פרק 16 — בשורת המלאך השלישי

GSAM 247.1"ומלאך שלישי בא אחריהם ויאמר בקול גדול כל אשר ישתחוה לפני החיה ולפני צלמה ונשא את תוה על מצחו או על ידו׃ גם הוא שתה ישתה מיין חמת אלהים יין בלתי מהול הנמסך בכוס זעמו ויענה באש וגפרית לפני המלאכים הקדשים ולפני השה׃ ועשן ענוים יעלה לעולמי עד ולא ימצאו מנוחה יומם ולילה המשתחוים לחיה ולצלמה ואשר ישא את תו שמה׃ בזה סבלנות הקדשים בזה השמרים את מצות האלהים ואת אמונת ישוע׃"¹

GSAM 247האזהרה החמורה ביותר בכתבי הקודש

GSAM 247.2זוהי האזהרה החמורה ביותר המופיעה בכתבי הקודש, ואין ספק כי תולדות עולמנו אינן מעידות כי בשורה זו נשמעה בעבר. העובדה שהוכח כי המלאך הראשון והשני בסדרה זו שייכים לדור הנוכחי, מאששת בבירור את הטענה כי בשורה זו אינה שייכת לעידנים עברו.

GSAM 247.3כך אמר הפסטור ג'. וי. היימס בשנת 1847:—

GSAM 247.4"הפרק הארבעה-עשר [של התגלות] מציג זעקה מדהימה, שטרם נשמעה, כאזהרה לאנושות באותה שעה של פיתוי עז. פסוקים 9–11. אין למצוא בספר [248] האלוהים גינוי של זעם נורא כל כך, מלבד זה. האם אין בכך רמז לפיתוי עז, הדורש אזהרה כה מחרידה?"²

GSAM 248פתיחת המקדש — ארון הברית נראה

GSAM 248.1ג'. נ. אנדרוז אמר על בשורה זו: “פתיחת קודש הקודשים שבמקדש השמימי, שבאמצעותה נראה ארון הברית, היא אירוע המתרחש תחת תקיעת חצוצרת המלאך השביעי. וכאשר שירותו של הכהן הגדול שלנו עובר לאותו חדר בתום 2,300 הימים, אנו מבינים כי פתיחת המקדש מסומנת על ידי תום אותה תקופה, כפי שמיוצגת בהכרזת המלאך הראשון. כניסתו של הכהן הגדול שלנו אל קודש הקודשים כדי לשרת לפני ארון האלוהים, מפנה את תשומת לבה של הכנסייה למצוות האלוהים הכלולות בארון ההוא. מצוות האלוהים מאירות מתוך המקדש השמיימי מאז אותו זמן.

GSAM 248שינוי השבת

GSAM 248.2"זוהי עובדה שאין עליה עוררין כי הדיבר הרביעי, לפני כמה דורות, שונתה מיום המנוחה של האדון לחג האלילי של יום ראשון. שינוי זה נעשה בניגוד מפורש לכתבי הקודש, המכירים בכל מקום ביום השביעי כבשבת השבועית היחידה של האדון. הוא בוצע על ידי הכופר הגדול, אשר דניאל ניבא כי 'יחשוב לשנות זמנים וחוקים'. כוח זה הוא למעשה אותה החיה שכל העולם היה עתיד להשתחוות לה. ועובדה מעניינת ביותר היא שהמצווה הזו, שנרמסה זמן כה רב, זוכה כעת להכרה מחודשת, ועם אלוהים מתחיל לשמור אותה יחד עם תשע האחרות. תודה לאלוהים שהוא מכין את השארית לקראת המאבק הסופי שלהם עם הדרקון ולכניסה דרך השערים אל העיר הקדושה. התגלות 12:17; 22:14. ההצדקה של הדיבר הרביעי כנגד השבת של [249] הכפירה, וההטפה של כל מצוות אלוהים, מהוות עדות מרשימה לכך שהזמן הנוכחי הוא תקופת סבלנותם של הקדושים, ותקופת אזהרתו של המלאך השלישי."³

GSAM 249.1בפרקים הקודמים הופנתה תשומת הלב לבשורה הראשונה והשנייה מבין אלה, כפי שהתגשמו בהכרזה הגדולה על הביאה השנייה של המשיח עד ל-22 באוקטובר 1844. הפסוק בפתיחת פרק זה אומר: “ומלאך שלישי בא אחריהם”, כלומר, הלך אחרי המלאך הראשון והשני. אולי יהיה מעניין, בהקשר זה, להפנות את תשומת הלב לעלייתה של הבשורה השלישית.

GSAM 249שומרי השבת הראשונים של תנועת האדוונטיסטים

GSAM 249.2במהלך "צוחת חצות הלילה" בשנת 1844, החל האדון לכוון את מחשבות עמו לשמירת השבת של היום השביעי. דוקטרינה זו, בקרב האדוונטיסטים, התעוררה באופן הבא: רחל פרסטון, באפטיסטית של יום השביעי, עברה לוושינגטון, ניו המפשייר, שם הייתה כנסייה של אדוונטיסטים. היא קיבלה את תורת האדוונטיזם, וכנסייה זו, שהורכבה מכארבעים חברים, קיבלה את השבת של הדיבר הרביעי בזכות פעילותה המיסיונרית.⁴ דבר זה הוביל לחקירה בנושא זה. ב-Cry מ-5 בספטמבר 1844 אנו קוראים: "אנשים רבים עוסקים רבות בשאלה בנוגע לחובה לכאורה לשמור את היום השביעי." הצהרה זו נכללה במאמר מערכת, שבו נעשה מאמץ קלוש לבסס את הטענות בעד שמירת יום ראשון. הנושא נמשך בגיליון מ-12 בספטמבר, שבו אנו מוצאים את ההצהרה המשמעותית הבאה, שהובילה ללימוד רציני ומעמיק מצד רבים:—

