פרק 15 — אור הולך וגובר ונפלאות גדולות יותר

GSAM 235.1"אבל זכרו נא את הימים הראשונים כי אז אחרי ארו עיניכם נשאתם כבד ענוים רבים׃ פעם בהיותכם לראי בחרפה ותוגה פעם בהשתתף לאשר הגיע אליהם כזאת׃"¹

GSAM 235.2התקופה שבין האכזבה בשנת 1844 ועד להתבהרות האור בנוגע למקדש ולבשורת המלאך השלישי, הייתה תקופה של ניסיון מיוחד. האדוונטיסטים שעדיין התעקשו כי צדקו בתנועה הקודמת, היו אכן "לראי" בעיני אלה שסברו כי הבשורה נכשלה לחלוטין; ומסיבה זו היו נתונים לגינוי חמור. זאת יכלו לשאת בשמחה כל עוד אחזו באדון באמונה, ונהנו מנוכחות רוח קודשו.

GSAM 235שתי נקודות תקיפה מיוחדות

GSAM 235.3לשטן היו שתי נקודות פיתוי מיוחדות עבור העם האדוונטיסטי. הראשונה הייתה לגרום לאלה שהיו נחושים באמונתם כי הזמן הנבואי הסתיים, להאמין כי הביאה השנייה של המשיח הייתה ביאה רוחנית, וכי בדרך כלשהי הוא בא ביאה זו בתום 2,300 הימים. השנייה הייתה לשכנע את אלה שהתלבטו בנוגע לחוויית העבר שלהם, לוותר על הכול. כך, בעוד שהאמת בנוגע למקדש ולבשורת המלאך השלישי התגלתה בהדרגה מתוך כתבי הקודש, מסרי רוח אלוהים, באמצעות מתנת הנבואה, [236] אישרו את התנועה הקודמת, וכינו אותה "אור בהיר" שאלוהים הציב בראש הדרך, כדי להאיר לאורך כל הדרך עד לעיר, והצביעו על הראיות המקראיות לכך שהביאה השנייה של המשיח תהיה ממשית ואישית, ולכן לא יכולה להיות האירוע שבסוף "הימים".

GSAM 236התגלויות נפלאות

GSAM 236.1אילו היה האדון מדבר אל עמו באמצעות חזונות בימים האחרונים הללו, האם לא היינו מצפים שבביטוי עצמו יהיו סימנים ברורים לאלוהות? סימנים אלה ניכרים בחזונותיה של הגברת א. ג. ווייט. תופעת החזונות עצמם, כפי שהוצגה בפרק 13, היא פשוט נס; אך ישנם מאפיינים נפלאים רבים הקשורים לחזונותיה המוקדמים, שתבחינו בהם ככל שתעמיקו בקריאת חיבור זה; והאם היינו מצפים שיהיה אחרת במתנה מסוג זה, שנועדה על ידי אלוהים כדי למשוך את תשומת לב העם, ולהוביל אותם לומר, כמו משה: "אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה"? ההצהרה הפשוטה של נערה ענייה, חולה וחלשה, שנראתה כמי שעומדת על סף המוות, כי האדון נתן לה חזון, לא הייתה מספיקה כדי להשיג זאת. ההתגלויות המופלאות הקשורות לחזונות אכן עוררו עניין בהם, והנערה נקראה לנסוע ממקום למקום ולספר את אשר ציווה האדון עליה להודיע לאחרים.

GSAM 236גילויים מרשימים בחזון השלישי

GSAM 236.2אציין כאן כמה עובדות הנוגעות לחזונה השלישי, זה שניתן בבית אביה, המוזכר בפרק 13, בעמוד , כפי שסופרו לי על ידי אביה ואמה של הגברת ווייט, על ידי אחותה, הגברת שרה בלדן, ואחרים.

