פרק 3 — בואו של הזרע המובטח

GSAM 57.1"ובמלאת העת שלח האלהים את בנו אשר נולד מאשה ונתן תחת יד התורה׃ לפדות את אשר היו תחת יד התורה למען נקבל את משפט הבנים׃"¹

GSAM 57.2"ולאשר יכל לחזק אתכם כבשורתי וכקריאת ישוע המשיח כפי גלוי הסוד אשר היה מכסה מימות עולם׃ ועתה נתפרסם ונודע על ידי כתבי הנביאים כמצות אלהי עולם לכל הגוים להביאם למשמעת האמונה׃ לאלהים החכם לבדו לו הכבוד בישוע המשיח לעולמים."²

GSAM 57.3"כי בחזון גלה לי הסוד אשר למעלה כתבתי לכם במעט׃ … אשר בדורת הראשנים לא נודע לבני אדם כאשר נגלה עתה לשליחיו הקדשים ולנביאיו ברוח׃ … לי צעיר הצעירים שבכל הקדשים נתן החסד הזה לבשר בגוים את עשר המשיח אשר לא יחקר׃ ולהאיר עיני כל מה היא הנהגת הסוד הנסתר מדרת עולם באלהים יוצר הכל על ידי ישוע המשיח׃"³

GSAM 57.4נאמר כי בתנ"ך הבשורה נסתרת; בברית החדשה היא מתגלה. כפי שניסח זאת אחר: "כשהם התרחקו מאלוהים, היהודים איבדו במידה רבה מעיניהם את לקחי עבודת הפולחן. אותה עבודה הוקמה על ידי המשיח עצמו. בכל חלק ממנה הייתה סמל שלו; והיא הייתה מלאה [58] בחיוניות וביופי רוחני. אך היהודים איבדו את החיים הרוחניים מטקסיהם, ונצמדו לצורות המתות. הם סמכו על הקורבנות והמצוות עצמן, במקום להישען על מי שאליו הם הצביעו.

GSAM 58הציפייה לשלטון ארצי

GSAM 58.1“אמנם היהודים ייחלו לבואו של המשיח, אך לא היה להם מושג על ייעודו. הם לא חיפשו גאולה מחטא, אלא שחרור מהרומאים. הם ציפו שהמשיח יבוא ככובש, ישבור את כוחו של העושק, וירומם את ישראל לשלטון עולמי. כך הוכנה הדרך עבורם לדחות את המושיע.

GSAM 58.2"העם, בחשכתו ובדיכויו, והשליטים, הצמאים לכוח, השתוקקו לבואו של מי שינצח את אויביהם וישיב את הממלכה לישראל. הם למדו את הנבואות, אך ללא תובנה רוחנית. כך התעלמו מהכתובים המצביעים על השפלתו של ישוע בבואו הראשון, והשתמשו באופן שגוי באלה המדברים על תפארת הביאה השנייה. הגאווה עיוורה את ראייתם; הם פירשו את הנבואות בהתאם לתשוקותיהם האנוכיות.

GSAM 58.3"יותר מאלף שנים חיכה העם היהודי לבואו של המושיע. על אירוע זה הם תלו את תקוותיהם הגדולות ביותר. בשירים ובנבואות, בטקסי המקדש ובתפילות הביתיות, הם קידשו את שמו. ובכל זאת, בבואו לא הכירו אותו. אהוב השמים היה בעיניהם 'כשורש מארץ ציה'; לא היה לו 'תואר ולא הדר'; והם לא ראו בו יופי שיגרום להם לחפוץ בו. 'אל אשר לו בא ואשר לו לא קיבלוהו'."⁴

GSAM 58משושלת דוד

GSAM 58.4כשהתקרב הזמן שניבא דניאל, שבו "משיח נגיד" — המשוח — עתיד להופיע, העם היהודי יכול היה להסיק, וללא ספק אכן עשה זאת, כך: המשיח לפי הבשר יהיה מבית [59] ומשושלת דוד, ולכן לידתו חייבת להיות משושלת זו; ולפי תקנות התורה והמסורת היהודית, עליו להמשח לשירות ציבורי בגיל שלושים שנה; ואם הוא עתיד להופיע כמשוח בגיל זה, אזי לידתו חייבת להיות שלושים שנה לפני תום שישים ותשעה שבועות של שנים, המשתרעים עד לבואו של המשיח.

GSAM 59נבואותיהם של שמעון וחנה

GSAM 59.1בערך באותה עת היה כל ישראל בציפייה. תלמידי כתבי הקודש הנלהבים והמסורים חיכו ללידתו של זה שעתיד להיות שליטם ומושלם. לשמעון הזקן והירא שמים נגלה "ברוח הקדש כי לא יראה מות עד ראותו את משיח יהוה".⁵

GSAM 59.2כאשר הובא התינוק המושיע אל המקדש, ידע שמעון כי ילד זה הוא זה שעליו נאמר לו — המשיח. "ויקח אותו על זרועותיו ויברך את האלהים ויאמר: אדוני, עתה תניח לעבדך ללכת בשלום, כפי דבריך; כי עיניי ראו את ישועתך, אשר הכנת לפני כל העמים: אור להאיר את הגויים, ותפארת לעמך ישראל...

GSAM 59.3"ושמעון בירך אותם [את יוסף ומרים], ואמר למרים אמו: הנה, הילד הזה נועד לנפילה ולתקומה של רבים בישראל; ולאות אשר ידובר נגדו (כן, חרב תנקב גם את נפשך), כדי שיתגלו מחשבות לבבות רבים.

