פרק 2 — תוכנית הישועה מתגלה

GSAM 38.1"תוחלת ממשכה מחלה לב ועץ חיים תאוה באה׃" ¹ "כי כה אמר יהוה צבאות עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ ואת הים ואת החרבה׃ והרעשתי את כל הגוים ובאו חמדת כל הגוים ומלאתי את הבית הזה כבוד אמר יהוה צבאות׃"²

GSAM 38.2מאז שגורש אדם מגן עדן ומעץ החיים, הדברים שנאמרו לשטן בנוגע לזרע האישה — "הוא ימחץ את ראשך" — העניקו תקווה לתבוסתו הסופית של השטן, להפלת מזימותיו הערמומיות, ולחזרה לעץ החיים. האחד המצופה — הזרע המובטח — הפך כך ל"חמדת כל הגוים".

GSAM 38.3בציטוט הנ"ל מחגי נראה כי בואו של הנחשק הזה קשור לזמן שבו האדון יטלטל הן את השמים והן את הארץ. פאולוס, במכתבו אל העברים, מיקם את הטלטלה הזו בעתיד, באומרו: "אשר קולו הרעיש אז את הארץ ועתה זה הבטיח לאמר עוד אחת ואני מרעיש לא לבד את הארץ כי גם את השמים׃ וזו עוד אחת שאמר משמיע חליפת הנרעשים אשר הם עשוים למען יעמד אשר איננו נרעש׃ לכן אנחנו המקבלים מלכות אשר לא תמוט נבאה נא בתודה ונעבד בה את האלהים לרצון לו בצניעות וביראה׃" ³ הניסוח הזה בנוגע לטלטלה האחת, שעתידה לבוא, נראה כמציב אותה [39] בקשר הדוק עם הקמתה הסופית של מלכות אלוהים, תחת המשיח, הזרע המובטח, "חמדת כל הגוים".

GSAM 39.1את השיקום שיבוצע באמצעות המשיח יכול לראות בבירור בימים האחרונים הללו כל מי שכתבי הקודש כולם פתוחים לפניו. לא כך היה הדבר אצל הקדמונים. דבר האדון בא אליהם, "צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו זעיר שם זעיר שם." ⁴ וכך, בהתגלות תוכנית הישועה אליהם, היא הייתה כדרך הצדיקים, "כאור נגה הולך ואור עד נכון היום".⁵ לפיכך, יש עניין רב להתחקות בקצרה אחר ההתגלות ההדרגתית של תוכנית זו לעמו הקדום.

GSAM 39העיכוב לא התגלה בתחילה

GSAM 39.2האדון לא דחה את תקוותם מיד, ולא גרם ללבם לכאוב על ידי גילוי העובדה שיחלפו מאות שנים עד שיגיעו למימוש תקוותיהם בזרע המובטח. מהעובדות המתועדות אנו מסיקים שהותר להם לחשוב שהילד הראשון שייוולד יהיה אותו זרע: ושמהר מאוד, בדרך כלשהי, עדן ישוחזר, ושוב תהיה להם גישה לעץ החיים. כשנולד קין, קראה חוה: "קניתי איש את יהוה".⁶ כמה חוקרי עברית מעידים כי בתרגום מילולי ומלא של הטקסט נכתב: "קניתי איש – הוא יהוה". כלומר, הנה הזרע שאמור לבצע את המלאכה האדירה של תבוסת השטן. אין כל תיעוד של ביטוי כזה מצד חוה כאשר נולד הבל. היא יכלה, ובאופן טבעי אף הייתה מניחה, שהבכור הוא זה שיגשים את ההבטחה. כמה בוודאי התנפצו תקוותיה, ואף גוועו, ככל שאופיו של קין התפתח, והיא הייתה עדה לדרכו הרעה שהובילה לבסוף לרצח אחיו. לפני שנרצח הבל, בוודאי קיבלו הם אור וידע כלשהו בנוגע לקורבן העתידי שיוקרב למענם; שכן הבל, כפי [40] שהונחה על ידי האדון, הביא את הטלה שלו כקרבן, בעוד קין, שלמד את אותו הדבר כמו אחיו, הביא קרבן מפרי האדמה, ואף זה היה מעורב ברוח של זעם וקנאה. הקרבן של הבל היה רצוי יותר מזה של קין, שכן הוא הועלה "באמונה", ועליו כותב פאולוס: "עודנו מדבר אחרי מותו."⁷

GSAM 40האם שת הוא הזרע?