GSAM 236.3בחדר שבו התרחש החזון, היה מונח על השידה ספר כתבי־קודש משפחתי גדול מאוד. היה זה עותק מהמהדורה שהודפסה בבוסטון על ידי ג'וזף טייל, בשנת 1822. הספר בגודל 18 על 11 אינץ', בעובי 4 אינץ', ומשקלו מעט יותר מ-18 פאונד. במהלך החזון קמה, לקחה את כתבי הקודש הכבד הזה על זרועה השמאלית, כשהספר [237] פתוח, והחזיקה אותו בזווית ישרה לגופה; ואז, במשך יותר מחצי שעה, עברה ממקום למקום בספר בידה הימנית והצביעה על קטעים שונים בכתבי הקודש, אותם חזרה על פיה בעוד עיניה מביטות כלפי מעלה, בכיוון ההפוך לספר. אחותה שרה (לימים אשתו של סטיבן בלדן), או לעתים אדם אחר שנכח במקום, התבוננה בכל פסוק שאליו הצביעה אצבעה, וראתה בבירור שבכל מקרה היא חזרה על הפסוק שעליו נחה אצבעה. האם הרמון אמרה שבתה אלן, במצבה הטבעי, "לא הייתה מסוגלת, מחוסר כוח, להרים את ספר כתבי הקודש הכבד הזה מהשידה; אך בחזון היא החזיקה בו, לכאורה, בקלות כאילו היה זה רק ספר כיס של הברית החדשה".

GSAM 237.1הנה, אכן, פלא! — נערה עדינה, שמשקלה שבעים פאונד בלבד, מחזיקה את ספר כתבי הקודש הכבד במשך יותר מחצי שעה בתנוחה שבה אפילו גבר חזק לא היה מסוגל להחזיק אותו במשך שתי דקות; שוב, היא פנתה ממקום למקום אל פסוקים מהכתובים, שהתבררו בכל מקרה כפסוקים שהיא חזרה עליהם, בעוד עיניה היו מופנות כלפי מעלה ובכיוון ההפוך לספר; ולבסוף, קול שבקע מאדם ללא תנועה של הריאות או נשימה בגופו, וחזר נכונה על הפסוקים המיועדים מהכתובים — בוודאי אין לתלות זאת בפעולת אדם, או כתוצאה של מחלה. אלה שראו זאת ראו בכך בבירור ביטוי של רוח מי שדיבר מתוך הסנה הבוער. ביטויים כגון אלה בחזונה השלישי של העלמה הרמון, ככל שהיו ידועים, היוו הוכחה משכנעת לכך שכוח העולה על הגבולות האנושיים היה נוכח בחזונות.

GSAM 237החזון בטופשם

GSAM 237.2זמן קצר מאוד לאחר התרחשות זו, קהילת האדוונטיסטים בטופשם, כ-30 מייל צפונית-מזרחית לפורטלנד, מיין, ששמעה על מעשי האדון עם העלמה אלן ג. הרמון, הזמינה אותה למקום. ההזמנה התקבלה, וכך התבצע ביקורה הראשון בטופשם. [238] אסיפות האדוונטיסטים באותה עת נערכו בביתו של מר קרטיס. הגברת פרנסס לונט (לשעבר העלמה פרנסס האוולנד), מאוקלנד, קליפורניה, מסרה לי את ההצהרה הבאה, המתוארכת ל-19 בינואר 1890:—

GSAM 238.1"אני, יחד עם משפחת אבי, השתתפתי באסיפות של האחות הרמון בטופשם בשנת 1845, ובמהלך מפגשים אלה היה לה חזון. זו הייתה הפעם הראשונה שראינו אותה בחזון. אחד מאותם ספרי כתבי־קודש מיושנים [ספר כתבי הקודש המשפחתי ממהדורת טייל, שמשקלו שמונה עשרה פאונד] היה בבעלותו של האח קרטיס. את ספר כתבי הקודש הגדול הזה הוציאה האחות הרמון מהשידה בזמן שהייתה בחזון, והיא הצביעה על פסוקים מהכתובים בעודה מדפדפת מדף לדף, בעוד עיניה מביטות כלפי מעלה, הרחק מהספר. הפסוקים שחזרה עליהם היו מילות הדרכה, עידוד או תוכחה. מאפיין ייחודי נוסף של ההתגלות באותו זמן היה תנוחת הספר. הוא הוחזק על כף ידה הפתוחה בזווית של ארבעים וחמש מעלות, ואף אחד אחר לא הצליח להחזיק ספר כלשהו בזווית דומה מבלי שיחליק מיד מידיו; אך האחות הרמון החזיקה את כתבי הקודש הזה בזווית זו במשך מספר דקות, באחיזה איתנה כאילו היה דבוק לידה, ובמקביל עברה מאדם לאדם בחדר."