GSAM 249היום השביעי הוא היום היחיד שנקבע על פי חוק

GSAM 249.3"בשבוע שעבר הגענו למסקנה הבאה: אין פרק זמן מסוים שהנוצרים מחויבים על פי החוק להקדיש כזמן קדוש. אם מסקנה זו אינה נכונה, אזי אנו סבורים שהיום השביעי הוא היום היחיד שקיים לגביו חוק המחייב את שמירתו." [250]

GSAM 250המאמר של ט. מ. פרבל

GSAM 250.1תשומת לבם של האדוונטיסטים כקבוצה הופנתה לשאלת השבת באמצעות מאמר בנושא מאת ט. מ. פרבל, המתוארך ל-13 בפברואר 1845, ופורסם ב-Hope of Israel, פורטלנד, מיין, ב-28 בפברואר 1845. לאחר שהציג את תביעותיה של השבת המקראית, ואת העובדה שהיא הוחלפה ליום ראשון בעקבות הכפירה הגדולה, הוא מציין: "כך אנו רואים את התגשמות דניאל 7:25, שבו הקרן הקטנה משנה 'זמנים וחוקים'. לפיכך נראה לי שכל מי ששומר את היום הראשון כשבת הוא שומר יום ראשון של האפיפיור ומפר שבת של אלוהים."⁵

GSAM 250ג'. ב. קוק על סוגיית השבת

GSAM 250.2זמן קצר לאחר מכן התפרסם מאמר מאת ג'. ב. קוק, שבו הראה כי אין כל עדות מקראית לשמירת יום ראשון כשבת, והוא השתמש בביטוי התמציתי הזה: "כך בקלות נלקחה כל הרוח מהמפרשים של אלה המפליגים, אולי מבלי משים, תחת דגל השבת של האפיפיור."

GSAM 250.3אף על פי ששמירת השבת על ידי שני האנשים הללו הייתה קצרת מועד, הם הניעו גלגל שלא ניתן היה לעצור אותו בקלות. סיסמאות כמו "שומרי יום ראשון של האפיפיור", "מפרי מצוות אלוהים" ו"מפליגים תחת דגל השבת של האפיפיור" היו על שפתי מאות אנשים שהיו להוטים לדעת את האמת בעניין זה. הפסטור ג'וזף בייטס, מפיירהייבן שבמסצ'וסטס, נמשך לנושא זה, ובשנת 1845 קיבל את השבת.

GSAM 250ג'וזף בייטס מקבל את השבת

GSAM 250.4חוויתו הייתה כדלקמן: כששמע על הקהילה בוושינגטון, ניו המפשייר, ששומרת את השבת, החליט לבקר בכנסייה ההיא ולראות על מה מדובר. הוא עשה כן, וכאשר למד את הנושא יחד איתם ראה שהם צודקים, ומיד קיבל את האור בנושא השבת. בשובו לניו בדפורד, מסצ'וסטס, הוא [251] פגש על הגשר שבין ניו בדפורד לפיירהייבן אח בולט, שפנה אליו כך: "קפטן בייטס, מה החדשות?" הפסטור בייטס השיב: "החדשות הן שהיום השביעי הוא שבת יהוה אלוהינו." "ובכן," אמר האיש, "אלך הביתה ואקרא את כתבי הקודש שלי, ואבדוק את העניין." וכך עשה, וכאשר נפגשו שוב, אח זה כבר קיבל את אמת השבת והיה מציית לה.

GSAM 251הספר הראשון על השבת

GSAM 251.2הפסטור בייטס החל מיד להטיף את האמת הזו ממדינה למדינה. עד מהרה הבין שספר, או אפילו עלון, בנושא השבת, יסייע לו רבות בעבודתו, ורוחו הונעה על ידי רוח אלוהים לכתוב ולפרסם משהו בנושא זה. אך השאלה הייתה כיצד ניתן לעשות זאת ללא כסף, שכן כל מה שהיה לו היה שילינג יורקי (12.5 סנט). ייתכן שהקורא ימצא עניין בתיאור חוויותיו בעניין זה, בדיוק כפי שסיפר לי ב-1855.

GSAM 251ארבעה פאונד קמח

GSAM 251.3הוא סיפר כי בעת שהתפלל לפני אלוהים, החליט לכתוב את הספר, והיה משוכנע שהדרך לפרסמו תיפתח. לפיכך התיישב ליד שולחנו, עם כתבי הקודש והקונקורדנציה, כדי להתחיל בעבודתו. כעבור שעה נכנסה הגברת בייטס לחדר ואמרה: "ג'וזף, אין לי מספיק קמח להכין את המאפים", ובאותו הזמן הזכירה כמה פריטים קטנים נוספים שהייתה זקוקה להם. "כמה קמח חסר לך?" שאל הקפטן בייטס. "בערך ארבעה פאונד," הייתה תשובתה. "טוב מאוד," השיב הוא. לאחר שיצאה מהחדר, הוא הלך לחנות סמוכה, קנה את ארבע הפאונד של הקמח ואת הפריטים האחרים, הביא אותם הביתה, ושוב התיישב ליד שולחן הכתיבה שלו. כעבור זמן קצר נכנסה גברת בייטס, ראתה את הפריטים על השולחן וקראה: "מאיפה הגיע הקמח הזה?" "ובכן," אמר הקפטן, "אין מספיק? אמרת [252] שרצית ארבע פאונד." "כן," אמרה, "אבל מאיפה השגת את זה?" "קניתי את זה," אמר; "האם זו לא הכמות שהיית צריכה כדי להשלים את האפייה?" "כן," המשיכה גברת בייטס, "אבל האם אתה, קפטן בייטס, איש שהפליג בספינות מניו-בדפורד לכל קצוות תבל, יצאת וקנית ארבע פאונד קמח?" "כן, האם לא זו הכמות שהיית צריכה כדי להשלים את האפייה?" "כן," אמרה גברת בייטס, "אבל האם קנית ארבע פאונד(!) קמח?"