GSAM 40.1לאחר מותו של הבל נולד שת, ואז התעוררה התקווה מחדש; "כי שת לי", אמרה חוה, "אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין".⁸ לאחר מכן נכלל שת בשושלת היוחסין של אדם. (ראה בראשית 5:3.) קין, הבכור האמיתי, אינו נכלל בשושלת היוחסין. סביר להניח שחוה הניחה כי כעת שת הוא הזרע המובטח. מהכתוב עולה כי לאחר לידתו של שת, החלו בני האדם לקרוא לעצמם בשם יהוה. (ראה הערה בשוליים לבראשית 4:26.) ייתכן שעשו זאת מתוך ההנחה ששת הוא זה שעתיד להיות השליט הסופי, האדון, ולהפיל את שלטונו הגזול של השטן.

GSAM 40התקווה התמקדה בנח

GSAM 40.2בתיאור הקצר של האירועים מתקופת אדם ועד לידתו של נח, מובא מעט יותר מאשר אילן היוחסין של המין האנושי. עם לידתו של נח ("הישר", הערה בשוליים) צמחה התקווה מחדש, והעם אמר: "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה יהוה." ⁹ הכתוב האלוהי אינו מפרט כיצד, או באיזו דרך, ציפו לנחמה; אך הייתה תקווה שהקללה על הארץ תוקל בדרך כלשהי. הידע על הרשעות ששררה בימי נח, כאשר בני האדם מילאו את העולם בחטא ובאלימות עד כדי כך שהמין האנושי עמד להימחק מעל פני האדמה במבול, ורק נח ומשפחתו ניצלו מההשמדה; והעובדה שהוא עתיד להזהיר את העולם במשך [41] מאה ועשרים שנה מפני ההשמדה הקרבה, כל אלה הוסתרו מהם.

GSAM 41בניית בבל

GSAM 41.1לאחר המבול, הונחו בני האדם, באמצעות נח, לאכלס מחדש את הארץ; אך כאשר החלו להתרבות, דחו את תוכניתו של האדון לשלוט עליהם. נמרוד הקים את ממלכת בבל (שלימים הפכה לאימפריה הבבלית, הממשל הארצי הראשון). ¹⁰ זמן קצר לאחר מכן החלו בני האדם בבניית מגדל בבל, כדי לעשות להם שם ולמנוע את פיזורם לכל עבר, בניגוד גמור למה שהאדון לימד אותם באמצעות נח. במקום להמתין בסבלנות עד שהאדון יגשים את מטרותיו, הם לקחו את העניין לידיהם, ואז בלל אלוהים את שפתם, וכך פוזרו.

GSAM 41אברהם כיורש העולם

GSAM 41.2אם נמשיך לעקוב אחר התיעוד הקצר עד לדור העשירי אחרי נח, נגיע לקריאתו של אברהם, שאליו אמר האדון: "כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם׃ ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה׃ קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה׃"¹¹ למרות ההבטחה הזו לאברהם כי יירש את הארץ, האדון הבטיח לו כי ימות. פאולוס אומר שהוא יצא אל "הארץ אשר יירשנה". ¹² סוגיית מימוש ההבטחה הובהרה ללא ספק לאברהם בחזון מאלוהים, שכן הוא "חכה לעיר אשר יסודתה נאמנה ובונה ומכוננה האלהים".¹³ ברומאים 4:13 נאמר כי ההבטחה הייתה "להיותו ירש העולם"; לא במצבו הנוכחי, אלא במוקדם או במאוחר, לאחר שיקום לתחייה. [42]

GSAM 42.1מנקודת מבט אנושית, אברהם לא הצליח להבין כיצד הזרע המובטח יכול להיות צאצא שלו עצמו. לכן הוא הציע לקרוא לאליעזר, מנהל משק ביתו, "הזרע". האדון אמר: לא כך; אלא זה יהיה אחד "שיצא מקרבך". כעת מתחיל האדון לגלות לו כי מלאכתו הסופית של זרעו לא תושלם באופן מיידי. הוא אמר לאברהם: "גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה׃ … ואתה תבוא אל אבתיך בשלום תקבר בשיבה טובה׃"¹⁴

GSAM 42.2אשת אברהם הציעה תוכנית לא נבונה כדי לזרז את התגשמות ההבטחה; אך לאחר שנולד יצחק, בן אמיתי לאברהם ושרה, אשתו החוקית, אמר האדון על ישמעאל ואמו הגר: "גרש את השפחה הזאת ואת בנה."

