פרק 20 — ההקרבה בעבודת הראשית

GSAM 311.1"אספו לי חסידי כרתי בריתי עלי זבח׃ ויגידו שמים צדקו כי אלהים שפט הוא סלה׃"¹

GSAM 311.2בגיליון ה-Review and Herald מיום 3 ביוני 1902, אנו קוראים:

GSAM 311.2"אלה הנכנסים לעבודה בימינו יודעים מעט יחסית על ההתכחשות העצמית וההקרבה העצמית של אלה שעליהם הטיל האדון את נטל עבודתו בראשית דרכה. יש לספר להם שוב ושוב על חוויות העבר; שכן עליהם להמשיך את העבודה באותה ענווה והקרבה עצמית שאפיינו את העובדים האמיתיים בעבר."

GSAM 311.3שוב, בספר "עדויות לכנסייה", כרך 7, מופיעים הדברים הבאים:

GSAM 311.3"אנו מתקרבים לסוף תולדות כדור הארץ הזה, ויש להמשיך את ענפיה השונים של עבודת אלוהים בהקרבה עצמית רבה יותר מזו שהופגנה עד כה."²

GSAM 311.4כבר הוזכרו הנסיבות שבגינן הונע הפסטור בייטס, בשנת 1845, לכתוב ולפרסם את ספרו הראשון בנושא השבת. כמו כן, הוזכר המצב הקשה שבו נמצא הפסטור ג'יימס ווייט, כאשר בשנת 1849 החל להוציא לאור את העיתון בשם Present Truth.

GSAM 311חוברת על "השמים הנפתחים"

GSAM 311.5לאחר החזון שניתן לגברת ווייט בטופשם, מיין, בסתיו 1846, כאשר הוצגו בפניה כמה מכוכבי הלכת, [312] הכין הפסטור בייטס את כתב היד לחוברת בנושא "השמים הנפתחים". אך היה צורך דחוף באמצעים זמינים לפרסומה. כדי לענות על צורך זה, אחות המתגוררת במסצ'וסטס, שרק זה עתה סיימה שטיח סמרטוטים חדש ופרשה אותו, הסירה אותו ומכרה אותו, והעבירה את ההכנסות לפסטור בייטס, מה שאפשר לו להוציא לאור את ספרו השני.

GSAM 312חוברת על עבודת החתימה

GSAM 312.1לאחר החזון על עבודת החתימה, שניתן בדורצ'סטר, מסצ'וסטס, ב-18 בנובמבר 1848, כתב הפסטור בייטס חוברת שלישית, שכותרתה "חותם אלוהים החי". גם כאן נתקל בבעיה של היעדר כסף להדפסה. אלמנה צעירה, ששמעה על המצב, מכרה בית קטן שהיה בבעלותה בכפר, ותרמה לפסטור בייטס מחצית מהסכום שקיבלה תמורתו. כך שוב היה ביכולתו לממן את הדפסת הספר.

GSAM 312דרישות עבודת ההוצאה לאור

GSAM 312.2בשנים 1851–1852 הודפס ה-Advent Review and Sabbath Herald בסראטוגה ספרינגס, ניו יורק. שם סיפק מר תומפסון לפסטור ווייט ולאשתו חדר מגורים ללא תשלום; ובעזרת רהיטים מושאלים זכו שוב להקים בית.

GSAM 312.3באותה עת הלכו והתרבו המאמינים באמת הנוכחית, ועם הגידול הזה נוצר ביקוש לעבודתם האישית של הפסטור ווייט ורעייתו. דבר זה, יחד עם עבודת העריכה, יצר צורך בעזרה משרדית. בדיוק באותה עת חשו אחרים דחף לסייע בעבודה הספרותית. כדי להמחיש כיצד פועל האדון בתגובה לאמונת עמו, ומקים עובדים בעת הצורך, נביא את חוויתה של אחות מסורה, הגברת רבקה סמית מווסט וילטון, ניו המפשייר:—

GSAM 312.4לאחר חלוף המועד, בנה אוריה ובתה אנני ר. ביקשו מאוד ללמוד בבית הספר, כדי שיוכלו להכין את עצמם להוראה. האם חששה שהילדים [313] נסחפים אל העולם, ולמעשה, חששותיה לא היו מופרכים לחלוטין. אהבתה ההורית של האם זכתה לתגובה הדדית מצד הילדים.