GSAM 238עדותה של הגברת טרוסדייל

GSAM 238.2עדות נוספת בנוגע לאותו חזון מגיעה מגב' מ. ס. טרוסדייל, מטרנטון, מיזורי, מתאריך 27 בינואר 1891. היא אומרת:—

GSAM 238.3"הייתי בת חמש-עשרה בשנת 1845, והייתי נוכחת בעת ביקורה הראשון של האחות הרמון בטופשם, כאשר חוותה את החזון בביתו של האח קרטיס, שם הרימה את כתבי הקודש המשפחתי הגדול והחזיקה אותו בתנוחה שבה אף אחד מהאחרים לא היה יכול להחזיק ספר בידיים מבלי שיחליק מיד.

GSAM 238.4“האחות הרמון הייתה בחזון במשך יותר משעתיים. זו הייתה ההתגלות הנפלאה ביותר של כוחו של אלוהים שראיתי אי-פעם, ואני ראיתי אותה בחזון יותר מ- [239] תריסר פעמים. אלה היו תמיד אירועים של רצינות עמוקה ובחינה עצמית, אך זה עלה על כולם. הו! כמה רעדנו כאשר הוד מלכות השמים הדריך אותנו באמצעות כליו החלש; כאשר קראה לנו קטעים כה מנחמים ומתאימים למצבנו הקשה; כגון העברים 2:2, 3; יעקב 5:7, 8; העברים 10:35, 39; פטרוס א׳ 1:7; לוקס 12:32-37, מלבד רבים אחרים, כשהיא מחזיקה את כתבי הקודש המשפחתי הגדול גבוה כל כך, עד שנאלצתי לעמוד על כיסא כדי לקרוא את המקום שאליו היא הצביעה. איני סבורה שהאחות הרמון הייתה גבוהה ממני ביותר משני אינצ'ים."

GSAM 239.1ביטויים כאלה שכנעו את הישרים בלבבם כי כוח כלשהו, העולה על כוח אנושי, שולט בכלי הצנוע הזה, וקריאות הגיעו ממקומות שונים בניו אינגלנד כדי שתבוא ותמסור את עדותה.

GSAM 239עבודה פיזית היא חטא

GSAM 239.2זמן קצר לאחר מכן קיבלה העלמה הרמון הוראה, בחזון, לבקר בפריז, מיין, שם היו אנשים שהאמינו כי עיסוק בעבודה פיזית הוא חטא. הפסטור סטיבנס, מוודסטוק, מיין, היה המנהיג של תפיסה מוטעית זו, והפעיל השפעה חזקה על אחרים. בעבר היה מטיף מתודיסטי, ונחשב לנוצרי צנוע ונאמן. הוא זכה באמונם של רבים בזכות התלהבותו לאמת, ובזכות אורח חייו הקדוש לכאורה, מה שגרם לחלקם להאמין כי הוא מונחה במיוחד על ידי אלוהים. האדון נתן לעלמה הרמון מסר תוכחה עבורו. היא הצהירה כי הוא פועל בניגוד לדבר אלוהים בכך שהוא נמנע מעבודה, בכך שהוא כופה את טעויותיו על אחרים, ובכך שהוא מגנה את כל מי שאינו מקבל אותן. הוא דחה את כל הראיות שנתן האדון כדי לשכנע אותו בטעותו, וסירב להכיר בטעויותיו. הוא הלך אחר תחושותיו, ויצא למסעות מפרכים, הולך מרחקים גדולים, שם זכה רק להתעללות, וסבר שבכל אלה הוא סובל למען המשיח. תבונתו ושיקול דעתו הושמו בצד.

GSAM 239.3באשר לעדותה של העלמה הרמון ולתוצאות המקרה, אצטט ממכתב שהתקבל [240] מהגברת מ. ס. טרוסדייל, שהתגוררה אז בפריז, מיין. לאחר שמסרה פרטים התואמים את האמור לעיל, היא אומרת:—

GSAM 240.1"כולם התוודו, למעט מנהיגם, ג'סי סטיבנס. האחות הרמון הזהירה אותו שאם לא ישפיל את עצמו ויודה בטעויותיו, בקרוב ישים קץ לדרכו. כולם הבינו שזו נבואה שהוא ישלח יד בנפשו בדרך כלשהי."