GSAM 42.3במבחן אמונתו של אברהם בהקרבת יצחק על המזבח, הוא למד לקח בנושא תחיית המתים. נאמר עליו: "ויחשב בלבו כי יכול יוכל אלהים להחיות [את יצחק] גם את המתים על כן גם הושב אליו להיות למשל׃"¹⁵

GSAM 42הזרע האמיתי

GSAM 42.4אברהם הונחה פעם אחת כי הזרע האמיתי, שדרכו יבורכו כל העמים, אף כי הוא מצאצאיו לפי הבשר, יהיה למעשה המשיח של אלוהים; כי האדון לא אמר לו: "ולזרעיך כאלו לרבים אלא כאלו ליחיד ולזרעך והוא המשיח." ¹⁶ השליח פאולוס אמר על כך: "והמקרא בראתו מראש כי האלהים יצדיק את הגוים מתוך האמונה קדם לבשר את אברהם לאמר ונברכו בך כל הגוים׃"¹⁷ ההבטחה לאברהם חודשה ליצחק ולזרעו,¹⁸ וגם ליעקב.

GSAM 42.5מכיוון שליעקב היו שנים-עשר בנים, עולה כעת באופן טבעי השאלה: דרך מי יש לעקוב אחר שושלתו של הזרע האמיתי [43]? בעדות הנבואית שנשא יעקב לגבי בניו, הוכרע העניין: "לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים׃" ¹⁹ בהתגשמות נבואה זו, ראוי לציין כאן כי בני ישראל, אף שהיו כפופים לעמים שונים, הורשו להחזיק בסנהדרין משלהם. כך, ליהודה — השבט היהודי שנקרא על שם יהודה — הייתה השפעה מסוימת בממשלתם עד שבא שילה (המשיח) בפועל.

GSAM 43הזמן הנסתר

GSAM 43.1לאבות היה ידע מסוים בנוגע לשיקום ולזרע המובטח; אך מתי או כמה זמן לפני בואו היה עדיין נסתר מהם. כשהצאצאים של יעקב התרבו במצרים, והפרעה האשורי (ישעיהו 52:4) — אשר "לא ידע את יוסף",²⁰ — דיכא אותם, מחשבותיהם פנו באופן טבעי אל 400 (למעשה 430) השנים שהוזכרו לאברהם כתקופה המכסה את סבלותיהם ואת שהותם כזרים, בתקווה שהגאולה מאלה תוביל אל הירושה המובטחת.

GSAM 43.2כשנולד משה, ראו הוריו כי "הילד כי טוב הוא".²¹ אין ספק שניתנה להם הארה כי הוא עתיד להיות, בהשגחת אלוהים, גואלם של בני ישראל מעבדותם האכזרית. אין ספק שידע זה הועבר למשה; שכן כאשר, בגיל ארבעים, החליט בלב שלם להצטרף לבני ישראל המדוכאים ולסבול עמם את המצוקות, במקום להיקרא בן בת פרעה ויורש כס המלוכה המצרי, ²² וכאשר החל להגן על ענייני עמו, והרג מצרי כדי להגן עליהם, הוא התפלא מאוד על כך שלא הכירו במעשיו; "ויחשב בלבבו כי יבינו אחיו אשר על ידו יתן האלהים להם תשועה והם לא הבינו׃"²³ [44]

GSAM 44.1כשהגיע הזמן שנקבע על ידי האדון ליציאת בני ישראל ממצרים, הם יצאו, ובדיוק ביום שנחזה. שמות 12:40, 41. לא ייתכן שהם ראו במשה את שליטם הסופי ואת הזרע שאליו ניתנה ההבטחה, שכן הוא היה משבט לוי, והרי יעקב, בנבואתו, לא הכריז כי יהודה יהיה שליטם עד שיבוא השילה?

GSAM 44"אראה אותו, אך לא עתה."

GSAM 44.2כשבני ישראל היו בדרכם לכנען, בלק, מלך מואב (צאצא של לוט), קרא לבלעם כדי שיקלל את ישראל. האדון הפך את קללתו לברכה, שדרכה קיבלו אור נוסף, שנועד להפיג את המחשבה שהגאולה הסופית משלטונו של השטן תתרחש מיד עם כניסתם לכנען. התיאור המקראי של האירוע הוא כדלקמן: בלעם, בחזון מאלוהים, אמר: "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת׃"²⁴

GSAM 44.3על הזרע הרב הזה שצמח מאברהם מדבר פאולוס כך: "על כן מאחד אשר כמעט מת גופו יצאו ככוכבי השמים לרב וכחול על שפת הים אשר לא יספר׃ כפי אמונה מתו כל אלה ולא השיגו את ההבטחות רק מרחוק ראו אותן ויבטחו וישמחו לקראתן ויודו כי גרים הם ותושבים בארץ׃"²⁵

