פרק 21 — היד המנחה בעבודה
GSAM 322.1"אשכילך ואורך בדרך זו תלך."1
GSAM 322.2למי שהאדון הוא משענו, השגחתו מתגלה ללא הרף. עם זאת, ישנם רגעים שבהם דאגה זו מתבטאת באופן מובהק יותר, כגון הצלות מיוחדות מרעות ומסכנות, נראות ובלתי נראות, והזדמנויות ישירות שניתנו בהשגחה עליונה להרחבת אמתו. בנושאים אלה עוסק פרק זה.
GSAM 322החזון הראשון במישיגן
GSAM 322.3בחודש מאי 1853 ביקרו הפסטור ווייט ואשתו במישיגן. זו הייתה הפעם הראשונה שהם הגיעו מערבית לבאפלו, ניו יורק. בשבת האחרונה של חודש מאי הם שהו בטירון, ובמקום ההוא הוצגו לגברת ווייט בחזון הקבוצות השונות של שומרי השבת במדינה, יחד עם אזהרות לגבי ההשפעות שעלולות לפעול נגדם. ב-2 ביוני, בג'קסון, היא כתבה שמונה עמודים בפורמט פולסקפ, שבהם תיארה חלק מהדברים שהוצגו בפניה. היא נתנה לי עותק כתוב בעיפרון של החזון, בתנאי שאספק לה עותק נקי שנכתב בעט ודיו.
GSAM 322אישה שהתיימרה לקדושה
GSAM 322.4בין הדברים האחרים שהוצגו, תואר המקרה של אישה שניסתה להשתרבב בקרב אנשינו. היא אמרה שאישה זו הצהירה על קדושה רבה. גברת ווייט מעולם לא פגשה אותה, ולא ידעה עליה דבר מלבד מה שנמסר לה בחזון זה. היא לא רק [323] תיארה את אופן התנהלותה של האישה, אלא גם אמרה שכאשר יוכיחו אותה, היא תלבש מבט צדקני ותאמר: "האדון יודע את לבי". היא אמרה שהאישה הזאת מסתובבת ברחבי הארץ עם גבר צעיר, בעוד בעלה, איש זקן, נמצא בבית ועובד כדי לפרנס אותם בדרכם הרעה. הגברת ווייט אמרה שהאדון הראה לה ש"למרות טענותיה של האישה לקדושה, היא והגבר הצעיר אשמים בהפרת הדיבר השביעי". עם התיאור הכתוב של המקרה הזה בכיסי, חיכיתי בחרדה מסוימת לראות כיצד יתפתחו העניינים.
GSAM 323המפגש בורג'נס, מישיגן
GSAM 323.1קיימנו אסיפות בג'קסון, בבאטל קריק, בבדפורד ובהייסטינגס, ואז הגענו לורג'נס, במחוז קנט, שהתברר כמקום מגוריה של האישה. הגענו למקום שבו היינו אמורים לשהות ללילה, ב-11 ביוני, מעט לפני השבת. מקום הלינה שלנו היה ביתו של פסטור בשם ווייט, שבעבר היה מטיף בעדה הנוצרית. מכיוון שזו הייתה ארץ שהתיישבה זה עתה, נערכו ההכנות לאסיפותינו באסם גדול וחדש, במרחק של שלושה מיילים משם, והאישה שנראתה בחזון, כפי שהתברר, גרה עוד שני מיילים מעבר למקום האסיפה.
GSAM 323עדות בפני הקנאית
GSAM 323.2ב-12 ביוני, בשעה 10:30 בבוקר, התכנסנו באסם לאסיפה. גברת ווייט ישבה בקצה השמאלי של הדוכן, אני ישבתי לידה, הפסטור קורנל ישב לידי, והפסטור ווייט עמד מימין לדוכן ודיבר. לאחר שדיבר כ-15 דקות, נכנסו יחד זקן וצעיר, והתיישבו בשורה הקדמית ליד הדוכן. ליוותה אותם אישה גבוהה, רזה ובעלת עור כהה, שהתיישבה ליד הדלת. לאחר דרשה קצרה של הפסטור ווייט, קמה הגברת ווייט ופתחה את דבריה בדיון על הזהירות שעל הפסטורים לנהוג בה [324] כדי שלא יפגעו בעבודה שהופקדה בידיהם, תוך שימוש בפסוק: "הברו נשאי כלי יהוה". היא אמרה כי אין זו דרכו של אלוהים לקרוא לאישה לנסוע ברחבי הארץ עם גבר שאינו בעלה. לבסוף אמרה במפורש:
GSAM 323.2"האישה ההיא שישבה לפני זמן קצר ליד הדלת טוענת שאלוהים קרא לה להטיף. היא נוסעת עם הצעיר הזה, שרק זה עתה התיישב מול הדוכן, בעוד שהאיש הזקן הזה, בעלה — אלוהים ירחם עליו! — עמל בבית כדי להרוויח את הפרנסה המשמשת אותם להמשך עוונותיהם. היא מתיימרת להיות קדושה מאוד — להיות מקודשת — אך למרות כל העמדת הפנים שלה לגבי קדושתה, אלוהים הראה לי שהיא והצעיר הזה אשמים בהפרת הדיבר השביעי."
GSAM 324.1כל הנוכחים ידעו שגברת ווייט מעולם לא ראתה את האנשים הללו עד שנכנסו לאסם. הצבעתה עליהם ותיאור אופיים כפי שעשתה השפיעו על מוחם של הנוכחים, חיזקו את ביטחונם ואישרו את אמונתם בחזונות.