GSAM 59.4"ותהי שם חנה אשה נביאה בת פנואל משבט אשר … ותקם בשעה ההיא ותגש להדות ליהוה ותדבר עליו באזני כל המחכים לגאלה בירושלים׃"⁶

GSAM 59המלאכים מבקרים את הרועים

GSAM 59.5קודם לכן הוכרזה הבשורה המשמחת על לידת המושיע על ידי מלאכים לרועים במישורים [60] של בית לחם. לאוזניהם הקשובות של הרועים שרו המלאכים את הזמירות הערבות הללו:—

GSAM 60חכמי המזרח מבקרים בבית לחם

GSAM 60.2ואז הגיעו החכמים ממזרח, שראו את "הכוכב עולה", כפי שניבא בלעם. בעקבות הכוכב הגיעו לירושלים, שם נאלצו לברר אודות המלך שזה עתה נולד. לאחר שנאמר להם כי בית לחם היא מקום הולדתו של המיוחל, המשיכו במסעם; והכוכב, שהופיע שוב, הוביל אותם אל המקום הצנוע שבו שכב המושיע. שם סגדו לילד הקדוש, העניקו לו מתנות של זהב, לבונה ומור, ואז יצאו למסע הארוך חזרה הביתה.

GSAM 60המושיע בגיל שתים-עשרה

GSAM 60.3מילדותו ועד גיל שתים-עשרה נכתב מעט מאוד על ישוע המושיע, מלבד צמיחתו בחוכמה ובקומה, וכניעתו הצייתנית להוריו. אך בגיל שתים-עשרה, לאחר שליווה את יוסף ומרים לירושלים כדי להשתתף בחג השנתי, הוא הדהים שם את הכוהנים בידע שהפגין בשאלותיו, ובתשובות שניתנו לבעיות הסבוכות שהציגו. מאז ועד שהחל בפעילותו הציבורית, כיבד את המקצוע הצנוע של נגר, בעודו עובד עם יוסף, בעלה של מרים.

GSAM 60שליחותו של יוחנן המטביל

GSAM 60.4במשך שישה חודשים שקדמו לשירותו הציבורי, הוכרז על שליחותו של המשיח על ידי יוחנן המטביל. העם בא בהמוניו לשמוע את יוחנן ולהיטבל על ידו. בעודם “ממתינים [לביאת המשיח] וכל האנשים תהו [“הרהרו או התווכחו,” בשוליים] בלבם לגבי יוחנן, אם הוא המשיח או לא; יוחנן ענה, [61] ואמר לכולם: 'אני אכן מטביל אתכם במים; אך בא אחד חזק ממני, אשר איני ראוי לפתוח את רצועות נעליו: הוא יטביל אתכם ברוח הקודש ובאש; המזרה בידו, והוא ינקה את גרנו ביסודיות, ויאסוף את החיטה לאסמו; אך את המוץ הוא ישרוף באש אשר לא תכבה'."⁷

GSAM 61ישוע נטבל

GSAM 61.1בעוד יוחנן עורך את טקס הטבילה, ראה את ישוע בא אליו כדי להטבל, ואמר: "הנה שה האלהים הנשא חטאת העולם׃ … ויעד יוחנן ויאמר חזיתי הרוח כדמות יונה ירדת משמים ותנח עליו׃ ואני לא ידעתיו אולם השלח אתי לטבל במים הוא אמר אלי את אשר תראה הרוח ירדת ונחה עליו הנה זה הוא אשר יטבל ברוח הקדש׃ ואני ראיתי ואעידה כי זה הוא בן האלהים׃"⁸

GSAM 61הקול מן השמים

GSAM 61.2לא רק שירידת רוח הקודש הנראית לעין בצורת גוף דמוי יונה העידה על משיחיותו של ישוע, אלא גם קול מן השמים. בבשורת מתי אנו קוראים: "ויהי כאשר נטבל ישוע וימהר לעלות מן המים והנה נפתחו לו השמים וירא את רוח אלהים יורדת כיונה ונחה עליו׃ והנה קול מן השמים אומר זה בני ידידי אשר רצתה נפשי בו׃"⁹

GSAM 61.3אף על פי ש"יוחנן לא עשה נס", האנשים, כשראו את העוצמה האדירה שליוותה את שירותו של המשיח, נאלצו לומר: "כל אשר דבר יוחנן על האיש הזה אמת היה"¹⁰

GSAM 61המשיח נמשח על פי התורה

GSAM 61.4בהקשר לתיאורו של לוקס על הטבילה ואותה משיחה ברוח הקודש בצורת יונה, [62] אנו קוראים: "ישוע בהחלו היה כבן שלשים שנה."¹¹

GSAM 62.1לאחר הצום הארוך של ארבעים יום שעשה אדוננו, והפיתויים העזים של השטן במדבר, שבאו מיד לאחר טבילתו, "ויבא אל נצרת אשר גדל שם וילך כמשפטו ביום השבת אל בית הכנסת ויקם לקרא בתורה׃ … רוח אדני עלי יען משח אתי לבשר ענוים׃ … ויחל ויאמר אליהם היום נתמלא הכתוב הזה באזניכם׃"¹²

GSAM 62מלאה העת

GSAM 62.2מרקוס, בתיאורו את אותו האירוע, אומר: "מלאה העת והגיעה מלכות האלהים שובו והאמינו בבשורה׃"¹³ הזמן שנובא להופעתו של המשיח הגיע. המשחתו ברוח הקודש התרחשה בעת טבילתו, וכעת הוא החל את שליחותו, בדיוק בזמן ובאופן שנבאו נביאי הקודש מימי קדם.