GSAM 44.4לא היה צורך שלב ישראל יימס או יתייאש בשל נבואתו של בלעם, לפיה מימוש תקוותם "אינו עתה" ואף "אינו קרוב"; שכן האדון, זמן קצר לפני נבואה זו, התחייב בחייו עצמו כי המצב המפואר יגיע לבסוף. באמצעות משה אמר: "ואולם חי אני וימלא כבוד יהוה את כל הארץ׃" ²⁶ בימי הנביא חבקוק, 863 שנים מאוחר יותר, נאמרה שוב אותה אמת, [45] אך הוזכרה כאירוע שעתיד להתרחש: "כי תמלא הארץ לדעת את כבוד יהוה כמים יכסו על ים׃"²⁷

GSAM 45שירות המקדש כדמות של האמיתי

GSAM 45.1כאשר הוציא האדון את ישראל ממצרים, הוא הכריז בפני כל המחנה את תורתו, תורת המצוות המוסריות, ונתן להם עותק שלה על אבן, חרוט באצבעו שלו, כדי שיופנו תמיד אל אותו מושיע אשר לבסוף יקריב את עצמו למענם; וכדי שבזכות דמו היקר יטוהרו חטאיהם, הוא ציווה להקים מקדש במדבר. משה הוזהר לבנות את המשכן, או המקדש, בכל פרטי בנייתו, בדיוק כתבנית אשר האדון הראה לו בהר.²⁸ השירות במקדש זה היה צל של השירות האמיתי של המשיח במקדש השמיימי. ²⁹ בעוד שמטרתו של אלוהים בקרבנות ובמנחות המקדש הייתה להציג בפני בני האדם צל של "הטבות העתידות", ³⁰ מאמציו של השטן היו להוביל את העם להתייחס לקרבן עצמו, במקום למשיח ולשירותו האמיתי, אשר זה היה רק דוגמה לו. כך הוא ביקש להוביל אותם לבטוח במעשיהם שלהם לשם הישועה.

GSAM 45.2כוונתו של האדון הייתה לשלוט בעמו — בני ישראל — להילחם את מלחמותיהם ולכבוש את העמים. הייתה לו שיטת שלטון משלו, כפי שמראה הפסוק הבא: "וישמד שבעה גוים בארץ כנען ויחלק את ארצם להם לנחלה׃ ואחרי כן נתן להם שפטים כארבע מאות וחמשים שנה עד ימי שמואל הנביא׃"³¹

GSAM 45ישראל דורשת מלך

GSAM 45.3נראה כי בני ישראל לא אהבו את אופן שלטונו של האדון עליהם. עם זאת, הייתה זו כוונתו ורצונו [46] שיהיו עם מיוחד, נבדל מכל העמים הסובבים אותם. אילו היו מקיימים את הוראותיו בקפדנות, אפילו הגויים היו אומרים עליהם: "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה׃ כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו כיהוה אלהינו בכל קראנו אליו׃"³²

GSAM 46.1מתוך חוסר שביעות רצונם ביקשו משמואל שימנה עליהם מלך, והאדון אמר לשמואל: "אתי מאסו ממלך עליהם."³³ שוב אמרו לשמואל, ובטון קצת יותר תקיף: "עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים." ³⁴ בזהירות רבה הציג שמואל לפניהם את העול שייפול עליהם אם יהיה להם מלך, אך "וימאנו העם לשמע בקול שמואל ויאמרו לא כי אם מלך יהיה עלינו׃ והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתנו׃"³⁵

GSAM 46.2וכך היו להם מלכים ששלטו עליהם במשך כ-500 שנה: תחילה כממלכה אחת תחת שלטונם של שאול, דוד ושלמה; ואחר כך כשהממלכה התפצלה לשתי ממלכות, ישראל ויהודה. מעטים מאוד מבין מלכיהם היו טובים וצדיקים, אך רובם היו רשעים, והובילו את העם לעבודת אלילים ולפשעים חמורים. כך שהעם לא רק דמה לעמים שסביבו בכך שהיה לו מלך, אלא גם דמה להם ברשעות, בנטישת אלוהי אבותיהם, ובפולחן אלילים וצבא השמים.