GSAM 25211,000 דולר שהוצאו למען האמת

GSAM 252.1עד מהרה בא ניסיון נוסף. כשקפטן בייטס עזב את הים, הוא מכר את חלקו בספינה תמורת 11,000 דולר, אך כעת הוא הוציא את כל כספו כדי לקדם את עבודת האמת. עד לאותו יום גברת בייטס לא ידעה מה מצבו הכלכלי האמיתי, אך הוא הרגיש שעליו ליידע אותה על כך, ולכן אמר בשלווה: "אשתי, הוצאתי על הדברים האלה את כל הכסף שנותר לי בעולם." בבכי מר שאלה גברת בייטס: "מה נעשה?" הקפטן קם, ובמלוא ההדר של קפטן המנווט את ספינתו, אמר: "אני הולך לכתוב ספר; אני הולך להפיץ אותו, ולהפיץ את אמת השבת הזו בפני העולם." "ובכן," אמרה גברת בייטס מבעד לדמעות שכיסו את עיניה, "ממה נחייה?" "האדון יפתח את הדרך," הייתה תשובתו המחייכת של הקפטן בייטס. "כן," אמרה גברת בייטס, "האדון יפתח את הדרך! זה מה שאתה תמיד אומר," ובפרץ של בכי היא עזבה את החדר.

GSAM 252אספקה בלתי צפויה

GSAM 252.2לאחר שהקפטן בייטס המשיך בעבודתו במשך חצי שעה, עלה במוחו הרעיון ללכת לסניף הדואר, שכן היה שם מכתב המיועד לו. הוא הלך, ואכן, היה שם מכתב. באותם ימים דמי הדואר על מכתבים היו חמישה סנטים, והתשלום מראש היה אופציונלי. כותב המכתב הזה, מסיבה כלשהי, לא שילם את דמי הדואר. וגם כאן שוב נאלץ קפטן בייטס להשפיל את עצמו, שכן נאלץ [253] לומר למנהל הדואר, מר דרו, שאותו הכיר היטב, כי אינו יכול לשלם את דמי הדואר, שכן אין לו כסף; אך הוא אמר: "האם תתן לי לראות ממי המכתב?" "קח אותו איתך," אמר מנהל הדואר, "ותשלם בפעם אחרת." "לא," אמר הקפטן, "לא אקח את המכתב מהמשרד עד שישולמו דמי הדואר." בעוד המכתב בידו, אמר: "אני סבור שיש כסף במכתב הזה," ופנה אל מנהל הדואר ושאל: "האם תוכל בבקשה לפתוח אותו? אם יש בו כסף, תוכל להוציא ממנו את דמי הדואר; אם לא, לא אקרא אותו." מנהל הדואר נענה לבקשתו, והנה! המכתב הכיל שטר של עשרה דולרים. בקריאתו גילה כי המכתב נשלח מאדם שטען כי האדון השפיע על דעתו עד כדי כך שהבין שהפסטור בייטס זקוק לכסף, ולכן מיהר לשלוח לו את המכתב; ובמהירותו שכח כנראה לשלם את דמי הדואר.

GSAM 253.1לאחר ששילם את דמי הדואר, הוא הלך לחנות מכולת, קנה חבית קמח תמורת 4 דולר, בנוסף לתפוחי אדמה, סוכר ומוצרים חיוניים אחרים. כאשר נתן הוראות לאן יש למסור את המשלוח, הוא אמר: "ככל הנראה האישה תטען שהמוצרים אינם מיועדים למקום הזה, אך אל תשימו לב לדבריה; פרקו את הסחורה במרפסת הקדמית."

GSAM 253.2לאחר מכן הוא הלך לבית הדפוס וסיכם על הוצאת אלף עותקים של חוברת בת כמאה עמודים, בהסכמה שכאשר יועבר הטקסט, המדפיסים יסדרו אותו בדפוס במהירות האפשרית וישלחו לו הגהות. הוא היה אמור לשלם עבור העבודה מיד עם קבלת הכסף, והספרים לא היו אמורים להילקח מבית הדפוס עד שישולמו כל החשבונות.

