פרק 6 — הבשורה והשליחים
GSAM 108.1"ויענני יהוה ויאמר כתוב חזון ובאר על הלחות למען ירוץ קורא בו׃ כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר׃"1
GSAM 108.2"וארא מלאך אחר מעופף במרום הרקיע אשר היה לו בשורת עולם לבשר את ישבי הארץ ואת כל גוי ומשפחה ולשון ועם׃ ויאמר בקול גדול יראו את האלהים והבו לו כבוד כי באה עת משפטו והשתחוו לעשה שמים וארץ את הים ומעינות המים׃"2
GSAM 108.3אלה שהפיצו את הכרזת הביאה טענו כי "החזון" הזה, עם זמנו "הנקבע", שהוזכר על ידי הנביא חבקוק, כלל את חזונות נבואות דניאל ואת חזונות ההתגלות. את אלה הם הבהירו כל כך בתיאוריהם על גבי תרשימי הנבואה שלהם, עד שמי שקרא את הפרשנות אכן יכול היה "לרוץ" ולהעביר את המידע לאחרים.
GSAM 108מסר מוגדר
GSAM 108.4הכרזת העם האדוונטיסטי לא הייתה רק ההכרזה שנשא פאולוס בפני פליקס: "צדק, התנזרות ומשפט עתידי"; ולא הייתה זו ההצהרה שנשא מרטין לותר, לאחר שסיים את תרגום כתבי הקודש, כאשר, זמן קצר לפני מותו, [109] נמסר כי אמר: "אני משוכנע שהמשפט אינו רחוק; ואף זאת, שהאדון עצמו לא ייעדר עוד יותר משלוש מאות שנים." זו גם לא הייתה ההצהרה של ג'ון וסלי, כאשר אמר כי "הוא סבור שאלף השנים עשוי להתחיל בעוד כמאה שנים." האדוונטיסטים טענו כי הם מביאים את הבשורה המסומלת בהתגלות 14:6, 7: "באה עת משפטו," ואת הקריאה בהתגלות 10:6: "לא יהיה עוד זמן." נבואה כזו לא הייתה יכולה להתגשם באמצעות הכרזה על אירוע ש"עתיד לבוא", שיגיע "בעוד שלוש מאות שנים" או "בעוד מאה שנים", אלא בזמן מוגדר, "באה". בדיוק בשורה כזו, עם אותה מידה של דיוק כפי שנדרשה על ידי הנבואות הנ"ל, הוכרז על ידי העם האדוונטיסטי לכל העולם.
GSAM 109המשפט בבואו של המשיח
GSAM 109.1בזמן שהבשורה הזאת הוכרזה לראשונה, כל זרם נוצרי סבר שהמשפט יתקיים בביאה השנייה של המשיח. לפיכך, עם הנמצא בנסיבות כאלה, המפיץ את בשורת שעת המשפט שהגיעה, תוך שהוא דבק בתפיסה זו, היה בהכרח מכריז על הביאה השנייה של המשיח. למעשה, מה שהעניק כוח לבשורה, וריגש את העם בצורה העוצמתית ביותר, הייתה הכרזת הזמן המדויק. בתחילה טענו כי קץ העולם יבוא מתישהו במהלך "השנה היהודית" 1843, וכי תקופה זו נכללה בין ה-21 במרץ 1843 ל-21 במרץ 1844. לאחר שחלף זמן זה, אנו למדים ב-Midnight Cry משנת 1844 כי נקבע יום מדויק לסיום הזמנים הנבואיים. זה היה היום העשירי של החודש היהודי השביעי, המקביל ל-22 באוקטובר 1844.
GSAM 109חישוב 2,300 הימים
GSAM 109.2בסיס הזמן — 1843 — היה 2,300 הימים של דניאל 8. נטען כי מכיוון ש"ימים" אלה היו קשורים לנבואות שבהן נבחרו חיות [110] לייצג ממלכות, יש להשתמש ב"ימים" באופן סמלי כדי לייצג שנים, בהתאם לפרשנותו של האדון לזמן סמלי, כפי שמופיע במדבר 14:34 ויחזקאל 4:5, 6; כי שבעים השבועות — 490 ימים — מדניאל 9 היו אמורים להוות את החלק הראשון של 2,300 הימים, ושתי התקופות החלו יחד. האירוע המוזכר בדניאל 9, שסימן את תחילת שבעים השבועות, היה "יציאת הצו לשקם ולבנות את ירושלים". צו זה יצא בשנה השביעית למלכות ארתחשסתא לונגימנוס, בשנת 457 לפנה"ס, כפי שתועד בספר עזרא 7.
GSAM 110.1שזהו התאריך האמיתי לתחילת שבעים השבועות הוכח על ידי העובדה שבדיוק בתום שישים ותשעה שבועות — 483 שנים — משנת 457 לפנה"ס, או בשנת 27 לספירה, נטבל המשיח על ידי יוחנן והחל את משרתו, באומרו: "מלאה העת"3 וכו'. תחילת שליחותו של ישוע, בשנת 27 לספירה, צליבתו שלוש וחצי שנים מאותו תאריך, "בחצי [באמצע] השבוע [השבעים]," סיום העבודה המיוחדת בקרב היהודים, בשנת 34 לספירה, וההתנצרות המהירה של שאול, השליח לגויים, הוכיחו כי שבעים השבועות אכן הסתיימו באותו תאריך, ולכן החלו בשנת 457 לפנה"ס. הם חישבו את העניין כך: מ-2300 יש להוריד 457, ונותרים 1843. ומאחר ש-457 השנים היו לפני הספירה, אנו מגיעים לסוף 2300 הימים בסוף שנת 1843.