GSAM 46.3האדון אמר על שלטון מלכותי זה, בפי הנביא הושע: "שחתך ישראל כי בי בעזרך׃ אהי מלכך אפוא ויושיעך בכל עריך ושפטיך אשר אמרת תנה לי מלך ושרים׃ אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי׃"³⁶ [47]

GSAM 47הפלת הממלכה

GSAM 47.1שלטון מלכותי זה נמשך עד שהכלדיים שרפו את ירושלים, לקחו את כלי המקדש, והגלו את יהודה לבבל, שם נשארו שבעים שנה, כפי שנובא עליהם. עם תום שלטון מלוכני זה, אמר האדון באמצעות הנביא יחזקאל לצדקיהו, מלכם האחרון: "ואתה חלל רשע נשיא ישראל אשר בא יומו בעת עון קץ׃ כה אמר אדני יהוה הסיר המצנפת והרים העטרה זאת לא זאת השפלה [שליט בבל] הגבה והגבה [שליט שבט יהודה זה, שהגביה את עצמו יתר על המידה] השפיל׃ עוה עוה עוה אשימנה גם זאת לא היה עד בא אשר לו המשפט ונתתיו׃"³⁷

GSAM 47.2השליט הלגיטימי הזה, הזרע האמיתי, הוא המשיח. עליו כתב הנביא מיכה: "ואתה מגדל עדר עפל בת ציון עדיך תאתה ובאה הממשלה הראשנה [השלטון על הארץ, המשוחזר במשיח] ממלכת לבת ירושלם׃"³⁸

GSAM 47.3כאשר איבדה ישראל את שרביט המלוכה, הוא עבר לידי מלך בבל. בעודם נתונים ברצף לשלטון מדי-פרס, יוון ורומא, הממלכה הופלה שלוש פעמים. בתקופת שלטונו של קיסר אוגוסטוס, קיסר רומא, נולד המשיח, היורש הלגיטימי לכסא דוד — הזרע האמיתי של האישה, של אברהם ושל דוד — ובאופן שנובא.

GSAM 47.4כדי שהעם ידע שהשליט הלגיטימי, הזרע האמיתי, היה יותר מאשר בן תמותה רגיל עם ממלכה קצרת ימים, הוביל האדון את המשורר לכתוב כך: "אעשה אותו לבכורי, גבוה ממלכי הארץ. את רחמיי אשמור לו לעולם, ובריתי תעמוד איתנה עמו. גם את זרעו אעשה לנצח, וכסאו כימי השמים." "זרעו לעולם יהיה וכסאו [48] כשמש נגדי׃ כירח יכון עולם ועד בשחק נאמן סלה׃."³⁹

GSAM 48.1בנבואת ישעיהו אנו קוראים עוד על השליט הזה כדלקמן: "כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אביעד שר שלום׃ למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת יהוה צבאות תעשה זאת׃"⁴⁰

GSAM 48העלאתם של חנוך ואליהו

GSAM 48.2ישנם תיעודים של אנשים בימי קדם שהועלו לשמים מבלי לטעום את המוות. על חנוך, השביעי מאדם, נאמר כי "ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אתו אלהים׃"⁴¹ "באמונה לקח חנוך לבלתי ראותו המות ואיננו כי לקח אתו אלהים והועד עליו לפני הלקחו כי את האלהים התהלך׃"⁴²

GSAM 48.3שוב, כאשר אליהו ואלישע הלכו יחד, "ויהי המה הלכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרדו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמים׃ ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים׃"⁴³

GSAM 48.4חנוך ניבא על בואו של המשיח כשופט כל הארץ, במילים אלה: "הנה, האדון בא עם רבבות קדושיו, כדי לשפוט את כולם, ולהוכיח את כל הרשעים שביניהם על כל מעשיהם הרעים אשר עשו ברשעות, ועל כל דבריהם הקשים אשר דיברו נגדו החוטאים הרשעים."⁴⁴ [49]

GSAM 49איוב לימד על בואו של האדון

GSAM 49.1איוב, שלפי ההשערה חי בתקופת משה, היה בעל ידע מסוים בנוגע לבואו של המשיח ותחיית המתים; שכן הוא אמר: "מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃ בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃ ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃ ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃ אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃"⁴⁵

GSAM 49כסאו של דוד – כסאו של האדון

GSAM 49.2כסאו של דוד נקרא כסאו של האדון. "וישב שלמה על כסא יהוה למלך תחת דויד אביו." ⁴⁶ נאמר כי "נשבע לו [לדוד] האלהים להקים את המשיח כפי הבשר מפרי חלציו להושיבו על כסאו׃ לכן בחזותו מראש דבר על תקומת המשיח כי לא נעזבה נפשו לשאול וגם בשרו לא ראה שחת׃" ⁴⁷ ועוד נאמר על מלכותו העתידית של המשיח: הוא ישב על כסאו של דוד. (ראה ישעיהו 9:7.) שוב: "יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על יהוה ועל משיחו … ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי׃ אספרה אל חק יהוה אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך."⁴⁸ שוב: "נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃"