GSAM 324הדברים שנאמרו כפי שנחזו
GSAM 324.2בעוד הגברת ווייט מסרה את עדותה, הופנו מבטים מודאגים לעבר הגברת אלקוט, האישה שננזפה, כדי לראות כיצד היא מקבלת את הדברים שנאמרו, ומה היא עומדת לעשות ולומר. אילו הייתה חפה מההאשמה שהוטחה נגדה, היה צפוי באופן טבעי שתקום ותכחיש את הכל. אילו הייתה אשמה, ומושחתת קשות, ייתכן שלא הייתה נרתעת מלהכחיש את הכל, אף על פי שידעה שזה נכון. במקום זאת, היא עשתה בדיוק את מה שהעדות אמרה שתעשה כאשר תוכח. היא קמה לאט על רגליה, בעוד כל העיניים נעוצות בה, ועטתה מבט צדקני, ואמרה לאט: "האדון-יודע-את-לבי", והתיישבה מבלי להוציא מילה נוספת. היא אמרה בדיוק את מה שהעדות אמרה שתאמר, ואמרה זאת באותו אופן. [325]
GSAM 325הודאה באשמה
GSAM 325.1נכון, אלוהים ידע את ליבם, והם ידעו בעצמם שהם אשמים במיוחס להם; שכן לאחר מכן אמר הצעיר למר גרדנר, תושב אותו המקום, שחקר אותו מקרוב בעניין: "מר גרדנר, מה שגברת ווייט אמרה עלינו היה אמת לאמיתה"; והאישה, לאחר שאמרה לגברת וילסון בגרינוויל, בשנת 1862, כי היא “לא תעז לומר מילה אחת נגד האחות ווייט פן תימצא נלחמת נגד אלוהים", הודתה כי מה שהוצג אודותיה ואודות הצעיר היה אמת.
GSAM 325סיעת ה-Messenger
GSAM 325.2בסתיו 1853 התאגדו כמה ממורמרים במישיגן והחלו להוציא לאור עלון בשם Messenger of Truth. נראה כי ייעודו של עלון זה ומנהליו היה להרוס ולהכפיש במקום לבנות. בדפיו הוכנסו שקרים רבים, שהפריעו לנו בעבודתנו בהפצת הבשורה; ומאחר שזו הייתה החוויה הראשונה שלנו עם מתקפה גלויה שכזו, חשבנו שחובתנו להפריך את דברי הבלע שלהם. עיסוק זה גזל זמן שהיה צריך להיות מוקדש לקידום האמת שהופקדה בידינו, ושימש היטב את מטרותיו של השטן, שהיה ללא ספק המסית מאחורי התנגדות זו. וכך נמשכה המציאות עד ערב ה-20 ביוני 1855, כאשר הפסטור ווייט ואשתו, הפסטור קוטרל ואני, סיימנו זה עתה אסיפה באוסוויגו, ניו יורק. במהלך האסיפה הטריד אותנו אדם בשם ליליס, שנכנס והפיץ את המסמכים המשמיצים הללו בקרב הקהל. שוב עלתה השאלה לגבי חובתנו בעניין זה. כל המאמצים הקודמים להשיב על שקריהם רק הובילו לכך שהם המציאו עוד ועוד.
GSAM 325עצה ונבואה
GSAM 325.3במפגש תפילה שנערך באותו ערב בביתו של ג'ון פלייס, בעיר אוסוויגו, קיבלה הגברת ווייט [326] חזון שבו הוצג לה כי אם נמשיך בעבודתנו, בהטפת האמת, מבלי להתחשב באנשים כגון סיעת ה-Messenger, הם יפתחו במלחמה בינם לבין עצמם ועיתונם ייסגר, וכאשר יקרה הדבר נגלה כי שורותינו הוכפלו. בהאמיננו כי עדות זו באה מהאדון, התחלנו מיד לפעול בהתאם לה.
GSAM 326התמוטטות "סיעת ה-Messenger" והעיתון
GSAM 326.1עבודת האמת התקדמה במהירות, בעוד שסיעת ה-Messenger נקלעה לצרות בינה לבין עצמה. תוך זמן קצר התפזרה המפלגה, ורבים ממנהיגיה ויתרו על השבת. עיתונם חדל לצאת לאור במהרה מחוסר תמיכה, ומי ששימש, לזמן מה, כעורך, הפנה את תשומת לבו להוראה בבית הספר; אך מכיוון שלא למד תחילה לשלוט בעצמו, הוא נכשל לחלוטין בשליטה בתלמידיו. בניסיון להוכיח את אחד הנערים בבית ספרו, שלף אקדח, שנקש אך לא ירה. כדי להימלט מלינץ', נאלץ לברוח בלילה לקנדה.
GSAM 326ההשפעה על תנועת האדוונטיסטים
GSAM 326.2באותה עת שררה בקרב עמנו הרמוניה ואחדות גדולות יותר מאי-פעם; וכאשר נעשו מאמצים להפיץ את הבשורה, נפתחה הדרך לכל הכיוונים.
GSAM 326.3בגיליון מס' 10, כרך 11, של ה-Review, מיום 14 בינואר 1858, אמר העורך, בהתייחסו לתוצאות עבודת ה-Messenger: "בזמן הפילוג, כאשר נעשה מאמץ להרוס את ה-Review, שווי נכסי הכנסייה במשרד הוערך ב-700 דולר בלבד. מאז עלה השווי ל-5,000 דולר. אז היו כאלף מנויים משלמים, וכעת יש אלפיים, מלבד רשימה נכבדה של מנויים 'חינמיים'."
GSAM 326.4מכיוון שהגענו עתה לתקופה (1858) שבה סיעת ה-Messenger התפצלה והתפזרה, וה'מסנג'ר' חדל להתקיים, הנתונים שלעיל הם משמעותיים. כשם שמספר [327] המנויים המשלמים ל'ריוויו' הוכפל בדיוק, כך גם מספר המאמינים גדל ביותר מפי שניים. כך התגשמה הנבואה שנאמרה באמצעות הגברת ווייט ביוני 1855.
GSAM 327הצעה ראשונה לקיום אסיפות באוהלים
GSAM 327.1בימים הראשונים של הבשורה היה נהוג לקיים אסיפות בבתי ספר כאשר לא היה מקום טוב יותר זמין. בבניין מסוג זה, באחת ההזדמנויות, התאסף קהל כה רב, עד ששני בתי ספר בגודל כזה לא היו יכולים להכיל את כולם. כדי שכולם יוכלו לשמוע אותו, עמד הנואם בחלון פתוח ודיבר אל האנשים שבפנים ואל קהל גדול יותר שישב בכרכרותיהם ועל הדשא. מראה ההתקהלות הגדולה הזו הוא שהוביל לשקול את קיום אסיפות באוהלים.