GSAM 110הודאות של המתנגדים
GSAM 110.2נאמר בצדק כי "הודאות לטובת האמת מצד שורות מתנגדיה מהוות את הראיה החזקה ביותר". אף אחד ממתנגדי בשורת הביאה מעולם לא רמז כי משפט החקירה של עם האדון הוא אירוע שיתרחש לפני בואו של המשיח; אלא שהסיקו בנושא זה בהתאם לעמדת האדוונטיסטים. כהוכחה לטענה זו נצטט משני מתנגדים בולטים.
GSAM 110.3מר נ. קולבר, שדרש בכנסיית מרלבורו סטריט בבוסטון בשנת 1842, בהתנגדותו לאדוונטיסטים, אמר:— [111]
GSAM 111.1"אם הימים הללו הם שנים, העולם יגיע לקצו בשנת 1843; כל תלמיד בית ספר יכול להבין זאת; שכן אם 490 הסתיימו במותו של המשיח, 2,300 הימים יסתיימו בשנת 1843; והעולם חייב להגיע לקצו, אלא אם כן ניתן להוכיח שאירוע אחר עתיד להתרחש, ואני לא רואה כיצד ניתן לעשות זאת."
GSAM 111.2פרופסור סטיוארט אמר, בערך באותה תקופה:
GSAM 111.2"זוהי עובדה יוצאת דופן שרוב הפרשנים בעולם האנגלי והאמריקאי נוהגים, מזה שנים רבות, לפרש את הימים המוזכרים בספר דניאל ובספר ההתגלות כמייצגים, או כסמלים, של שנים. התקשיתי לאתר את מקורו של מנהג נפוץ זה, ואף הייתי אומר כמעט אוניברסלי."
GSAM 111עדותו של פרופסור בוש
GSAM 111.3פרופסור בוש אמר: "מי שתוקף את מר מילר בנוגע למועד שהוא מציין, תוקף אותו בנקודת החוזק הגדולה ביותר שלו. המועד שלו נכון; אך הוא טועה באירוע שעתיד להתרחש." בוש האמין בהמרת דתו של העולם כולו לפני בואו של המשיח. התיאוריה שלו הייתה שאלף השנים יתחיל בשנת 1844.
GSAM 111.4הפסטורים של אמונת הביאה לימדו בדרשותיהם הפומביות כי תולדות העולם מראות שהאומות השונות נמצאות בדיוק במצב המסומל על ידי הצלם בדניאל 2, כאשר האבן עתידה להכות את הפסל ברגליו, ואלוהי השמים יקים את מלכותו; ובפרק 7, כאשר "הממלכה והשלטון והגדולה של הממלכה תחת כל השמים יינתנו לקדושים של העליון". הם גם הפנו את תשומת הלב לעובדה שהסימנים — הפיזיים, הפוליטיים והמוסריים — היו בדיוק מה שכתבי הקודש ניבאו שיראו כאשר האדון עמד להופיע.
GSAM 111נפלאות בשמים
GSAM 111.5האדון אומר באמצעות הנביא יואל: "ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותימרות עשן׃ השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא׃" [112] 4 האדוונטיסטים האמינו ולימדו כי הזוהר הצפוני של המאות האחרונות (המכונה בדרך כלל "אורות הצפון") היה ה"אש ותימרות עשן" העונים לתיאורו של הנביא; ועל פי המידע הטוב ביותר שניתן להשיג מההיסטוריה (אנו מפנים לאנציקלופדיה של אדינבורו כעדות), תופעה זו נצפתה לעתים נדירות לפני תקופה זו.
GSAM 112.1וכך, בעוד שהבשורה על בואו הקרוב של האדון התפשטה עד לפינות הנידחות ביותר של הארץ, הופיעו סימנים בשמים שהעניקו תוקף לאמת ומשכו את תשומת לבם של האנשים.
GSAM 112.2ב-25 בינואר 1837 התרחשה תצוגה מרהיבה ביותר של הזוהר הצפוני הלוהט, שנראה כי הובילה את מחשבותיהם של רבים ישירות לנבואתו של הנביא יואל על מה שעתיד להקדים את יום האדון הגדול. התיאור הבא של המראה לקוח מה-New York Commercial Advertiser מ-22 באוקטובר 1839. הוא תואם במדויק את המראה כפי שראה אותו הכותב בוויקטור, במחוז אונטריו, ניו יורק.
GSAM 112הזוהר הצפוני הלוהט של 1837
GSAM 112.3"בערב ה-25 בינואר 1837 התרחשה תצוגה יוצאת דופן של אותה תופעה [כלומר הזוהר הצפוני] בחלקים שונים של המדינה, כפי שקוראינו בוודאי זוכרים. במקומות שבהם הקרקע הייתה מכוסה בשלג, המראה היה מרהיב ו'מפחיד' באופן חסר תקדים. במקום אחד, הסמוך להר, סיפרו לנו האנשים שראו את המראה כי הוא דמה ל'גלי אש המתגלגלים במורד ההר', ובאופן כללי, ככל הידוע, השלג שכיסה את הקרקע נראה כאש מעורבת בדם, בעוד שלמעלה (כפי שאומר השליח), 'השמים בערו באש', ודמו כל כך לתיאור הנבואי של יום הדין האחרון, עד שרבים נדהמו; הילדים שראו זאת נבהלו, ושאלו [113] אם זהו בואו של יום הדין; ואפילו בעלי החיים רעדו מפחד ניכר."