GSAM 49היהודים נבוכים

GSAM 49.3פסוקים אלה הביכו את היהודים. הנה בעיה שלא יכלו לפתור: אם דוד קרא לו "אדון", כיצד הוא יכול להיות בנו? כיצד הוא יכול להיות ילד שנולד מזרעו [50] של דוד, ובכל זאת להיות עמנואל — אלוהים איתנו? אך ישעיהו, נביאם שלהם, הכריז: "העלמה הרה וילדת בן וקראת שמו עמנו אל."⁴⁹

GSAM 50.1המשיח ידע היטב איזו שאלה תשתק את הפרושים המתקטננים, ולכן שאל אותם: "מה דעתכם על המשיח בן מי הוא ויאמרו אליו בן דוד׃ ויאמר אליהם ואיך קרא לו דוד ברוח אדון באמרו׃ נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃ ועתה אם דוד קרא לו אדון איך הוא בנו?"⁵⁰

GSAM 50.2נושא זה מוזכר שוב בתהילים 45:6, 7: "כסאך אלהים עולם ועד שבט מישר שבט מלכותך׃ אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך." ⁵¹ כאשר פסוקים אלה עמדו לנגד עיניהם, אין ספק שהעם היהודי החזיק בתפיסות נשגבות לגבי אופיו של השליט והמשקם העתידי. לא ייתכן שהיה אחרת.

GSAM 50הזרע ממוצא אלוהי

GSAM 50.3ניתן לימוד מפורט בנוגע למשיח וללידתו, שכן האדון הצביע באמצעות הנביא מיכה על מוצאו האלוהי, ואף על הכפר הקטן שבו עתיד היה להיוולד: "ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה ממך לי יצא להיות מושל בישראל ומוצאתיו מקדם מימי עולם" (בשולי התרגום האנגלי, על פי העברית: "מימי הנצח").⁵²

GSAM 50נוכחות אלוהים המתגלה בשכינה ובענן

GSAM 50.4בהמשך תולדות בני ישראל, כאשר שלמה סיים את הקמת בית המקדש, אשר לדבריו חייב להיות "מפואר" ביותר, השכינה של כבוד אלוהים התייצבה בין הכרובים מעל הכפורת. הכתוב מספר כי בחנוכת המקדש, כאשר יצאו הכוהנים [51] מהקודש, "והענן מלא את בית יהוה׃ ולא יכלו הכהנים לעמד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד יהוה את בית יהוה׃" ⁵³ נוכחות האדון במקדש זה התגלתה לעיני העם בענן התהילה. האדון נענה לתפילת שלמה באותה הזדמנות, ואמר לו: "שמעתי את תפלתך ובחרתי במקום הזה לי לבית זבח".⁵⁴

GSAM 51.1העם חטא — פנה לעבודת אלילים — וכתוצאה מכך עירם ומקדשם היו בחורבות במשך שבעים שנה. לאחר הגלות נבנה המקדש מחדש תחת יד זרובבל. אף על פי שהיה נחות בפארו מזה שבנה שלמה, אמר האדון עליו באמצעות נביאו: "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון." ⁵⁵ בית זה פואר על ידי הורדוס, ובחצרותיו לימד המושיע. בבית הקודם היה ענן כבוד שסימל את האדון, אך אל הבית השני בא המושיע עצמו, בורא כל הדברים.

GSAM 51שלטונו המפואר של גזע ישי

GSAM 51.2עבור אלה שציפו וחיכו בימי ישעיהו, התיאורים בנבואתו על הדברים המפוארים הקשורים לגאולה הסופית היו בוודאי מקור לכוח ולעידוד. נבואות אלו מתארות שוב בבהירות רבה את השושלת שממנה אמור לבוא המושיע המיוחל, כדלקמן: "ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה׃ ונחה עליו רוח יהוה רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יהוה׃ והריחו ביראת יהוה ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח׃ ושפט בצדק דלים והוכיח במישור [52] לענוי ארץ והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע׃."⁵⁶