GSAM 327מפגש האוהל הראשון בבאטל קריק, מישיגן
GSAM 327.2לפיכך, ב-22 במאי 1854, החליטו הפסטור ג'יימס ווייט ואחרים במועצה, כי תהיה זו תוכנית ריאלית להשתמש באוהלים לאסיפות. באותה עת, אוהלים גדולים שימשו לעיתים נדירות מאוד למטרות אחרות מלבד קרקסים, גני חיות ומופעים מסוגים שונים. מישיגן הייתה המדינה הראשונה שבה אדוונטיסטים של היום השביעי העזו לצאת במיזם מסוג זה. מפגש האוהל הראשון נפתח בבאטל קריק ב-10 ביוני 1854. כיום, צורת קיום המפגשים בעונת הקיץ התפתחה לממדים גדולים.
GSAM 327הצעה לקיום מפגשי מחנה
GSAM 327.3בשנת 1868 ננקט צעד יוזם נוסף. נבחנה כראוי השאלה אם ראוי לקיים כינוסי מחנה, והוחלט כי זו תהיה דרך מצוינת לארח את ההתקהלויות הגדולות של אנשינו באסיפות כלליות. באמצעות אוהל גדול לאסיפות הציבוריות ואוהלים משפחתיים קטנים יותר, יוכלו האנשים להרגיש בנוח, וכך ניתן יהיה לבלות מספר ימים באופן מועיל בדיונים ובפולחן. [328]
GSAM 328כינוס המחנה הראשון ברייט, מישיגן
GSAM 328.1כינוס המחנה הראשון נערך ברייט, מישיגן, בין ה-1 ל-7 בספטמבר 1868. ההתכנסויות הכלליות החשובות הללו של בני עמנו התרחבו עד כדי כך, כי כיום נערכים מדי שנה למעלה מחמישים מפגשי מחנה באזורים שונים בשטח. מפגשי מחנה אלה אינם נערכים רק באמריקה, אלא גם באירופה, באוסטרליה, בניו זילנד ובדרום אפריקה.
GSAM 328.2הכינוס הגדול ביותר מסוג זה שאי פעם נערך על ידי עמנו היה בשנת 1893, בלנסינג, מישיגן. באותו כינוס גדול השתתפו 3,400 איש, שהתגוררו ביותר מ-500 אוהלי משפחה. יותר מ-150,000 יארד של בד שימשו להקמת האוהלים השונים במחנה.
GSAM 328הצלה מאסון רכבת
GSAM 328.3יום לאחר שהתקבלה ההחלטה לרכוש את האוהל הראשון שלנו באורך 60 רגל (23 במאי 1854), הפסטור ווייט ואשתו, שהיו אז בג'קסון, מישיגן, עמדו לצאת למסעם לוויסקונסין, שם היו אמורים לעבוד למשך תקופה מסוימת. בילינו את אחר הצהריים בביתו של ד. ר. פאלמר, במרחק קצר בלבד מהתחנה. מספר פעמים במהלך אחר הצהריים דיבר הפסטור ווייט ואמר: "יש לי תחושה מוזרה לגבי היציאה למסע הזה; אך, אלן, יש לנו התחייבות, ועלינו לצאת. אילו לא הייתה לי התחייבות, לא הייתי יוצא הלילה."
GSAM 328.4עם רדת הלילה, קרוב למועד הגעת הרכבת, ערכנו זמן תפילה. נראה היה שכולם הונחו להתפלל לשלומם של הפסטור ווייט ואשתו במסע זה. כשקמנו, הביע הפסטור ווייט את אמונתו שהאדון ידאג להם וישמור עליהם.
GSAM 328.5בשעה שמונה הלכתי איתם לרכבת כדי לעזור להם להשיג מקומות ישיבה ולסדר את חבילותיהם. נכנסנו לקרון אחד עם מושבים בעלי משענת גבוהה, שנקרא באותם ימים "קרון שינה". גברת ווייט אמרה: "ג'יימס, אני לא יכולה להישאר בקרון הזה, אני חייבת לצאת מכאן." עזרתי להם להשיג מקום ישיבה באמצע הקרון הבא. הגברת ווייט התיישבה עם [329] חבילותיה בחיקה, אך אמרה: "אני לא מרגישה בבית ברכבת הזאת." הצלצול נשמע, ולאחר שנפרדתי מהם ב"להתראות" חפוז, יצאתי במהרה לביתו של סיריניוס סמית, כדי לבלות שם את הלילה.
GSAM 329.1בסביבות השעה עשר הופתענו כולנו מאוד לשמוע את הפסטור ווייט, שהנחנו כי הוא כבר נמצא בדרכו לשיקגו, דופק על הדלת ומבקש להיכנס. הוא סיפר שהרכבת ירדה מהפסים שלושה מיילים מערבית לג'קסון; שרוב הרכבת, יחד עם הקטר, נהרסה לחלוטין; אך בעוד שאחדים נהרגו, הוא וגברת ווייט ניצלו ללא פגע. תוך זמן קצר הוא השיג סוס וכרכרה, ובליווי אברם דודג' יצא לאסוף את גברת ווייט, אותה נשא הפסטור בזרועותיו מרחק מה, על פני שטח רטוב וביצתי וחצה נחל קטן, אל מקום מבטחים, הרחק מזירת האסון.