GSAM 240.2להלן המשך הסיפור בעניינו:—

GSAM 240.3"לאחר שהקהילה הקטנה שלו עזבה אותו, הוא הפך למדוכא, וזמן קצר לאחר מכן איבד את שפיותו, וסירב לאכול כל דבר שבושל על ידי הרשעים. הוא לא שמע על שובי ממסצ'וסטס כאשר הבאתי לו את ארוחת הצהריים שלו. הוא שאל, כשהושיט את ידו השלדית מבעד לפתח קטן בחלון, 'האם אלוהים שלח אותך עם זה, האחות מריאן?' כשראה את תשובתי המהססת, הוא סירב לטעום ממנה. מצבו העגום, כשהוא כלוא בחדר קטן בבית אחיו (שאינו מאמין), הזכיר לי את האזהרה שנשלחה אליו באדיבות רבה משמים, ואשר הוא דחה בעקשנות כה רבה. יומיים לאחר ביקור עצוב זה הוא הועבר למשפחתו, ושם סיים את חייו בהתאבדות, לאחר שקשר חבל ממצעי מיטתו."²

GSAM 240נבואה שהתגשמה

GSAM 240.4בקיץ 1845, בהזמנתו של אוטיס ניקולס, ביקרה העלמה הרמון במסצ'וסטס, ואחותה שרה ליוותה אותה. הן התארחו בבית משפחתו של מר ניקולס. הוא ואשתו היו יוצאים עם הכרכרה שלהם ומסיעים אותן למקומות שונים כדי לקיים אסיפות, שבהן מסרה העלמה הרמון את עדויותיה. כך הצליחה לבקר בבוסטון, ברוקסברי ובקרבר. בביקורן השני בבוסטון, מסצ'וסטס, אירע מקרה מעניין ביותר.

GSAM 240.5בבוסטון ובסביבתה הייתה קבוצה של אנשים קנאים שגם הם סברו שעבודה היא חטא, והמסר העיקרי שלהם היה: "מכרו את אשר לכם, ותנו צדקה". [241] הם טענו כי הם נמצאים בשנת היובל, שהארץ צריכה לנוח, וכי יש לפרנס את העניים ללא עבודה. סרג'נט, רובינס וכמה אחרים היו המנהיגים. הם גינו את החזונות כמעשי השטן, משום שטעויותיהם שלהם נחשפו. הם נהגו בחומרה כלפי כל מי שלא האמין כמותם.

GSAM 241.1בעוד העלמה הרמון ואחותה התארחו בביתו של מר ניקולס, הגיעו סרג'נט ורובינס מבוסטון כדי לבקש ממנו טובה, ואמרו כי באו לבקר ולהישאר ללון אצלו. מר ניקולס השיב כי הוא שמח שבאו, שכן הגברות שרה ואלן הרמון נמצאות בבית, והוא רצה שיכירו אותן. הם שינו את דעתם מיד, ולא ניתן היה לשכנע אותם להיכנס לבית. מר ניקולס שאל אם אלן תוכל לספר את המסר שלה בבוסטון, והאם הם מוכנים להקשיב, ואז לשפוט. "כן," אמרו, "בואו לבוסטון בשבת הבאה [כלומר ביום ראשון, שכן הם עדיין לא קיבלו את השבת]; נשמח לקבל את הזכות לשמוע אותה."

GSAM 241.2מר ניקולס סיפר לי את הדברים בביתו, בדורצ'סטר, בשנת 1858. הוא אמר כי תכנן הכל כדי לנסוע לבוסטון בבוקר השבת בכרכרתו, כדי לקחת את העלמה הרמון למפגש המתוכנן. באותו ערב, במהלך התפילות המשפחתיות, היא נכנסה לחזון. לאחר שיצאה מהחזון, אמרה: "האח ניקולס, אני לא נוסעת לבוסטון מחר; האדון הראה לי שעליי לנסוע לרנדולף. יש לו משימה בשבילי שם." מר ניקולס הקפיד מאוד על מילתו. הוא הבטיח לקחת אותה לבוסטון למחרת, ושאל בדאגה: "מה אעשה עם ההבטחה שלי לסרג'נט ורובינס?" "אל תדאג לזה," אמרה העלמה הרמון, "האדון ציווה עליי ללכת לכיוון השני." "ובכן," אמר מר ניקולס, "אני לא מבין את זה." "האדון הראה לי שנבין את זה כשאנחנו נגיע לשם," אמרה העלמה הרמון. "ובכן," אמר מר ניקולס, "אין לך שום דרך להגיע לשם אלא אם כן נלך וניקח אותך, אבל אני לא יודע איך אסביר [242] את העניינים לאחים בבוסטון."