GSAM 62הוכחה גלויה למשיחיותו של ישוע

GSAM 62.3שירותו של המשיח לווה בביצוע מתמיד של ניסים, אשר עבור העם – גם אם לא הצליחו להבין את משליו ודבריו במלואם – היו הוכחה גלויה לכך שהוא הוא עמנואל, או ש"האלהים היה עמו". ¹⁴ בניסים אלה נתן המשיח לעולם לא רק עדות לכוחו של אלוהים בתוכו, אלא גם הדגמה מעשית לאופיו של אלוהים ולחסדו האוהב. כאשר פיליפוס, לאחר שלוש שנות קשר רציף עם המשיח, שבהן היה עד לניסים האדירים שלו, אמר: "אדוני, הראה לנו את האב, ודי לנו", אמר לו ישוע: "זה כמה ימים אנכי אתכם ואתה פילפוס הטרם תדעני הראה אתי ראה את האב ולמה זה תאמר [63] הראנו את האב׃ … האמינו לי כי אנכי באבי ואבי בי הוא ואם לא אך בגלל המעשים האמינו לי׃"¹⁵

GSAM 63יוחנן נבוך

GSAM 63.1אף על פי שבטקס טבילתו של ישוע, יוחנן היה עד לירידת רוח הקודש הנראית לעין, ושמע את הקול מן השמים המכריז עליו כבן האלוהים, ואף הכריז בעצמו כי הוא "שה האלוהים הנושא את חטאת העולם", האירועים התפתחו באופן שונה כל כך מציפיותיו, עד כי הוא, בכלאו הקודר, היה מוטרד ומבולבל.

GSAM 63.2"כמו תלמידי המושיע, גם יוחנן המטביל לא הבין את מהות מלכותו של ישוע. הוא ציפה שישוע יעלה על כסא דוד; וככל שחלף הזמן, והמושיע לא תבע לעצמו סמכות מלכותית, יוחנן נעשה מבולבל ומודאג." ¹⁶ "הוא קרא אליו לשניים מתלמידיו, ושלח אותם אל ישוע באומרו: 'האם אתה זה אשר עתיד לבוא, או שנצפה לאחר?'" "בעת ההיא [ישוע] רפא רבים מחליים ומנגעים ומרוחות רעות ולעורים רבים נתן ראות עינים׃ ויען ישוע ויאמר להם לכו והגידו ליוחנן את אשר ראיתם ואשר שמעתם."¹⁷

GSAM 63.3היה זה קשה ליהודים ואף לתלמידים להבין בבהירות רבות מן האמיתות שהמושיע השמיע, משום שהיו משוכנעים כל כך באמונה שכאשר יבוא המשיח, הוא ישבור את עול רומא, שהיה כה מכביד עליהם, וישיב מיד את מלכות דוד, וימלוך כמלך ארצי.

GSAM 63.4ישוע החל את דרשותיו באומרו: "שובו כי הגיעה מלכות השמים." ¹⁸ כאשר נשלחו שנים-עשר השליחים שלו, הם נשאו את אותה הבשורה: "מלכות השמים קרבה לבוא" ¹⁹ מאוחר יותר בשירותו, כאשר נשלחו השבעים, היה זה במילים: "קרבה אליכם מלכות האלהים." ²⁰ [64]

GSAM 64העם נדהם ממעשי המשיח

GSAM 64.1דבריו ותורתו הנפלאים של המשיח גרמו לעם לומר: "מעולם לא דבר איש כאיש הזה" ²¹ וכאשר ריפא את האיש העיוור והאילם, "וישתוממו כל המון העם ויאמרו הכי זה הוא בן דוד׃" ²² או במילים אחרות: 'הלא זהו זרע דוד, המושיע המובטח?' "ויבא לארצו וילמד אתם בבית כנסתם עד כי השתוממו ויאמרו מאין לזה החכמה הזאת והגבורות׃ הלא זה הוא בן החרש הלא אמו שמה מרים ואחיו יעקב ויוסי ושמעון ויהודה׃"²³

GSAM 64.2בערך בשנה השלישית לשירותו של ישוע, כשהיה במקדש והשתתף בחג החנוכה, התקבצו סביבו היהודים ואמרו לו: "עד אנה תתלה את נפשנו את המשיח אתה הגידה לנו ברור" ²⁴ בשנה הקודמת, כאשר עשה את הנס הגדול של האכלת חמשת אלפי האנשים ב"חמש כיכרות שעורה ושני דגים קטנים", "וידע ישוע כי יבאו ויתפשהו להמליך אותו [ולכן] וימלט עוד הפעם אל ההר."²⁵

GSAM 64המשיח מלמד את תלמידיו על מותו

GSAM 64.3בהוראתו לתלמידיו, המשיח הקפיד במיוחד להפיג את הרעיון של שלטון ארצי שיחל מיד, ולהראות להם שעליו למות ולקום לתחייה, לעזוב ולחזור. לכן שאל אותם: "מה אפוא אם תראו את בן האדם עלה אל אשר היה שם לפנים?" ²⁶ לאחר שציווה אותם "לבלתי הגיד לאיש כי הוא ישוע המשיח", אנו קוראים: "מן העת ההיא החל ישוע להורות את תלמידיו שהוא צריך ללכת ירושלים ויענה הרבה בידי הזקנים והכהנים הגדולים והסופרים ויהרג וביום השלישי קום יקום׃ ויקחהו פטרוס ויחל [65] לגער בו לאמר חס לך אדני אל יהי לך כזאת׃"²⁷