GSAM 329.2למחרת בבוקר מוקדם יצאתי עם מר דודג' לראות את שרידי התאונה. בנקודה שבה הכביש חוצה את המסילה באלכסון, שכב שור לנוח ישירות על המסילה. לקטר לא היה מגן מפני פרות, ולכן עם פגיעתו בבעל החיים הוא הועף מהפסים שמאלה. עם ההדף הראשון של פגיעת הקטר בקרקע, קרון המטען, שהכיל את ארגז הספרים של הפסטור ווייט, קפץ לחלוטין מהפסים ונשאר ללא פגע; במקביל, קרון הנוסעים שבחלקו האחורי של הרכבת התנתק משאר הרכבת ללא עזרה אנושית, ועצר בשקט על הפסים. הקטר והקרון הנלווה נסעו על הקרקע מחוץ לפסים כשישה או שמונה רוד, עד שהקטר פגע בגדם אלון בקוטר של כשלוש רגל. עוצמת הרכבת הייתה כה גדולה, עד שהקטר התהפך על גבו, וחלקו האחורי של הקרון הנלווה הסתובב לרוחב הפסים. גוף הרכבת הראשי, שנסע במלוא המהירות, פגע בשרידי הקטר, ובכך גרם לזעזוע שני. הקרון הראשון שפגע בקטר היה קרון אקספרס, שנמחץ לרסיסים. הוא, על תכולתו, הפך לערימת פסולת שנערמה על הקרון הנלווה ומסביבו. הקרון הבא היה קרון מחלקה שנייה, שבו היו שמונה עשר נוסעים, [330] מתוכם אחד נהרג וכל השאר נפצעו בדרגות שונות. קרון זה נבקע לשניים על ידי קרון השינה שחלף דרכו. החלק הקדמי של קרון השינה התנפץ לרסיסים, והמושב שבו גברת ווייט לא הרגישה בנוח להישאר נמחץ לחלוטין.
GSAM 330עדות להצלה אלוהית
GSAM 330.1כשהבטנו בהריסות, ולאחר מכן בקרון שבו נסעו הפסטור ווייט ואשתו בעת התאונה, שעמד בשקט לבדו, במרחק של כ-15 רוד מההריסות, הרגשנו לומר בלבנו שאלוהים שמע את התפילה, ומי יודע אם לא שלח את מלאכו לנתק את הקרון ההוא, כדי שעבדיו יוכלו להימלט ללא פגע? מחשבה זו נחרתה במוחנו ביתר שאת כאשר בלם הרכבת אמר שהוא לא ניתק אותה, ויתרה מכך, שאף אחד לא היה על מרפסת הקרון כאשר זה קרה, וכי הייתה זו תעלומה עבורו ועבור כל אנשי צוות הרכבת כיצד הדבר נעשה; ומה שהיה מסתורי עוד יותר בעיניהם, הוא שהחיבור והבריח היו שלמים, והבריח עם השרשרת שלו היה מונח על מרפסת הקרון ההרוס כאילו הונח שם ביד זהירה.
GSAM 330.2בערב ה-24 פונו ההריסות מהמסילה במידה מספקת כדי שהרכבות יוכלו לנסוע כרגיל, והפסטור ווייט וגברת ווייט עלו שוב לקרונות והגיעו בשלום לפגישתם בוויסקונסין.
GSAM 330נזיפה למתנגדים
GSAM 330.3לא הכול היה "שייט חלק" עבור ישראל הקדומה. היו להם אויבים מבחוץ שביקשו לעכב את התקדמותם בכל צעד ושעל. "הערב רב" והלא-מקודשים בתוך המחנה שימשו כלים מוכנים, שדרכם ביקש השטן לעורר אי-שביעות רצון, סכסוכים, תלונות ומרד. העובדה שידו המצליחה של אלוהים הייתה עם המאמינים, ושהניצחון ליווה את מאמציהם, הייתה הוכחה לכך שעם זה מצא חן בעיניו — שיד האדון הובילה אותם. [331]
GSAM 331.1כך גם בעלייתו ובהתקדמותו של בשורת המלאך השלישי; התקדמותו לא נבעה מכך שהאמיתות שהוצגו היו דבר שנעים ללבו הטבעי של האדם. נהפוך הוא, האמת המרכזית ביותר של הבשורה — שבת האדון — מתנגשת עם אינטרסים אנוכיים וארציים, ומפרידה את אלה שמצייתים לה מענייני העולם יומיים בשבוע. לעבודת האמת הנוכחית היו אויבים חיצוניים, נחושים ועקביים במאמציהם להפיל את המלאכה. עליהם ניתן לומר, במילותיו של המשורר: "לולי יהוה שהיה לנו יאמר נא ישראל׃ לולי יהוה שהיה לנו בקום עלינו אדם׃ אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו׃"2
GSAM 331.2מדי פעם קמו בקרב שורותינו אנשים אנוכיים וממורמרים, שסיפרו על הדברים הגדולים שייעשו כאשר יושגו מטרותיהם; אך כמו אור תועה בביצות, אורם כבה זה מכבר. בינתיים, עבודת האמת הנוכחית התקדמה בבטחה ובאופן עקבי ברחבי העולם, וצברה יציבות וכוח עם כל צעד קדימה.
GSAM 331הפסטורים סטיבנסון והול
GSAM 331.3בקיץ 1855 ניסו הפסטורים סטיבנסון והול לעורר מרד במדינת ויסקונסין. היה ידוע היטב לאחים המובילים כי הם ביקשו לבחון את כל שאר עיקרי אמונתנו באמצעות תורת "העידן הבא" שלהם, והיו להוטים מאוד ללמד את האדוונטיסטים של היום השביעי את תורת תקופת המבחן לאחר הביאה השנייה של המשיח.
GSAM 331נבואה הנוגעת אליהם
GSAM 331.4ב-20 בנובמבר 1855 ניתנה לגברת ווייט תמונה של דרכם, עם נבואה לגבי תוצאתה הסופית במילים אלה: "האם אתה סבור, איש חלש, שתוכל לעכב את מלאכתו של [332] אלוהים? איש חלש, נגיעה אחת של אצבעו יכולה להפיל אותך ארצה. הוא יסבול אותך רק זמן קצר."