GSAM 241.2מר ניקולס הוסיף ואמר לי כי "האחות הרמון ראתה בחזונה את צביעותם, שלא תהיה אסיפה בבוסטון ביום השבת, שסרג'נט, רובינס ואחרים המתנגדים יפגשו עם הקבוצה הגדולה ברנדולף (שלושה עשר מיילים מבוסטון) ביום השבת; וכי עלינו לפגוש את המתנגדים ברנדולף, באסיפתם ביום השבת, ושם יינתן לה מסר עבורם, שתשכנע את הכנים, את אלה שאין להם דעות קדומות, אם החזונות שלה היו מן האדון או מן השטן." במקום לנסוע לבוסטון ואז לרנדולף, מרחק של עשרים ושניים מיילים, הם נסעו ישירות לרנדולף, והגיעו לשם בערך בזמן האסיפה. שם פגשו בדיוק את אותם האנשים שהסכימו לפגוש אותם בבוסטון. מר ניקולס אמר אז: "עכשיו אני מבין."

GSAM 242.1מאמץ זה של סרג'נט ורובינס להתחמק מעדותה של העלמה הרמון, והאופן שבו הונחתה לפגוש אותם, השפיעו רבות על דעתם של כמה מהנוכחים. באשר לאסיפה עצמה, אצטט את התיאור כפי שנמסר על ידי מר ניקולס:—

GSAM 242גילויים יוצאי דופן

GSAM 242.2"האחות אלן נכנסה לחזון מלווה בתופעות יוצאות דופן, והמשיכה לדבר מתוך החזון בקול צלול, שכל הנוכחים יכלו להבין בבירור, עד לשקיעת החמה בערך. סרג'נט, רובינס ופרנץ' היו נרגזים מאוד, כמו גם נסערים, לשמוע את האחות אלן מדברת מתוך החזון, שלדבריהם היה מעשה השטן; הם מיצו את כל השפעתם וכוחם הגופני כדי לשבור את השפעת החזון. הם היו מתאחדים בשירה בקול רם מאוד, ואז, לסירוגין, היו מדברים וקוראים מכתבי הקודש בקול רם, כדי שאלן לא תישמע, עד שכוחם אזל, וידיהם רעדו עד שלא יכלו עוד לקרוא מכתבי הקודש; אך בתוך כל הבלבול והרעש הזה, קולה הצלול והחד של אלן, כשהיא דיברה בחזון, נשמע בבירור על ידי כל הנוכחים. [243] התנגדותם של האנשים הללו נמשכה כל עוד יכלו לדבר ולשיר, למרות שחלק מחבריהם גערו בהם וביקשו מהם להפסיק. אך רובינס אמר: "אתם כורעים ברך בפני אליל; אתם סוגדים לעגל הזהב."

GSAM 243.1"מר טייר, בעל הבית, לא היה משוכנע לחלוטין שהחזון שלה היה מהשטן, כפי שטען רובינס. הוא רצה לבדוק זאת בדרך כלשהי. הוא שמע שחזונות הנובעים מכוח שטני נעצרים על ידי פתיחת כתבי הקודש והנחתו על האדם הנמצא בחזון, ושאל את סרג'נט אם יבדוק זאת בדרך זו, אך זה סירב לעשות כן. אז לקח מר טייר כתבי הקודש משפחתי כבד וגדול בפורמט קוורטו, שהיה מונח על השולחן ושימש לעתים רחוקות, פתח אותו והניח אותו פתוח על חזהּ של אלן בזמן שהייתה בחזון, שכן היא הייתה אז מוטה לאחור אל הקיר בפינת החדר. מיד לאחר שהונח ספר כתבי הקודש עליה, קמה על רגליה, והלכה אל מרכז החדר, כשכתבי הקודש הפתוח ביד אחת, מורם גבוה ככל שיכלה להגיע, ועיניה מביטות בהתמדה כלפי מעלה, והכריזה בנימה של כובד ראש: "העדות בהשראת אלוהים", או מילים בעלות משמעות דומה. ואז, בעוד כתבי הקודש מונח בידה האחת ועיניה מביטות כלפי מעלה ולא על כתבי הקודש, היא המשיכה במשך זמן רב לדפדף בדפים בידה השנייה, להניח את אצבעה על קטעים מסוימים, ולומר את מילותיהם נכונה בקול כבד-ראש. רבים מהנוכחים הביטו בקטעים שאליהם הצביעה אצבעה, כדי לראות אם היא אומרת אותם נכון, שכן עיניה היו מביטות באותו הזמן כלפי מעלה. חלק מהקטעים שהוזכרו היו גזרי דין נגד הרשעים והמגדפים; ואחרים היו אזהרות והוראות הנוגעות למצבנו הנוכחי.