GSAM 253.3הקפטן בייטס ידע היטב שלא מגיע לו כסף, אך הוא הרגיש שחובתו לכתוב את הספר הזה, מתוך אמונה שהאדון יפעל על לבבות האנשים כדי שישלחו את הכסף כאשר יהיה צורך בכך. לאחר שרכש נייר, עטים וכדומה – ובכך נתן זמן לאספקה הביתית להגיע לפניו – הוא הלך לראש הרחוב המוביל לביתו. כשראה שהפריטים נמצאים שם, נכנס לבית דרך הכניסה האחורית, והתיישב שוב ליד שולחנו. גברת [254] בייטס נכנסה ואמרה בהתרגשות: "ג'וזף, תסתכל החוצה למרפסת הקדמית! מאיפה הדברים האלה הגיעו? עגלון הגיע לכאן ורצה לפרוק אותם. אמרתי לו שזה לא שייך לכאן, אבל הוא התעקש לפרוק אותם." "ובכן," אמר הקפטן בייטס, "אני מניח שזה בסדר." "אבל," אמרה גברת בייטס, "מאיפה זה הגיע?" "ובכן," אמר הקפטן, "האדון שלח את זה." "כן," אמרה גברת בייטס, "האדון שלח את זה; זה מה שאתה תמיד אומר." אז הוא מסר את המכתב לאשתו ואמר: "קראי את זה, ותדעי מאיפה זה הגיע." היא קראה אותו, ושוב נסוגה כדי לבכות שוב, אך הפעם הבכי היה שונה באופיו מהראשון; וכשחזרה, היא ביקשה ממנו סליחה בענווה על חוסר אמונתה.

GSAM 254כסף שהגיע עבור הספר

GSAM 254.1ככל שהתקדמו עבודות הכתיבה וההדפסה, קיבל הקפטן בייטס מעת לעת כסף בדואר ובדרכים אחרות, לעתים מאנשים שמעולם לא פגש. עם קבלת הכסף, הוא הועבר למדפיסים, והוקצה לחשבון הספר. לבסוף הגיע היום שבו הודפסו כל הספרים, וממקור בלתי צפוי עבור האח בייטס שולמה יתרת החשבון; כך שלא נגרם עיכוב ולו יום אחד בהפצת הספרים.

GSAM 254החשבון האחרון שולם

GSAM 254.2ה. ס. גורני, מממפיס, מישיגן, סיפר לי במרץ 1884, כי באותו בוקר ממש שבו הושלם ספרו של הפסטור בייטס, קיבל 100 דולר על שטר חוב שהתיישן מאדם שהצהיר כי לעולם לא ישלם לו. לאחר שקיבל את הכסף הזה, הוא ראה זאת כעונג להקדיש חלק ממנו לתשלום החשבון האחרון על חוברת השבת של הפסטור בייטס. "אבל," אמר מר גורני, "האח בייטס מעולם לא ידע, עד היום שבו מת, מי שילם את יתרת החוב על הספר." חוויה זו של הפסטור בייטס בהדפסת אמת השבת נראתה כאומרת לעמנו כבר מתחילת פרסום האמת בנושא השבת: "המשיכו [255] בעבודה זו, וצפו שהשגחת אלוהים תפתח את הדרך ככל שתתקדמו."

GSAM 255הפסטור בייטס מפקפק בחזונות

GSAM 255.1ההצהרה הבאה, המקוצרת מתוך "תולדות חייה של אלן ג. ווייט", תראה כיצד התמזגו מתנת הנבואה ורפורמת השבת:—

GSAM 255.2במהלך ביקור בניו בדפורד, מסצ'וסטס, בשנת 1846, הכירה העלמה הרמון את הפסטור ג'וזף בייטס. הוא אימץ את אמונת האדוונטיסטים כבר בשלב מוקדם, והיה פעיל נמרץ במפעל. הוא היה ג'נטלמן נוצרי אמיתי, אדיב וטוב לב. הוא התייחס אל העלמה הרמון ברכות כאילו הייתה בתו שלו. בפעם הראשונה ששמע אותה מדברת, הוא גילה עניין רב, ולאחר שסיימה, קם ואמר: "אני תומא הספקן. איני מאמין בחזונות. אך אילו יכולתי להאמין שהעדות שהאחות סיפרה הלילה היא אכן קולו של אלוהים אלינו, הייתי האיש המאושר ביותר עלי אדמות. ליבי נרגש עמוקות. אני מאמין שהדוברת כנה, אך איני יכול להסביר כיצד הוצגו בפניה הדברים הנפלאים שסיפרה לנו."

GSAM 255העלמה הרמון מקבלת את השבת

GSAM 255.3הפסטור בייטס שמר את השבת והדגיש את חשיבותה. העלמה הרמון לא חשה באותה עת בחשיבותה, וחשבה שהפסטור בייטס טועה בכך שהוא מתעכב על הדיבר הרביעי יותר מאשר על תשעת הדיברות האחרים. אך האדון נתן לה חזון של מקדש שמיימי. מקדש האלוהים נפתח בשמים, והוצג בפניה ארון האלוהים עם הכפורת המכסה אותו. שני מלאכים עמדו, אחד בכל קצה של ארון הברית, כשכנפיהם פרושות מעל הכפורת, ופניהם מופנות כלפיה. המלאך המלווה שלה הסביר לה כי הדבר מייצג את כל צבא השמים המביט ביראת כבוד אל תורת אלוהים שנכתבה באצבע אלוהים. ישוע הרים את מכסה ארון הברית, והיא ראתה את לוחות האבן [256] שעליהם נכתבו עשרת הדיברות. היא נדהמה כשראתה את הדיבר הרביעי ממש במרכז עשרת הדיברות, כשהילה רכה של אור מקיפה אותו. המלאך אמר: "זו היחידה מבין העשר המגדירה את אלוהים החי שברא את השמים ואת הארץ ואת כל אשר בהם. כאשר הונחו יסודות הארץ, הונח גם יסוד השבת." הוצג בפניה שאם השבת האמיתית הייתה נשמרת, לעולם לא היו קיימים כופרים או אתאיסטים. שמירת השבת הייתה מגנה על העולם מפני עבודת אלילים.