GSAM 332.1יריבינו טענו כי כאן היה חזון שהכריז שאנשים אלה עתידים למות בקרוב, ומאחר שהם חיו עוד מספר שנים, החזון לא התגשם. אין בחזון שום אזכור למותם. הם הוצגו כמי שמבקשים לעכב את מלאכתה של בשורת המלאך השלישי. אף על פי שנאמר להם עד כמה קל יהיה לאלוהים לעצור אותם, נוספה האמירה: "הוא יסבול אותך רק זמן קצר." מה עשו? — במקום להצליח במלחמתם, כפי שציפו, נראה היה כי נותרו לגשש את דרכם בחשכה. תוך מספר שבועות הם ויתרו לחלוטין על השבת, ופנו להתנגד לה. הם קיוו להקים פלג של "העידן הבא", כשהם עצמם עומדים בראשה. במקום להצליח בכך, על ידי ויתורם על השבת הם איבדו לחלוטין את אחיזתם בעמנו. כך, בדרכם שלהם, הם הביסו לחלוטין את מה שתכננו לעשות מלכתחילה. עמנו אמר: "אכן, אלוהים 'סבל אותם רק זמן קצר'."
GSAM 332סוף חיים עצוב
GSAM 332.2באשר לגורלם של שני האנשים הללו, ייתכן שכדאי להביא כמה הצהרות בנוגע לגורלם העגום, שנאמרו על ידי אחיהם שלהם, מאמיני "העידן הבא", שאיתם היו קשורים לאחר שעזבו את השבת. לפני שלושים ושבע שנים החל מר הול לסבול מאי-שפיות מסוימת (שנגרמה כתוצאה מהתנוונות המוח), והסיבה למצב זה הייתה אובדן נכסים בהיקף ניכר עקב הונאה מצד אחרים. הוא סבל מהאשליה שאם יצא החוצה הוא יישטח או ייפול ארצה. הוא אינו מסוכן, אך כמובן שבמשך השנים הארוכות הללו הוא היה בלתי כשיר לחלוטין לעבודה כפסטור בכל תפקיד שהוא.3
GSAM 332.3הפסטור סטיבנסון נפטר לפני כ-16 שנים. במשך מספר שנים לפני מותו היה לוקה בנפשו (משוגע), אם כי לא היווה סכנה לאחרים. לפני שהפך [333] לכזה, תחת החופש שהניח שיש לו בהתאם לתיאוריית "היעדר החוק" שבה דגל, עזב את אשתו, אישה שלא הוטח בה כל כתם של חוסר מוסריות (הוא הצליח להתגרש רק באמצעות עורך דין לא ישר), והתחתן עם אישה אחרת, צעירה בהרבה מאשתו הקודמת. מעשה זה היה הפרה כה בוטה של המוסר, עד שאפילו אחיו מאמיני "העידן הבא" גינו את התנהגותו, ולא אפשרו לו עוד להטיף בפניהם.
GSAM 333.1דברי אחיהם שלהם בנוגע לימיהם האחרונים של האנשים הללו מבטאים רחמים עמוקים ביותר; עם זאת, אלה הן העובדות הבלתי מצועצעות, המוצגות ללא זדון או דעות קדומות. על רקע זה אנו מותירים לקוראינו להסיק את המסקנות שלהם בעצמם בנוגע ליישום הגופני של העדות.
GSAM 333הפסטור ג'. ה. וגנר מקבל את הבשורה
GSAM 333.2בשנת 1852 קיבל הפסטור ג'. ה. וגנר, שניהל עיתון מחוזי בוויסקונסין, את האמת הנוכחית, ובשנה שלאחר מכן הקדיש את עצמו באופן מלא לעבודת השירות בבשורה. בשנת 1857 כתב שתי חוברות חשובות מאוד, שכל אחת מהן מנתה כמאתיים עמודים. הראשונה שבהן נקראה "טבעו ומגמתו של הספיריטואליזם המודרני", והשנייה – "הפרכה של 'העידן הבא'". החוברת הראשונה לא רק שימשה אמצעי להצלת רבים מנפילה במלכודת השטן, אלא שבברכת אלוהים, היא פתחה את עיניהם של רבים שלא ידעו כיצד לפרש את התופעות המודרניות הללו.
GSAM 333.3חיבורו "הפרכה של 'העידן הבא' " הוא חשיפה מקיפה ביותר של התיאוריות הכוזבות בדבר תקופת מבחן לחוטאים לאחר הביאה השנייה של אדוננו. זוהי הפרכה כה מקיפה של תורה זו, עד שלא רק שלא ניתנה לה תשובה, אלא שמעולם לא נתקלנו בניסיון כלשהו להשיב עליה. הספר מפרט, באופן הברור והתמציתי ביותר, את מעמדו של המשיח ככוהן על כסאו של אביו (כהונתו על פי מלכיצדק) במהלך תקופת החסד הנוכחית, ואת [334] המעמד שימלא על כסאו שלו, בממלכתו הנצחית העתידית — כסא שאליו לא תהיה קשורה שום כהונה מתווכת.
GSAM 334.1מאוחר יותר כתב הפסטור ווגונר חוברת שלישית באותו גודל בערך, שכותרתה "הכפרה לאור התבונה וההתגלות". בסביבות שנת 1884 עברה חוברת זו עריכה והורחבה לכרך בן כ-400 עמודים. זוהי מסה ברורה ותמציתית בנושא המצוין בכותרתה.
GSAM 334.2מאותה עת ואילך היה קשור קשר הדוק לעבודת ההוצאה לאור, הן ככותב והן כעורך. הוא גם המשיך בעבודתו בשירות הבשורה, ובשנותיו האחרונות שהה באירופה.
GSAM 334.3ב-17 באפריל 1889 הלך לעולמו בפתאומיות בבאזל, שווייץ, מיד לאחר שסיים את ספרו האחרון, "מגן עדן לגן עדן". ב-16 באפריל עבד יום שלם בכתיבה, ורשם ביומנו: "עבדתי יום קשה". מהדיווח על המקרה שחיברו האחים באירופה, עולה המידע הבא:—
GSAM 334.4"בבוקר ה-17, בסביבות חמש וחצי, הוא נפל מת במטבח שלו, ללא כל אזהרה מוקדמת, כתוצאה משיתוק לב. הוא עבד קשה מאוד כדי לסיים את המהדורה האנגלית של ספרו החדש, והוא ציפה לצאת ללונדון ביום ראשון שלאחר מכן, כדי לעבוד בקשר עם המלאכה שם, לפני שיחזור לאמריקה בקיץ הקרוב."