GSAM 65.1באותו הזמן אמר להם שישנם כמה העומדים שם שלא ימותו עד שיראו את בן האדם בא במלכותו.²⁸ כשמונה ימים לאחר מכן התגשמה נבואה זו; והשליח פטרוס מתייחס ל"חזון" ההוא של ישוע הבא במלכותו כהוכחה לביאתו השנייה האמיתית של ישוע, שעדיין עתידה להתרחש.²⁹

GSAM 65.2פעם אחת, כאשר המשיח ותלמידיו היו בגליל, אמר להם ישוע: "עתיד בן האדם להמסר בידי אנשים׃ ויהרגהו וביום השלישי קום יקום ויתעצבו מאד׃" ³⁰ ובכל זאת הם לא הצליחו להבין, לתפוס את כוונתו, שכן אפילו בעודו מנסה להטביע במוחם את האמת החמורה של מותו ותחייתו מן המתים, הם התווכחו ביניהם בשאלה מי יהיה הגדול ביותר במלכות השמים.³¹

GSAM 65.3בהזדמנות אחרת אמר פטרוס לישוע: "ויען פטרוס ויאמר אליו הן אנחנו עזבנו את הכל ונלך אחריך מה יהיה לנו׃ ויאמר ישוע אליהם אמן אמר אני לכם אתם ההלכים אחרי בהתחדש הבריאה כאשר ישב בן האדם על כסא כבודו תשבו גם אתם על שנים עשר כסאות לשפט את שנים עשר שבטי ישראל׃" ³² עם זאת, המחשבה על ממלכה שעתידה לקום בקרוב עמדה בראש מעייניהם, והם, כבני אדם, החלו לחפש את המקום הגבוה ביותר בממלכה.

GSAM 65.4ואז מגיעה האם השאפתנית של יעקב ויוחנן, בני זבדי, ומבקשת מהמשיח שבניה יזכו בתפקידים רמים — האחד מימינו והשני משמאלו על כסאו; או, אולי, האחד יהיה ראש הממשלה, והשני שר החוץ. אך המשיח אמר בפירוש: "לא ידעתם את אשר שאלתם."³³ [66]

GSAM 66כניסת הניצחון לירושלים

GSAM 66.1בערך באותה עת אירע אירוע גדול ומדהים. הייתה זו תחייתו של לזרוס מהקבר, זה שהיה מת כבר ארבעה ימים. נס אדיר שכזה עורר והדהים את העם עד כדי כך שהפרושים נבהלו, והם, יחד עם הכוהנים, כינסו מיד מועצה; ובדיוניהם שאלו: "מה נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה׃ אם נניח לו לעשות כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את אדמתנו וגם את עמנו׃" ³⁴ בעוד שכוח שטני מלמטה השתלט כך על אלה שביקשו להשמיד את המשיח, כוח מן השמים הניע את ההמונים להאדיר אותו, ולהגשים את אשר נובא על אודותיו.

GSAM 66.2באירוע המוזכר לעיל, יצא העם בהמוניו, לא רק כדי לראות את ישוע, אלא גם כדי לראות את לזרוס, אותו הקים ישוע מן המתים. עתה נראה היה להם ודאי שישוע הוא המלך שציפו לו זמן רב, וכאשר פגשו אותו מתקרב לירושלים, יושב על עיר, עלו במוחם במלוא עוצמתן מילות הכתוב: "אל תיראי בת ציון הנה מלכך יבוא לך רכב על עיר בן אתנות׃"³⁵ קריאת ניצחון אדירה עלתה מההמון העצום, דבר שהטריד מאוד את הפרושים קרי הלב והמחושבים. בינם לבין עצמם אמרו: "הראיתם כי הועיל לא תועילו מאומה הנה כל העולם נמשך אחריו." ³⁶ לבקשתם שיפסיק המשיח את הקריאות, השיב: "אני אמר לכם כי אם יחשו אלה תזעקנה האבנים"³⁷ האדון אמר על אירוע זה: "הריעו", ואם העם לא ימלא את דברו, הוא ישים קול באבני הרחוב, והן יריעו; כי דברו חייב להתגשם.

GSAM 66המשיח עתיד לעזוב ולחזור שוב

GSAM 66.3לא רק שהמושיע שלנו ביקש לכוון את מחשבות התלמידים לעובדה שהוא עתיד למות ולקום לתחייה, אלא [67] הוא רצה גם ללמד אותם שהממלכה לא תבוא עד שהוא יעזוב וישוב שוב. בהתייחסו לצליבתו אמר: "ואני בהנשאי מעל הארץ אמשך כלם אלי׃ וזאת דבר לרמוז אי זה מות הוא עתיד למות׃ ויענו אתו העם ויאמרו הנה שמענו בתורה כי המשיח יכון לעולם ואיך אמרת כי בן האדם צריך להנשא ומי בן האדם הלזה?"³⁸