GSAM 52תחיית המתים כפי שלימדו הנביאים

GSAM 52.1גם הנביא ישעיהו לימד את תורת תחיית המתים, במילים מנחמות אלה: "ועשה יהוה צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים שמנים ממחים שמרים מזקקים׃ ובלע בהר הזה פני הלוט הלוט על כל העמים והמסכה הנסוכה על כל הגוים׃ בלע המות לנצח ומחה אדני יהוה דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי יהוה דבר׃ ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה יהוה קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו׃"⁵⁷

GSAM 52ממלכת הארץ המחודשת

GSAM 52.2אותו נביא אומר כי זו תהיה ארץ מחודשת שבה תוקם הממלכה הסופית: "כי הנה אני בורא שמים חדשים [שמים אטמוספריים] וארץ חדשה; והראשונים לא יזכרו, ולא יעלו על הלב [בשוליים, בעברית: "יבואו על הלב", כלומר, לא ישתוקקו אליהם שוב]. אבל אתם תשמחו ותעלוזו לעולם במה שאני יוצר: כי הנה, אני יוצר את ירושלים לשמחה, ואת עמה לששון. ואני אשמח בירושלים, ואעלוז בעמי; וקול בכי לא יישמע עוד בה, ולא קול זעקה. משם [מהרגע שבו תיווצר הארץ החדשה] לא יהיה עוד תינוק ימים [ילד שחייו קצרים], ולא זקן שלא מילא את ימיו [זקנה בטרם עת]: כי הילד ימות בן מאה שנים [בימים שבהם בני אדם הגיעו לגיל תשע מאות שנים, ילדים עשויים היו להיות בני מאה [53] שנים]; אבל החוטא בן מאה שנים [בשנים המאוחרות של תוחלת חיים בת מאה שנים] יהיה ארור. [אלה שימותו בעת בוא הארץ החדשה הם אלה שיאבדו ב"אבדון הרשעים". פטרוס ב׳ 3:7.] והם יבנו בתים וישבו בהם; וינטעו כרמים ויאכלו את פריהם. לא יבנו ואחר ישב; לא ינטעו ואחר יאכל: כי כשם שימי העץ [עץ החיים, תרגום השבעים] הם ימי עמי, ובחירַי ייהנו זמן רב מפרי עמל ידיהם."⁵⁸

GSAM 53.1יחזקאל צופה מבעד למרחב הזמן הארוך אל תחיית המתים. דרכו אומר האדון: "הנה אני פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל."⁵⁹

GSAM 53"הוא נשא את מכאובינו"

GSAM 53.2לישעיהו, נביא הבשורה, התגלו ביתר פירוט משפטו, סבלותיו ומותו של המושיע למען בני האדם. אומר הנביא: "מי האמין לשמעתנו וזרוע יהוה על מי נגלתה׃ ויעל כיונק לפניו וכשרש מארץ ציה לא תאר לו ולא הדר ונראהו ולא מראה ונחמדהו׃ נבזה וחדל אישים איש מכאבות וידוע חלי וכמסתר פנים ממנו נבזה ולא חשבנהו׃ אכן חלינו הוא נשא ומכאבינו סבלם ואנחנו חשבנהו נגוע מכה אלהים ומענה׃ והוא מחלל מפשענו מדכא מעונתינו מוסר שלומנו עליו ובחברתו נרפא לנו׃"⁶⁰

GSAM 53.3האם אירועים נפלאים אלה עתידים להתרחש בימיי? כך היו עשויים לשאול הן העם והן הנביא. התשובה הייתה אמורה להיות: לא עתה יקרו; [54] הזמן לבואו של המושיע הגדול הזה טרם הגיע; אך הנביא אומר: "מלך ביפיו תחזינה עיניך תראינה ארץ מרחקים׃"⁶¹

GSAM 54נבואות דניאל מגלות את העתיד

GSAM 54.1אולם, דווקא באמצעות הנביא דניאל החל האדון להדריך את עמו בנוגע לממלכות עוקבות שעתידות לקום ולשלוט עד להקמת מלכותו הנצחית; ולגלות תקופה מיוחדת, החל מאירוע שעדיין לא התרחש, ועד להופעתו בפועל ולכריתתו של המשיח. פירוש חלום נבוכדנצר גילה כי ארבע הממלכות שעתידות לשלוט בעולם יפחתו בכוחן ובפארן ביחס לירידת ערכם של זהב, כסף, נחושת וברזל; וכי לבסוף, מצבן השבור והמפוצל של הממלכות יהיה דומה לשבריריותו של ברזל המעורבב בטיט רטוב. ואז תבוא מלכות השמים, שתבוא בעקבות התפוררותן של אותן ממלכות, אשר יהפכו כמו מוץ בגורן הקיץ, עד שלא יימצא להן מקום, בעוד שמלכות אלוהים תמלא את כל הארץ.