GSAM 334.5משנת 1854 עמד הפסטור ווגונר באופן קבוע ובולט בפני הציבור להגנת האמת, הן על דוכן הדרשה והן בעיתונות. בעת מותו היה בן כמעט שישים ותשע. הוא נקבר בבאזל ב-20 באפריל. כך נפל בתפקידו עוד אחד מהעובדים הראשונים למען העבודה.
GSAM 334ריפוי באמונה
GSAM 334.6בתחילת האביב של 1858 סבלה הגברת ווייט מאוד במשך מספר ימים, והייתה מרותקת למיטתה במצב [335] של חוסר אונים כמעט מוחלט. בערב אחד, קרוב לחצות, היא התעלפה; בני המשפחה ניסו את כל האמצעים הידועים להם כדי להחזיר אותה להכרה, אך מאמציהם עלו בתוהו. היא נותרה במצב זה למעלה מחצי שעה, עד שהפסטור אנדרוז ואני הוזעקנו בבהילות על ידי הפסטור ווייט להצטרף לתפילה. בתגובה לתפילות הנמרצות שנשאנו ליד מיטתה, האדון בחסדו החזיר אותה להכרה והשיב אותה לבריאותה הרגילה. בעוד היא משבחת את אלוהים, היא נלקחה לחזון, בעודה שוכבת במיטה. חלק מהדברים שהוצגו לה בחזון זה ניתן לקרוא ב"עדות לכנסייה", מס' 5.
GSAM 335תופעה גופנית יוצאת דופן
GSAM 335.1תופעה פיזית מוזרה ליוותה את החזון הזה, ואנו מבקשים להפנות אליה תשומת לב מיוחדת. הפסטור ווייט ואני ישבנו בצד אחד של המיטה, והפסטור אנדרוז ישב בצד השני. ידיה היו שלובות לסירוגין על חזהּ, או נעו יחד עם זרועותיה, באופן החופשי והחינני הרגיל שלה, לעבר הסצנות השונות שראתה. החלק העליון של גופה היה מורם מהמיטה, כך שנוצר מרווח של כ-8 או 9 אינץ' בין כתפיה לכרית. במילים אחרות, הגוף מהמותניים ומעלה היה מכופף בזווית של כ-30 מעלות. ובמצב זה היא נשארה לאורך כל החזון, שנמשך שלושים דקות. אף אחד לא היה יכול, מטבע הדברים, לאמץ תנוחה כזו ללא תמיכת הידיים והזרועות, וודאי שלא להחזיק מעמד בה במשך זמן כה רב. כאן שוב הייתה הוכחה לכך שכוח כלשהו, שעליו לא הייתה לה שליטה, היה קשור לחזון.
GSAM 335נבואה נוספת
GSAM 335.2ב-1 באוקטובר 1858 התקיימה אסיפה כללית בהשתתפות הפסטור ווייט, הגברת ווייט והכותב, ברוצ'סטר, ניו יורק. לאחר פגישה זו ליווה אותם הכותב במסע ברחבי מדינת ניו יורק ומדינות ניו אינגלנד. באחד מימי השבת קיבלה הגברת ווייט חזון שבו הוצג לה [336], בין היתר, כי במקום כלשהו במסע המתוכנן שלנו, השטן עומד לתקוף אותה בעוצמה, וכי על הפסטור ווייט ועליי להחזיק מעמד למענה באמונה, והאדון יושיע אותה.
GSAM 336המצוקה של הגברת ווייט
GSAM 336.1גם כאן הייתה נבואה על מה שעתיד להתרחש. בהמשך יובהר עד כמה במדויק התגשמה הנבואה. בשבת הראשונה לאחר האסיפה ברוצ'סטר היינו ברוזוולט, ובשבת שלאחריה בברוקפילד, במחוז מדיסון. בשבוע שלאחר מכן קיימנו אסיפות במטבח המרווח של מר בולו, במנסוויל, במחוז ג'פרסון. בעת הנסיעה ברכבת מברוקפילד למנסוויל, פניה של גברת ווייט לקו בדלקת ממש מתחת לעיניים. הכאב היה כה עז, עד שכאשר הגענו למנסוויל היא נאלצה לשכב במיטה. הדלקת החמירה במשך יומיים, מנעה ממנה שינה, וכן מנעה ממנה לקחת חלק כלשהו באסיפות. ראשה היה נפוח עד ששתי עיניה היו עצומות, ופניה היו מעוותים עד כדי כך שכבר לא נראו כפניה של בן אנוש. בתוך כל הכאב המייסר הזה, והעצבנות הקיצונית שנגרמה מחוסר השינה, האויב התאמץ בכל כוחו לגרום לה לרטון נגד אלוהים. כך נמשכו הדברים עד תום המפגשים שנקבעו.
GSAM 336.2לאחר סיום המפגשים אמר לי הפסטור ווייט:
GSAM 336.2"אחי ג'ון, זו בדיוק ההתקפה של השטן על אשתי, שעליה הוזהרנו ברוצ'סטר. אתה זוכר שהובטחה שם ההבטחה שאם נתאחד ונחזיק אותה באמונה, מבלי להרפות לרגע כאשר יגיע המאבק, כוחו של האויב יישבר, והיא תיוושע. בוא ניכנס מיד ונקיים זמן תפילה."
GSAM 336ההצלה כפי שנחזתה
GSAM 336.3נכנסנו מיד לחדר שבו הייתה הגברת ווייט מרותקת למיטתה, והתפללנו בעוז למענה, [337] בעוד האחים בחדר שבו קיימנו את האסיפות נשארו בתפילה שקטה. כעשר דקות לאחר שהתחלנו להתפלל, כוחו של האדון ירד ומילא את החדר. הגברת ווייט שוחררה מיד מכל הכאב, ומיד ביקשה אוכל. זה היה בסביבות השעה חמש אחר הצהריים. עד השעה שבע הנפיחות בפניה נעלמה לחלוטין, והיא השתתפה באסיפה באותו ערב, ולמראית עין בריאה כתמיד.