GSAM 113.1לא רק באמריקה התגלה סימן זה של הנביא יואל, אלא שכאשר תורת בואו של האדון זכתה לפרסום בבריטניה, אותו סימן הופיע בשמיים גם במדינה זו. העיתון "ניו יורק קומרשיאל אדברטייזר" מ-22 באוקטובר 1839 מצטט את הדברים הבאים מעיתוני לונדון בנוגע לתופעה יוצאת דופן שנצפתה במדינה זו בליל ה-3 בספטמבר:—
GSAM 113הזוהר הצפוני של 1839
GSAM 113.2"לונדון, 5 בספטמבר [1839].—בין השעות עשר בלילה של יום חמישי לשלוש לפנות בוקר אתמול, נצפה בשמיים אחת הדוגמאות המרהיבות ביותר לתופעות יוצאות הדופן הללו, הכוכבים הנופלים ואורות הצפון, שנצפו זה שנים רבות. הסימן הראשון לתופעה יוצאת הדופן הזו הופיע עשר דקות לפני השעה עשר, כאשר גוון ארגמני חיוור, שנראה כאדים, עלה מהחלק הצפוני של חצי הכדור, והתפשט בהדרגה למרכז השמים, ובשעה עשר או רבע לאחר מכן, השמים כולם, ממזרח למערב, היו יריעת אור עצומה אחת. מראהו היה מדאיג ביותר, והיה דומה בדיוק לזה הנגרם על ידי שריפה נוראה. האור השתנה במידה ניכרת; לרגע נראה היה שהוא דועך, ומיד לאחר מכן התגבר בעוצמה רבה. ניתן היה לראות מעורבים בו ענני עשן, שהתגלגלו שוב ושוב, וכל צופה נראה משוכנע כי מדובר ב'שריפה אדירה'.
GSAM 113.3"הבהלה בעיר הגדולה הייתה עצומה; אלפי אנשים רצו לכיוון מה שנראה כקטסטרופה נוראה. הכבאיות השייכות לתחנות הכיבוי ברחוב בייקר, ברחוב פארינגדון, ברחוב ווטלינג, ברחוב ווטרלו, וכן אלה השייכות לתחנות במערב לונדון — למעשה, כל כבאית בלונדון — נרתמו לסוסים ודהרו לעבר 'זירת ההרס' המשוערת במרץ יוצא דופן, ואחריהן [114] נסעו כרכרות, רוכבי סוסים והמונים עצומים. חלק מהכבאיות הגיעו עד היי גייט והולוואי [כארבעה מיילים] לפני שהתגלתה הטעות. התרחשות זו נמשכה למעלה משעתיים, ולקראת הבוקר הפך המראה למחזה מרהיב.
GSAM 114.1"בשעה שתיים לפנות בוקר הציגה התופעה מראה מרהיב ביותר, שקשה מאוד לתארו. כל לונדון הייתה מוארת באור בהיר כשל צהרי היום, והאוויר היה צלול להפליא. חצי הכדור הדרומי, בשעה המוזכרת, אף על פי שלא היו בו עננים, היה חשוך מאוד; אך הכוכבים, שהיו רבים מספור, נצצו ביופיים. הצד הנגדי של השמים הציג ניגוד ייחודי אך מרהיב; הוא היה צלול עד קיצוניות, והאור היה עז מאוד; היה רצף בלתי פוסק של מטאורים, שהשתנו בדרגת הדרם — הם נראו נוצרים במרכז השמים, והתפשטו עד שנדמה היה שהם מתפוצצים. האפקט היה מחשמל. רבבות כוכבים קטנים נורו מעל האופק, וזינקו במהירות כה רבה לעבר כדור הארץ, עד שהעין בקושי הצליחה לעקוב אחר מסלולם; נראה היה שהם מתפוצצים אף הם, ומפיצים אדים ארגמניים כהים על פני חצי הכדור כולו. הצבעים היו מרהיבים ביותר.
GSAM 114.2"בשעה שתיים וחצי המראה הפך לחושך, אשר, עם התפוגגותו, חשף קשת זוהרת ברום השמים, ומסביב לרכס החושך שריחף מעל החלק הדרומי של הארץ. זמן קצר לאחר מכן קרנו ממנו עמודי אור כסופים. הם הלכו והתעצמו באופן מופלא, והתערבבו בערפל הארגמני שנוצר באותו הזמן, וכאשר הגיעו לגובהם המלא היה המראה מעבר לכל דמיון. כוכבים התרוצצו לכל עבר, והדבר נמשך עד השעה ארבע, אז הכל דעך."
GSAM 114תופעות מוזרות בשמש
GSAM 114.3בעוד המטיפים החיים היו עסוקים בהפצת האמת על בואו של האדון, נראו נפלאות רבות ומגוונות בשמיים בחלקים שונים של העולם. מבין אלה, המקום העומד לרשותנו [115] מאפשר לנו לתאר רק את מראה השמש בנוריץ', אנגליה, בדצמבר 1843. תופעה דומה התרחשה בניו הייבן, קונטיקט, ב-9 בספטמבר 1844, במשך שעתיים לפני ואחרי הצהריים, ואלפי אנשים היו עדים לה.