GSAM 67.1כדי להטביע טוב יותר בתודעתם של התלמידים את העובדה שהוא עתיד לעזוב ולחזור שוב, לפני שממלכתו תוקם על פני האדמה, אמר: "בני עוד מעט מזער אהיה עמכם אתם תבקשוני וכאשר אמרתי אל היהודים כי אל אשר אני הולך לא תוכלו לבוא שמה כן אליכם אמר אני עתה׃ … ויאמר אליו פטרוס אדני אנה תלך ויען אתו ישוע אל אשר אני הולך שמה לא תוכל עתה ללכת אחרי אך אחרי כן תלך אחרי׃" אחר כך עודד את לבבותיהם החרדים והמתעצבים במילים אלה:³⁹ "אל יבהל לבבכם האמינו באלהים ובי האמינו׃ בבית אבי מעונות רבות ואם לא כן הוא כי עתה הגדתי לכם הנני הלך להכין מקום לכם׃ והיה כי הלכתי והכינותי לכם מקום שוב אשוב ולקחתי אתכם אלי למען באשר אהיה שם תהיו גם אתם׃"⁴⁰

GSAM 67משל האציל

GSAM 67.2שוב ביקש המושיע לתקן את התפיסה המוטעית לפיה הממלכה עומדת להופיע מיד, באמצעות המשל הבא, בעודו עולה עם תלמידיו לירושלים: "איש אחד מן האדירים הלך אל ארץ רחוקה לקחת לו ממלכה ולשוב׃ ויקרא אל עשרה מעבדיו ויתן להם עשרה מנים ויאמר להם סחרו בהם עד באי׃ … ויהי אחרי קחתו את הממלכה וישב ויאמר לקרא את העבדים ההם אשר נתן להם את הכסף למען ידע מה הרויח כל אחד במסחרו׃"⁴¹ במשל זה [68] האדון מייצג את עצמו באמצעות האיש האציל. הוא היה אמור לנסוע לארץ רחוקה — אל אביו — ושם לקבל את הממלכה, לפני שיחזור למלוך.

GSAM 68.1בתגובה לשאלת התלמידים: "ומה הוא אות בואך ואות קץ העולם?" ⁴² נתן להם המושיע רשימה של האירועים העתידים להתרחש במהלך הצרה הגדולה שתבוא על הכנסייה, והאותות הברורים שיופיעו. כאשר אלה יופיעו, יוכלו לדעת כי בואו קרוב, אף על סף הדלת, וכי הדור שיראה אותם לא יעבור מן העולם עד שיבוא.⁴³

GSAM 68ננטש על ידי כל התלמידים

GSAM 68.2אך למרות כל ההוראות שהעניק המשיח לשליחים בנוגע למותו ולהשפלתו, הם נכשלו לחלוטין בהבנת האמת שלימד אותם לגבי משפטו וצליבתו. תפיסתם את האמת הייתה כה קלושה, עד שכאשר הגיע המשפט, תקוותם גוועה, "ויעזבו אותו כלם וינוסו׃" ⁴⁴ אפילו פטרוס, פטרוס הנלהב תמיד, שאמר בביטחון כה רב שאם כולם יעזבו אותו, הוא לעולם לא יעשה זאת, הכחיש את אדוניו כעבור שעות ספורות, והצהיר בשבועה כי אינו מכיר את האיש. כה איטיים היו בהבנת דברי האדון, שלפיהם ביום השלישי לאחר צליבתו הוא יקום מן המתים, עד שהם תהו ודיברו בינם לבין עצמם "מה היא התקומה מן המתים". ⁴⁵ אכן, הם היו כה נטולי אמונה, עד שאחרי מותו, כשגופתו הונחה בקבר החדש של יוסף, הם נערכו לחנוט אותו. כשהתקווה נעלמה — נקברה עם המשיח בקבר — איזה יום שבת זה היה לתלמידים! בלבבות עמוסים בצער ובאכזבה, וללא מושיע רחום ורחמן, שחייו היו מלאים במעשי רוך ורחמים, שהיה קרוב אליהם כדי לנחם ולחזק אותם, כמה שומם היה מצבם! [69]

GSAM 69אירועים מרגשים בבוקר תחיית המתים

GSAM 69.1שחר יום ראשון בשבוע מפציע! איזו מהומה בשמים ובארץ! מלאך אדיר יורד מממלכות התהילה אל קבר יוסף, עם מסר המורה לבן האלוהים לקום. "והנה רעש גדול היה כי מלאך יהוה ירד מן השמים ויגש ויגל את האבן מן הפתח וישב עליה׃ ויהי מראהו כברק ולבושו לבן כשלג׃ ומפחדו נבהלו השמרים ויהיו כמתים׃"⁴⁶ "והקברים נפתחו ורבים מגופות הקדושים ישני אדמת עפר נעורו׃ ויצאו מן הקברים אחרי הקיצו ויבאו אל העיר הקדושה ויראו לרבים׃" ⁴⁷ דמיינו את המבקרים הללו בירושלים, בפתחי בתי חבריהם, עם הבשורה כי המשיח הצלוב קם מן המתים, וכי גם הם הוחיו בכוחו, כדי להעיד על תחייתו מן המתים. איזו פעילות הייתה בקרב התלמידים והנשים הקדושות — רצים הלוך ושוב כדי לבשר את הבשורה המשמחת: "הוא קם מן המתים, כי ראינו אותו ודיברנו עמו!"