GSAM 337.1לבקשת התושבים נישאה בערב דרשה בנושא "ירושת הקדושים", ובסיומה נשאה הגברת ווייט דברי הטפה. בעוד שהפסטור ווייט היה בחוץ עם בנו הקטן, ו. ס., היא נלקחה לחזון לעיני אותה אסיפה גדולה. חלק מהדברים שהוצגו בפניה באותו זמן ניתן לקרוא במאמר המסכם של "עדות מס' 5", המתוארך למנסוויל, ניו יורק, 21 באוקטובר 1858.
GSAM 337.2ההקלה שזכתה לה הגברת ווייט באירוע המוזכר לעיל הייתה יעילה בדיוק כפי שנחזה בחזון שניתן ברוצ'סטר. שום קושי מסוג זה לא חזר על עצמו במסע ההוא, וזכינו בניצחון מפואר למען האמת בכל מקום.
GSAM 337נבואה על מלחמת האזרחים האמריקאית
GSAM 337.3ביום השבת, ה-12 בינואר 1861, בדיוק שלושה חודשים, יום ביומו, לפני שנורתה הירייה הראשונה על פורט סאמטר (שהייתה למעשה פתיחת המלחמה שהובילה לשחרורם של 4,000,000 עבדים אפריקאים באמריקה), נחנך בית התפילה של אדוונטיסטי יום השביעי בפארקוויל, מישיגן. בטקס נכחו הפסטור ווייט ואשתו, הפסטורים ווגונר, סמית והכותב. בתום דרשתו של הפסטור ווייט, נשאה הגברת ווייט דברי הטפה נלהבים, ולאחר מכן התיישבה על כיסא. במצב זה נלקחה לחזון. הבית היה צפוף באנשים, והאווירה הייתה אכן רצינית ומלאת יראה. לאחר שיצאה מהחזון קמה, הביטה סביבה בבית ואמרה:— [338]
GSAM 338.1"אין אף אדם בבית הזה שחלם ולו חלום על הצרה העומדת לבוא על הארץ הזאת. אנשים לועגים לצו הפרישה של דרום קרוליינה, אך זה עתה הוצג לי שמספר רב של מדינות עומדות להצטרף למדינה זו, ותהיה מלחמה נוראה ביותר. בחזון זה ראיתי צבאות גדולים משני הצדדים מתאספים בשדה הקרב. שמעתי את רעם התותחים, וראיתי את המתים והגוססים מכל עבר. אז ראיתי אותם ממהרים קדימה, עוסקים בקרב פנים אל פנים [דוקרים זה את זה בכידונים]. לאחר מכן ראיתי את שדה הקרב לאחר הקרב, כולו מכוסה במתים ובגוססים. אז הובאתי לבתי כלא, וראיתי את סבלם של הנזקקים, שהלכו ונמוגו. ואז נלקחתי לבתיהם של אלה שאיבדו בעלים, בנים או אחים במלחמה. ראיתי את מצוקתם ואת ייסוריהם."
GSAM 338.2ואז, כשהיא מביטה לאט סביב הבית, היא אמרה: "יש אנשים בבית הזה שיאבדו בנים במלחמה ההיא."
GSAM 338עדותה של הגברת אנסיין בנוגע לחזונות
GSAM 338.3כאישור לעובדה הנ"ל, וכראיה לכך שהנבואה נאמרה ביום המצוין, וכדוגמה לאופן שבו הקהילה הבינה אותה והפיצה אותה, מובאת העדות הבאה:—
GSAM 338.4"אני מאשרת בזאת כי גרתי במחוז סנט ג'וזף, מישיגן, בינואר 1861, במרחק של כשישה מיילים מפארקוויל. לא הייתי אדוונטיסטית. ביום ה-12 לאותו חודש נסעו כמה משכני לפרקוויל כדי להשתתף באסיפות. כשחזרו הביתה סיפרו לי שבמפגש הייתה אישה שנכנסה לטראנס, ואמרה שמלחמה נוראה עומדת לפקוד את ארצות הברית; שצבאות גדולים יגויסו משני הצדדים, הן בדרום והן בצפון, ורבים יסבלו בבתי כלא; ומצוקה כלכלית קשה תורגש במשפחות רבות כתוצאה מאובדן בעלים, בנים ואחים במלחמה; וכי היו גברים בבית [339] שיאבדו בנים במלחמה ההיא." חתום: "מרתה וי. אנסיין, ווילד פלאוור, מחוז פרזנו, קליפורניה, 30 בינואר 1891."
GSAM 339.1בהקשר לנבואה על אותה מלחמה נוראה, הוסיפה הגברת ווייט ואמרה כי אדוונטיסטים של היום השביעי "ימצאו את עצמם במצבים קשים כתוצאה מהמלחמה, וכי חובה על כולם להתפלל בלהט שתינתן להם חוכמה לדעת מה עליהם לעשות בתקופות הקשות העומדות לפניהם."
GSAM 339היקף מלחמת האזרחים
GSAM 339.2בזמן מתן החזון, לאנשי הצפון לא היה, בדרך כלל, מושג של ממש, אם בכלל, על המלחמה הצפויה. אפילו הנשיא לינקולן, שלושה חודשים לאחר מכן (12 באפריל 1861), כאשר מספר מדינות הצטרפו לדרום קרוליינה בהכרזת הפרישה שלה, והירייה הראשונה נורתה על פורט סאמטר, קרא לגיוס של 75,000 חיילים בלבד, ואלו לתקופה קצרה של שלושה חודשים.