GSAM 313אוריה סמית באקדמיית פיליפס

GSAM 313.1בין השנים 1848 ל-1851 למד הבן באקדמיית פיליפס באקסטר, ניו המפשייר, שם עברו התלמידים את השנה הראשונה של תוכנית הלימודים האקדמית, כך שכאשר יכנסו למכללה יהיו מקדימים בשנה. הוא סיים את התוכנית הזו. בשנת 1851 עבד כדי להרוויח כסף שיאפשר לו ללמוד במכללה, אך מכיוון שמעסיקו פשט את הרגל, איבד את כספו, וכתוצאה מכך ננטשה התוכנית שהחזיק בה זמן רב ללמוד במכללה.

GSAM 313העלמה סמית בסמינר לנערות

GSAM 313.2בזמן שאוריה למד באקדמיה, אחותו למדה בסמינר לנערות בצ'רלסטאון, מסצ'וסטס. לימודיה שם עמדו להסתיים, וכיוון שעמדה לעזוב את בית הספר בקרוב, הוצעה לה ולאחיה הצעה ללמד באקדמיה במאונט ורנון, ניו המפשייר, למשך שלוש שנים, תמורת 1,000 דולר בשנה, כולל לינה וארוחות.

GSAM 313.3בערך באותה עת אימצה האם את "האמת הנוכחית". תפילותיה היו עתה, אם אפשר, נמרצות ולוהטות יותר מאי-פעם למען ילדיה. הפסטור בייטס ביקר בווסט וילטון, ולפניו הציגה הגברת סמית את מצב ילדיה, והמרתם הפכה לנושא לתפילה. הפסטור בייטס ציפה לערוך בעוד מספר ימים אסיפות בסומרוויל, מסצ'וסטס, בביתו של פול פולסום, וגברת סמית הייתה אמורה לכתוב לבתה ולהזמין אותה להשתתף באסיפה. בינתיים, הפסטור בייטס והאם היו אמורים להתפלל שאלוהים יגע בלבה כדי שתלך לאסיפה.

GSAM 313שני חלומות שהתגשמו

GSAM 313.4הפסטור בייטס מעולם לא היה בחדר שבו הייתה אמורה להתקיים האסיפה, ולכן לא ידע דבר על מיקומו. [314] בלילה שלפני האסיפה חלם שהוא נמצא בחדר, וכל המושבים היו תפוסים מלבד זה שנמצא ממש ליד הדלת. הוא גם חלם שהוא שינה את הנושא שעליו התכוון לדבר, ודיבר על שאלת המקדש; שהם שרו את המזמור הראשון, התפללו, ושרו את המזמור השני, והוא בדיוק פתח את כתבי הקודש שלו וקרא: "עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש׃", כשהוא מצביע על דמות המקדש בתרשים, ואז נפתחה הדלת, ונכנסה צעירה והתיישבה בכיסא הפנוי. הוא חלם גם שאותה צעירה הייתה אנני ר. סמית, ושהיא התעניינה מיד ואימצה את האמת.

GSAM 314.1מפגשו של הפסטור בייטס היה בשבת, ומכיוון שלא היו לימודים באותו יום, אמרה אנני: "רק כדי לשמח את אמי, אלך." בלילה שלפני אותה שבת היא חלמה שהיא הלכה, ואיחרה; שכאשר הגיעה לדלת כבר שרו את המזמור הראשון, התפללו, והם בדיוק סיימו את המזמור השני; שכאשר נכנסה, הבחינה שכל הכיסאות היו תפוסים מלבד זה שליד הדלת; שדובר גבוה, אצילי ונעים הצביע על תרשים שכמותו מעולם לא ראתה, וחזר ואמר: "עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש׃" היא חלמה שדבריו עניינו אותה מאוד, ושהם היו אמת.