GSAM 69ישוע יוצא אל הכפר

GSAM 69.2"והנה, באותו יום הלכו שניים מהם לכפר קטן בשם אמאוס, שהיה במרחק של כשישים ריס [שבעה וחצי מיילים] מירושלים. והם שוחחו ביניהם על כל הדברים האלה אשר קרו. ויהי, בעודם משוחחים ומתווכחים, התקרב אליהם ישוע עצמו והלך עמם. אך עיניהם נסתרו, ולא הכירו אותו. ויאמר אליהם: 'מהן השיחות הללו שאתם משוחחים ביניכם, בעודכם הולכים ועצובים?' ואחד מהם, ששמו קליופס, ענה ואמר לו: 'האם אתה היחיד הזר בירושלים, שלא ידעת את הדברים שהתרחשו שם בימים האחרונים?' ויאמר אליהם: 'אילו דברים?' והם אמרו לו [70]: 'על ישוע מנצרת, שהיה נביא, חזק במעשה ובדבר לפני אלוהים ולפני כל העם; וכיצד הכוהנים הגדולים ושרינו מסרו אותו כדי שייגזר עליו מוות, וצלבו אותו. אך אנו קיווינו שהוא יהיה זה שיגאל את ישראל; וחוץ מכל זאת, היום הוא היום השלישי מאז שהתרחשו הדברים האלה. כן, וגם כמה נשים מקרבנו הפתיעו אותנו, שהגיעו מוקדם אל הקבר; וכאשר לא מצאו את גופתו, באו ואמרו כי ראו גם חזון של מלאכים, שאמרו שהוא חי. וכמה מאלה שהיו איתנו הלכו אל הקבר, ומצאו את הדברים כפי שאמרו הנשים; אך אותו לא ראו.

GSAM 70.1“ויאמר אליהם הוי חסרי דעת וכבדי לב מהאמין בכל אשר דברו הנביאים׃ הלא על המשיח היה לסבל את כל זאת ולבוא אל כבודו׃ ויחל ממשה ומכל הנביאים ויבאר להם את כל הכתובים הנאמרים עליו׃” ⁴⁸ כשהיה עומד לסעוד עמם, שבר את הלחם והודה, "ותפקחנה עיניהם ויכירהו והוא חמק עבר מעיניהם׃ ויאמרו איש אל רעהו הלא היה בער לבבנו בקרבנו בדברו אלינו בדרך ויפתח לנו את הכתובים׃"⁴⁹

GSAM 70.2כעת, סוף סוף, התלמידים יכולים לראות, לאחר שהנושא הובהר להם במלואו, כי מוות ותקומה היו כרוכים בשליחותו של המושיע. אך כיצד יתייחסו לשאלת מלכותו?

GSAM 70.2"הוא הראה את עצמו חי לאחר צליבתו באמצעות ראיות רבות ובלתי ניתנות לערעור, כשהוא נראה לפניהם במשך ארבעים יום, ומדבר על הדברים הנוגעים למלכות האלוהים; וכאשר התכנסו יחד איתו, ציווה עליהם שלא יעזבו את ירושלים, אלא ימתינו להבטחת האב, אשר, לדבריו, שמעתם ממני. כי יוחנן אכן הטביל במים; אך אתם תוטבלו ברוח הקודש בעוד ימים ספורים. [71]

GSAM 71האם תשיב עתה את הממלכה?

GSAM 71.1"ויהי כאשר נאספו יחדו וישאלהו לאמר אדנינו המשיב אתה בעת הזאת את המלוכה לישראל׃ [כלומר: למדנו כי היה הכרחי שתיצלב ותקום מן המתים, ככתוב בכתובים; אך האם לא תשיב עתה את המלוכה?] ויאמר אליהם לא לכם לדעת העתים והזמנים אשר יעד האב בשלטנו׃ אבל תקבלו גבורה בבוא עליכם רוח הקדש והייתם עדי בירושלים ובכל יהודה ובשמרון ועד קצה הארץ׃ ויהי כדברו זאת העלה והם ראים וישאהו ענן מנגד עיניהם׃ ויביטו אחריו השמימה בעברו והנה שני אנשים לבושי בדים נצבים עליהם׃ ויאמרו אתם אנשי הגליל מה תעמדו פה ועיניכם השמימה ישוע זה אשר לקח מאתכם השמימה כן בוא יבוא כאשר ראיתם אתו עלה השמימה׃"⁵⁰

GSAM 71ישוע יישאר בשמים עד לתיקון

GSAM 71.2כעת, לאחר שהמושיע עזב אותם, והם אכן ראו אותו "עולה למקום שבו היה קודם", הייתה להם הבטחה שרוח הקודש תלמד אותם על הזמן שבו תבוא הממלכה. לכן, פטרוס, בהוראותיו לעם לאחר קבלת הרוח, אמר: "למען אשר יבאו ימי רוחה מלפני יהוה וישלח את אשר בשרו לכם מקדם את ישוע המשיח׃ אשר צריך כי יקבלהו השמים עד ימי שוב כל הדברים לתקונם אשר דבר עליהם האלהים בפי נביאיו הקדושים מימי עולם׃"⁵¹

GSAM 71.3לשליח פטרוס ניתנו גם על ידי רוח הקודש העובדות הנוגעות לשלושת העולמות: ראשית, העולם שלפני המבול, אשר הושמד במים; שנית, העולם הנוכחי השמור לאש — אש אשר מאוחסנת בארץ, [72] כפי שנכתב במהדורה המתוקנת — אותה אש שתביא לאבדון, לחורבן ולהשמדה של אנשים רשעים; שלישית, הארץ החדשה, "אשר צדק ילין בם"; או, כפי שמתרגמים חלקם, "בה ישכנו הצדיקים".⁵²