GSAM 115מראה מוזר של השמש
GSAM 115.1העיגול הפנימי הקטן מייצג את השמש. צבעו היה כתום בהיר. החלק החיצוני של שני העיגולים, הנמצאים במרחקים לא שווים מהשמש ומקיפים אותה, נראה באותו גוון; אך החלק הפנימי של עיגולים אלה היה צהוב עמוק, השמיים בתוך עיגולים אלה נראו בצבע חום כהה, ושלושת העיגולים הגדולים העוברים דרך השמש ומתחתיה נראו כאור בהיר ומובחן.
GSAM 115.2על האירוע באנגליה אנו קוראים, במכתב מאת א. לויד, לונדון, 3 בינואר 1844, כדלקמן:—
GSAM 115.3"היה 'אות בשמש' יוצא דופן, שנצפה על ידי האזרחים הבכירים של נוריץ' והסביבה, כזה שמעולם לא נראה באנגליה לפני כן. הוא נצפה בדצמבר האחרון, בסביבות השעה 12 בצהריים, ונמשך במשך שעתיים. הדבר הבהיל מאוד בקרב התושבים. הוא התרחש ממש לפני שהאחים ווינטר, ברג'ס ורוטון [116] פתחו במסע השליחות שלהם בעיר ההיא. נראה היה כי התופעה הכשירה את הדרך לאמת, כך שהם זכו להצלחה רבה שם."
GSAM 116.1התיאור של התופעה כפי שהתרחשה בניו הייבן, קונטיקט, מובא בגיליון ה-Midnight Cry מ-10 באוקטובר 1844, והוא נלקח מה-New Haven Palladium מ-10 בספטמבר 1844. בתיאור המופיע ב-Cry אומר העורך: "אף פילוסוף לא הצליח לתת הסבר לסיבת התופעה הזו שישביע את רצונו."
GSAM 116.2תיאור של מראה זה, שהופיע בקשר לשמש בניו הייבן, קונטיקט, ב-9 בספטמבר 1844, פורסם גם ב-Hartford Courant מ-12 בספטמבר 1844, ונוסחו כדלקמן:—
GSAM 116.3"נראה כי הטבעות סביב השמש ביום שני, 9 בספטמבר 1844, במשך שעתיים לפני ואחרי הצהריים, נצפו באופן כללי על ידי אזרחינו בעניין רב, ועוררו סקרנות אינטליגנטית ללמוד יותר על תופעות מסוג זה ועל סיבתן.
GSAM 116.4"ההילה הנוכחית הייתה יוצאת דופן במשך הופעתה, והציעה הזדמנויות נוחות לתצפית. בסביבות הצהריים היא כללה בעיקר שתי טבעות שלמות: האחת ברוחב של כ-45 מעלות, שהקיפה את השמש במרכזה, והשנייה ברוחב של כ-72 מעלות, שמרכזה היה בזניט, בעוד שהיקפה עבר דרך השמש. המעגל הקטן יותר לווה באליפסה בעלת ציר ראשי ואקסצנטריות קטנה. מול השמש בדיוק, ו-36 מעלות צפונית לזניט, חצו את הטבעת הגדולה שתי טבעות אחרות בקוטר כמעט זהה או זהה לחלוטין, ויצרו בנקודת החיתוך נקודה בהירה, כפי שניתן היה לצפות באופן טבעי מהאור המשולב של שלוש טבעות זוהרות. הטבעת שהקיפה את השמש הציגה את צבעי הקשת, לעתים קרובות בעוצמה וביופי רב. הטבעות האחרות היו לבנות וחיוורות יותר, שכן היו מרוחקות יותר מהשמש. עם זאת, חלקים קטנים של עיגולים, בעלי גוונים פריזמטיים [קשת], הופיעו בזמנים שונים, הן במזרח והן במערב... אחידות מבנית כזו חייבת להיות תלויה בחוק כלשהו המסדיר [117] את היווצרות ההילות; אך מהות החוק טרם פותחה במלואה... לא נתקלו בקשיים רבים בהסברת היווצרות הטבעת המקיפה את השמש, שכן הסיבה דומה במידת מה לזו המייצרת את הקשת, אך הסבר מקור הטבעת שהיקפה נמצא במרכז השמש התגלה כקשה יותר.”
GSAM 117נפלאות המגשימות את נבואות כתבי הקודש
GSAM 117.1על השימוש שנעשה, הן באנגליה והן באמריקה, בנפלאות אלה שנראו בשמים, נוכל ללמוד מקריאת "הפרשנות לפרק העשרים וארבעה במתי", מאת סילבסטר בליס, שפורסמה בבוסטון בשנת 1843. לאחר שציטט כמה מהתיאורים הנ"ל, הוא אומר:—
GSAM 117.2"כך נראה כי 'האותות הגדולים' ו'המראות המפחידים' שנחזו בכתבי הקודש של האמת, התגשמו כולם, כמו גם אלה שהמושיע הצהיר כי יקדימו את בואו.