GSAM 339.3המספר הכולל של החיילים שהתגייסו לצד האיחוד במהלך המלחמה עמד על 2,859,132. האנציקלופדיה בריטניקה מציינת כי "צבא הקונפדרציה מנה, בתחילת 1863, כ-700,000 חיילים", אך קשה לקבוע במדויק כמה חיילים התגייסו בסך הכול. היא מעריכה את מספר ההרוגים שלהם ב"כ-300,000 חיילים". חלק מהאנציקלופדיות המאוחרות יותר מעריכות את האבדות בצד האיחוד (של אלה שנהרגו בקרב, או שמתו מפציעות או ממחלות שנדבקו בשדה הקרב או בבתי הכלא) ב-359,528. לגבי החוב בצד האיחוד, האנציקלופדיה בריטניקה מציינת:—
GSAM 339.4"החוב הגיע לשיאו ב-31 באוגוסט 1865, והסתכם ב-2,845,907,626.56 דולר. כ-800,000,000 דולר מההכנסות הוצאו אף הם, בעיקר על המלחמה; מדינות, ערים, מחוזות ועיירות הוציאו את כספי המיסים שלהן וצברו חובות משלהן לצורכי המלחמה; התשלומים לקצבאות יסתכמו ככל הנראה בסופו של דבר ב-1,500,000,000 דולר. לעולם לא ניתן יהיה לדעת מה היו הוצאות הקונפדרציה, והרכוש [340] שהושמד על ידי צבאות הפדרלים ועל ידי צבאות הקונפדרציה כמעט בלתי אפשרי להעריך; והערך הכספי (2,000,000,000 דולר) של העבדים בדרום נמחק בעקבות המלחמה. בסך הכול, אף שלא ניתן לחשב במדויק את עלות המלחמה, 8,000,000,000 דולר הוא אומדן מתון.”4
GSAM 340אישור נוסף לחזון
GSAM 340.1באשר לנבואה הנוגעת לגברים בבית התפילה בפארקוויל שאיבדו את בניהם במלחמה, אציין רק שבסתיו 1883 פגשתי את הפסטור של קהילת פארקוויל, שהיה גם הפסטור בינואר 1861, כאשר ניתן החזון; ושאלתי אותו אם הוא זוכר את הדברים שאמרה הגברת ווייט כאשר סיפרה על החזון הנוגע למלחמה. "כן", אמר, "אני זוכר". "האם תוכל לומר לי כמה אנשים אתה מכיר שהיו בבית באותו יום ואיבדו את בניהם במלחמה?" הוא נזכר מיד בשמותיהם של חמישה, ואמר: "אני יודע שאלה היו שם, ושהם איבדו את בניהם במלחמה; ואם הייתי בבית, שם הייתי יכול לשוחח עם אנשי קהילתי, הייתי יכול לתת לך שמות נוספים. אני חושב," הוא המשיך, "שהיו עוד חמישה, מלבד אלה שהזכרתי."
GSAM 340.2ארבע שנים ויותר של לחימה עיקשת מצד הדרום, עד שכמעט מחצית מכל הכוחות שגויסו נספו בקרבות או ממחלות, מהוות התגשמות מדהימה של הנבואה הנ"ל.
GSAM 340העבדות והמלחמה
GSAM 340.3בתיאורה את החזון שניתן לה ב-4 בינואר 1862, אמרה הגברת ווייט:—
GSAM 340.4"אלפים שוכנעו להתגייס מתוך הבנה שמטרת המלחמה הזאת היא לחסל את העבדות; אך כעת, כשהם כבר מחויבים, הם מגלים שהוטעו, שמטרת המלחמה הזאת אינה לבטל את העבדות, אלא לשמר אותה כפי שהיא." [341]
GSAM 341.1הדברים הנ"ל נאמרו בתקופה שבה נדרשו החיילים לסייע במלאכת החזרת כל העבדים שנמלטו לקווי צבא האיחוד לאדוניהם, והחיילים מתוארים כאומרים: "אם נצליח לדכא את המרד הזה, מה הושג?" הם עונים בייאוש: "כלום. הגורם למרד לא הוסר. מערכת העבדות, שהרסה את אומתנו, נותרה על כנה ותעורר מרד נוסף." מילים אלה, הלקוחות מעדות מס' 7, שבה מובא תיאור מרתק ומלא של המלחמה תחת הכותרת "עבדות והמלחמה", אינן קובעות כי העבדות לעולם לא תבוטל, אלא מתארות את המצב כפי שראו אותו החיילים באותה עת. מעט בהמשך אותה עדות מופיעה התחזית הבאה:—
GSAM 341נבואה על הצלחת הצפון
GSAM 341.2"ובכל זאת מוכרז צום לאומי! אומר האדון: 'הלוא זה צום אבחרהו פתח חרצבות רשע התר אגדות מוטה ושלח רצוצים חפשים וכל מוטה תנתקו׃' כאשר אומתנו תקיים את הצום שבחר אלוהים, אז יקבל את תפילותיה בכל הנוגע למלחמה; אך כעת הן אינן מגיעות לאוזניו."
GSAM 341.3מי שמכיר את תולדות המלחמה מודע לתבוסות, לאסונות, לעיכובים וכדומה, הקשורים למאמציו של הצפון לכבוש את כוחות הדרום עד למועד פרסום הצהרת השחרור — 1 בינואר 1863. ואז, כמה מהירים היו הכיבושים מאותה עת ועד סוף המלחמה! כמה ברור היה, לאלה שצפו בהתקדמות המלאכה, התגשמותה של אותה נבואה מ-4 בינואר 1862. לאחר שהמשאות הוסרו, כבלי העבדות הותרו והעול נשבר מעל העבדים! כמה ברור היה שאלוהים שמע את תפילות עמו, והצליח את המאמץ לסיים את המלחמה כאשר בחרו בצום הרצוי לו! [342]
GSAM 342עדותו של המושל לשעבר סנט ג'ון
GSAM 342.1בנאום שנשא המושל לשעבר ג'ון פ. סנט ג'ון מקנזס באוטווה, אילינוי, אותו שמעתי בשעות אחר הצהריים של 29 ביוני 1891, הוא אמר את הדברים הבאים:—
GSAM 342.2"מעולם לא התאכזבתי כמו שהתאכזבתי כאשר [הקונפדרטים] הביסו אותנו בבול ראן. אך כל זה היה חלק מתוכניתו של אלוהים. אילו היינו מביסים את [הקונפדרטים], הפוליטיקאים היו רוקמים הסכם שלום, והאיחוד היה נמשך עם העבדות, והיא הייתה קיימת היום. במשך שנתיים היה ל[הקונפדרטים] יתרון; אך לאחר שלינקולן פרסם את הצהרת השחרור המפורסמת, עברנו לצד של אלוהים, ולא יכולנו להפסיד." [343]