GSAM 256.1הדיבר הרביעי נרמסה, ולכן אנו נקראים לתקן את הפרצה בתורה, ולהתחנן למען השבת המדוכאת. איש החטא, שהגביה את עצמו מעל אלוהים, וחשב לשנות זמנים וחוקים, גרם לשינוי השבת מהיום השביעי ליום הראשון בשבוע. בכך הוא יצר פרצה בתורת אלוהים.

GSAM 256.2ממש לפני יום האלוהים הגדול נשלח מסר כדי להזהיר את העם לשוב לנאמנותם לחוק האלוהים, אשר האנטיכריסט הפר. יש להפנות את תשומת הלב לפרצה בתורה באמצעות הוראה ודוגמה אישית. כמו כן הוצג בפניה כי המלאך השלישי בספר ההתגלות פרק 14, המכריז על מצוות אלוהים ואמונת ישוע, מייצג את העם המקבל בשורה זו, ומרים קול אזהרה לעולם לשמור על מצוות אלוהים ותורתו כעל בבת עינו, וכי בתגובה לאזהרה זו רבים יאמצו את שבת האדון.⁶

GSAM 256.3חוויה זו של העלמה הרמון והפסטור בייטס הייתה בהרמוניה עם שיטת פעולתו של האדון. תשומת לבם של העלמה הרמון והפסטור ווייט הופנתה לשאלת השבת על ידי הפסטור בייטס, שהציג בפניהם מתוך כתבי הקודש את טענותיו של חוק אלוהים הבלתי משתנה. אף על פי שהעלמה הרמון זכתה להתגלויות מיוחדות מהאדון במשך כ-18 חודשים, דבר [257] בנושא זה לא הוצג בפניה קודם לכן. כעת הגיע זמנו של האדון, כאשר מאמינים קמו לשמור את תורתו, להאיר את עיניהם באמצעות מתנת הנבואה, וכך, בדרכו שלו, אוחדו יחדיו שני חלקי בשורת המלאך השלישי, "מצוות אלוהים ועדות ישוע המשיח".

GSAM 257ראשיתה של בשורת המלאך השלישי

GSAM 257.1מאותו זמן החלו להכריז על בשורת המלאך השלישי, הקשורה לשתי האחרות. אמת השבת, הקשורה לארון האלוהים ולאור המתגלה בהקשר למקדש, אישרה את מה שהוצג קודם לכן — שתנועת האדוונטיסטים בעבר הייתה נכונה, ובהתאם לסדר שקבע האדון. כעת יכלו להבין באופן מלא יותר מאי-פעם את משמעות "שלושת הצעדים במעלה הדרך לעיר האלוהים".

GSAM 257הפסטור בייטס מקבל את החזונות כבאים מאלוהים

GSAM 257.2בחודש נובמבר 1846 התקיימה ועידה בטופשם, מיין, שבה נכח הפסטור בייטס. באותה פגישה הייתה לגברת ווייט (נישואיה של העלמה הרמון לפסטור ג'יימס ווייט הוזכרו קודם לכן) חזון, שגרם לפסטור בייטס להיות משוכנע לחלוטין שמקורן אלוהי. הוא היה אדם שעבד בים במשך חמישים שנה, ומילא את כל התפקידים, החל מנער סיפון ועד רב-חובל ובעל ספינות. הבנתו באסטרונומיה הייתה כזו, כפי שסיפר לי, שהוא יכול היה לקבוע בקירוב רב היכן הוא נמצא בים, מבחינת קו רוחב וקו אורך, על ידי התבוננות בגרמי השמיים. אדם כזה היה מתעניין באופן טבעי בשיחה על אסטרונומיה.

GSAM 257.3בשיחה עמו, הוא סיפר לי כיצד השתכנע במקור האלוהי של החזונות. הוא אמר שיום אחד ניסה לשוחח עם הגברת ווייט על הכוכבים, אך עד מהרה גילה שהיא אינה יודעת דבר על אסטרונומיה; למעשה, כפי שאמרה לו, היא לא ידעה אם אי-פעם עיינה בספר [258] העוסק בנושא זה. לא הייתה לה כל נטייה לשוחח על הנושא הזה, והיא הסיטה את השיחה לדיבור על הארץ החדשה, ועל מה שהוצג לה בחזון בנוגע אליה.

GSAM 258"השמים הנפתחים"

GSAM 258.1בשנה הקודמת, ב-19 באפריל 1845, פרסם ה-Illustrated London News ידיעה מעניינת מאוד לאסטרונומים מאת לורד רוס, בנוגע לתגליות המופלאות שגילה באמצעות הטלסקופ הענק שלו, ובמיוחד תצפית על מה שאסטרונומים מכנים "הפער בשמיים". ערב אחד, בוועידה שהוזכרה לעיל, בביתו של מר קרטיס ובנוכחותו של הפסטור בייטס, שעדיין לא גיבש עמדה לגבי התגלויות אלה, החלה הגברת ווייט, בעודה בחזון, לדבר על הכוכבים, ותיארה בלהט חגורות בגוון ורדרד שראתה על פניו של כוכב לכת כלשהו, והוסיפה: "אני רואה ארבעה ירחים". "אה," אמר הפסטור בייטס, "היא מתבוננת בצדק!" לאחר שביצעה תנועות כאילו היא נוסעת בחלל, החלה לתאר את הפסים והטבעות ביופיים המשתנה ללא הרף, ואמרה: "אני רואה שבעה ירחים." ⁷ הפסטור בייטס קרא: "היא מתארת את שבתאי." לאחר מכן אמרה: "אני רואה שישה ירחים," ומיד החלה לתאר את "השמים הנפתחים" על כל תפארתם, וכינתה אותם פתח אל אזור מואר יותר. הפסטור בייטס אמר שתיאורה עלה בהרבה על כל תיאור של השמים הנפתחים שקרא אי-פעם אצל כל מחבר אחר.