GSAM 243החזון הארוך ביותר שלה, שנמשך למעלה משש שעות

GSAM 243.2"במצב זה היא המשיכה כל אחר הצהריים עד קרוב לשקיעה, אז יצאה מהחזון. כאשר אלן קמה על רגליה בתוך החזון, כשספר כתבי הקודש הכבד והפתוח בידה, [244] והלכה בחדר, תוך שהיא מבטאת את קטעי הכתובים, סרג'נט, רובינס ופרנץ' השתתקו. במשך שארית הזמן הם היו מוטרדים, יחד עם רבים אחרים; אך הם עצמו את עיניהם והתעקשו בעזות מבלי להודות ברגשותיהם."³

GSAM 244נישואיה של העלמה הרמון

GSAM 244.1ב-30 באוגוסט 1846 נישאו העלמה א. ג. הרמון והפסטור ג'יימס ווייט, ויחד הם פעלו לקידום הבשורה. במהלך שנת 1847 התמקדו מאמציהם בעיקר במיין ובמסצ'וסטס.

GSAM 244.2בשבת הראשונה של חודש אפריל, נראתה לגברת ווייט חזון מעניין ביותר, בביתו של סטוקברידג' האוולנד, בטופשם, שם נהגו אז לקיים את האסיפות. חזון זה הוא זה המוזכר בספר "כתבים מוקדמים", שבו ראתה את המקדש ואת ריהוטו, את עת הצרה, את הקדושים הנמלטים מהערים, את הרשעים המקיפים אותם, את ישועתם בקול אלוהים, את היובל, את בואו של האדון במרכבה העננית, וכו'. כדאי לשים לב לכמה מתנועותיה בזמן שהייתה בחזון זה.

GSAM 244שימוש בעותקים רבים של כתבי הקודש בחזון

GSAM 244.3הגברת פרנסס לונט (בתו של ס. האוולנד) אמרה לי ב-19 בינואר 1890:

GSAM 244.3"בצד החדר שבו התקיימו האסיפות עמד שולחן שעליו היו מספר ספרים מסוגים שונים, וביניהם כמה עותקים של כתבי הקודש בגודל רגיל. במהלך החזון קמה הגברת ווייט על רגליה, ניגשה לשולחן, לקחה עותק של כתבי הקודש מבלי לגעת בספר אחר, והחזיקה אותו פתוח מעל ראשה בידה השמאלית, כאשר האצבע המורה של ידה הימנית הצביעה על הפסוק מהכתובים שהיא חזרה עליו בעודה עומדת מול האדם שאליו הוא נועד, ואז הניחה את הספר הפתוח על חזהו של האדם שלפניו חזרה על הפסוק. בשובה לשולחן, היא לקחה עותק נוסף של כתבי הקודש, ובאופן דומה חזרה על קטע נוסף מהכתובים והניחה את הספר הפתוח על חזהו של [245] האדם שאליו פנתה. פעולה זו חזרה על עצמה מול כחצי תריסר אנשים; ולאחר מכן, בחן, היא התיישבה על כיסא, בעוד עיניה היו כל העת נשואות כלפי מעלה, הרחק מן הספר.”