GSAM 314.2היא יצאה למפגש בעוד מועד רב, אך טעתה בדרך, ולכן לא הצליחה להגיע לשם עד לשירת סופו של המזמור השני. כשנכנסה, הכול היה בדיוק כפי שראתה בחלום, והאיש הזהה לזה שראתה בחלומה חזר, באותו אופן, על הפסוק מדניאל 8:14. ההכרה באמת חדרה ללבה מיד.

GSAM 314.3הפסטור בייטס לא חשב על חלומו עד שהיא נכנסה בדלת והתיישבה במקומה. הוא התכונן לדבר על נושא אחר, אך מחשבותיו נטו לשאלת המקדש. בעודו חוזר על הפסוק, חלומו הבזיק במוחו, ובשקט התפלל לעזרה כדי לדבר אל [315] ליבם של מאזיניו. היה לו חופש רב בהסברת חלוף הזמן, נושא שאנני הכירה היטב. לאחר מכן הוא הציג את האמת שבבשורת המלאך השלישי ובשבת.

GSAM 315אנני סמית מקבלת את האמת

GSAM 315.1כשהוא סיים את האסיפה, הוא ניגש לאנני ואמר: "אני מאמין שזו בתה של האחות סמית מווסט וילטון. מעולם לא ראיתי אותך, אך פנייך נראות לי מוכרות. חלמתי שראיתי אותך אמש." אז סיפרה אנני את חלומה. היא עזבה את האסיפה כשהרגשות והשאיפות שלה השתנו לחלוטין, לאחר שקיבלה באותו הרגע את אמת השבת.

GSAM 315.2היא חזרה לסמינר, ארזה את מזוודתה ונסעה הביתה. כשנודע לה על דאגותיו של הפסטור ווייט בנוגע להוצאה לאור, ועל עמל ההטפה שלו, היא חשה שאלוהים קרא לה ללכת ולעזור לו בעבודת המשרד. באוגוסט 1851, כאשר העיתון הועבר מפריס לסראטוגה ספרינגס, ניו יורק, העלמה סמית נסעה לשם כאחת העובדות.

GSAM 315הקרבה והקדשה

GSAM 315.3בכתב העת Review, כרך 2, גיליון 7, מופיעות כמה שורות שכתבה, המבטאות את רגשותיה לאחר שוויתרה על תוכניותיה הקודמות לטובת עבודתה הצנועה והלא יומרנית. היא אומרת:

GSAM 315.3"אני מאמינה שוויתרתי על הכול כדי ללכת אחרי השה לאן שרק יוביל אותי. העולם הזה איבד לחלוטין את קסמו. תקוותיי, שמחותיי ורגשותיי מתמקדים כעת כולם בדברים שלמעלה ובדברים האלוהיים. איני רוצה מקום אחר מלבד לשבת לרגלי ישוע וללמוד ממנו — איני רוצה עיסוק אחר מלבד להיות בשירות אבינו שבשמים — איני רוצה הנאה אחרת מלבד שלום האלוהים העולה על כל השכל."

GSAM 315.4עזרתה של האחות אנני במשרד כקוראת הגהות וכדומה, באה בעיתוי הנכון. במשך שלוש שנים עבדה בנאמנות וביעילות, וקיבלה בתמורה רק מזון ובגדים. בתום תקופה זו סימנה אותה מחלת השחפת כקורבנה. במהלך [316] התפשטותה של מחלה ממושכת וקטלנית זו היא כתבה כמה שירים יפים, והמתוק מכולם היה "בית כאן ובית בשמים", שהקדמתו, שנכתבה יום לפני מותה, ב-26 ביולי 1855, מבטאת כל כך היטב את תכונות הפשטות והענווה שהתפתחו כל כך באופיה, עד שאיננו יכולים להימנע מלהביא אותה במלואה:

GSAM 316ניהול משק בית בתנאים קשים

GSAM 316.3באפריל 1852 עבר הפסטור ווייט מסראטוגה ספרינגס לרוצ'סטר, ניו יורק. בעיר זו, ברחוב מאונט הופ 124, הקימו לראשונה בית משלהם עם חפצים שרכשו במקום חפצים שאולים. אך כה עז היה רצונם להבטיח את הצלחתו של מפעל ההוצאה לאור, כדי שהעיתון ייצא לאור בקביעות, וכך תופץ האמת לכל עבר, עד כי ויתרו על רבות מנוחיות החיים הרגילות.