GSAM 258.2בעוד היא דיברה ועדיין הייתה בתוך החזון, הוא קם על רגליו וקרא: "הו, כמה הייתי רוצה שלורד ג'ון רוס היה כאן הלילה!" הפסטור ווייט שאל: "מי זה לורד ג'ון רוס?" "אה," אמר הפסטור בייטס, "הוא האסטרונום האנגלי הגדול. הלוואי שהיה כאן כדי לשמוע את האישה הזאת מדברת על אסטרונומיה, ולשמוע את התיאור הזה של 'השמים הנפתחים'. זה עולה על כל מה שקראתי אי-פעם בנושא." מאותו [259] ערב השתכנע הפסטור בייטס לחלוטין כי החזונות של הגברת ווייט היו מעבר לידע ולשליטה שלה. דבר זה, יחד עם אופי התוכחה וההדרכה שניתנו, שכנע אותו כי הם באו מאלוהים.

GSAM 259.1תופעה זו בשמיים, המתוארת על ידי הגברת ווייט בחזון ההוא, היא עניין שכותבי אסטרונומיה מזכירים לעתים רחוקות. הויגנס, שגילה אותה לראשונה, נותן את התיאור הבא:—

GSAM 259אור מפואר בחרב אוריון

GSAM 259.2"אסטרונומים ממקמים שלושה כוכבים קרובים זה לזה בחרב אוריון; כאשר התבוננתי בכוכב האמצעי בטלסקופ, בשנת 1656, הופיעו במקומו שנים-עשר כוכבים אחרים; ביניהם, שלושה שכמעט נוגעים זה בזה, ועוד ארבעה הופיעו, מנצנצים כאילו מבעד לענן, כך שהמרחב סביבם נראה בהיר בהרבה משאר השמים, שנראו שחורים לחלוטין בשל מזג האוויר הבהיר, ונראו כאילו מבעד לפתח בווילון שדרכו ניתן היה לראות בחופשיות אזור אחר שהיה מואר יותר."

GSAM 259.3ויליאם הרשל אומר על הפתח הזה בשמיים:—

GSAM 259.4"אם קוטרו במרחק זה יוצר זווית של 10°, וכך אכן כמעט קורה, גודלו חייב להיות בלתי נתפס לחלוטין. חושב כי הוא חייב להיות גדול פי שני טריליונים מממדי השמש."

GSAM 259מאירה יותר מהשמש

GSAM 259.5תומאס דיק, הפילוסוף, מדבר כך על הערפילית הזוהרת הזו:—

GSAM 259.6“אילו היינו ממוקמים במרחק הקרוב אליו כמחצית המרחק מהכוכב הקרוב ביותר — גדול ככל שיהיה מרחק זה — מנקודה כזו היה הוא מקרין זוהר הדומה לזה של השמש; וליצורים הנמצאים במרחק קרוב בהרבה היה הוא ממלא חלק נרחב מהשמים, ונראה בפאר שאין לתארו. אך ייתכן שהיעוד הסופי של עצם כזה, על כל היבטיו ויחסיו, יוסיף להתגלות [260] במהלך העידנים הבאים של קיום אינסופי; וכמו עצמים רבים אחרים במרחבים הרחוקים של הבריאה, הוא מעורר בנפש תשוקה עזה לחזות במראות המרהיבים והמסתוריים של היקום, כשהם מתגלים מעט יותר."⁸

GSAM 260.1הפסטור בייטס, בסיום מאמר בנושא, אמר:—

GSAM 260.2"כך אנו רואים מכל העדויות שהובאו (והיינו יכולים להביא עוד רבות, אילו היה צורך בכך), כי לפנינו תופעה נפלאה ובלתי ניתנת להסבר בשמיים; פער בשמיים שהיקפו עולה על אחד-עשר מיליארד ושלוש-מאות וארבעה-עשר [11,000,000,314] מיילים. הויגנס המהולל אומר: 'מעולם לא ראיתי דבר דומה לזה בקרב שאר הכוכבים הקבועים — מבט חופשי אל אזור אחר, מואר יותר'."