GSAM 54.2לאחר מכן, בחזון הפרק השביעי, תחת סמלים של ארבע החיות הגדולות, נסקרת שוב אותה תקופה, ומוצגים מאפיינים נוספים של ממלכות אלה. בפרק זה מתוארים מסלולו ופועלו של כוח "הקרן הקטנה" שעתיד לקום, לאחר חלוקת הממלכה הרביעית לעשרה חלקים, כשהוא מפיל או מכניע שלושה מהם כדי לבסס את עצמו כשליט רוחני על כולם. כוח אפיפיורי זה עתיד להימשך במצב המפוצל והשברירי של הממלכה הרביעית, ואף למשך 1,260 שנים. כך התגלו אירועים המגיעים עד לזמן שבו המשיח יקבל את הממלכה מאביו, וימסור אותה לקדושים של העליון; ממלכה אשר בסופו של דבר תשלוט על כל הארץ, ותעמוד לנצח. [55]

GSAM 552,300 הימים

GSAM 55.1בפרק השמיני של ספר דניאל, במסגרת החזון על האיל, צפיר העזים וה"קרן הקטנה שהלכה וגדלה מאוד", הנביא מועבר שוב אל אחרית הימים. בפסוקים 13 ו-14 מופנית תשומת לבו לתקופת זמן — 2,300 ימים — המשתרעת עד המשפט. זו הייתה תקופה ארוכה, וכך הבין זאת הנביא; שכן המלאך הודיע לו כי החזון לימים רבים. עד כה לא נמסר תאריך לתחילת הימים, ולכן הוא מסיים את הפרק באומרו: "נדהמתי מהחזון, אך איש לא הבין אותו".

GSAM 55שבעים השבועות עד למשיח

GSAM 55.2הפרק התשיעי מספר על המלאך שבא אל דניאל, בתגובה לבקשתו, כדי להעניק לו שכל ובינה. הוא הודיע לו על תקופה של שבעים שבועות. שישים ותשעה משבועות השנים הללו [שזה, כפי שנאמר לנו, פירוש המילה "שבועים", המתורגמת כ"שבועות"] ימשכו עד למשיח. הנקודה שממנה הייתה אמורה להתחיל התקופה, "הציווי לשקם ולבנות את ירושלים", טרם ניתנה. עולה השאלה: כיצד יכול היה דניאל לדעת היכן יסתיימו שישים ותשעה השבועות? בפרק י"ב נבחנת שוב שאלת הזמן, ולשאלתו: "מה יהיה סופם של הדברים האלה?", נאמר לו ללכת לדרכו, שכן הדברים "נסגרו ונחתמו עד עת אחרית הימים", כאשר "החכמים יבינו".

GSAM 55.3אין ספק ששאלת הזמן הזו היא אחת הדוגמאות שאליהן רומז השליח פטרוס באומרו: "את התשועה אשר עליה חקרו ודרשו הנביאים הנבאים על החסד השמור לכם׃ בחקרם לדעת מתי ואיך תהיה העת אשר הודיעה רוח המשיח אשר בקרבם בהגידו מראש את ענויי המשיח ואת הגדלות אשר אחריהם׃"⁶² [56]

GSAM 56גורלם של הרשעים

GSAM 56.1מלאכי, האחרון בנביאי התנ"ך, מותיר תיאור מרתק של חורבנם הסופי של הרשעים: "כי הנה היום בא בער כתנור והיו כל זדים וכל עשה רשעה קש ולהט אתם היום הבא אמר יהוה צבאות אשר לא יעזב להם שרש וענף׃ וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק׃ ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם ביום אשר אני עשה אמר יהוה צבאות׃"⁶³

GSAM 56.2עם כל העובדות הללו המתועדות בתנ"ך שברשות בני ישראל, המגלות בפניהם תכונות רבות כל כך של תוכנית הישועה, עד כמה גדול היה בוודאי העניין של תלמידי הדבר החרוצים, כאשר ראו והבינו שהם מתקרבים לזמן שבו יבוא הזרע המובטח הזה. בעוד שההמונים, ואפילו אלה שקראו את כתבי הקודש בבתי הכנסת בכל שבת, לא הצליחו להבין את הדבר (מעשי השליחים 13:27), החסידים והלומדים, שחקרו את כתבי הקודש בנאמנות בהדרכת הרוח, התפללו ללא ספק בלהט, כפי שעשה השליח יוחנן בתקופה זו: "בוא, האדון ישוע, ובוא מהר." [57]