנו רואים בבירור כי הדבר התגשם. בפרקים הבאים יתברר כי האדון סימן באופן מובהק לא פחות את הזמן שבו תוכרז בשורת הביאה, ובאותה מידה, פשוטו כמשמעו, הוכרזה הבשורה לעולם. [93]