GSAM 260עדות נוספת על חזון כוכבי הלכת

GSAM 260.3שוב אנו מצטטים את גברת טרוסדייל, שהייתה נוכחת בעת מתן החזון המוזכר. היא אומרת:—

GSAM 260.4"האחות ווייט הייתה במצב בריאותי רופף מאוד, ובעוד התפללו למענה, רוח אלוהים שרתה עלינו. עד מהרה הבחנו שהיא אינה מודעת לדברים הארציים. זו הייתה הצצה ראשונה שלה לעולם הפלנטרי. לאחר שספרה בקול רם את ירחי צדק, ומיד לאחר מכן את אלה של שבתאי, היא נתנה תיאור יפהפה של טבעותיו של האחרון. לאחר מכן אמרה: ‘התושבים הם עם גבוה ומלכותי, כל כך שונה מתושבי כדור הארץ. החטא מעולם לא נכנס לכאן.’ ניכר היה מפניו המחייכות של האח בייטס כי ספקותיו הקודמים בנוגע למקור חזונותיה מתפוגגים במהירות. כולנו ידענו שהקפטן בייטס היה חובב אסטרונומיה גדול, שכן לעתים קרובות היה מאתר עבורנו גופים שמימיים רבים לצורך לימודנו. כאשר האחות ווייט ענתה על שאלותיו לאחר החזון, ואמרה שמעולם לא למדה או קיבלה ידע כלשהו בתחום זה, הוא התמלא בשמחה ובאושר. הוא שיבח את אלוהים, [261] והביע את אמונתו כי חזון זה הנוגע לכוכבי הלכת ניתן כדי שלעולם לא יפקפק עוד."⁹

GSAM 261סוס פראי שנרסן לפתע

GSAM 261.1זמן קצר לאחר פגישה זו בטופשם, אירע אירוע מדהים נוסף הקשור לחזונות, ואספר אותו כפי שסיפר לי הפסטור בייטס:—

GSAM 261.2לפסטור ווייט היה שימוש בסייח מאולף חלקית ובעגלת שוק דו-מושבית, שנבנתה ללא לוח מגן קדמי, אך הייתה בה מדרגה בחזית העגלה, ומדרגת ברזל מהמוטות. היה צורך לנקוט בזהירות יתרה בנהיגת הסייח, שכן במקרה שהרצועות או כל דבר אחר יגעו בצדי גופו, הוא היה בועט מיד בזעם, והיה צורך לרסן אותו ללא הרף ברסן מתוח כדי למנוע ממנו לרוץ. הסייח הזה היה שייך לאדם שאליו רצו להגיע, ומאחר שהפסטור ווייט היה רגיל לטפל בסייחים לא מאולפים, הוא חשב שלא תהיה לו בעיה רצינית עם זה. אולם, אילו ידעו כי במהלך התפרצויות הזעם שלו הוא הרג בעבר שני גברים — אחד מהם נמחץ אל הסלעים שבצידי הדרך — ייתכן שהיה פחות בטוח בעצמו.

GSAM 261.3באותה הזדמנות היו ארבעה אנשים בעגלה: הפסטור ווייט ואשתו במושב הקדמי, והפסטור בייטס וישראל דיימון במושב האחורי. בעוד הפסטור ווייט השקיע את מלוא תשומת לבו בשמירה על שליטה בסוס, גברת ווייט שוחחה על האמת, ואז כוחו של אלוהים ירד על הקבוצה והיא נלקחה לחזון, כשהיא יושבת בעגלה. ברגע שצעקה "תהילה!" כשנכנסה לחזון, הסייח נעצר לפתע לחלוטין, והוריד את ראשו. באותו הזמן קמה גברת ווייט, בעודנה במצב זה, ועיניה מביטות כלפי מעלה, חצתה את חזית העגלה, ירדה אל המוטות, וידיה מונחות על ירכיו של הסייח. הפסטור בייטס קרא אל הפסטור ווייט: "הסייח יבעט באישה הזאת למוות." הפסטור ווייט השיב: "האדון שולט כעת בסייח; איני רוצה להתערב." הסייח עמד [262] עדין כסוס זקן. לצד הדרך התנשאה גבעה בגובה של כשש רגל, וליד הגדר היה שטח דשא. הגברת ווייט, כשעיניה עדיין מופנות כלפי מעלה, מבלי להביט למטה ולו פעם אחת, עלתה על הגבעה אל שטח הדשא, ואז הלכה הלוך ושוב במשך כמה דקות, מדברת ומתארת את יופייה של הארץ החדשה. ואז, כשראשה באותה תנוחה, היא ירדה מהגבעה, ניגשה לעגלה, עלתה על המדרגות, כשהיא מניחה את ידה על אחוריו של הסייח, וכך עלתה על המוטות, ונכנסה שוב לעגלה. ברגע שהתיישבה על המושב היא יצאה מן החזון, ובאותו רגע הסייח, ללא כל סימן מהנהג, זינק והמשיך בדרכו.

GSAM 262.2בעוד שגברת ווייט הייתה מחוץ לעגלה, חשב הפסטור ווייט לנסות את הסוס ולראות אם הוא באמת מאולף או לא. בהתחלה הוא רק נגע בו בשוט; בפעמים אחרות הסוס היה מגיב בבעיטה, אך כעת לא הייתה כל תנועה. לאחר מכן הוא הכה אותו מכה לא קלה, ואז חזק יותר, ועוד יותר חזק. הסייח לא התייחס כלל למכות, אלא נראה תמים כמו האריות שפיותיהם נסתמו על ידי המלאכים בלילה שדניאל בילה בגוב האריות. "זה היה מקום של יראת כבוד," אמר הפסטור בייטס, "והיה ברור כי אותו הכוח שיצר את החזונות, ריסן לעת עתה את טבעו הפראי של הסייח."

GSAM 262.3אם חזון זה היה פשוט תוצאה של כמה מחולשותיה הגופניות, עולה באופן טבעי השאלה: האם הסוס סבל מאותה תופעה?