GSAM 316.4על האופן שבו החלו לנהל את משק הבית באותה עת, תוכלו לקרוא במכתב הפרטי הבא שכתבה הגברת ווייט למשפחת ס. האוולנד, ב-16 באפריל 1852:—

GSAM 316.5"אנו רק מתחילים להתארגן כאן ברוצ'סטר. שכרנו בית ישן תמורת 175 דולר לשנה. מכונת הדפוס נמצאת בבית. לולא זאת, היינו נאלצים לשלם 50 דולר בשנה עבור חדר משרדי. הייתם מחייכים, אילו יכולתם להציץ אלינו ולראות את הריהוט שלנו. קנינו שתי מיטות ישנות ב-25 סנט כל אחת. בעלי הביא לי שישה כיסאות ישנים, שאין שניים דומים ביניהם, שעליהם שילם דולר אחד, ובקרוב הוא העניק לי עוד ארבעה כיסאות ישנים, ללא [317] מושבים, שעליהם שילם 62 סנט עבור כל החבילה. המסגרות היו חזקות, ואני תפרתי להן מושבים מבד דריל גס. מחיר החמאה כל כך גבוה שאנחנו לא קונים אותה, ואנחנו גם לא יכולים להרשות לעצמנו תפוחי אדמה. אנחנו משתמשים ברסק פירות במקום חמאה, ולפת במקום תפוחי אדמה. את הארוחות הראשונות אכלנו על לוח עץ שהונח על שתי חביות קמח ריקות. אנו מוכנים לסבול מחסור אם הדבר יסייע לקידום מלאכת אלוהים. אנו מאמינים שיד האדון הייתה מעורבת בהגעתנו למקום זה. יש כאן שדה עבודה רחב, ומעט פועלים. בשבת האחרונה הייתה אסיפתנו מצוינת. האדון רענן אותנו בנוכחותו."

GSAM 317נדיבותם של המאמינים

GSAM 317.1בגיליון הראשון של ה-Review, שהודפס ברוצ'סטר ב-6 במאי 1852, בהתייחסו למעבר מסראטוגה לרוצ'סטר, אמר הפסטור ווייט:

GSAM 317.2"האחים סיפקו את האמצעים לקיום העיתון מעבר לציפיותינו. ולמרות שההוצאות שלנו במעבר מסראטוגה ספרינגס ובהשקת העיתון בעיר זו היו ניכרות, אנו נקיים מחובות."

GSAM 317הקרבתם של הפועלים

GSAM 317.3במזכר עסקי שפורסם בגיליון מס' 12, מיום 14 באוקטובר, נכתב:

GSAM 317.3"המשרד אינו נמצא בחוב, אולם, מהסיבה הבאה: האחים בלדן וסטוול, שעבדו במשרד בחצי השנה האחרונה, קיבלו רק סכום זעום מעבר לדמי המחייה שלהם. אחרים שעסקו באותה עבודה לא קיבלו יותר מהם. אין ספק שיהיה זה תענוג לכל ידידי האמת הנוכחית לסייע בכיסוי הגירעון בהכנסות, כדי שמי שעבדו קשה, במיוחד בהיעדרנו, בעיצומה של מחלה, בהוצאת ה-Review and Herald, יזכו לתמיכה נאותה."

GSAM 317מצטרפים חדשים ברוצ'סטר, ניו יורק

GSAM 317.4בקיץ 1852, כאשר עבודת ההוצאה לאור החלה במלוא המרץ ברוצ'סטר, יצאו הפסטור ווייט ואשתו [318] למסע בן שלושה חודשים, עם סוס וכרכרה, מזרחה עד לבנגור שבמיין, שם קיימו אסיפות וביקרו אצל שומרי השבת הפזורים לאורך הדרך. לפני שובם, החל מ-26 בספטמבר, נשא הפסטור ג'. נ. אנדרוז סדרת דרשות ברחוב מאונט הופ 124. באותה עת קיבלו שמונה אדוונטיסטים של יום ראשון את האמת הנוכחית, והכותב היה אחד מהם.