GSAM 245.1על כך אומרת הגברת טרוסדייל:

GSAM 245.1"הייתי נוכחת [באפריל 1847] כאשר האחות ווייט ניגשה לשולחן והרימה עותק אחר עותק של כתבי הקודש מבין הספרים שהיו על השולחן, והניחה את כתבי הקודש על חזהו של מי שעבורו היה לה קטע מהכתובים. היא עשתה זאת בעוד עיניה מופנות כלפי השמים. באותה הזדמנות היא החזיקה את ספר כתבי הקודש מעל לראשה בזמן שדיברה אליי; ואז הניחה אותו על חזי. הפסוק שניתן לי היה קורינתים ב׳ 6:17."⁴

GSAM 245.2במכתב מאת הגברת פרנסס לונט, היא מציינת את שמותיהם של שלושה אנשים שנכחו באירוע זה, ועליהם הונחו עותקי כתבי הקודש בזמן שהגברת ווייט דיברה אליהם על הפסוק המיועד לכל אחד מהם, ובין השמות היה גם שמה של הגברת טרוסדייל.

GSAM 245העבודה הראשונה הייתה בקרב מאמיני הביאה השנייה

GSAM 245.3עבודתה של העלמה הרמון, בהדרכת מתנת הנבואה, מינואר 1845 ועד אביב 1846 — כמעט שמונה עשר חודשים — הייתה בקרב "המאמינים" בבואו הקרוב של המשיח, שאיתם הייתה קשורה בעבר. לאחר תום 2,300 הימים (22 באוקטובר 1844), ועד שיובנו הסיבה לאכזבתם ואופי האירוע שהתרחש אז, הייתה קיימת סכנה שהמאמינים יסטו לדעות מוטעות, או שיוותרו לחלוטין על חוויות העבר שלהם. המסר שלה אליהם היה: "התנועה הקודמת הייתה מאת אלוהים. החזיקו חזק באמונתכם. לאדון יש עדיין מלאכה לעמו. למדו את כתבי הקודש. חקרו את הדבר, ותמצאו את האור."

GSAM 245.4הוראה זו עולה בקנה אחד עם תוכניתו של האדון. מטרתו הייתה מאז ומתמיד שהמסרים המיוחדים לעמו יובאו, בבוא העת, מתוך דברו, ואז [246] מתווספת מתנת הנבואה "שנית", כדי לאשר ולחזק את המאמינים.

GSAM 246.1דוגמה בולטת לעובדה זו נמצאת במקרה של קורנליוס, כפי שתועד בספר מעשי השליחים. מלאך אלוהים הופיע לפניו והעניק לו חזון בביתו. המלאך הזה הכיר היטב את אמיתות הבשורה, ויכול היה ללמד אותן לקורנליוס, אך הוא נשלח לשרת את מי שהיה יורש הישועה, בכך שהעניק לקורנליוס חזון. הוא הבטיח לו כי תפילותיו והקדשתו התקבלו על ידי האדון. הוא לא הטיף לו את הבשורה, אלא פשוט אמר לו לקרוא לפטרוס, שהתארח אצל שמעון הבורסקאי ביפו. פטרוס הגיע, ומן הכתובים הכריז בפני קורנליוס את בשורת המשיח.

GSAM 246מעמדה של מתנת הנבואה

GSAM 246.2בשלב זה ראוי לציין את סדר התפתחות המתנות, כפי שהאדון קבע אותו בדברו. פאולוס מתייחס לכך במכתבו לקורינתים, שם הוא אומר: "ומהם שם האלהים בקהל ראשונה לשליחים ושנית לנביאים."⁵

GSAM 246.3כאשר בוחנים את דברי השליח בנוגע ליחס בין מתנות אלו בעבודת הבשורה, אנו מבינים מיד מדוע נשמר הסדר הזה. בהשוואת המתנות הללו, אומר פאולוס: "לכן הלשנות לא למאמינים הנה לאות כי אם לאשר אינם מאמינים אבל הנבואה איננה לאשר אינם מאמינים כי אם למאמינים׃" ⁶ סדר הדברים של האדון הוא שהמסרים המיוחדים שלו לעולם יובאו מדברו; בהתאם לכך הוא מניע את בני האדם לחקור את הכתובים, ולצאת כשליחים, עמוסים במסרי האדון, ולהכריז עליהם מתוך כתבי הקודש, שעמדו במבחן הדורות. כאשר מוקמים מאמינים, מתנת הנבואה באה "כמשנית", וממלאת את תפקידה "להשלים את הקדשים למעשה העבודה לבנין גוף המשיח׃" ⁷ [247]