GSAM 117.3"כשם שלבלוב העלים בעצים הוא סימן לקיץ, כך בדיוק, עם התגשמות האותות הללו, על הנוצרים לדעת כי בואו של המשיח קרוב, אף על סף הדלת. אין זו רק רשות לדעת זאת, אלא שהמושיע שלנו מצווה עליהם לדעת זאת."5
GSAM 117השליחים
GSAM 117.4לאחר שהפננו את תשומת הלב לכמה מהמאפיינים המרכזיים של בשורת הביאה השנייה, כפי שהוכרזה לראשונה, ייתכן שיהיה מעניין להתייחס לכמה מאלה שמילאו תפקיד בולט בהכרזה הגדולה. כבר ציינו את שמותיהם של רבים מאנשי הדת המוכשרים ביותר באותה תקופה בארצות זרות, שהשמיעו את הקריאה. כאשר נתייחס לכמה מאלה שהובילו את התנועה באמריקה, שעליהם הטיל האדון את נטל המלאכה, הדבר יסייע להמחיש עוד יותר כי אכן הייתה יד האדון בתנועה זו. [118]
GSAM 118ויליאם מילר
GSAM 118.1ראשית נציין את המקרה של ויליאם מילר, שהיה כה בולט בתנועת הביאה בארצות הברית, עד כי בעיני רבים התנועה ידועה רק בשם "מילריזם".
GSAM 118.2ויליאם מילר נולד בפיטספילד, מסצ'וסטס, בפברואר 1782. כבר בילדותו המוקדמת ניכרו בו סימנים של כוח אינטלקטואלי ופעילות יוצאי דופן. כעבור מספר שנים סימנים אלה נעשו בולטים יותר ויותר לעיני כל מי שהיה בסביבתו. הוא ניחן במבנה גופני חזק, באינטלקט פעיל ומפותח מטבעו, ובאופי מוסרי ללא דופי. הוא נהנה מהיתרונות המוגבלים של בית הספר המחוזי שנים ספורות בלבד, וכבר הוכר באופן כללי כי הישגיו עלו על אלה של המורים שהועסקו בדרך כלל.
GSAM 118.3מר מילר נישא בשנת 1802 והתיישב בפולטני, ורמונט. האנשים שאיתם התרועע מאז שעבר לפולטני, ואליהם היה חייב רבות על הצלחתו החומרית, הושפעו עמוקות מעקרונות ספקניים ותיאוריות דאיסטיות. לא היו אלה אנשים בלתי מוסריים, אלא כקבוצה היו אזרחים טובים, ובדרך כלל התנהגו ברצינות, בהומניות ובנדיבות. עם זאת, הם דחו את כתבי הקודש כסטנדרט של אמת דתית, וניסו להצדיק את דחייתם בעזרת כתבי וולטייר, יום, וולני, פיין, איתן אלן ואחרים. מר מילר למד את כתבים אלה לעומק, ובסופו של דבר הצהיר על עצמו כדאיסט. הוא עצמו ציין כי תקופת חייו כדיאיסט נמשכה שתים-עשרה שנים, החל משנת 1804 בערך.
GSAM 118.4לאחר שקיבל מינוי לקפטן, התגייס לצבא בשנת 1810. עם שובו מהצבא, העביר את משפחתו ללו המפטון, ניו יורק, כדי להתחיל שם בעבודת החקלאות בשנת 1812. כחקלאי, היה לו יותר זמן פנוי לקריאה. הוא גילה שהשקפותיו הדאיסטיות לא העניקו לו כל ביטחון באושר מעבר לחיים הנוכחיים. מעבר לקבר הכול היה אפל וקודר. במילותיו שלו:
GSAM 118.4"הכחדת הקיום [119] הייתה מחשבה קרה ומצמררת, והדין היה הרס ודאי לכולם. השמים היו כנחוש מעל ראשי, והארץ כברזל תחת רגליי. נצח! — מה היה זה? והמוות! — מדוע היה זה? ככל שהרהרתי יותר, כך התרחקתי יותר מהוכחה. ככל שחשבתי יותר, כך היו מסקנותיי מפוזרות יותר. ניסיתי להפסיק לחשוב, אך מחשבותיי סירבו להיכנע לשליטה. הייתי אומלל באמת, אך לא הבנתי את הסיבה... זמן קצר לאחר מכן, לפתע נחקקה דמותו של המושיע בבהירות במוחי. נראה היה שייתכן שיש ישות טובה ורחומה עד כדי כך שתבצע כפרה בעצמה על עבירותינו, ובכך תציל אותנו מסבל עונש החטא. מיד הרגשתי עד כמה יפה חייבת להיות ישות כזו; ודמיינתי שאוכל להשליך את עצמי לזרועותיו, ולבטוח ברחמיה של ישות כזו.”
GSAM 119חזרתו בתשובה של ויליאם מילר
GSAM 119.1הוא הוסיף ואמר:
GSAM 119.1"ראיתי שכתבי הקודש אכן מציגים בדיוק את המושיע שהייתי זקוק לו; והייתי נבוך לגלות כיצד ספר שאינו בהשראה יכול לפתח עקרונות המותאמים באופן כה מושלם לצורכי עולם שנפל. נאלצתי להודות שכתבי הקודש חייבים להיות התגלות מאלוהים. הם הפכו לשמחתי; ובישוע מצאתי ידיד... כתבי הקודש הפכו עתה למושא הלימוד העיקרי שלי, ואני יכול לומר בכנות שחקרתי אותם בהנאה רבה. גיליתי שמעולם לא סיפרו לי אפילו חצי ממה שיש בו. תהיתי מדוע לא ראיתי את יופיים ותפארתם קודם לכן, והתפלאתי איך ייתכן שדחיתי אותם אי-פעם."