GSAM 318ריפויו של אוסוולד סטוול

GSAM 318.1בערב שבת אחד באוקטובר, הפסטור ווייט ואשתו חזרו הביתה ממסעם במזרח. למחרת (יום השבת) ראינו אותם לראשונה, באסיפת השבת. בזמן אסיפה זו, אוסוולד סטוול, הדפס, סבל מהתקף חמור מאוד של דלקת קרום הריאה, ורופאו כבר התייאש ממנו וניבא את מותו. הרופא אמר כי אין ביכולתו "לעשות דבר למענו". במהלך האסיפה שהה אוסוולד בחדר הסמוך, וסבל מייסורים גופניים קשים. בתום האסיפה שלח בקשה שיתפללו בעדו. יחד עם אחרים הוזמנתי להשתתף במעמד תפילה. כרענו ברך ליד מיטתו, ובזמן שהתפללו, משח אותו הפסטור ווייט בשמן "בשם האדון". הייתה שם נוכחות מוחשית של רוח אלוהים, והוא נרפא מיד. כשקמנו מהתפילה הוא ישב במיטה, טופח על צלעותיו, שרק קודם לכן היו כואבות כל כך, ואמר: "אני נרפאתי לחלוטין. מחר אוכל להפעיל את מכבש היד". יומיים לאחר מכן הוא אכן הפעיל אותו.

GSAM 318החזון של גברת ווייט בפני קהילת רוצ'סטר

GSAM 318.2אותה ברכה שריפאה את האח סטוול ירדה במידה גדולה עוד יותר על גברת ווייט, וכאשר הפסטור ווייט פנה להביט בה, הוא אמר: "אלן נמצאת בחזון; היא אינה נושמת כשהיא במצב זה. אם מישהו מכם רוצה לוודא זאת, הוא מוזמן לבדוק אותה." היא נשארה כך בחזון כשעה ועשרים דקות. [319] בזמן שהייתה במצב זה היא דיברה מילים, ולפעמים משפטים ברורים; אך גם בבדיקה הקפדנית ביותר לא ניתן היה להבחין בנשימה בגופה.

GSAM 319חזון על דרכו של חבר נעדר

GSAM 319.1לאחר שגברת ווייט יצאה מהחזון הזה, היא העידה על מה שראתה. לפני חזרתו של הפסטור ווייט ואשתו ממסעם למזרח, אחד מחברינו עזב את העיר ונסע לענייני עסקים במדינת מישיגן. לפיכך, הוא לא נכח באסיפה זו, ומעולם לא ראה את הפסטור ווייט או את אשתו. בסיפורה על החזון, סיפרה לנו הגברת ווייט, בין היתר, על מה שראתה בנוגע לאיש אשר, בעודו נוסע ורחוק מביתו, דיבר רבות על חוק האלוהים ועל השבת, אך במקביל הפר אחת מהמצוות. היא אמרה כי היה זה אדם שמעולם לא פגשה, אך היא האמינה שתראה אותו מתישהו, שכן המקרה שלו התגלה בפניה. אף אחד מאיתנו, עם זאת, לא שיער שהוא מישהו המוכר לנו.

GSAM 319.2כשישה שבועות לאחר החזון הנ"ל, חזר האח שהוזכר קודם לכן ממישיגן. ברגע שגברת ווייט הביטה בפניו, היא אמרה לאחת האחיות: "זה האיש שראיתי בחזון, עליו סיפרתי לך." כאשר סיפרו לאח זה על החזון, בנוכחות אשתו וכמה אנשים נוספים, אמרה לו הגברת ווייט: "כמו שנתן אמר לדוד: 'אתה האיש'". ואז הוא עשה בדיוק את מה שפאולוס אמר שאנשים מסוימים יעשו כאשר יוכחו על חטאיהם באמצעות מתנת הנבואה: "אבל אם יתנבאו כלם ובא איש לא מאמין או הדיוט אז יוכח על ידי כלם וידון על ידי כלם׃ ובכן יגלו תעלמות לבבו ויפל על פניו וישתחוה לאלהים ויודה בקול כי באמת האלהים בקרבכם׃" ³ לאחר שהקשיב לתיאור מעשיו הרעים מפי הגברת ווייט, כרע אח זה על [320] ברכיו לפני אשתו, ובדמעות אמר לה ולמעטים שנכחו במקום: "אלוהים אכן עמכם," ואז הודה באופן מלא במעשיו בזמן שהותו במישיגן, בהפרת הדיבר השביעי, כפי שנחשף בזמן התרחשותם, במרחק של למעלה מחמש מאות מיילים משם.