GSAM 72.1השליח פאולוס תיאר את תחיית המתים של עם אלוהים, ואת השינוי של כל קדושיו מבני תמותה לבני אלמוות, "כהרף עין, בעת תקיעת החצוצרה האחרונה". הוא הצהיר בפני הקורינתיים כי המשיח יושב כעת על כסאו של אביו, ויישאר שם עד שכל אויביו יוכנעו לו. כלומר, עד שהאב ימסור את הממלכה — ממלכתו — לידיו, כפי שנובא בדניאל 7:13, 14; תהילים 2:8, 9. בפני הכנסייה בתסלוניקי הוא הציג את בואו של המשיח ואת תחיית המתים כתקוותם היחידה, וכמקור הנחמה האמיתית כאשר יקיריהם נפרדו מהם ביד המוות.⁵³

GSAM 72מועד שובו של האדון אינו ידוע

GSAM 72.2עד כה לא הייתה לכנסייה ידיעה מוגדרת לגבי המועד שבו ישוב האדון. כאשר אמר השליח במכתבו הראשון לתסלוניקים: "אנו, החיים והנותרים, נישא למעלה", הבינו האחים כי כוונתו היא שהמשיח יבוא בעוד שחלקם עדיין בחיים. במכתבו השני הוא מתקן את הפרשנות השגויה שלהם למכתבו, ואומר להם כי "לא יבא בטרם יהיה בראשונה המרד ונגלה איש החטאה בן האבדון׃ המתקומם והמתרומם על כל הנקרא אל או עבודה".⁵⁴

GSAM 72הכפירה

GSAM 72.3ועדיין נותרה הכנסייה לגשש את דרכה בחשכה בכל הנוגע למועד הביאה השנייה של המשיח. האחים למדו כי צפויה כפירה; אך השאלה הייתה: כמה זמן תימשך? תשובה ניתנה לאחר מכן ליוחנן בעת שראה חזון באי פטמוס, בסמלים [73] המופיעים בפרקים י"ב ו-י"ג של ספר ההתגלות — "זמן, זמנים וחצי", "ארבעים ושניים חודשים", "אלף ומאתיים ושישים יום" (שנים); אך עד כה האירוע המסמן את תחילתה של אותה תקופה ארוכה טרם התרחש. לכן הכנסייה עדיין קיוותה וחיכתה לבואו של המשיח מבלי לדעת בוודאות את המועד המדויק להופעתו; שכן כאשר יעבור זמן הצרה ההוא, עדיין יישאר פרק זמן קצר של מאבק וניצחון עבור כנסיית השארית.⁵⁵

GSAM 73.1עם סיום כתבי הברית החדשה, נושא הביאה השנייה של המשיח מוצג בפנינו בבהירות. בערך פסוק אחד מכל שלושים מזכיר בדרך כלשהי את הביאה השנייה של אדוננו ישוע המשיח. על כך, ועל עמדת הכנסייה ביחס לתקווה זו לאורך הדורות עד לימינו, מדבר רוברט פטרסון, דוקטור לתיאולוגיה, בעיתון בשם "The Interior", תחת הכותרת "התקווה המבורכת", באופן הבא:—

GSAM 73אלף השנים הארצי — פטרסון

GSAM 73.2"כאשר עזב אדוננו את כנסייתו עלי אדמות כדי לשוב אל האב, הוא השאיר אותה במצב עגום. חמש מאות תלמידיו היו מוקפים בעולם שלם של אויביו, המאורגנים בדתות ובממשלות אנטי-נוצריות בידי אחת מן הישויות הנבונות ביותר, המונעת בזדון הארסי ביותר, והמחונכת בניסיון של דורות בשיטות ההרס היעילות ביותר. הסכנה האורבת לנו לא נעלמה מעיני האדון; וגם בנאומיו האחרונים הוא לא הקל בה, ולא הבטיח כל הפחתה בעוינות העולם ובמצוקות הכנסייה. אך הוא כן הבטיח כי הוא עצמו ישוב כדי להביס את אויביו, וכי הוא יתמוך בנו עד לאותו יום מבורך. 'העולם שונא אתכם. בעולם תתנסו במצוקות. אתם תבכו ותילילו והעולם ישמח. תתעצבו, אך עצבותכם תהפוך לשמחה... לכן עתה יש לכם עצבות, אך אראה אתכם שוב, ולבכם ישמח, ואף אחד לא ייקח מכם את שמחתכם. [74] אם אלך, אשוב ואקח אתכם אליי, כדי שגם אתם תהיו במקום שבו אני נמצא.'

GSAM 74.1"זו הייתה התקווה המבורכת לשובו האישי, שבעזרתה ניחם את כנסייתו עם עזיבתו האישית. הוא אמר כי במהלך כל תקופת היעדרותו עלינו לסבול צרות; וכך אכן קרה. אם נזכה ליהנות מתקופה כלשהי של שלום חיצוני במהלך היעדרותו, אם כנסייתו תיוושע מהתקפות העולם, אם תהיה תקופה כלשהי של טוהר שבה הזונין לא יצמחו בין החיטה, או אם, בבואו, יקבלו אותו בברכה תושביה של ארץ המלאה בתפארת האדון, או שאף יוכל למצוא אמונה על פני האדמה, תהיה זו עבורו הפתעה בלתי צפויה ביותר. ישוע לא ידע על אלף השנים הזה. אנו אומרים שהוא לא ידע עליו, משום שהוא לא סיפר לנו עליו; והוא אומר: 'קראתי לכם ידידים, כי כל אשר שמעתי מאבי, הודעתי לכם.' אך בכל דרשותיו ומשליו אין ולו רמז קלוש לכך שעלינו לקוות לתקופת שלום או תהילה כלשהי לפני בואו. גם השליחים אינם יודעים דבר על אלף שנים ללא המשיח. במשך שלוש מאות שנים לאחר עזיבת אדוננו, התקווה המבורכת של הכנסייה הייתה התקווה לשובו.