GSAM 119.2כך מתאר ויליאם מילר בעצמו את אופן לימודו את כתבי הקודש:
GSAM 119.2"החלטתי להניח בצד את כל דעותיי הקדומות, להשוות ביסודיות בין כתבי הקודש לכתבי הקודש, ולהמשיך בלימודם באופן סדיר ושיטתי... בכל פעם שמצאתי משהו מעורפל, נהגתי להשוות אותו עם כל הקטעים הנלווים; ובעזרתו של קרודן, בחנתי את כל הטקסטים בכתבי הקודש שבהם נמצאו מילים בולטות כלשהן המופיעות בחלק מעורפל כלשהו [120]... בדרך זו המשכתי בלימוד כתבי הקודש, בקריאה הראשונה שלי בהם, במשך כשנתיים, והייתי משוכנע לחלוטין כי כתבי הקודש הם הפרשן של עצמם.
GSAM 120.1“במהלך לימודי אלה, השתכנעתי כי אם הנבואות שהתגשמו בעבר מהוות אמת מידה כלשהי לשפוט את אופן התגשמותן של אלה שעדיין עתידיות, הרי שהדעות הרווחות על מלכותו הרוחנית של המשיח — אלף שנים ארציות לפני קץ העולם, ושיבת היהודים — אינן נתמכות בדבר אלוהים.... מצאתי כי כתוב בבירור בכתבי הקודש שישוע המשיח ירד שוב אל הארץ הזאת, ויבוא בענני השמים, בכל תפארת אביו.
GSAM 120.2"חוויתי הנאה בלימוד כתבי הקודש, שלא העליתי על דעתי קודם לכן שניתן להפיק אותה מתורתם. התחלתי בלימודם בלי כל ציפייה למצוא את מועד בואו של המושיע, ובהתחלה בקושי יכולתי להאמין לתוצאה שאליה הגעתי; אך הראיות השפיעו עליי בעוצמה כה רבה, עד שלא יכולתי לעמוד בפני השתכנעותי. הגעתי למסקנות כמעט סופיות, והתחלתי לחכות, לשקוד ולהתפלל לבואו של המושיע."
GSAM 120.3שוב הוא אומר:
GSAM 120.3"האמנתי; ומיד הוטבעה במוחי החובה לפרסם את הדוקטרינה הזו, כדי שהעולם יאמין ויתכונן לפגוש את השופט והחתן בבואו. אין צורך שאפרט כאן את תלאותיי הארוכות והכואבות. די אם אומר, כי לאחר מספר שנים נאלצתי, על ידי רוח אלוהים, בכוח האמת ובאהבת הנשמות, לשאת את צלבי ולהכריז על הדברים הללו לעולם גוסס ואובד."
GSAM 120.4מר מילר, כמו אלה שהמסר הזה הניע אותם לצאת ולהכריז במדינות אחרות, חשב תחילה למלא את משימתו באמצעות כתיבה ופרסום בעיתונים ציבוריים ובחוברות. הוא פרסם לראשונה את דעותיו ב-Vermont Telegraph, עיתון בפטיסטי שהודפס בברנדון, ורמונט. זה היה בשנת 1831. הוא דיבר לראשונה בפומבי בנושא זה בשנת 1832. הוא אמר על אסיפה זו: "האדון שפך את [121] חסדו על הקהילה, ורבים האמינו לישועת נפשם."
GSAM 121.1בשנת 1836 הודפסו הרצאותיו בכמה מהעיתונים הציבוריים של אותם ימים. בחורף 1837–1838 פורסמו הרצאותיו בחוברת. בשנת 1838 הודפסה חוברת שנייה בת 204 עמודים, ובחוברת זו הצהיר מר מילר כי האימפריה העות'מאנית עלולה ליפול בשנת 1839 או 1840. הרצאותיו הראשונות בערים הגדולות היו בשנת 1836. לאחר מכן הוא נאם בערים רנדולף, לואל, גראטון ולין שבמדינת מסצ'וסטס.
GSAM 121.2עד שנת 1840 עמד מר מילר כמעט לבדו כנואם ציבורי בנושא בואו הקרוב של המשיח. באותה שנה, לפתע, הצטרפו אליו מאות אנשים בהפצת הבשורה. מה שהביא לשינוי הגדול הזה יפורט בפרק הבא. בחורף 1839–1840 העביר מר מילר סדרת הרצאות באקסטר, ניו המפשייר. שם פגש לראשונה את הפסטור ג'. וי. היימס, אשר באותה עת קיבל את האמונה, ומאותו יום עמד כתף אל כתף עם הפסטור מילר כמוציא לאור וכמטיף נלהב של בשורת הביאה השנייה הגדולה.