GSAM 262עדותו של ישראל דיימון

GSAM 262.4אביא כאן, כאימות לתיאור שמסר לי הפסטור בייטס, את ההצהרה הבאה:—

GSAM 262.5"לפני כעשרים שנה, מיד לאחר שהתחלתי לשמור את השבת, סיפר לי ישראל דיימון את נסיבות החזון שראתה האחות ווייט, בעוד הוא, הפסטור בייטס, והפסטור ווייט ואשתו רכבו בעגלה הקלה מאחורי הסייח הסורר. קראתי היום את התיאור של האירוע הנ"ל, כפי שנכתב [263] על ידי הפסטור לופבורו, והוא תואם במדויק את מה שסיפר לי הפסטור דיימון." חתום, "ר. ס. וובר, באטל קריק, מישיגן, 9 בפברואר 1891."

GSAM 263עדותו של הפסטור בייטס על החזונות

GSAM 263.1הפסטור בייטס מתאר את חווייתו כך:—

GSAM 263.2"אף על פי שלא ראיתי בהן דבר הסותר את דבר האל, הרגשתי מודאג ומיוסר עד מאוד, ובמשך זמן רב לא הייתי מוכן להאמין כי מדובר במשהו מעבר למה שנגרם על ידי מצב גופני מוחלש וממושך שלה.

GSAM 263.3"לכן חיפשתי הזדמנויות בנוכחות אחרים, כאשר נראה היה שתודעתה נקייה מרגש (מחוץ לאסיפה), לשאול אותה ולחקור אותה, וכן את חבריה שליוו אותה, ובמיוחד את אחותה הבכורה, כדי להגיע, אם אפשר, אל האמת. במהלך מספר הביקורים שהיא ערכה מאז בניו-בדפורד ובפיירהייבן, ובמהלך המפגשים שלנו, ראיתי אותה בחזונות מספר פעמים, וגם בטופשם, מיין; ואלה שנכחו בחלק מאותן סצנות מרגשות יודעים היטב באיזה עניין ובאיזו עוצמה הקשבתי לכל מילה, וצפיתי בכל תנועה, כדי לזהות הונאה או השפעה מהפנטת. ואני מודה לאלוהים על ההזדמנות שניתנה לי, יחד עם אחרים, להיות עד לדברים אלה. כעת אני יכול לדבר בביטחון בשמי. אני מאמין שהמעשה הוא מעשה אלוהים, והוא ניתן כדי לנחם ולחזק את "עמו המפוזר", "הקרוע" ו"המקולף", מאז סיום עבודתנו... באוקטובר 1844. מצב הבלבול של "הנה, כאן!" ו"הנה, שם!" מאז אותה תקופה בלבל מאוד את עמו הכנה והמוכן של אלוהים, והקשה מאוד על אלה שלא היו מסוגלים לפרש את הטקסטים הסותרים הרבים שהוצגו לעיניהם. אני מודה שקיבלתי הארה והדרכה לגבי קטעים רבים שלא הצלחתי להבין בבירור קודם לכן. אני מאמין שהיא בת אלוהים מסורה, כנה ונכונה."¹⁰

GSAM 263.4"המחברת אינה 'שואבת את הרעיונות' של חזונותיה 'מתורות או מלימוד קודמים'. כאשר קיבלה [264] את החזון הראשון שלה, בדצמבר 1844, היא וכל הקבוצה בפורטלנד, מיין (שם התגוררו אז הוריה), כבר זנחו את 'צוחת חצות הלילה' כשייכת לעבר. אז הראה לה האדון בחזון את הטעות שאליה היא והקבוצה בפורטלנד נפלו. לאחר מכן סיפרה את חזונה לקהילה, והם הכירו בכך שחווית החודש השביעי הייתה מעשה ידי אלוהים."¹¹

GSAM 264כיצד נתפסו שלוש הבשורות בשנת 1847

GSAM 264.1הדברים הבאים, מאת הפסטור ג'יימס ווייט, שנכתבו באפריל 1847, יראו כיצד נתפסו שלוש הבשורות באותה עת:—

GSAM 264.2"כל קבוצות המאמינים בביאתו השנייה מסכימות כי המלאך המוזכר בפסוקים השישי והשביעי בפרק זה (התגלות 14) מייצג את בשורת הביאה לכנסייה ולעולם... תפקידו של המלאך השני היה להראות לצבא הביאה כי בבל נפלה. ומאחר שחלק גדול מהם לא ידע על עובדה זו עד שכוחה של 'צוחת חצות הלילה' העירה אותם בדיוק בזמן כדי שיוכלו להימלט מהכנסיות לפני בוא היום העשירי, מכאן נובע שמאז החודש השביעי של שנת 1844, בשורת המלאך השלישי הייתה, ועדיין היא, אזהרה לקדושים 'להחזיק מעמד', שלא לשוב אחור ולקבל שוב את הסימנים שמהם נפטרה חבורת העלמות במהלך זעקת המלאך השני.

GSAM 264.3"והאם לא הייתה הבשורה האמיתית לעם האלוהים, מאז החודש השביעי של שנת 1844, בדיוק אזהרה כזו? — בהחלט כן... בפסוק ה-12 נאמר: 'בזה סבלנות הקדושים, בזה השומרים את מצוות האלוהים ואת אמונת ישוע'. היכן ראית אותם, יוחנן? — ובכן, 'כאן', במהלך בשורת המלאך השלישי. מכיוון שתקופת הסבלנות וההמתנה נמשכת מאז החודש השביעי, 1844, ומכיוון שהקבוצה השומרת את השבת וכו' הופיעה מאז אותה עת, ברור שאנו חיים בתקופת בשורת המלאך השלישי."¹² [265]