GSAM 320.1כך, תוך מספר שבועות קיבלנו אישור חזק לעדויות. לא רק שהגענו למסקנה שהן נוצרו על ידי כוח על-טבעי כלשהו, אלא שהן נבעו ממקור שגינה את בני האדם על חטאיהם במילים חד-משמעיות.

GSAM 320אוריה סמית מצטרף למשרדי ה-Review

GSAM 320.2במהלך פרסום כרך 3 של ה-Review החל אוריה סמית לשמור את השבת, והצטרף למשרדי ה-Review, שם שימש ככותב ועורך במשך שנים רבות. יצירתו הראשונה שפורסמה בעיתון הייתה שיר שכותרתו "קול האזהרה של הזמן והנבואה", אשר הופיע ב-17 במרץ 1853.

GSAM 320.3הפסטור סמית שמע לראשונה את בשורת המלאך השלישי בוועידה שנערכה בוושינגטון, ניו המפשייר, בין ה-10 ל-12 בספטמבר 1852. כשחזר לביתו בווסט וילטון, הוא למד בקפידה את מה ששמע, והחל לשמור את היום השביעי – השבת הראשונה של דצמבר 1852. הוא הצטרף למשרדי ה-Review ברוצ'סטר, ניו יורק, ב-3 במאי 1853, שם הוא ואחותו אנני עבדו תמורת מזונם וביגודם, במקום ללמד באקדמיה תמורת 1,000 דולר בשנה וכלכלתם. אלה היו, מסוגן, חלק מההקרבות שנעשו כדי לבסס את עבודת בשורת המלאך השלישי בימיה הראשונים.

GSAM 320הוסמך לפסטור

GSAM 320.4בסביבות שנת 1863 החל הפסטור סמית לממש את מתנתו בנאום בפני קהל. בשנת 1866 הוסמך למשרת הבשורה, ולאחר מכן עבד רבות באסיפות מחנה ובוועידות במדינות השונות מהאוקיינוס האטלנטי [321] ועד האוקיינוס השקט, וכן בעבודה פסטורלית בכנסיית באטל קריק, שהייתה כנסיית ביתו. לאחר פתיחת מכללת באטל קריק, לימד במידה זו או אחרת במחלקה ללימודי כתבי הקודש של מוסד זה. למען העיתון "Review and Herald" חצה את האוקיינוס האטלנטי בשנת 1894, וביקר במדינות שונות באירופה. בעת שהותו בסוריה חלה בקדחת שמתוצאותיה מעולם לא התאושש לחלוטין.

GSAM 321חמישים שנות עבודה בלתי נלאית

GSAM 321.1משנת 1853 ועד 1903, חצי מאה, היה לפסטור סמית קשר עריכתי כמעט רציף עם ה-Advent Review and Sabbath Herald; וברוב הזמן הזה היה אחראי על הניהול העריכתי המלא של העיתון. אפילו ביום מותו, כאשר הוכה בשבץ מוחי, היה בדרכו למשרד עם חומר שהכין לדפוס. כמו כן, הוא תרם מספר כרכים חשובים לספרות העדה. בין יצירותיו נמנות "מחשבות על דניאל וההתגלות", "טבעו וגורלו של האדם", כרך מורחב על המקדש ועשרים ושלוש מאות הימים, "פלא האומות" ו"ספיריטואליזם מודרני". הכרך הראשון מבין אלה נכתב ברובו בין השעות תשע בערב לחצות, לאחר סיום עבודת העריכה והמשרד היומית.

GSAM 321מותו של הפסטור סמית

GSAM 321.2חייו היו חיים מועילים ומנוצלים היטב. הוא נח מעמל ימיו, לאחר שנרדם בישוע ב-6 במרץ 1903. אך עליו ניתן לומר באמת: "מעשיו הולכים אחריו", ולמרות מותו, הוא עדיין מדבר. [322]