GSAM 121יהושע וי. היימס
GSAM 121.3באשר לעובד המסור הזה בתנועה הגדולה הזו, אין לנו דרך טובה יותר מאשר לצטט את כותב הביוגרפיה שלו, האומר:—
GSAM 121.4“יהושע וי. היימס נולד בוויקפורד, רוד איילנד, ב-19 במאי 1805. אביו היה ידוע כסוחר עם איי הודו המערבית, והיה דמות בולטת כחבר בכנסייה האפיסקופלית של סנט פול בוויקפורד. אמו הייתה בעלת אופי נעים ואהבה למושיע, אותה יצקה לאוזניו הקשובות של בנה.
GSAM 121.5"כוונתו של האב הייתה לחנך את בנו, יהושע, לכהונה בכנסייה שאליה השתייך הוא עצמו, אך הנסיבות מנעו זאת. לאלוהים הייתה משימה אחרת עבור אותו בן, והוא סידר את הדברים באופן שיביא לתוצאה הרצויה. [122] בשנת 1817 שלח האב מטען יקר ערך בפיקוחו של הקפטן קרטר, עם אלכסנדר סטיוארט כמשגיח מטען. אנשים אלה התגלו כלא נאמנים, וכשהגיעו לנמל באיים הקריביים, מכרו הן את הספינה והן את המטען, ונמלטו. אירוע זה שינה את כל התוכניות שנרקמו לעתידו של יהושע הצעיר, שהיה אמור להישלח לאוניברסיטת בראון, בפרובידנס, רוד איילנד. במקום זאת, באפריל 1821, הוא נלקח לניו בדפורד, מסצ'וסטס, ונמסר כשוליה לוויליאם נייטס כדי ללמוד את מלאכת נגרות הרהיטים.
GSAM 122.1"כשהגיע לביתו החדש, הוא התמסר ברצינות לעבודה שהוטלה עליו, נחוש בדעתו להפוך לאמן במקצועו. אולם עד מהרה גילה כי הסביבה הדתית סביבו אינה לגמרי לרוחו. הוא מספר: 'מעבידי היה יוניטרי, והוא לקח אותי לכנסייה שלו. הכומר אורוויל דווי היה הכומר שם. הוא פרש זה לא כבר מהאורתודוקסיה. ההכשרה שקיבלתי תחת הבישוף גריסוולד והכומר ויליאם בורג, הכומר של כנסיית סנט פול בוויקפורד, והאזנה התכופה לדבריו המלהיבים של ד"ר קרוקר מכנסיית סנט ג'ון בפרובידנס, רוד איילנד, גרמו לכך שלא הייתי מסוגל לקבל את הכחשותיו המלהיבות של מר דווי לגבי תורתו של המשיח ושליחיו.'
GSAM 122.2"מכיוון שבאותה עת לא הייתה כנסייה אפיסקופלית בניו-בדפורד, הוא החליט לפקוד את הכנסייה הנוצרית הראשונה [לא 'תלמידי המשיח'] ובהמשך הצטרף לקהילה זו. 'כאן', הוא אומר, 'מצאתי את כתבי הקודש הפתוחים ואת חופש המחשבה, ועשיתי שימוש טוב בשניהם.' כנסייה זו הייתה תחת הדרכתו הרוחנית של הפסטור מוזס האו. הפסטור קלאף הטביל את יהושע וי. היימס ב-2 בפברואר 1823. בלב בוער בקנאות לאדונו, הוא החל מיד, בגיל שמונה-עשרה, לספר את סיפור הצלב ולדחוק באנשים לחזור בתשובה. הוא אומר על עצמו:—
GSAM 122.3“'מהר מאוד הפכתי למטיף הדיוט, וניתנה לי רשות לפתח את מתנתי... סיימתי את תקופת החניכות שלי לשביעות רצון, וזכיתי לשבחים. אך במשך חמש או שש שנים נהגתי לעבוד שעות נוספות, ובכך השגתי יום או יומיים בשבוע ללימוד ולעבודה מיסיונרית [123] בשכונות עניות, ואת פירותיה מסרתי לפסטור שלי.'
GSAM 123.1"בשנת 1825 הוא מונה למיסיונר מטעם ועידת הכנסיות הנוצריות בדרום מסצ'וסטס. 'לא הייתה תוכנית או אמצעים לפרנסת המיסיונרים,' אומר הפסטור היימס, 'והחלטתי לעסוק בעסקים כדי לפרנס את עצמי, ולהטיף ככל שיכולתי.'
GSAM 123.2“בשנת 1828 עזב את ניו-בדפורד, לא מתוך חששות או מחסור באנרגיה, אלא בנחישות שנועדה להוביל לניצחון, והלך לפלימות', שם הטיף את דבר אלוהים בבתי ספר, בחדרים מאולתרים, ובכל מקום שבו יכול היה למצוא קהל מאזינים. בשנת 1829 המשיך בעבודה מסוג זה בפול ריבר עד שנת 1830, אז עבר לבוסטון כפסטור של הכנסיות הנוצריות הראשונה והשנייה; וכאן הוא נשאר במשך שלושים ושלוש שנים. בשנת 1839 הצטרף לתנועת האדוונטיסטים, כפי שהוסברה על ידי הפסטור המפורסם ויליאם מילר. הוא הצטרף לתנועה החדשה בכל ההתלהבות שהייתה בו, ושירותו הייתה מלאה באש ובעוצמה. בשנת 1840 החל להוציא לאור את כתב העת Signs of the Times, שקידם את התנועה שבה השקיע את כל ליבו. את כל כספו, את כל עמלו, את כל מרצו השקיע למען תנועה זו, ואלפי מאמינים חדשים הצטרפו אליה.”