GSAM 74.2"אך כאשר, במהלך התרחקותה מהאמונה כפי שנובא, החלה כלת המשיח לנחם את עצמה בהיעדרו באמצעות ידידות עם מלכי הארץ, באופן טבעי ביותר היא הסיטה את מבטה מהשמים המזרחיים, ומחזרתו של אדוניה, אשר תשים קץ לפארה הארצי. כאשר הרפורמטורים הניחו את חצוצרת הבשורה על פיהם... חלומות על אלף שנים ללא המשיח נמחקו בן רגע... והכנסייה החלה שוב לצפות לבואו של האדון כדי להשמיד את האנטיכריסט... במכתביהם, בדרשותיהם ובווידויי אמונתם, הכריזו הרפורמטורים על תקוותם לביאת המשיח לפני אלף השנים.

GSAM 74.3"אסיפת וסטמינסטר מסיימת את וידוי האמונה שלה בהצהרה על אמונתה בביאה השנייה של האדון במילים המבטאות במלואן את אמונתם של המאמינים בביאת המשיח לפני אלף השנים. [75] הם מכריזים במילים כבדות משקל אלה: 'כשם שהמשיח רוצה שנשתכנע בוודאות כי יבוא יום הדין, הן כדי להרתיע את כל בני האדם מחטא, והן כדי להביא נחמה רבה יותר לצדיקים במצוקותיהם, כך הוא רוצה שיום זה יישאר בלתי ידוע לבני האדם, כדי שיוכלו להתנער מכל ביטחון גשמי ולהיות ערניים תמיד, משום שאינם יודעים באיזו שעה יבוא האדון: ויהיו מוכנים תמיד לומר: 'בוא, האדון ישוע: ובוא מהר!'⁵⁶

GSAM 75.1"אבותינו הרפורמים חיזקו את לבם בציפייה לבואו של האדון, ועודדו זה את זה בקריאה: 'החזיקו מעמד! כי הוא בא עם לגיונות של עזרה', רגש שבא לידי ביטוי לאחרונה במזמור עממי של תנועת ההתעוררות, אך היה מוכר ל'הקובננטרים' הסקוטים של פעם.

GSAM 75.2"אך לא עבר זמן רב עד שפרצה כפירה שנייה באמונה בקרב הכנסיות של הרפורמציה. בסקוטלנד היא נודעה כ'מתינות'; באנגליה, כ'אריאניזם', ובזמן האחרון יותר, כ'כנסייה רחבה'; באמריקה היא כינתה את עצמה 'יוניטריאניזם'; ובגרמניה, 'רציונליזם'. בהציבה את התבונה האנושית כשופטת, ואת התצפית המודרנית המוגבלת שלנו כראיה, ובהכחישה כי אירוע כלשהו יכול להתרחש אלא בהתאם למסלול חוקי הטבע שנצפו, היא הורידה את ישוע לדרגת רב יהודי, מתקדם למדי לתקופתו, אך זר לחלוטין למדע המודרני. כמובן שהרעיון שאדם כזה ישוב מהעולם הבלתי נראה כדי למלוך על הארץ נדחק אל תחום המיתולוגיה העברית.

GSAM 75דניאל וויטבי על אלף השנים

GSAM 75.3"ההבטחות על הביאה השנייה ומלכותו על פני האדמה פורשו כמתייחסות אך ורק להתפשטות הבשורה שלו, וכניעתו של חלק גדול מהעולם לנצרות לתקופה של אלף שנים, או, כפי שחשבו חלקם, 360,000 שנים; במהלכן אמור היה המין האנושי להתקדם בהישגי הציוויליזציה, וליהנות משלום ושגשוג חסרי תקדים. ובסיומו של מחזור ממושך זה, רחב מכדי שהמוח הרגיל יוכל להקיף אותו, ייתכן שתתרחש איזה זעזוע גדול של הטבע [76], ואפשר לומר שהאדון יבוא וישמיד את העולם, ויקרא את המין האנושי למשפט. תיאוריה זו פותחה והופצה על ידי פרשן אנגלי בשם וויטבי [דניאל וויטבי נפטר בשנת 1726], אשר, על פי התכתבותו שפורסמה, הוכח כאריאני, אך פירושיו היו פופולריים בקרב בני חוגו, ואלף השנים המיתי שלו התקבלה בברכה על ידי רבים ממקבלי הקצבאות האורתודוקסים וידידי הכנסיות הממלכתיות של אירופה, אשר ראו בה הבטחה לחזקה ארוכה על מעשרות וכבוד. בהשפעתם היא יובאה לאמריקה, שם נוצלה מיד כחומר לקלישאות מעל הבמה ולנאומי סיום נמלצים."

GSAM 76.1כאלו היו התיאוריות בחלקים שונים של העולם, בעודנו מתקרבים לזמן שבו שלח האדון את האזהרה החמורה על בואו, אף "על סף הדלת". [77]