GSAM 123המאמצים המשותפים של מילר והיימס
GSAM 123.3משנת 1840 ועד סתיו 1844, מאמציהם של הפסטורים מילר והיימס היו מאוחדים במידה רבה, בעודם עוברים מעיר לעיר – בקיץ עם האוהל הענק שלהם, ובחורף בכנסיות ובאולמות ציבוריים. כוחו הגופני הרב של הפסטור היימס שמר עליו עד שנכנס לשנתו התשעים ושתיים. כושרו השכלי נותר נמרץ עד הרגע האחרון. בשנת 1894, ב-28 בספטמבר, נשא דרשה מרגשת ביותר בפני קהילה של למעלה משלושת אלפים אדוונטיסטי יום השביעי באתר כינוס המחנה בלנסינג, מישיגן. נראה היה שהוא מדבר באותה רצינות ובאותו מרץ של ימים עברו. זה היה באמת מדהים עבור אדם שהיה [124] זה שלושה חודשים בשנתו ה-91, וסבל ממחלה סופנית שממנה נפטר בשנה שלאחר מכן.
GSAM 124.1הפסטורים מילר והיימס עמדו, כביכול, ב"חזית הקרב" בתנועת הביאה השנייה של המשיח באמריקה, והיו רק שניים מתוך עשרות שפעלו יחד איתם בהכרזת תורת ביאתו של המשיח, שתכונותיהם הבולטות היו נחישות במטרה ויושרה ללא דופי. אנשים אלה היו ברובם מאותה קטגוריה שהעולם מכנה "אנשים שעשו את עצמם" — אנשים שהתפתחו במגע עם המציאות הקשה של החיים, שלמדו לשפוט את ערכו של עניין על פי עקרונות ולא על פי שיקולי תועלת. הם היו בעלי אופי של אלה שלדברי הפסטור מילר קיבלו בדרך כלל את המסר מקרב חברי הכנסיות: "החברים האדוקים, המסורים והחיים ביותר". עובדה זו אושרה על ידי הפסטורים של הכנסיות השונות, שאמרו, לאחר הפרידה הסופית של האדוונטיסטים מהן: "היא [הדוקטרינה] לקחה את מיטב צאן מרעיתנו".
GSAM 124מטיפים אדוונטיסטים בולטים נוספים
GSAM 124.2ייתכן שיהיה מעניין להזכיר בשמם כמה מהאנשים שמילאו תפקיד בולט לצד הפסטורים מילר והיימס בתנועה של אותם ימים ראשונים. בראש הרשימה עומד צ'ארלס פיץ' מקליבלנד, אוהיו, אשר בשנת 1842 הציע את הרעיון להכין תרשימים שימחישו את חזונות דניאל ואת ספר ההתגלות. מקור הרעיון היה מבוסס על חבקוק 2:2, 3. צ'ארלס פיץ' נפטר ב-10 באוקטובר 1844.
GSAM 124.3ד"ר יאשיהו ליטץ' מפילדלפיה, אשר, כפי שנראה בפרק הבא, הונע על ידי האדון להכריז אמת אשר, עם התגשמותה, גרמה להתפתחות פתאומית ומהירה של עניין בבשורת הביאה.
GSAM 124.4אלון גאלושה, מלוקפורט, ניו יורק, פסטור בפטיסטי נודע, שכתביו ופעילותו בנושא בואו הקרוב של האדון עוררו הדים רבים בזרם זה. [125]
GSAM 125.1א. ר. פיני, מסנקה פולס, ניו יורק, פסטור מסור נוסף של הכנסייה הבפטיסטית, שפעילותו וכתביו היו כוח מניע בעבודה. ניתן בהחלט לכנותו "מלח הארץ".
GSAM 125.2ג'ורג' סטורז, מניו יורק סיטי, שהיה לפני שאימץ את דוקטרינת האדוונטיזם מוביל תחייה דתית בולט. כתביו השפיעו רבות על הנעת האנשים להקדיש את עצמם ואת רכושם במידה רבה יותר למפעל; הדבר היה נכון במיוחד בשבועות האחרונים של 2,300 הימים. הוא היה זה אשר, לאחר האכזבה, הביא לידיעת האדוונטיסטים והעולם, בשש דרשותיו על טבע האדם, את מצבם של המתים ואת העונש העתידי.
GSAM 125.3הפסטור סטוקמן, מפורטלנד שבמיין, היה עובד נלהב נוסף בתנועות התחייה של ויליאם מילר בעיר ההיא. מותו אירע כמה שבועות לפני תום השנה היהודית 1843, בעוד שהאדוונטיסטים קיוו וציפו שהאדון יבוא באותה עת.6
GSAM 125.4היו אנשי מפתח בולטים נוספים, אשר מחמת קוצר המקום נסתפק בהזכרת שמותיהם בלבד, כגון נ. נ. וויטינג, שתרגם את הברית החדשה לאנגלית, בתרגום המכונה "תרגום וויטינג"; ס. ס. סנואו, פ. ג. בראון, אפולוס הייל, ל. ד. מנספילד, ג'ורג' נידהם, או. ר. פאסט; ג'ורג', ווסלי ואדווין ברנהם (שלושה אחים), כולם פועלים יעילים בהפצת הבשורה. [126]